אצלנו בחצר

כנס היום הבינלאומי למאבק נגד גזענות

בתאריך 24.3.15 התקיים בקמפוס אמנויות של המכללה, כנס היום הבינלאומי למאבק בגזענות. הכנס שנערך תחת הכותרת "האם הגזענות ניתנת למחיקה" היה פרי שיתוף פעולה בין היחידה למעורבות חברתית של המכללה, האגודה לזכויות האזרח ומשרד החינוך.
בכנס דיברו מטעם המכללה ד"ר זהבה סמוכה ברקני, מרצה במרכז לפיתוח פדגוגי במכללה ומרסלו וקסלר, ראש המחלקה לביה"ס היסודי בפקולטה לחינוך.

להלן דבריה של ד"ר זהבה סמוכה ברקני מתוך הכנס:

"אהלן, צהריים טובים.
אני רוצה לברך על הכנס החשוב הזה, על שיתוף הפעולה של סמינר הקיבוצים עם האגודה לזכויות האזרח בישראל מתוך רצון להיות יחד בתמונה המביכה וליצור יחד הבנות לגבי המאבק בגזענות. בסמינר הקיבוצים נבנתה תשתית מדהימה של קורסים חברתיים שמתבוננים על הגזענות הסמויה והגלויה, לומדים, חוקרים ומבינים שהמלאכה למיגור הגזענות מוטלת על כתפינו- המחנכות והמחנכים. תודה להדסה טרון על העשייה המבורכת.

הבוקר ראיתי בעיתון הארץ קריקטורה שהכותרת שלה היא after partyובה רואים את כולם רבים עם כולם: הדתיים עם החילונים, הערבים עם היהודים ועוד ועוד. אז ללא ספק הparty - הבחירות היה אירוע שיא בגזענות הישראלית, אז ממש מתבקש שהafter party ימשיך את העניין.

משהו אוטוביוגרפי: אני דוברת שלוש שפות, ערבית היא שפת האם שלי, היא השפה דרכה ראיתי והבנתי את העולם כילדה. השפה שמבחינתי יש בה הכי הרבה מילים טובות ומנחמות ועדינות. עברית זו השפה שלמדתי בבית הספר וברחוב. עברית שה-ע וה-ח נעלמו מחמת הבושה וגזענית זו השפה הדומיננטית אותה למדתי בבית, בבית הספר וברחוב. השפה הכי לגיטימית, הכי מפותחת, השפה חסרת הבושה.

גזענות שלמדתי בבית הייתה מכוונת להם ואנחנו. הם מפאי ואנחנו הפועלים, הם יהודים ואנחנו ערבים, הם אשכנזים ואנחנו מזרחים. הגזענות שלמדתי בבית הספר התכחשה להם ויצרה רק אנחנו. אנחנו בונים, אנחנו מקימים, אנחנו יודעים. הגזענות שלמדתי ברחוב קיבלה השראה מהכול ויצרה שפה לגיטימית שהתפתחה עם השנים.

בהתחלה היא הייתה סוג של בדיחה על רומני מרוקאי וספרדי שעלו למטוס ואחר כך סרטי הבורקס שהנציחו את הטוב המוחלט אל מול הברברי. והמוסיקה הישראלית, והאופנה והעליות שהביאו אנשים חדשים לבנים ושחורים.

בשפות האלה אני מתקשרת עם אנשים ומעבירה מסרים ומשתפת בחוויות ופה בחינוך אני רוצה ליצור שפה ביקורתית שקוראים לה מודעות, שמודעת לגזענות כלפיי והגזענות שלי, שרואה את הלגיטימיות לשפה הגזענית ומצליחה לפרק אותה ולעבוד מהחומרים שלה שהם אנושיים וחסרי אנושיות בו זמנית.

לנו המחנכות והמחנכים יש זירה פוליטית לעשייה, הכיתה שלנו היא מיקרוקוסמוס לחברה. בכיתה אנחנו צריכות ליצור שפה של סובלנות, של אמפתיה. מקום בו האנושיות שלנו ושל התלמידים שלנו נמדדת ביחס לאחר, וכל זאת בדרך אגבית כמו שאומר ד"ר ניר מיכאלי, לא שיעור מיוחד, לא כתגובה למעשה אלימות או לאמירה גזענית אלא כדרך חיים וכעיסוק יום יומי בדרך ליצירת חברה מתוקנת יותר."

כנס היום הבינלאומי למאבק נגד גזענות


חזרה לעמוד הראשי של המידעון לחצו כאן