חשיבותו של החינוך לערכים כי "לא בשמיים היא" - פרופ' ציפי ליבמן

    א   א   א

פרופ' ציפי ליבמן

פרופ' ציפי ליבמן, נשיאת מכללת סמינר הקיבוצים

בעת האחרונה האלימות וההסתה הורסים כל חלקה טובה בחברה הישראלית. ביטויי אלימות בוטים פוגשים אותנו מידי יום ביומו בכביש, בתור בחנות, בבנק וכמובן במועדונים ובפאבים. הרשתות החברתיות אף מעצימות תופעות שליליות אלו והיקף ההסתה והאלימות המילולית במהלך מבצע "צוק איתן" שבר שיאים - הן בפוסטים בפייסבוק והן בהודעות ווטסאפ, שלהם התלוו קריאות וכינויים בלתי נסבלים כלפי כל מי שדעתו שונה אפילו במעט. היכן הסובלנות שלנו כלפי מגוון דעות? איפה היכולת המינימאלית לכבד דעה אחרת, גם כאשר היא שונה מהדעה שלי?

שיעורי האלימות הגבוהים במדינת ישראל בכלל, ובמערכת החינוך בפרט, מאתגרים את בתי הספר לפעול לשיפור המצב ושנת הלימודים החדשה העומדת בפתח הנה הזמן הנכון לחשבון מעמיק בנושא. מערכת החינוך אינה יכולה עוד להמשיך ולהתעלם מטיפול עמוק בנושא של חינוך לערכים. הרי תפקידו של המורה אינו רק "ללמד" ולהניע תלמידים להשיג ציונים גבוהים במבחנים הבינלאומיים, אלא תפקידו העיקרי של המורה הוא תיקון עולם - במטרה להבנות חברה טובה, סובלנית ובריאה. ממצאי סקר שנערך לאחרונה על ידי חברת המחקר שילוב Millward Brown העלו כי 64% מציבור סבור כי תפקידו המרכזי של המורה הוא להעניק לתלמידים חינוך ערכי ואזרחי, על מנת לפתח ולהצמיח אנשים מוסריים ואכפתיים כלפי הזולת והחברה כולה. רק 10% מבין הנשאלים סברו כי תפקידו המרכזי של המורה הנו להביא את התלמידים להשיג ציונים גבוהים ככל האפשר. מעניין לציין שתפקיד זה דורג במקום האחרון מתוך רשימה ארוכה של תפקידי המורה.
המסקנה היא שאסור לעמוד מנגד ולהתעלם עוד מהמציאות האלימה של חיינו. חייבים לפתח תכניות חינוכיות יעילות למניעת תופעות של אלימות וגזענות, ולתת למורים כלים להתמודד כהלכה עם הנושא.

ומה צריך לעשות על מנת ליישם בהצלחה תכנית לטיפוח ערכים של סובלנות ואכפתיות? ובכן, תחילה יש להפנים שהנושא מורכב, ולכן אין מרשם פשוט וחד ממדי להצלחה. נדרש טיפול עומק.
ראשית יש צורך בשינוי תפיסתי עמוק. פיתוח "שיעורים בגזענות" ובניית מערכי שיעור העוסקים באופן דידקטי בנושאים אלו אין בהם די. יש לערוך שינוי מן היסוד בתפיסות, בציפיות ובאופן שבו מתנהל המוסד החינוכי באופן כולל. יש להאמין שניתן לחנך לערכים של כבוד האדם, סובלנות ואכפתיות כלפי האחר, ולטפל בכל מקרה של אלימות או תוקפנות – קטן כגדול, וזאת החל מהגיל הרך. יש לזכור שהתנהגות תוקפנית וגזענית היא התנהגות נלמדת, ולכן יש לנסות ולאתר גורמים מתסכלים המשפיעים על התפרצויות זעם ואלימות בגנים ובבתי הספר – תסכול לימודי או חברתי. יש להיות קשוב לכך ורגיש שעה שעה, ולעסוק בנושא באופן רציף ויומיומי, גם אם לא קיים גורם מזמן בביה"ס או פרשה שבדיוק עלתה לסדר היום בתקשורת. אסור לחכות ליד המקרה או לגורם מזדמן. הטיפול צריך להיות יזום וכולל, מלמעלה למטה, ברמת בית הספר כולו, ועד אחרון המורים והתלמידים. הרעיון המרכזי הוא שמוטלת על כל מורה החובה לטפל בבעיות אנטי חברתיות קלות יחסית, המתרחשות תדיר, ולא רק בבעיות אנטי חברתיות חמורות. לגלות אפס סובלנות כלפי כל מקרה של אלימות או גזענות. קרימינולוגים הלא גרסו תמיד שטיפול תקיף בפשעים קלים מונע פשעים חמורים בעתיד. החל מגיל הגן ובמהלך כל שנות הלימוד בבית הספר, יש להציב גבולות ברורים למניעת תוקפנות, לקבוע כללי התנהלות בהירים, ולהקנות חלופות ואורחות חיים מיטביים וכן מיומנויות והרגלי התנהגות לפתרון סכסוכים ולהתמודדות עם אנרגיות שליליות. חשוב במיוחד להקפיד שכל הנהלים יהיו ברורים ונהירים לכל המורים, התלמידים וההורים.
במקביל, צריך לייצר אמנה בית ספרית שתיבנה בשותפות חינוכית רחבה ותקבע נהלי אכיפה וענישה במקרי הצורך. יש להקפיד לפעול על פי האמנה, להתמיד ולא לסטות ממנה. בה בעת יש לקיים מעקב ותהליך של למידה מהצלחות ולקדם טיפול מתמשך ועקבי ליצירת אקלים בית ספרי מיטבי והתנהגות ערכית בת קיימא.

לסיכום, החינוך לערכים מהווה את אחד האתגרים המרכזיים ביותר בפניהם ניצבת מערכת החינוך בשנת הלימודים הקרובה. יש שיאמרו שההקשר הרחב של המציאות האלימה בישראל הוא כה חמור, שכל טיפול במערכת החינוך הוא כמו כוסות רוח למת. אינני סוברת כך. אכן מדובר במשימה קשה, אך חובה על אנשי החינוך להתגייס ולטפל בה בנחישות, בהתמדה ובאומץ. הניסיון מוכיח שזה אפשרי.

לחזרה לעמוד הראשי של המידעון לחצו כאן