החתול כסימבול במשחק בחול - ד"ר תהילה שוהם

תהילה שוהם, מטפלת במשחק בחול (ISST (CST
אנליטיקאית יונגיאנית  B.S.W : M.A. Exp.The
tilishoam@bezeqint.net

הקדמה:
זו תמונת חלום שחלמתי לפני הרבה שנים במהלך טיפול יונגיאני. החתולים בחלום תבעו ממני משהו. הם ייללו ודרשו שאאכיל אותם. בייחוד משכו את תשומת לבי שני החתולים הג'ינג'ים שמנעולים כבדים תלויים על צווארם.
החלום עסק בחיבור של שני סמלים: האחד הוא מנעול שנועל משהו ומישהו צריך לפתוח אותו, והשני הוא החתול, שהופיע כסמל מוכפל ומועצם. מדוע הופיעו החתולים בחלום כשחלקם נעולים? חתולים בודדים הופיעו בחלומותיי קודם לכן, אך בזה האחרון הודגש ריבויָם והאנרגטיות החזקה שלהם. בניתוח החלום למדתי שהחתול מסמל אינסטינקטים חדים ושמירה של ה-true self באדם. זה גרעין הנפש הפנימי, שדורש בחלום לצאת לחופשי ולהשתחרר מהזיוף, מהצורך לרצות את הסביבה, ובקיצור- מהמנעולים שתלו עליו דרישות החיים. החתולים, המסמלים את האינסטינקטים הבריאים, דרשו שאאכיל אותם במזון מתאים ולא זזו ממקומם בחלום עד שמצאתי את המזון שסיפק אותם כראוי. הם היו עקשנים ולא ויתרו לי עד שקיבלו ממני מה שרצו. החלום סיפר לי שעליי לדאוג להזנה של צורכי הנפש שלי, לשחרר את החתולים הכלואים בי, למצוא את טבעי האמיתי.

מבוא
בילדותי גרנו במרכז תל-אביב. מדירתנו בקומה השנייה נהגתי להתבונן אל מגרש גדול וריק שנותר בין ביתנו לבית הסמוך. במגרש זה, שגודלו היה כדונם, ראיתי חתולים שחלקו ביניהם את הטריטוריה ושמרו על סביבה נקייה מעכברים. במשך עשור עקבתי אחר חייהם של החתולים, ראיתי את הגורים החדשים פעמיים בשנה, בסתיו ובסוף האביב, ואת החתולות האימהות שומרות עליהם ומיניקות אותם בסבלנות, וגם כיצד הן נעלמות לאחר תקופה של כחודשיים ועוזבות את הגורים לגורלם.

לא הרשו לי לגדל גור בבית, אבל בדרכי לבית הספר הייתי מבלה במגרש עם החתולים לפני ואחרי הלימודים. כיום אני יודעת שחתולי רחוב לא נותנים לאנשים להתקרב אליהם. לרוב הם בורחים - נראה שלמדו להיות חשדנים כדי לשרוד במציאות עירונית שבה תפסו והרעילו אלפים מהם. אולי אז הם נתנו לי לגעת בהם כי הייתי ילדה קטנה ולא מאיימת.

הקשר עם החתולים לימד אותי על עצמי וגם נהניתי ממנו. למדתי לכבד את החיה המיוחדת הזו, שהיא יפה בעיניי, נאמנה לעצמה ויודעת לשמור על טבעה. בעבודתי כיום, כשמופיע חתול לראשונה במשחק בחול, הוא מסמן לי שינוי לטובה בטיפול. חתולות מגונדרות שהופיעו במשחקה של ילדה בת שש כועסת ומוזנחת פיזית, הראו על תחילת התייחסות חיובית של הילדה לגופה ולעצמה. בהדרגה היא הסכימה להתרחץ ולהחליף בגדים ללא מריבות, שאפיינו את יחסיה עם אמה עד אז.

חיי החתול
החתול הוא הטורף הקטן ביותר ממשפחת החתוליים. בעולם מונים כיום כחצי מיליארד חתולי בית, שמאכילים אותם באוכל מוכן או בשאריות מזון שמוגשות להם, אך חלקם מוסיפים לתפריט "חטיפים" שהם מוצאים בחוץ. לא אחת ראיתי את חתולתי משחקת בעכברון זעיר או בתיקן שמצאה בגינה. חתול הרחוב נאלץ למצוא את מזונו לגמרי בעצמו, וחייו בעולם המודרני קשים למדי.

חתול הבית הוא חברותי ושוחר נוחות. זהו בעל-חיים עליז ועדין, שאוהב להשתעשע ולשחק עם ילדים ועם חפצים ככדורי צמר וצעצועים תלויים, שמזכירים לו סוג של טרף. יש לו מזג נוח רוב הזמן. שעות היום עוברות עליו ברביצה במצב של נמנום ושינה, אך למעשה, הוא עירני דיו כדי לקלוט טרף מתקרב, כמו פרפר או שממית, תוך כדי נמנום. כשהוא פוחד או כועס, סומרות שערות גבו וזנבו. כשהוא רגוע ומרוצה, הוא מגרגר בצורה אופיינית. החתול הוא חיה נקייה ביותר: לשונו המחוספסת משמשת לו לניקוי פרוותו ולסירוקה. כדי לנקות את פניו, הוא מלקק את כפותיו הקדמיות ואז מעביר אותן על הפנים (טיילור, 1986).

חתולים נראים בפינות שמש מוארות בחורף, על מכסה מנוע חם של מכונית או בטבע, מכורבלים בתוך ערימות שחת. הם חיות המחמד הפופולריות ביותר עבור קשישים, שיכולים לגדל אותם בתוך הבית ולא צריכים להוציאם החוצה לטיולים. גוף החתול קל וגמיש. כריות רכות על אצבעות רגליו מאפשרות לו נחיתה קלה כשהוא רץ וקופץ. בשל חוש שיווי המשקל המפותח שלו, החתול יכול לאזן את עצמו בהליכה על קיר דק או גדר ולטפס על עצים ועל גגות, ואם הוא נופל, ינחת כמעט תמיד בשלום על רגליו.

זואולוגיה של החתול

א. מבנה פיזי
החתול נמנה עם משפחת היונקים. אורך גופו של חתול בית בוגר כחצי מטר, ונוסף על כך זנב בן כ-30 ס"מ. גובהו כ-30 עד 25 ס"מ. משקלו בין חמישה לשבעה ק"ג לערך, וטווח אורך חייו 15-13 שנים. חתול הבר בטבע קטן יותר, ומשקלו בסביבות שלושה ק"ג. הוא אוכל באופן פחות סדיר מחתול בית, ומוציא הרבה יותר אנרגיה בחיפוש אחר ציד.

בהיותו ממשפחת הטורפים, פיתח החתול זריזות ומהירות וחושי ציד חדים. בשערות החישה שמעל לשפתיו ועל עיניו ובשערות החישה הארוכות המפוזרות על פני כל גופו, הוא חש את רוחב הסדקים והחורים שבהם הוא עומד להיכנס. הוא אורב לטרפו בשקט ותופסו בזינוק פתאומי.

גוף החתול התפתח כמכונת ציד: יש לו שלד גמיש מאוד, שרירים חזקים, מערכת עיכול קצרה, שאופיינית לטורפים, וחושים רגישים ובהם ראיית לילה. הוא מצויד בפרווה שמגינה עליו מקור ומרטיבות בזמן הציד, וצבעיה המשתנים מהווים הסוואה מצוינת המסתירה אותו מעיני הטרף. עמוד השדרה שלו גמיש מאוד בשל ריבוי העצמות וחיבור רופף בין החוליות. החתול מסוגל לקמר את גבו לצורה של האות n, וכן לסובב ולפתל את גופו, כשזנבו משמש לו לאיזון בזמן קפיצות ארוכות וגבוהות. לחתול אין עצם בריח, רק שריד של רקמת העצם נשאר ממנה בתוך בית החזה, והעצם עצמה נעלמה. מבנה זה מאפשר לו להצר את חזהו כדי להידחף למסתורים קטנים של טרפו, שהוא בעיקר ממשפחת הנברנים-עכברים למיניהם.

צבעי הפרווה של חתולי הבית מגוונים מאוד. הדוגמה הבסיסית היא של פסי טיגריס מוקטנים של חתולי טאבי. קיימים אורכי פרווה וצפיפות פרווה שונים בהתאם לאזור המחיה של החתול. לחתול אנגורה ולחתול פרסי יש שיער ארוך מאוד לעומת החתול המפוספס, שפרוותו קצרה.

ב. מערכת החושים
חוש ציד וראייה - החתול פועל לפי האינסטינקטים הראשוניים ביותר שלו. איברי החישה שלו השתכללו מאוד לשיפור יכולת הציד. כך הם חוש השמיעה, הראייה והריח, המפותחים ביותר. זיפי שפמו משמשים כאיבר חישה רגיש ביותר, והחתול נעזר בהם בחושך כדי לזהות דברים שאינו יכול לראות. כמו כן, עוזרים לו הזיפים בהערכת רוחבם של מעברים. לחתול אוזן רגישה ביותר לצלילים בעלי תדרים גבוהים. כך הוא מצליח לזהות קולות של מכרסמים קטנים וציפורים, ולוכד אותם.
חוש הטעם - לחתול אין קולטנים לטעם מתוק. חוש הטעם שלו מרוכז בפטמיות מיוחדות שנמצאות בקצה הלשון, בבסיסה ובצדדיה. במרכז הלשון לכל אורכה יש פטמיות קרניות שבעזרתן הוא מטפח את פרוותו ומנקה את עצמו.
שיווי משקל - החתול נעזר בזנבו כדי לאזן את עצמו. הזנב משמש כמשקל נגדי בזמן שינוי כיוון פתאומי במהירות גבוהה. לכן, חתול שאיבד את זנבו בתאונה מאבד חלק ניכר מכושר התנועה החתולי המיוחד. בשל רפלקס התיישרות נפלא, יכול החתול ליפול מגובה רב מבלי להיפגע. רפלקס ההתיישרות תלוי בראייה, ולכן הוא מתחיל לפעול רק לאחר שעיני הגורים העיוורים נפקחות.

ג. תכונות אופי
החתול נחשב לבעל-חיים עצמאי ביותר, ואינו סובל פיקוח והגבלה. לא ניתן לאלף אותו מאחר שאינו חיית להקה, והוא לא יקבל את מרותו של ראש הלהקה (המאלף). הוא פועל כחיית ציד אוטונומית (חתולים מאולפים שרואים בקרקסים הם תוצאה של התעללות בחתול ועקירת ציפורניים מהטפרים שלו, כדי שלא יוכל להתגונן ולשרוט). יכול להיווצר קשר חזק בין החתול לבית שבו הוא מתגורר ולאנשים המטפלים בו, אך החתול שומר על אוטונומיה, והוא אינו מציית לפקודות. בהיותו חיה טריטוריאלית ביותר, הוא עלול להתנגד להכנסת חיה נוספת הביתה. הוא סקרן מאוד, מנסה להכיר חפצים בלתי ידועים, ומחטט במקומות סגורים וחשוכים כמו חדרי ארונות, פחי זבל וכיוצא באלה.

ד. התנהגות חברתית
החתול הוא חיה חברתית. אם מאפשרים לו לצאת מהבית, הוא יכיר את שאר חתולי השכונה.
חברת החתולים מאורגנת בהיררכיה פנימית, ולכל חתול מעמד משלו. חתול מאזור מגורים אחר יצטרך להילחם על מקום בקהילה כדי להתקבל אליה. החתולים מזהים זה את זה בעזרת רחרוח ראש החתול והאזור שמתחת לזנבו. אלו המקומות שבהם מרוכזות בלוטות הריח, אשר מעבירות הרבה מידע על החתול.
החתול המנהיג הוא החזק והקשוח ביותר פיזית. מעמדו נקבע על פי גודל הטריטוריה שבה הוא שולט, ולא על פי מספר צאצאיו. מעמדו כמנהיג אינו מקנה לו זכויות להעדפה מינית. החתולה ה"מלכה", לעומתו, היא זו שיש לה מספר הגורים הגדול ביותר, וחתולה מעוקרת נחשבת לחסרת מעמד בקהילה. גם זכר מסורס מאבד את מעמדו בקהילה כשהמרכיב הזכרי בריח השתן שלו נחלש כתוצאה מהסירוס.

החתול במיתולוגיה

מיתולוגיה מצרית
החתול בוית במצרים בסביבות 2,000 לפנה"ס. לא נמצאו עקבות לקיומו לפני התרבות המצרית העתיקה. בתנ"ך הוא אינו מוזכר כלל. נראה שהגיע לכנען רק בתקופה מאוחרת יותר. במקדש מצרי שהתגלה בבית-שאן, נמצאו צלמיות חתולים קטנות מ-1,700 לפנה"ס בקירוב. אחת מערי הדלתה הראשיות של מצרים נקראה פי-בסת. פירוש השם הוא "בית האלה באסתת". עיר זו הייתה מרכז לפולחן האלה באסתת, שתוארה בדמות אישה בעלת ראש לביאה.

לפי המתואר בספר בראשית מ"ב, הייתה מצרים אסם התבואה של האזור, מעין בנק תבואה לשעת חירום. החתול שמר על סביבת המגורים של האדם מעכברים ומנחשים והגן על אסמי החיטה. החתולים צדו בלילות החשוכים את המכרסמים למיניהם. בשל עזרתו הרבה בשמירת אסמי התבואה הענקיים, נחשב החתול לחיה מקודשת ונשמר מאוד. העונש על פגיעה בחתול היה מוות. כשמת חתול בית, בעל הבית נהג מנהגי אבלות וגילח את גבותיו. המצרים חשבו שבשעות החשכה, כשקרני השמש בלתי נראות לעין האנושית, הן משתקפות בעין החתול, המאירה באור זרחני כשם שאור השמש משתקף בירח. בהמשך קיבל החתול משמעות ארכיטיפית. הוא טוהר מהאספקט הכהה של טבעו, של לילה וציד, וקוּשר לחיי הרוח של האדם. הוא נחשב לחיה המקודשת של האלה הגדולה איזיס. מאמצע המאה העשירית לפנה"ס הופיעה האלה באסתת, בתם של איזיס ואוזיריס, כאלה בעלת גוף אישה וראש חתול (במקום לביאה), והייתה לאלה החשובה ביותר. חתול הבית היה החיה המקודשת או האטריבוט שלה.

היא נודעה בשם "גבירתנו מבובאסתיס", והמקדש שלה עמד, מוקף מים, במרכז העיר. אף שהייתה אלה אישה, לעתים זיהו אותה עם אביה, אל החיים רע (האלים הורוס, רע ואוזיריס התמזגו לעתים זה בזה). כשזוהתה כבתו של אל החיים, שהוא גם אל השמש, נחשבה לחתולה של השמש, שעורכת כל לילה מאבקים קוסמיים עם אפופיס, נחש החושך הרע. כך הפך החתול בכל המיתולוגיות לסמל של גיבור סולארי, סמל של הגיבור השמשי הלוחם בכוחות החושך השטניים. כאלה הקשורה לשמש, נערכו לכבוד באסתת חגיגות בנות חמישה ימים בסוף כל שנת שמש. מטרת החגיגות הייתה לפייס את הצד הכועס של השמש, או בשמו המצרי העתיק "עין השמש הזועמת", כדי למנוע אסונות שהשמש עלולה להביא, כגון רעב, שיטפונות ומגפות. החל מהמאה ה-7 לפנה"ס חגגו בעיר לכבוד האלה ארטמיס, שהיא אלת טבע יוונית שהחליפה את האלה המצרית המקורית. חגיגות אלו היו מלוות בשכרות ובהוללות. לפי ההיסטוריון הרודוטוס (אנציקלופדיה מקראית, 1972), נהגו לנגן ולרקוד ולקשקש בחגיגות ברעשן פולחני שנקרא סיסטרום.    

האלה זכתה לפופולריות רבה. עדות לכך משמשים אלפי חתולים חנוטים שנמצאו עם רעשן כזה בחפירות ארכיאולוגיות ממערב לעיר, שם התגלה בית קברות לחתולים קדושים שנחנטו. לדברי הרודוטוס, הובאו לשם חתולים מכל רחבי מצרים.   
   
מיתולוגיה יוונית ואירופית   
אלת הציד, הבתולה ארטמיס, ממשיכתה של באסתת, היא אלת טבע יוונית לונארית שנותנת פריון ושולטת בעקרון הלידה הנשית. על פי אובידיוס (1965), בזמן שאלי האולימפוס ברחו מהטיטאן טייפון למצרים, הקטה, שהיא גלגול זקן של ארטמיס, הפכה את עצמה לחתול ובצורה זו ברחה לירח. הקטה מייצגת גם את הצד השטני המכשפי של הנשי, את האם הגדולה הנוראה שאחראית לשגעון ולאובססיה, ומנגד, החתול מייצג את קורה הבתולה. ברוב העולם העתיק נחשב החתול לאחת מהחיות שהן שליחות אל הגשם. גשם סימל פריון של האדמה. בני האדם היו תלויים בגשם לגידול חיטה ולחקלאות, והקריבו לו קורבנות של חיות. נהגו להטיל חיות כמו צפרדע, נחש, רקון וכלב לתוך מים בטקסים לשם הורדת גשם. חיות אלו, בצבעים מוחלטים של לבן או שחור, סימלו את ענני הגשם.

במיתולוגיה של צפון-אירופה ייחסו לחתול השפעה מיוחדת על הורדת גשם. מכשפות רוכבות בסערה קיבלו צורה של חתול, כמו כן, האמינו שחתול המלקק את עצמו הוא סימן לגשם מתקרב, ורוח צפון-מערבית, שמביאה גשם, נקראה cat nose. אלת הפריון הטבטונית והנורדית פרייה, שהייתה נשואה לאל השמש, נהגה במרכבה רתומה לשני חתולים. היא נחשבה לאלה מביאה טוב שעושה כישוף חיובי.

במזרח הרחוק: בסין נחשב החתול לחיית ין נשית בשל היותו יצור שצד בלילה, והוא מסמל שינוי צורה וגם רוע. ביפן נחשב החתול למביא מזל, ונוהגים להציב פסל של חתול לבן בפתחי חנויות לברכת העסק.

החתול כסימבול
הסימבול מאופיין באמביוולטיות שלו. מוצאים בו חיובי ושלילי, הוא יכול להופיע כמועיל וגם כמזיק. למשפחת החתולים יש שני אספקטים - סולארי ולונארי. בחתול הבית קיימים שני האספקטים, ואילו האריה, שהוא החיה הגדולה ביותר במשפחת החתולים, נחשב לסולארי בלבד בשל צבעו הבהיר ועוצמתו.

האספקט הסולארי - משפחת החתולים מייצגת את כוחות השמש המתבטאים בטבע. במצרים העתיקה נחשב החתול למאפיין של אלות האדמה הגדולות: טפנאט, מאאו, באסתת ואמנט. אלות אלה נחשבו כשולטות בעולם האדמה מתוקף נישואיהן עם השמש, שהוא אל השמים. בשל עיניו המשתנות לפי כמות האור, סימל החתול את כוחה המשתנה של השמש בזמן ליקוי. באור חזק העדשה מתכווצת לפס צר, ובחשכה היא מתרחבת לכדור זוהר.
האספקט הלונארי - החל מתקופת יוון ורומא אלות הפריון היו משויכות למחזור הירח, ואיתן החתול, שנקשר לירח בשל גמישותו ויכולתו לשנות צורה במהירות כמו הירח, המתמלא ומתכווץ בצורה מחזורית. כמו כן, הוא נקשר לירח בשל עיניו המבריקות בחשכה ומצטמצמות באור, ומשום שהוא מזדווג ברבים, כמו בפולחני מין ליליים עתיקים. צעדי החתול חרישיים כמו טיסת הינשוף בלילה. צבעי החתול משתנים בין שחור, לבן ואדמדם. אלו צבעי ההשתנות של הירח ושל אלת הירח, שנקראה גם האלה הלבנה (גרייבס, 2012(.
היבטים שליליים בסמל החתול - מהיותו בן בית במשפחה, יש השלכה רבה של תכונות אנושיות על החתול: הזכר נחשב לחיה בעלת תאווה מינית פראית, ואילו לחתולה מייחסים פינוק וגינדור (גולדברג, 1970 ).
בספרות מופיעה התייחסות לחתול כערום ופיקח, כמו בסיפור "שוליית הטוחן העני והחתול" (גרים, 2000)
או ב"השועל והחתולה" ( גרים, 2000), שמופיע בגרסה דומה גם במשלי איזופוס (1989).

ייחסו לחתול אכזריות בשל משחקו עם הטרף קודם לאכילתו, וכן ייחסו לו עצלנות בשל נטייתו לנמנם שעות ברביצה כמעט ללא תנועה. בספר לילדים "חתול תעלול" (ד"ר סוס, 1960) מתוארים מעשי המשובה של חתול שובב, שמאפשרים לילד המאזין להזדהות עם המרדנות ועם חוסר הציות של החתול כנגד סמכות.

הכנסייה הנוצרית בימה"ב פיצלה בין טוב לרע והשליכה את הצל של הרוע על השטן. בהיותה ממסד פטריארכלי קיצוני, היא השליכה את הצל הנשי על מכשפות ועל החתולים שנלוו אליהן. ייחסו לחתול תכונות שטניות בשל טבעו העצמאי הבלתי ניתן לאילוף, בשל גמישותו הרבה ובשל יכולתו להיחלץ ממשברים ו"ליפול על הרגלים". האמינו שנשים מכשפות ידעו להכניס את נשמתן בתוך החתול או להפוך את עצמן לחתול שחור. האשימו אותן שהיניקו גורי חתולים בחלבן ובדמן, וכך קשרו אותם אליהן לשם כישוף. הכנסייה הקתולית הפרידה בין הצד הארצי, שנחשב לנשי - הצד של האינסטינקטים ויצר המין, לבין הצד הגברי, שנחשב רוחני וקרוב לאלוהות. חתול שנקשר למכשפות נתפס כחיה רעה, כסמל של כל הרע הנשי, ושילם על כך בעינויים ובחייו. נשים שידעו לרקוח תרופות מתמציות צמחים והיו מקוריות ויצירתיות הואשמו בכישוף, וכך גם נשים בעלות בעיות נפשיות שונות. בשל תכונות חוסר התלות והחופש שלו, נקשר החתול לבתולה, אך גם למכשפה. חתול שליווה את הנשים הללו הפך למייצג של הפן החופשי, האותנטי, הטבעי והמיני של האישה, פן שהכנסייה חששה ממנו. לאורך ההיסטוריה שימשו הנשים כמכשיר הולדה עבור הגבר. לא היו להן זכויות קניין והשכלה, ומי שלא יכלה ללדת נחשבה כקליפת השום, בדיוק כפי שחתולה חסרת צאצאים נמצאת בתחתית הסולם החברתי בקרב להקת החתולים שלה. הקרבת החתול (בייחוד השחור) הייתה פיצוי הכרחי ללא-מודע. כך נפטרו מדיבוק ארכיטיפי של הרוע.

ניגודים בסמל החתול והבנתו מבחינה פסיכולוגית
נוסף על היותו צייד לילי מסתורי ומרוחק, החתול הוא גם יצור של היום. האדם והחתול עשו מעין חוזה ביניהם - החתול הרג עכברים ונחשים, ובתמורה נתנה לו האישה אוכל ומקום להתחמם בו ליד האש הביתית. אך החתול שומר על עצמאותו ואינו ניתן לאילוף. הוא החיה הביתית היחידה ששמרה לאורך ההיסטוריה על התכונות הפראיות והעצמאיות שלה. למרות היותו צייד אוכל טרף במקור, הוא נחשב לסמל נשי. העדינות של כף הרגל שלו, המרופדת בכריות, והשליפה הפתאומית של הטפרים הם מאפיין הנשי, שבו שקט מתחלף בפתאומיות מחושבת בשליפות של רוע, בנוסח האימהות החורגות של שלגיה וסינדרלה (גרים, 2000), המתכננות כיצד להפיל את היצור התמים הלא-מודע ברשתן.

מבחינה פסיכולוגית, "החתול הפנימי" מסוגל לצוד את "העכברים בחשכת נפשנו", את השדים הפנימיים היוצרים את מה שק.ג. יונג כינה בשם "צל". כשהצל מטופל כראוי, אין התפרצויות של כוחניות ורוע פתאומי (לוק, 1996(. יכולת החתול לראייה חדה בחשכת הלילה קושרת את עיוורון הלא-מודע למודע המבחין. בכך נהיה החתול לדימוי לאינטואיציה הנשית, שיכולה להיות נפלאה אך גם מסוכנת, אם היא נתפסת בכוחות האפלים.
לבאסתת במצרים אין צד שטני כלל. כולה סמל חיובי קיצוני. לעומתה, היו אורגיות של החתול השחור, שנערכו בלילות חסרי ירח וסימלו חוסר פריון ועקרות. מגע מיני עם השטן, שהתגלם בחתול השחור, היה עקר, והצאצאים שנולדו ממנו היו אסונות טבע, כמו ברד שהרס יבולים, שיטפונות והצפות, מחלות ומוות של בעלי חיים.

לעומת זאת, החתול הלבן סימל מרפא שהביא בכוח זנבו. באגדות ובפולקלור החתול הלבן הוא משחרר מדיכוי ועוזר לאנשים צעירים עניים וחסרי זכויות (וון פרנץ(1999,. הוא משתמש בשכלו החריף ומלא ההמצאה כדי להשתלט על כוחות השחור, ומביא בריאות, כוח וכבוד. באמנות ימה"ב נראה חתול לבן סולארי, שהוא האור של העולם, למרגלות ישו, ולפעמים הוא מסמל את ישו עצמו. לעומתו, נראה חתול שחור דמוני ליד יהודה איש-קריות, סמל הבגידה. באספקט החיובי החתול, כמו הנחש, מסמל אי-מוות או נצח. שניהם מתעקלים לצורת עיגול, שהוא סמל לשלמות ולנצח. החתול גם נחשב לבעל תשע נשמות (9 הוא מספר קדוש של שלמות). מנגד, הוא מסמל גם את העיגול השטני. לעיני החתול הכוח להקסים ולשתק את הקורבנות שלו. בשל עיניו הזורחות בחושך והעובדה שהוא רואה בחשכה, נחשב החתול לבעל כוחות נבואיים, כזה שרואה את הנולד ויש לו יכולת לראייה פנימית.

החתול כסימבול במשחק בחול
 בעבודתי בארגז החול צפיתי בילדים ששיחקו בבית בובות עם מיניאטורות של חתולים. הם שחזרו את חיי היום-יום שלהם במשחק, וסיפרו על חיות המחמד שלהם. מטופלת באמצע החיים שהייתה אם גרושה וסבלה מדיסלקציה ומ-ADHD, שיחקה בכמה ארגזי חול בתקופה של שנה בערך.

המטופלת נשרה מהלימודים בכתה ח' ללא טיפול או הבנה של הוריה, התגלגלה בעבודות שונות כנערה, גויסה לצה"ל ושירתה זמן קצר עד שנישאה בנישואים שנכפו עליה על ידי ההורים. היא החליפה הרבה בתים עקב עבודתו של בעלה, וחייה עברו בגידול ילדיהם. היא לא פיתחה תחומי ענין משל עצמה.

התברר לי שבגיל עשר עברה התעללות מינית על ידי אחיה הבכור, ושהעניין הושתק במשפחה, שנוהלה בצורה פטריארכלית על ידי אב שמרן ושני בניו הגדולים. גם בעלה, שאיתו ילדה ילדים, התעלל בה פיזית ומילולית. לאחר שחלתה בדיכאון, נשלחה לטיפול במוסד פסיכיאטרי ואובחנה כסובלת מפוסט טראומה. היא התקשתה בדיבור, וקו המחשבה שלה היה לא רציף. היא קפצה מנושא לנושא באופן אסוציאטיבי, והיה קשה ביותר לנהל שיחה איתה. כשראתה לראשונה את המיניאטורות בחדר, שמחה מאוד. הן עזרו לה לבטא את מה שלא הצליחה לבטא במלל.
החל מהפגישה השנייה שלנו היא סיפרה לי את סיפור חייה באמצעות מיניאטורות שבחרה והניחה בתוך ארגז החול. היא יצרה מבנים וצורות שהזכירו לה פרקים מעברה בניסיון לארגן את עולם הזיכרונות המבולבל מאוד שלה. כך ניסתה לשחזר את סיפור חייה. לאחר ששחזרה אין-סוף פעמים את ההתעללות שחוותה מצד בעלה לשעבר, ולאחר תקופה ארוכה שבה הופיעה בארגז החול כדמות קורבנית - כאיש קש חסר מוח וכברווזה טיפשה - הופיעה לפתע במשחקה ה-19 חתולה גדולה עם גור השומרת על ביתה. היא דאגה גם להניח קערת מים עבור החתולה מחוץ לארגז (מה שאולי היה קשור לבעיית הארגון שלה). אז נודע לי שהמטופלת חובבת הכלבים הייתה אלרגית לחתולים!

עם הופעתה של החתולה בארגז החול החל אצל המטופלת תהליך נפשי של השתחררות ושל שינוי.
בדמותה החדשה כחתולה (באופן לא-מודע) התחברה האישה לסמל הארכיטיפי של החתול כחיה עצמאית שיודעת לשמור על עצמה ועל גוריה. החתולה, כאחד מסמלי הארכיטיפ של האם הגדולה לפי יונג (1959(, ייצגה את תחילת השינוי בדימוי העצמי של המטופלת. היא החלה לתפוס את עצמה כפחות קורבנית וכמסוגלת לקחת אחריות רבה יותר על חייה. היא בחרה בחתולה כדימוי של עצמה, כסמל להשתחררות ולחופש מכניעה מוחלטת לסביבתה. המטופלת התחברה אינטואיטיבית לנקודה ארכיטיפית עמוקה בנפשה. הזדהותה עם החתולה האם המגינה על גוריה עזרה לה לבנות תדמית בריאה יותר של עצמה, וגילתה לה
שיש ערך לחייה, אף על פי שהסביבה שידרה לה במשך שנים רבות את ההפך מזה.

סיכום
החתול מייצג בנפש האנושית את הדחפים הבריאים להישרדות טובה. הוא מיילל בקול חזק, הוא יודע לשרוט כדי להגן על עצמו. במקביל, תינוק שאינו מסוגל לבכות בקול לא יקבל את שהוא צריך למחייתו; ילד שאינו מסוגל או פוחד להביע את צרכיו הפיזים והרגשיים, יישאר מקופח; ילד שלא אפשרו לו להביע את עצמו בחופשיות, שלא התייחסו לצרכיו בצורה מודעת, נאלץ להדחיק אותם עד שהוא שוכח אותם. החתול מסמל את הדחפים הללו, שכלולים בנרציזם הפרימרי, שאם אינו יכול להיות מבוטא בגלוי, הוא מושתק. הוא מודחק מאוד אך אינו מת לעולם.
כשחתול סמלי זה מושתק בנפשנו, הוא אינו יכול להגן עלינו מריבוי העכברים הבלתי נראים בחשכה, ב"צל" של הלא-מודע בנפשנו. החתול מייצג את הגשר בין הפראות של הלא-מודע לבין המודע הרציונלי שלנו. הוא מסמל את הדחף הראשוני הטהור, שאנו חייבים לקבל כחלק של עצמנו, לראות את היפה וגם את המפחיד שבו ולקבלו כפי שהוא, בלא שננסה לדכאו או לחבל בו. כשאנו לא מכבדים את החתול הפנימי, כשהחלק הטבעי האינסטינקטואלי שלנו אינו ברור לנו מספיק, אין ל"חתול" הזה אנרגיה להמשיך בתפקידו לשמור על האמת הנפשית הפנימית שלנו, ואז יכולים העכברים (סמל הצל) להתרבות באין מפריע.

הופעתו של החתול בארגז החול מלמדת, לדעתי, על כך שמטופל מתחיל להתחבר לרגשות ולדחפים הכי עמוקים שלו, שהודחקו כה טוב עד כי נשכחו בקרבו. אני רואה בהופעת החתול במשחק בחול מעין הצהרה על תחילתו של ריפוי פנימי עמוק, במיוחד אצל מטופלים מבוגרים.

מקורות

אבניאון, א.(2005). לקסיקון למיתולוגיה: הוצאת ידיעות אחרונות.
אובידיוס, 1965)). מטמורפוזות: מוסד ביאליק ירושלים.
אנציקלופדיה עברית כרך י"ח: הוצאת פלאי ירושלים תשכ"ו.
אנציקלופדיה מקראית ה' (1972): הוצאת מוסד ביאליק ירושלים.
בן-תור, ד. (1997). המצרים הקדמונים בני האלמוות: מוזיאון ישראל ירושלים.
בראשית פרק מ"ב.
גולדברג, ל. (1970). דירה להשכיר: הוצאת פועלים ת"א.
גרייבס, ר. (2012). האלה הלבנה: אסטרולוג הוצאה לאור בע"מ ישראל.
גרים, האחים (2000 ). מעשיות, האוסף השלם: ספריית פועלים.
דוקטור סוס (1960). חתול תעלול: הוצאת כתר ירושלים.
וגו, ט.(1992). אמונות טפלות: לילך הוצאה לאור פ"ת.
וויליס, ר. (1999(. המיתולוגיה של עמי העולם: הוצאת הד ארצי.
וולדרינג, א. (1963). אמנות העולם / מצרים: הוצאת דביר ועם עובד.
מוסאיוף מאסון, ג'פרי. (2005). תשע הנשמות של החתול: זמורה-ביתן, דביר מוציאים לאור בע"מ.

 Aesop`s Fables (1989): Dilithium Press, Ltd. New-York.
 Luke, Helen M. (1996). The Way of Woman: Image Books Doubleday.
 Jung, C.G (1959). Collected Works, 9:311 Princeton University Press.
Taylor, D. (1986). You and Your Cat; Dorling Kingsley Limited, London 1986.
Von Franz, M. (1999). The Cat A Tale of Feminine Redemption; Inner City Books, Canada.