חוויה אמריקאית – סיפורה של ד"ר אלה באואר - ראש החוג לתקשורת וקולנוע

דר' אלה באואר

רבעון ראשון הסתיים. עשרה שבועות של שיכרון חושים? לא בטוח. מה שכן בטוח עשרה שבועות של הוראה אינטנסיבית, שורה של מפגשים מרתקים עם סטודנטים צעירים וכל כך שונים מהסטודנט הישראלי הממוצע במכללת סמינר הקיבוצים, ובכל מוסד אקדמי ישראלי אחר והמון מפגשים מעניינים עם מספר קהילות יהודיות וקהלים נוספים.

רב תרבותיות הוא חלק אינטגרלי ומאפיין של הקמפוס למתבונן מבחוץ הרב תרבותית בולטת מאוד. הקמפוס רוחש פעילות. ברחבה המרכזית דוכני אגודות הסטודנטים השונים נותנים ייצוג לכולם בלי שום הבדל, בלי שום מדרג, וכך זה לצד זה קוראנים שמבקשים לקדם קריאה בתנ"ך, אגודת הגאים, רפובליקנים, היספנים מוסלמים, פמיניסטיות, כולם מתגודדים סביב הדוכנים בהפסקות בין השיעורים וכולם ממלאים את הכיתות . הדחף ללמוד להכיר את האחר הוא מאוד נפוץ ומאוד כנה, שבעים הסטודנטים הרשומים לשיעור על "ישראל המודרנית" היא קבוצה מגוונת המייצגת נאמנה כל מגזר וקבוצה אתנית בחברה האמריקאית. כולם היו מאוד מנומסים התייחסו למרצה מאוד בפורמליות. הם קראו את חומר הקריאה משיעור לשיעור, ביקשו הבהרות אם משהו לא ברור במילים וחלקם הגיע לשעות הקבלה כדי לשוחח על חומר הקריאה על ההרצאות. לא, הם לא ביקשו דחיות להגשת עבודות. והיו לא מעט במהלך הרבעון. הם צעירים עד מאוד וכולם בדרך כלל בתלבושת אחידה של לבוש לא מחייב עם לוגו של האוניברסיטה במגוון גדלים וצבעים, מעודכנים ומצוידים במחשבים קומקפטים, בטלפונים חכמים ובטאבלטים.

כמו שגם הרב תרבותיות היא חלק אינטגרלי מחיי הקמפוס כך גם המחויבות לסביבה. אין צורך במבצעי הסברה למה זה חשוב למחזר כי אין אפשרות שלא למחזר. בכל כיתה בכל פינה ברחבי הקמפוס תמיד יהיו שלושה פחים לסוגי האשפה השונים. בכל הקפיטריות הפזורות בכל רחבי הקמפוס ומאכילות אלפי סועדים ביום אין שום כוס צלחת סכום שהם לא מחומר שניתן למחזור. זה מקובל ואפילו מומלץ להגיע לדוכני הקפה עם כוס רב פעמית שלך מהבית. הקמפוס ידוע בכל רחבי ארצות הברית כקמפוס הידידותי ביותר לרוכבי אופנים וזה מראה מהפנט איך בסוף היום אלפי סטודנטים נעים בצורה מסודרת באופנים מאירים את הדרך כמו גחליליות מודרניות. הקמפוס הוא גם סביבה המתנהלת כמעט ללא ניירות. עבודות מוגשות לאתרי הקורסים ולא מודפסות. תלושי שכר, טפסים לעובדים וכד' מועברים דרך הדוא"ל וכל אחד יודע מבלי שצריך להזכיר, כי לא מדפיסים מסמכים ללא סיבה ואם כן צריך להדפיס מדפיסים על שני צדי הדף.

יש הבדל ברור בין ההוראה בכיתות לבין פעילות מחוץ לאולמי הרצאות. השיעור על "ישראל המודרנית" נעשה על פי הכללים האקדמיים שברורים מקובלים לסטודנטים שלא מנסים לערער עליהם. טוב לגלות במהלך השיעורים שהסרטים "סלאח שבתי", "ילדי השמש" ו"הסדר" עוברים מסך והסטודנטים צופים בהם בעניין ובהנאה מבלי שיהיה להם מושג מי זה אפרים קישון או אקי אבני, ומישהו אפילו ביקש המלצות לעוד סרטים.
מחוץ לשעות ההוראה הסיפור מורכב יותר. כמו בקמפוסים אחרים ברחבי ארצות הברית גם כאן יש ניסיונות בלתי פוסקים להעביר במועצת הסטודנטים החלטה להחרים את ישראל. גורמים אנטי ישראלים מארגנים רבי שיח ופעילויות נוספות.

אבל אל דאגה. לא הכל מתנהל סביב ניסיונות בלתי פוסקים להשמיץ את ישראל. בכל יום שישי לפנות ערב מגיעים לבית הלל בקמפוס קרוב למאה סטודנטים ולפעמים יותר לקבל את השבת בשירה ותפילה בעברית במבטא אמריקאי כבד בצורה שובת לב ומרגשת. יש קהילה יהודית לא גדולה אבל ידידותית וחמה, שמתעניינת ללא הפסק בישראל מביעה אהבה ותמיכה, מבלי לנסות לערער או להבין מדוע דרכם הדתית הליברלית היא לא בהכרח הדרך המקובלת על הממסד הדתי הישראלי.
בתחילת אפריל מתחיל רבעון חדש. מפגש נוסף סטודנטים חדשים שרוצים לדעת וללמוד על המון נושאים ובין השאר גם עלינו.

-------

ד"ר אלה באואר, ראש החוג לתקשורת וקולנוע נמצאת בשבתון ב- University California Davis. דיוויס הוא אחד הקמפוסים של האוניברסיטה, והוא נמצא כ- 20 ק"מ מסאקרמנטו. באוניברסיטה לומדים למעלה מ- 30 אלף סטודנטים. קמפוס זה של האוניברסיטה ידוע במיוחד בזכות לימודי החקלאות שלו ומגמת הייננות.


לחזרה לעמוד הראשי של המידעון לחצו כאן.