שילוב בעלי מוגבלויות במעגל העבודה / שבי גוברין

    א   א   א

שבי גוברין

שבי גוברין, ראש בית הספר ללימודי תעודה במכללה.

"זה הדבר שאני הכי רוצה", היא אומרת בעיניים נוצצות. "אני רוצה ללמוד פסיכולוגיה ולקבל תעודה ולטפל באנשים". לכאורה אין שום דבר מיוחד בדברים הללו. כמו נשים צעירות רבות, לשירה יש חלום מקצועי ואישי, ובצורה כזו או אחרת היא תפעל לממש אותו. אלא שדרכה של שירה למימוש החלום שלה אינה פשוטה. שירה היא אישה צעירה שונה. השונות שלה ניכרת לעין ונשמעת לאוזן. היא נראית שונה, היא מדברת שונה. ברור שלשירה יש מגבלות שימנעו ממנה להירשם וללמוד פסיכולוגיה במוסד אקדמי, ולעמוד במטלות הלימודיות הרגילות. היא פשוט לא תצליח לעמוד בדרישות, בקצב, ברמה.
אבל ברור גם שלאישה הצעירה הזו יש כוח רצון, תעצומות נפש, יכולת אמפתית, השראה וניסיון חיים. ולאחר שיחה איתה פתאום את שואלת את עצמך, בעצם, למה לא? למה ששירה לא תלמד, ותקבל תעודה שתאפשר לה לסייע לאנשים אחרים?
כמו אנשים רבים בעלי מוגבלות, ניצבת שירה בפני חסמים שמונעים ממנה גישה והשתתפות במעגלי חיים. חסמים אלה נובעים לא רק מהמוגבלות האובייקטיבית שלה, אלא גם מהמוגבלות של החברה שלנו.מתוך

מתוך מאמרה של שבי גוברין שפורסמה בדה-מרקר ב- 2.12.14. לקריאת הכתבה המלאה.

 

 לחזרה לעמוד הראשי של המידעון לחצו כאן