- שדה האוריינות החזותית, רכזת: ד"ר מלכה בן פשט
- קיימות חברתית- סביבתית - ד"ר אילנה אבישר
- חינוך לאמנות - ד"ר שי פרוגל
- מזרחיות וחינוך - ד"ר מימי חסקין
- חינוך ומגדר בהכשרת מורים של ד"ר טלילה קוש וד"ר דינה חרובי
- למידה שיתופית בעולם גלובלי, רכזת: ד"ר מירי שיינפלד
- ללמד שואה: לבטים, קשיים, דילמות - ד"ר שרון גבע
- מדעי הרוח והוראתם בגישה רב תחומית - אוסנת זינגר
- על הקשר בין תקשורת לחינוך - ד"ר תמר קטקו
- הדרכה פדגוגית באמנות - ד"ר עדנה בר-רומי פרלמן
- חינוך פוליטי - ד"ר ניר מיכאלי
- מחקר איכותני וצמיחה מקצועית, רכזת: ד"ר יהודית וינברגר
- הוראת המקרא ותרבות ישראל - חיים חיון
סדר היום במפגש הראשון מוקד בדיונים על אודות גבולות שדה האוריינות החזותית באמצעות היכרות ראשונה:
א. עם כיווני המחקר של המשתתפים
ב. עם מתווה לסוגיות שנדון בהם במהלך המפגשים.
השתתפו במפגש:
עדנה בר-רומי-פרלמן, יהושפט גבעון, אורי דרומר, שושי וקסמן, רימונה כהן, איתן מכטר, חיים נגיד, שוש סיטון, תרצה ספיר, מיכל פופובסקי, נורית פלד, עתי ציטרון, נטלי קוסוי, נאואל ריבק, טלילה קוש, , רחל שליטא.
התנצלו:
אורית פרנפס, יוכי שלח, רחל קאוסטל, יעל גילעת, נטלי קוסוי
א. היכרות עם תחומי העניין והמחקר של המשתתפים
שושי וקסמן
חוקרת בתחומים: יסודות של תמונה וטקסט, הנוף הלשוני: תפקידיה של השפה במרחבים ציבוריים, שיקוף של הכלה ומידור תרבותי. עובדת עם פרופ' אילנה שוהמי במחקר הנוף הלשוני במרחבים עירוניים. אחת לשנה יוצא ספר המוקדש למחקרים בנוף הלשוני:
עובדת עם יעל גילעת על השינויים בנוף הסמיוטי של בתי הקברות הצבאיים; חוקרת בתחום התפישה של הרב אוריינויות ככלי פדגוגי.
עתי ציטרון
חוקר ומפתח בתחום התיאטרון החזותי; עורך מחקר על ליצנות רפואית, בודק החלטות חריגות; חוקר גם בתחום הליצנות הפולחנית, ליצני החצר ומעמד החסינות שלהם; עובד עם "רופאי חלום" בודק גבולות של הליצנים; חוקר את השפה החזותית של התיאטרון הבלינזי
נאואל ריבק
חוקר חברה וזהות בראי הקולנוע; עורך ניתוח השוואתי של דפוסי מעבר של פוליטיקאים לסלבריטאים; ג'נרים טלויזיונים בקונטקסט פוליטי והיסטורי.
תרצה ספיר
חוקרת ויוצרת; בודקת מהויות של סימול ויצירה. מנהלת מרכז לכתב תנועה של אשכול וכמן; עסוקה במחברים שונים: סימול גוף ומרחב, שפות מחול, קשר בין תיווי מחול למוסיקה; תיווי של טכסי החג בקיבוץ. עוסקת במחקר של ריקודי כתפיים של יוצאי אתיופיה עם רות אשל; מרכזת את קבוצת המחול "ריקודנטו"; מפתחת את כתב התנועה ככלי לשיפור מיומנויות בסיסיות של קריאה וחשבון
מיכל פופובסקי
חוקרת ויוצרת; עוסקת בסמיוטיקה ואסתטיקה, בניתוח מערכות; עיצבה את התכניות הדיגיטליות הראשונות בעברית ואנגלית כחומרים נלווים למורים במסגרת מט"ח; חוקרת את שדה העיצוב כשדה רב-מערכתי בהקשר למתודולוגיות הוראה שונות; כיצד מחברים בין אובייקטים לסוגיות; בודקת סוגיות על אופנה ולבוש. אסתטיקה דיגיטלית; האסתטיקה מבעד להיסטוריה והפסיכואנליזה;
הפנייה ל: Giorgio Agamben, The Man Without Content
חיים נגיד
סופר, עורך וחוקר; עוסק בשירה ופרוזה; חקר על הקומדיה הרצינית בישראל, באמצעות חנוך לוין, מיקי גורביץ, יוסף בר-יוסף; כתב את שפת הבמה במונחים סמיוטיים – ספר עיון הנלמד במגמות תיאטרון; חוקר על תולדות התרבות בישראל; תיאור של רעיונות והקשר ביניהם; בחינת ז'אנרים מבחינה סמיוטית; מלמד חינוך לביקורת המדיה; בוחן את מושג האקראיות בהקשר לאוריינות חזותית: היכולת לייצג את המציאות באופן אותנטי בעשייה בלתי מחושבת.
עדנה בר-רומי-פרלמן
צלמת וחוקרת צילום; ערכה מחקר על אלבומי משפחה בקיבוץ; בדקה קשר בין אידיאולוגיה לפרט בקיבוץ; חוקרת צילום עצמי בדימוי חזותי; הנראות וחוסר הנראות של המורים במדינת ישראל; מתעניינת בנוכחותם באמצעות סיפור מקרה של ארבעה סטודנטים וסטודנטיות; מתלבטת עדיין במתודולוגיה המתאימה ביותר לכך.
רחל שליטא
חוקרת ויוצרת, עמיתה במכון מנדל חלוצה בהחדרת המונח אוריינות חזותית לקהיליית החוקרים בישראל; מתעניינת בהפגשת ילדים וקהל רחב עם יצירות אמנות ובפער הנוצר במפגשים כאלה; מה עושים על מנת לגשר על הפער בחינוך מוזיאוני; פיתחה מודל הדרכה דיאלוגי המדגיש את ה-aboutness של היצירה.; חקרה על אודות הטעם האמנותי של ילדים; המורה לאמנות הוא האדם הבקיא באוריינות של בית הספר כטקסט חזותי וצריך להתייחס בהתייחסות ביקורתית לבית הספר כאל טקסט חזותי; לשאול את השאלות מי כותב, מי קורא, מי מחליט. כתבה עם אריאל פרידמן ורות הרתאן על אוריינות חזותית בפעולה בהוצאת מופ"ת; מעוניינת לחקור בתקשורת חזותית, תרבות חזותית – מונחים שמשתמשים בהם לעיתים ללא הבחנה. מתעניינת בחינוך מוזיאלי והבניית דיאלוג עם האמנות.
שפי (יהושפט) גבעון
חוקר בתחומי המתמטיקה והקשרים בין טכנולוגיה לחינוך; עובד הרבה שנים במסגרות אקדמיות של הכשרת מורים; מלמד בתואר שני קורס הבודק אינטראקציות בין חברה, תרבות וניו מדיה; בקורס מפתח ניתוח אנליטי ביקורתי תוך גילוי דגמים ותבניות; למשל, נושא הכתב ומיתוס מהפכת הדפוס יכולים לתרום לבירור הרעיון של אוריינות חזותית; קיים במפגש בין המונח אוריינות לחזותי בעייה של התנגשות בין הכתוב הקודי לעומת החזותי התמונתי, הציורי. נשאלת השאלה האם אוריינות חזותית היא ספרות חזותית? מתעניין ברקורסיות המייצגות מבנה חזותי; ניתוח המראה שלהן בהקשר לתורת הכאוס, הפרקטלים בטבע ; מפנה לספר – גדל, אשר, באך מאת דאגלס הופשטטר
טל בן-צבי
אוצרת וחוקרת במכון טרומן על אודות פעולות אוצרותיו בערים מעורבות בישראל בהקשר לחוק הנכבה. בוחנת תופעות של פעולות אמנותיות המתנגדות למדיניות המוסדות המממנים; מתעניינת בדרכי הפעולה של קבוצות שונות במסגרת "תרבות חזותית".
איתן מכטר
מתמקד במחקר אתנו ויזואלי, הסרט הצילום ככלי סוציולוגי; אינטר סובייקטיביות, הערכה בעיצוב ואמנות, הערכה בחינוך והקשרה או התנגשותה עם תחום העיצוב. מתעניין בדרך האמצע בין ידע מדעי קשיח לבין מחקר איכותני; הנחת היסוד היא שביקורת צריכה לתת כלים ארוכי טווח; הסוציולוגיה של העיצוב, קהילת המעצבים הכפופה לכוחות סוציולוגים; עיצוב בהיבט של קיימות; עורך מחקר על אודות קריקטורות – "מאיירים אותך מולדת"; פיענוח הרטוריקה של הקריקטורה; מה יש בסימון החזותי שיוצר את הטענה המופשטת – המעבר בין השפות; בין השפה האמנותית לאידיאולוגיה. מתלבט בין הפענוח לפרשנות כדאי להתרחק מהעתקת הדקדוק הלשוני לחזותי.
מפנה לז'אק רנסייה ( Jacques Rancière)
טלילה קוש
חוקרת בתחום הספרות, הגוף והתנועה; מתעניינת בייצוגים של תנועה – הגוף כטקסט; מה ניתן לקרוא לפענח ולפרש באמצעות צבע, לאום, מגדר; יוצרת חיבורים של תנועה וספרות מנקודת מבט תרבותית על השואה. בוחנת כיצד ניתן לנסות לגרום לקוראים לראות דרך המילים; בהקשר אחר בוחנת אמנות גוף ביחס לשינויים; כיצד באיזור השוליים מגדירים את הזהות באמצעות ההתחפשות.
שוש סיטון
חוקרת בתחומי ההיסטוריה והפילוסופיה של החינוך באופן מיוחד פילוסופיה פוסט מודרנית מהמחצית השנייה של המאה העשרים; חוקרת תרבות; ערכה מחקרים על החינוך בתקופת היישוב; על היווצרות טקסים במסגרת התרבות העממית הרשמית; מחקר על תרבות היום יום באמצעות התרבות החזותית במרחבי התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב ביחד עם מלכה בן-פשט.
אורי דרומר
אמן רב-תחומי ואוצר; שילוב וביטוי במדיות שונות, פרפורמנס, כתיבה, משחק ומחזאות; ניתוח פסי קול של סרטים ותפקידו של הפס-קורל באוצרות; עוסק הרבה בקשר שבין טקסט לדימוי וזיכרון, בין מקום לזיכרון וזהות – space is the place - מתעניין במרחב העירוני והתייחסותו לזיכרון; בוחר נקודות מוצא לחקירה ולפתיחה של תהליך יצירה.
לפורום הזה מציע שלושה כיוונים אפשריים לחקירה:
א. פיטר גרינאווי כביטוי לאמן רב-תחומי, כמודל לשיח בין תחומים בפלטפורמות של מולטימדיה
ב. לחקור מקבילה בין סאונד לויזואל, דיאלוג בין אמנות פלסטית למוסיקה; למצוא הקבלות או לתרגם סאונד לא למה שנראה אלא למה שמדומיין.
ג. לפתח את המחקר על ז'אק קטמור בהקשר לתערוכה שאצר במוזיאון נחום גוטמן ובאמצעותו לערוך מעין מיפוי תרבותי של ישראל.
רימונה כהן
חוקרת סביבות למידה במרחבי בתי ספר ומדריכה פדגוגית; ערכה מחקר על פינות הלאום בבתי הספר היסודיים. מתעניינת בתפר שבין ההכשרה להוראה בפועל; מפתחת פעולות תמיכה למורות ולמורים בהיבטים של חוזקם האישי, של ויסות רגשותיהם, מנחה אותם להתבונן על עולם בית הספר וסביבותיו, האמצעים החזותיים הטקסטים החזותיים על הקירות ובמרחבים. זקוקה ומחפשת פרספקטיבה חדשה להתבוננות על התוצרים של הסטודנטים.
מלכה בן-פשט
חוקרת בתחומי התרבות החזותית במרחב המקומי והאורבני: איתור ואפיון של תרבות עממית מקומית באמצעות "עיצוב וורנקולרי" עכשווי ברחוב; תיעוד ופענוח סימנים של הרחוב הישראלי בהקשרים רגשיים וחברתיים; מחקר על תרבות היום יום באמצעות התרבות החזותית במרחבי התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב ביחד עם שוש סיטון;
בוחנת אינטראקציות בינתחומיות על בסיס פילוסופי, אסתטי ואתי; תפקידן של שפות חזותיות בתרבות מבחינת עוצמתן בשיקוף ובהבניות זהויות תרבותיות וערכים חברתיים וסביבתיים; שדה החינוך לעיצוב – תפקידיו החברתיים והסביבתיים. מתחברת למשל, לעמדות של תומס מיטשל ביחס ל- picture theory ושל יונה ושנהב בביקורת הגלובליזציה ואפיון סוגי השיח ביחס למצב הרב-תרבותי.
אורית פרנפס
חוקרת בתחום הויזואליזציה של הידע; מבקשת לפתח מודל למידה המבוסס על יצירת ייצוגים ויזואליים על-ידי תלמידים, לטיפוח הבנה, חשיבה ולמידה משמעותית. ע-פי מודל למידה זה התלמידים משתמשים בייצוגים ויזואליים ככלי ביטוי לרעיונות שלהם, לחשיבה על רעיונות מורכבים, ופיתוח הבנה שלהם.
נטלי קוסוי
חוקרת בתחומי החשיבה והכתיבה החזותית בגישה אינטרדיסציפלינרית – פילוסופיה, פסיכולוגיה, אמנות וחינוך לאמנות; הפילוסופיה של הטכנולוגיה; יחסי אדם-מכונה.
רחל קאוסטל
חוקרת בתחומי שירה ופסיכולוגיה, באופן מיוחד שירה אנגלית, שיח קולנועי, קולנוע ומדיה; חוקרת סוגיות כמו: חינוך והפוליטיקה של הייצוג – פירוק מסרים בעולם ללא מצפון, הקולנוע הדוקומנטרי והתגלותו של האמיתי (Real) – אותם תוכל לפתח ולתרום לפרסום מחקרי הקבוצה.
יוכי שלח
סופרת וחוקרת בתחומי המגדר והקולנוע; חוקרת תיאוריות ותופעות פרשנות בקרב יוצרים וקהל הנמענים – הקוראים והצופים.
יעל גילעת
חוקרת במרחב רחב של תחומים: אוריינות חזותית, אמנות בישראל, אמנות יהודית ומבע אמנותי, בין-תרבותיות, זהות תרבותית, זהות מגדרית, זיכרון- הנצחה-אנדרטאות, חינוך לאמנות, מפות, מיפוי, טריטוריה, מרחב ציבורי, נוף לשוני, תרבות חזותית.
ב. מתווה לסוגיות שנדון בהם במהלך המפגשים.
עלתה סוגיית הפורמט לפרסום מאמרי הקבוצה במדיום חזותי:
שושי וקסמן הציעה יצירה משותפת שתתאפיין בתיעוד ויזואלי של עבודת הקבוצה ושל עמדות חבריה ביחס לגבולות שדה האוריינות החזותית;
רחל שליטא הציעה למצוא בקבוצה בני ברית לעשייה ומחקר משותפים;
עתי ציטרון הציע לחשוב גם על יצירת אתר אינטרנטי דינמי שיבטא ויכיל התמודדות עם נושא משותף;
רימונה כהן מסכימה לכיוון של ביטוי אלטרנטיבי ומאזכרת כדוגמה את הקולנוענית נורית אביב שיצרה טרילוגיה על השפה העברית שבחנה בשפה הקולנועית שפה לשונית;
איתן מכטר מציע להתמודד עם יצירת שיח ביחס לשדה האוריינות החזותית בתהליכי בנייתו;
שפי (יהושפט) גבעון מאזכר את ההיבט של פרסום לצורכי קידום שעומדת בבסיס הקמת הקבוצה.
עדנה בר-רומי, חיים נגיד ואורי דרומר מוצאים במסגרת הקבוצה במה ראויה לפרסום מחקריהם בטקסט לשוני.
להערכתי ההצעות לביטוי אלטרנטיבי – חזותי של חקירת גבולות שדה האוריינות החזותית אינם צריכים לעמוד בסתירה עם בסיס של פרסום טקסטואלי לשוני.
מציעה למפגש הבא להמשיך ללבן ולגבש את סוגיית הפורמט ולשלב פרזנטציה של אורי דרומר על אודות עבודת האוצרות שלו בתערוכה על ז'אק קתמור והעין השלישית ועל מיפוי תרבותי כגישה אוצרותית.