איך מחנכים ילדים לחסכון במים? וגם - מהי מערכת לאיסוף מי גשם?
מעטים מאתנו התנסו בתלות במים מקומיים. כיום, רובנו לא יודעים מהיכן המים שלנו נשאבים, מה מצב גוף המים (כנרת / אקוויפר), מה איכות מערכת הובלתם ועוד. מה שאנחנו כן יודעים, זה שכל זמן שנרצה, הברז יפתח ומים יזרמו בנדיבות. מצב זה יוצר נתק פיזי ורגשי בין צדו הרחוק של הצינור, לצדו הקרוב שבביתנו. אדם המושך בדלי או שואב ידנית את המים שלו הישר ממעיין שהוא רואה בעיניים, לא יחשוב לרגע לבזבז אפילו טיפה.
בארץ יש משבר מים חמור. מצד אחד יש לנו קצב ריבוי אוכלוסין של מדינת עולם שלישי ואקלים יובשני חצי מדברי (עם נטייה לבצורות), ומצד שני הרגלי צריכה וצמיחת צריכה של מדינה מפותחת באירופה. אם זה לא מספיק, יש לנו רקורד עשיר של שאיבת יתר הגורמת להמלחה וזיהום מי תהום, ומניעת חלחול (על ידי "שלמת בטון ומלט").
הממשלה והרשויות עושות רבות כדי להתמודד עם המצב. מיסוי צריכת יתר (עדיין לא מספיק), טיפול ושימוש חוזר בשפכים, קידום פתרונות התפלה ופיתוח שיטות חקלאיות חסכוניות במים הם מרכיבים מרכזיים לקידום הפתרון. עם זאת, אל לנו לטעות. לפתרונות הללו יש מחירים כלכליים וסביבתיים משמעותיים. כול עוד לא נשכיל להתחלק ולהשתמש במים שהאקלים המקומי מספק לנו בצורה בת קיימא, פתרונות מזהמים ייצרו בעיות נוספות עליהם נצטרך לשלם בבוא העת.
מה נעשה במכללה בנושא?
בסמינר הקיבוצים עשינו מספר מהלכים בנושא בכדי לחסוך בצריכת המים ובכדי ליצור דוגמא חינוכית - הסטודנטים יכולים לראות, ללמוד ולשאוב רעיונות. מערכת איסוף מי הגשמים שלפניכם (גב בניין חנ"ג) חסכה יותר מ 40,000 כבר בחצי החורף הראשון לפעולתה (תשע"א).
המערכת קולטת מים מהמרזב המרכזי (מימין למעלה) שבעבר זרמו ישירות לביוב. המים נאגרים ב5 מכלים שנפחם הכולל הוא 6000 ליטר, המשורשרים בצינור המאפשר תנועה בכלים שלובים של מים ממיכל למיכל. בקצה המערכת (משמאל) ישנה משאבה המחוברת לחיישנים (מודדים את גובה המים), וממנה נדחקים מים לניאגרות בחדרי השירותים בבניין זה. בצורה זו, אנו חוסכים מי שתיה טובים המגיעים ממקורות.
מערכת כזו הוקמה בכמה עשרות בתי ספר בארץ בהנחייתו של ד"ר אמיר יחיאלי. המערכת מאפשרת העמקת השיח על השימוש שלנו במשאבים מקומיים מוגבלים, הזיקה שלנו למקורות המים, הקשר בין מים לאנרגיה (שאיבה / התפלה, הובלה, טיפול בשפכים...), תרבות צריכה ועוד.
מה עוד נעשה בנושא המים במכללה עד כה:
איסוף מי מזגנים בפטיו בין בניינים ב' וג' בקומת המעבדה – לטובת השקיית הגינה.
צמצום שטחי השקיה – הפיכת דשאים לחניוני רכב.
פיזור חיפוי קרקע בגינות – מקטין את התאיידות המים בכ 30% ולכן חוסך בהשקיה.
טיפול ותחזוקת ברזים, טפטפות וממטרות להפחתת הפחת (אובדן מים עקב כשלי מערכת).
שימוש בצמחיה חסכונית במים.
התקנת חסכ"מים והפחתת כמות המים במכלי ההדחה בשירותים.
כל אלו הביאו לחיסכון של כ 30% בצריכת מים במכללה בין השנים 2005 ל 2009!
אז מה אנחנו כמחנכים יכולים לעשות?
ראשית, יותר חשוב מכל שיעור או הסבר אינפורמטיבי פרונטאלי – חסכו מים בעצמכם. לא משאירים ברז פתוח אפילו לשנייה אחת מיותרת. את הנטייה לסגור במהירות את המים הילדים ילמדו טוב הרבה יותר מכל דבר אחר.
שנית, תלוי בגיל תלמידכם, ניתן לברר יחד איתם כמה גשם יורד באזורכם, מאיפה מגיעים המים שלכם, מה איכותם (קיים חוק שקיפות בנושא זה ועל הרשות המקומית להנגיש את דוחות טיב המים שלהן, לרוב באתר האינטרנט שלהן), כמה מים בית הספר / הגן משתמש ומהן הדרכים לצמצם את השימוש במים. אפשר בקלות יחסית לחשב בכמה מים כל אחד מהתלמידים משתמש בביתו ולהכפיל את הכמות במספר תושבי המדינה. וכל זאת, עוד לפני שפתחנו את נושא "המים הווירטואליים" (Google It...).
אפשר יחד איתם לשים בכל מיכל ניאגרה בקבוק מים גדול (1.5 ליטר) שיתפוס נפח ובכך יחסוך ליטר וחצי בכל הדחה. אפשר לחפש נזילות בחצר ולתלות שלטים ליד כל ברז ואסלה, והכי טוב – לצאת לטייל! לבקר במקום בו שואבים את המים שלכם, לסייר במקום בו מטפלים לכם בשפכים, להכיר מקרוב את אגן הניקוז וללמוד בצורה בלתי אמצעית על טכנולוגיות מים שונות.
העיקר – לעשות זאת חווייתי, כנגד חוויית הניתוק שלנו ממקורות המים ומצבם.
