עתיד שירי הערש

דניאלה סער, יעלי גרדין ואיתמר מרלא

שירי הערש מפגישים בין התרבות העממית לבין נפשו של ההורה. דרך שיר הערש ניתן לבחון התפתחויות חברתיות כמו גם תפיסות אישיות. לאורך ההיסטוריה התגלמו נסיבות חברתיות בשירי הערש. כך, שירי ערש שנכתבו בזמן השואה ביטאו את המציאות מעוררת החרדה של אותה תקופה.

גם תמורות בחיי המשפחה בעת הפוסט-מודרנית נשזרו אל תוך שירי הערש. אנו צופים כי בעתיד הלא-רחוק שירי הערש יבטאו אבחנות אישיות לגבי תמורות כאלה: מעורבותם ההולכת וגדלה של גברים בגידול ילדים, הבאת ילדים לעולם בגילאים מבוגרים יותר ויותר, עלייתם של תאי משפחה לא-מסורתיים כגון משפחות גאות ומשפחות מרובות הורים.

כאן נציג בקצרה את התמורות והשינויים בחיי המשפחה בעת הנוכחית. איך ישפיעו שינויים אלה על שירי הערש העתידיים?

ביצוע שיר הערש לילד היא פעילות ספונטנית. באופן טבעי, ההורה יוזם את ביצוע שיר הערש והוא השולט על תכניו. נמענו של שיר הערש הוא הילד. קיים פער משמעותי בין עולמו הפנימי לבין זה של ההורה, ולכן טבעי שהשיר יבטא את השקפותיו של ההורה על העולם, ולא של הילד. שיר הערש הוא כלי דידקטי שדרכו ההורה מתחיל את תהליך החיברות של הילד.

במסורת הפטריארכלית התא המשפחתי השמרני כלל גבר ואישה שמביאים ילדים לעולם. דימוי חברתי זה משתקף בשירי ילדים עוד מהעת העתיקה. כיום התא המשפחתי עובר שינויים מרחיקי לכת ובהתאם משתנים גם הדימויים בשירי הערש.

ב-2011, 6% מהמשפחות בישראל [106.8 אלף] היו משפחות חד-הוריות עם ילדים, ומספר האימהות החד-הוריות הרווקות לילדים עד גיל 17 גדל מ-8.4 אלף ל-13.5 אלף. כיום רבות מהמשפחות בעלות המבנה השמרני (אב, אם וילדים) אינן מסורתיות. משפחה כזו היא, למשל, זוגות בנישואים שניים. במקביל, הולכות ומתרבות משפחות חדשות: משפחות גאות, אמהות יחידניות מבחירה, משפחות מרובות הורים ועוד. התכנים שההורה מביא למפגש האינטימי עם הילד במשפחות כאלה, שונים מאלה השמרניים.

גם במשפחות המסורתיות (אב ואם ביולוגיים מעל גיל 18) חלים שינויים בחלוקת התפקידים בפברואר 2016, עברה בקריאת טרומית הצעת החוק לחופשת לידה לאבות. הצעת החוק היא חלק ממגמה תרבותית בה גברים מגלים רצון להיות נוכחים בגידול ילדיהם.

שירי הערש מושרים באופן מסורתי על ידי האם, אך אופיים הספונטני מאפשר למי שנמצא עם הילד לבצע אותם. אנחנו סבורים כי בעתיד שירי הערש ישקפו את עולמם הפנימי של הגברים המגדלים את ילדיהם.

שינוי נוסף שמתרחש במשפחות בעלות המבנה השמרני הוא בחירת ההורים להעמיד את ההגשמה העצמית ואת הקריירה בראש סדר העדיפויות. הולדת הילדים נדחית לגילאים מאוחרים. בשנת 2000, מספר הנשים שילדו מעל גיל 40 בפעם הראשונה עמד על 477, ואילו בשנת 2013 הנתון הזה יותר מהכפיל את עצמו: 1019 נשים מעל גיל 40 ילדו לראשונה. ההורות המאוחרת יוצרת מצבים חדשים, שיבואו לידי ביטוי בשיר הערש.

כדי להדגים את המגמה העתידית נציג כאן שני שירי ערש קלאסיים, בגירסתם המקורית ובגירסה מחודשת שיצרנו. זו מבקשת לשקף את השינויים במבנה התא המשפחתי ובתפיסת ההורות. 

בשיר נומי נומי כותב יחיאל היילפרין:
אבא הלך לעבודה
ישוב עם צאת הלבנה.
בגרסתו העדכנית, המשוערת, הוא עשוי להישמע כך:
אמא הלכה לעבודה
אבא בחופשת לידה.

העמקת תהליכי האינדיבידואליזציה וההפרטה, יכולה להפחית את ההשפעה הקולקטיבית והלאומית על שירי הערש, ולהניב שירים חדשים. ההחלטה להביא ילד לאחר גיל 40, לא להתפשר על קריירה ועל זוגיות, היא החלטה שמבטאת את קידוש האינדיבידואליזם בתרבות החילונית. "שיר ערש נגבי" מושפע מהלך הרוח הלאומי קולקטיבי. וכך כותב יחיאל מוהר:

רוח רוח על ביתנו
וכוכב אורו צופן
אבא שם חורש שדותינו
נומה, נומה, בן.
בגרסתו החדשה אולי ייקרא השיר "שיר ערש גוש-דני", ומילותיו יהיו בערך כך:
אור רמזורים בחלוננו
וקולותיו של המקרן
אבא מנהל את משרדנו,
נומה, נומה, בן.

דרך שירי הערש השמרניים וגירסותיהם המחודשות, ניסינו להראות כי אופיים הספונטני של שירי הערש, יחד עם מעמדם האינטימי, יכולים להפוך אותם למייצגים כנים של רוח-הזמן והחברה. שירים כאלה יאפשרו להורה מקום לבטא רוח חדשה.

עתיד שירי הערש