נושא הפסולת סובל מדימוי נחות ומסריח, תרתי משמע. כיום בקלות יחסית אנחנו מפנים מביתנו כל דבר שהפך מיותר, מרכזים בשקיות בפח אשפה של הבניין, ומשאיות של הרשות המקומית הופכות את הפסולת לבעיה של מישהו אחר, שם חופרים בור גדול ומטמינים בקרקע. לכאורה, פתרון קסם – רחוק מהעין, רחוק מהלב.
הבעיה מתחילה כשבוחנים את ההשלכות השונות של שיטת טיפול זו בפסולת. ראשית, שינוע הפסולת לאתרים בנגב דורשת אנרגיה רבה ולכן זיהום אוויר שמקורו במשאיות, שבאותו הזמן מעמיסות על התנועה בכבישים ומסכנות את הנוהגים בהם. שנית, ערבוב של סוגי פסולת שונים בתנאי חוסר אוויר (בהטמנה מתחת לאדמה) גורם לפסולת אורגנית (=פסולת מזון) וחומרים אחרים לפלוט מזהמים אל מי התהום ואל האטמוספירה. פליטת מתאן, עקב התפרקות פסולת אורגנית במטמנות היא גורם משמעותי לשינוי הרכב האטמוספירה, ולכן להתחממות גלובאלית. שלישית, סלט הפסולת הזה גורם לזיהום חומרים שהיינו יכולים להפכם למשאב, כלומר – למחזר. נייר, קרטון ופלסטיק שבאו במגע עם פסולת מזון לא ניתן עוד למחזר.
אז כולנו כבר יודעים להפריד נייר, קרטון, סוללות ובקבוקים. ברב הרשויות קל יחסית למצוא פינות איסוף לחומרים אלו ובכך אנו מתחילים לצמצם את נפח ומשקל הפסולת. עם זאת, נושא הפסולת האורגנית מאתגר טיפה יותר את משק הבית ודווקא בו טמון המפתח לפתרון מלא יותר לטיפול בפסולת. חשבו רגע. באם נוציא לחלוטין פסולת מזון מהפח, מה נשאר שם שיסריח? בסך הכול ערימה של שקיות, חלקי פלסטיק ודברים יבשים אחרים. ייתכן ובעתיד הקרוב, ניתן יהיה להפריד בין כל אלא בקלות יחסית בפינת מיחזור או במפעל מיוחד לטיפול בפסולת.
כיום, בעקבות שורת חוקים חדשים כמו חוק מכלי הפיקדון, חוק הצמיגים, חוק האריזות וחוק הפסולת האלקטרונית, נבנים פתרונות טובים יותר ויותר לטיפול בפסולת בישראל. נושא פסולת המזון מטופלת בכמה דרכים כבר היום בחלק מהרשויות (ואפילו בתל אביב יצא לדרך פיילוט): 1. איסוף הפסולת האורגנית המופרדת מבתי התושבים – הפסולת עוברת פירוק טבעי במפעל קומפוסט שלאחר מכן מפוזר בשטחים החקלאיים. בחלק מהרשויות, מתסיסים את הפסולת, מפיקים ממנה מתאן ומשתמשים בו ליצור אנרגיה. 2. עידוד הצבת קומפוסטרים בבניינים ובשכונות – יצירת פתרון מקומי באחריות התושבים, במסגרתו מייצרים מהפסולת דשן אורגני לשימוש בגינות המקומיות. לפתרון זה יתרונות רבים, כמו חסכון בשינוע והחזרת האחריות האישית למייצר הפסולת. כמו כן, התהליך מעודד חשיבה על סוגי פסולת אחרים שאנו יוצרים.
אז מה עושים בבית ספר עם הילדים???
רק רגע. עוד לא קם המחנך שהצליח לשכנע ילדים להפריד פסולת ולעשות קומפוסט אם הוא לא עושה זאת בעצמו. זה פשוט מאד. אנחנו בסך הכול מחכים תהליך טבעי שקורה מתחת לכל עץ בטבע – עודפי פרי, לשלשת ציפורים ועלים יבשים, המתפרקים בעזרתם האדיבה של מיקרו-אורגניזמים, חרקים וחיות קטנות אחרות. התוצר הוא דשן טבעי המתמוסס במים וזמין לצמחים. כאן אפשר למצוא מדריך מעולה ל"עשה זאת בעצמך" (אתר מעולה של סטודנט לשעבר במכללה!).
אם אין פיסת אדמה בביתכם להניח עליה קומפוסטר, ניתן לעשות זאת בשכונה (אם אתם גרים בתל אביב, פנו לשלומית אלקים - shlomite1@bezeqint.net, שמקדמת את הנושא בשכונות) או בבית הספר. כבר היום ישנם סטודנטים, סגל מנהלי וסגל אקדמי שמביאים את הפסולת האורגנית שלהם לקומפוסטר הגדול ליד מכולת הפסולת בפינה הדרום מזרחית של המכללה.
