אישית לוחצת עם ד"ר מימי חסקין, מרצה לספרות וראש החוג לספרות

    א   א   א

 דר' מימי חסקין, מרצה לספרות וראש החוג לספרות


מה תפקידך במכללת סמינר הקיבוצים?
מרצה לספרות וראש החוג לספרות בפקולטה למדעי הרוח והחברה.

מה את הכי אוהבת בתפקיד שלך?
כראש החוג אני אוהבת את האפשרויות שבידי: החל במיצובו של החוג כמוקד של התרחשויות ועד, למשל, האפשרות לשלב ספרות מזרחית בתכניות הלימוד.
אבל, יותר מכל, אני אוהבת ללמד וללמוד ספרות. במיוחד אני ניזונה מאותם רגעי הבנה ועומק שמתרחשים לעיתים בתהליך הלימוד: גלגלי הראש עובדים במרץ, העיניים נפקחות במעין תימהון ונדמה שהתקרה עפה למעלה.

מה לדעתך המצאת המאה?
כמובן, האינטרנט וליתר דיוק ד"ר גוגל, או הרבי מגוגל, תלוי במגזר.

מיהו האמן האהוב עליך?
האמן היא אמנית - נוואל אל סאדאווי - סופרת מצריה, רופאה ופמיניסטית. כתיבתה עוסקת בדיכויין ובניצולן של נשים במטרה להביאן לשחרור כלכלי ולחופש משליטה גברית. לשם כך, היא כותבת את חייה שלה ללא כחל ושרק. בספרה "אישה בנקודת האפס" היא מתארת את מילת הנשים שהיא חוותה על בשרה. אני מעריצה את האומץ שלה.

בחיים לא תצאי מהבית בלי...
אין אצלי כללים, מה גם שבפנטזיה הכי כיף לי לצאת בלי כלום.

מה התחביב שלך?
זה לא תחביב טיפוסי, אבל בנוסף לעבודתי במכללה אני מדריכת טיולים ספרותיים, בעקבות יוצרים ובעקבות יצירות.

מהו הסרט האהוב עליך?
הייתי רוצה לציין שניים:
הראשון "חלף עם הרוח". הייתי בת ארבע עשרה בערך. במשך כמה ימים קראתי את הספר מבלי לצאת מהמיטה. התוודעתי אז לחוויית החיים האלטרנטיביים שספר מושך יכול להציע. אחר כך, נסענו לקולנוע "רחל" בגדרה ובמשך ארבע שעות ראיתי אותה על המסך. לתדהמתי, סקרלט או'הרה נראתה בדיוק כמו זאת שהצטיירה בראשי והסרט היה המשך מהפנט לחוויה העזה של הספר.
הסרט השני הוא "קן הקוקיה". במסגרת הניסיונות לשבור את כללי המחלקה הפסיכיאטרית, מק'מרפי מנסה להרים את מתקן המים המחובר לרצפה. כשהוא נכשל, אחרי מאמץ אדיר, הוא אומר: "לפחות ניסיתי". הסצנה הזאת נחרתה בראשי כמעין מגדלור.
הפעם את הספר קראתי אחרי הסרט.

לקראת שבוע הספר העברי על אלו ספרים היית ממליצה?
אשמח להמליץ על שני ספרים שיצאו בשנה האחרונה.
הראשון, "אנשי פינות", ספרה של חברתנו אסתי ג' חיים, שהתארחה לאחרונה כאן במדור. הספר, שזכה בפרס ברנר, נותן קול לניצולי שואה החיים כצללים בתוכנו. נפשם הסחופה מתוארת בעומק, באמינות וגם בהומור. רוצו לקרוא!
השני, ספר שירה - "כחול, לא כחול" - קובץ שיריו העשירי של צבי עצמון, משורר שאני עוקבת אחריו שנים רבות. גם הפעם, זהו קובץ חריף, חד, פוליטי ומוסרי מאוד.

יש מורה שחקוק לך בזיכרון מגיל הילדות?
פעם, בכתה ג', אחרי שיעור תנ"ך, ניגשתי למורה שפרה והראיתי לה שיר שכתבתי על אהוד בן גרא. היא קראה דקה שתיים, היה שקט, הייתי במתח, ואז היא פסקה: "זה לא שיר טוב. אין פה סדירות לא של משקל ולא של חרוז".

מי היא הדמות הציבורית שהשפיעה עליך בכל הזמנים?
אולי מישל פוקו, הפילוסוף הצרפתי. הקריאה בכתביו ממש שינתה אותי. נדמה לי שיותר מכולן/ם הוא הסיר את הקטרקט מעל עיני והעניק לי את מבט הרנטגן על המציאות - המבט שרואה את המנגנונים והאינטרסים שמתחת לפני השטח.

אם היית מתחילה עכשיו בלימודים במכללה מה היית לומדת?
לא הייתי מחליפה את מדעי הרוח, אבל בגלגול הבא, הייתי לומדת במחלקה המדהימה של החינוך היצירתי או.... כמובן, בבית הספר לאמנויות הבמה.

מה לדעתך יקרה במכללה בעוד 20 שנה?
הקירות במבנה החדש שוב יתקלפו ויצטרכו לסייד אותם. גם מערכת המיזוג השקט, שמתכוונן בעצמו בהתאם לטמפרטורה הרצויה תצטרך לעבור שדרוג. אבל הרוח, הרוח המיוחדת של המקום הזה, למעלה משבעים שנה, לא תשתנה. החיצוניות תשתנה אבל לא הד.נ.א. של הקהילתיות, חירות המחשבה והאחווה.

דר' מימי חסקין, מרצה לספרות וראש החוג לספרות

לחזרה לעמוד הראשי של המידעון לחצו כאן