ק - מחשבות על קהילה ותזונה / ענבל גורש

ענבל גורש

תקציר
מסה זו מבקשת לבחון את השפעת הבחירה התזונתית על אורח חיינו וההתמודדות החברתית הכרוכה בה.

המזון ואורח החיים התזונתי חרגו מהגדרתם ההישרדותית-בריאותית ו'פלשו' לתחומים חברתיים, רגשיים וקהילתיים. מגוון מניעים ותהליכים משפיעים על האדם בבחירת המזון – מגבלות בריאותיות, העדפה וחוויות אישיות,  אידיאולוגיה והשקפת עולם, הבנייה חברתית ותרבותית, השפעה של תרבות הצריכה, שיווק ומצב כלכלי.

שינוי באורח חיים תזונתי גובה מחירים חברתיים, והדיאטה עלולה להוות עילה מתמדת לחרדה, לאי נעימות ואף לניתוק חברתי; וכדי להתמודד עם מחירים אלו נולדות לעיתים קהילות תמיכה שחבריהן שותפים לאורח חיים תזונתי מסוים, כמו טבעונות, צמחונות או פליאו (תזונת האדם הקדמון). המסה מתמקדת בקהילת הפליאו, המתמודדת עם בורות ודעות קדומות של הסביבה המובילים לחוסר תמיכה של המשפחה והחברה, ובאופן שבו קהילה כזו אכן מחזקת ומאפשרת לחבריה לדבוק בדרך התזונתית בה בחרו ולהתמודד עם ההיבטים החברתיים שלה.

"אל לנו להתבונן במה שאדם אוכל,
אלא עם מי הוא אוכל" (אפיקורוס)

הכנת ארוחה משפחתית-חברתית הפכה למשימה הדורשת הרבה אחריות והתחשבות בסועדים. על המארח לחשוב כיצד להתאים את הארוחה לאופי האירוע? עד כמה הוא מוכן להשקיע? ובעיקר - האם האוכל יתאים לכלל הסועדים? כאשר מתקיים אירוע חברתי הכולל הכנת ארוחה, מצד אחד נרצה לרוב שהארוחה תהייה מיוחדת, שונה ו'מושקעת'. אך מצד שני עלינו לבחון את ההרגלים התזונתיים של הסועדים ולהתאים את הארוחה לסועדים לצרכיהם ולהעדפותיהם, גם אם הכנתה נוגדת את השקפותיו התזונתיות של המארח.

לתזונה בחיינו יש משמעות רבה. ארוחות הפכו למרכז מפגשים חברתיים ומשפחתיים, רבים מאתנו ביקרו לפחות פעם בחייהם אצל התזונאית או שהשתייכו לקבוצת דיאטה מסוימת, ואוכל הפך לעניין מרכזי בחיי היום יום – ובכלל זה עיסוק חברתי, תרבותי ותקשורתי בהשמנה ובאנורקסיה, תכניות בריאות עם אג'נדות שונות, ותופעה של מגוון קהילות תזונה כמו טבעונות, צמחונות או פליאו (תזונת האדם הקדמון).

במהלך עבודת החקר בנושא האוכל והשפעתו החברתית, שעשיתי בשנת לימודיי השנייה, עניין אותי לבחון כיצד בחירת התזונה משפיעה על אורח החיים שלנו והסביבה הקרובה לנו, וכיצד אנחנו מתעסקים במזון במשך רוב שעות היום, באופן מודע או לא מודע. אוכל תמיד היה עבורי משהו מאוד משפחתי – ארוחות שישי, ארוחות חג וימי הולדת; וככל שהעמקתי בנושא ראיתי עד כמה גם אני עוסקת (אולי יתר על המידה) במגוון היבטים והתחבטויות סביבו – תזונה בריאה, נטולת גלוטן, צריכת בשר מול צמחונות ועוד – וכיצד נושא זה הפך לדומיננטי בחיים המערביים בכלל. המושג "אוכל" הלך ונטען עבורי במשמעויות נוספות מעבר למוצר המספק אנרגיה לגוף, והתחלתי להתבונן בו גם כמייצג אורח חיים מסוים שחורג מתזונת האדם ומרחיב את משמעותו אל ההקשר הקהילתי, החברתי והרגשי. בדברים הבאים אבקש לעמוד על משמעויות אלו של האוכל.

במשמעותם הבסיסית, אוכל (מזון) הינו חומרים ומוצרים הנצרכים על ידי יצורים חיים, שביניהם האדם, על מנת לספק להם אנרגיה; תזונה היא המזון שהיצור החי צורך ושנדרש עבורו על מנת לשרוד. משתמע מכאן, שהמושג "תזונה" מתייחס להרגלי האכילה והדיאטה, כאשר התשובה לשאלה מה "נדרש על מנת לשרוד" משתנה מאדם לאדם.

איך חרג המזון מהגדרתו ההישרדותית ו'פלש' לתחומים חברתיים, רגשיים וקהילתיים?

מחקרים העוסקים בשינוי תזונתי מראים כי קיימים גורמים ותהליכים המעצבים את המחשבות, הרגשות והפעולות של האדם בהקשר לאכילה[2]. בחירת המזון אצל האדם נובעת ממניעים שונים והיא מתפתחת במהלך השנים. בחירה זו יכולה לנבוע מהעדפה אישית, מחוויות אישיות המשפיעות על התנהגות הפרט, או מהבנייה חברתית מורכבת ואפיון של תרבויות ושכבות שונות באוכלוסייה, והשפעה של תרבות הצריכה, שיווק ומצב כלכלי.

עם השנים הופיעו גישות שונות לתפיסת האוכל, דיאטות שונות והגדרות שונות ומשונות לתזונה בריאה, ביניהן טבעונות, צמחונות, דיאטות נטולות גלוטן או שומן ופליאו – במסגרתן אנשים מגבילים את תזונתם. השינוי התזונתי נעשה ממגוון מניעים. אחד מהם הוא שיקולי בריאות או התמודדות עם חולי, אך קיימים גם טעמים נוספים – שכן אכילה תלויה ומושפעת גם מהסדרים חברתיים ומתפיסות חברתיות ואידיאולוגיות.

 מניע מסוג אחד הינו מניע תרבותי-דתי. דוגמא לכך ניתן לראות ביהדות, דת המכילה מערכת של כללים הקובעים האם סוג המזון מותר או אסור לאכילה לפי כללי הכשרות. מערכת זו מתנהלת לפי קריטריונים ידועים שבחלקם איסור על אכילת מאכלים מסוימים, תהליך עיבוד הבשר ואיסור על שילוב בין חלב לבשר. הגבלות אלה משפיעות על שומרי הכשרות מבחינת ההתנהלות בבית, קניית מוצרי המזון (כגון בשר, ירקות ומוצרי חלב) רק במקומות המחזיקים מוצרים כשרים והגבלה ביציאה לאכול בחוץ, כאשר לא כל מקום מחזיק בתעודת כשרות.

מניע מסוג שני לאימוץ תזונה מסוימת הינו מניע כלכלי-חברתי. רוזין (2005)[3] במאמרה מתארת מניע זה על רקע תקופת הצנע, בה הייתה הגבלה מסוימת מבחינת סוג וכמות מוצרי האוכל הזמינים. הנשים בתקופת הצנע – שהיו אחראיות אז על כלכלת הבית והתזונה המשפחתית – חוו תסכול וקושי רב בהשגת מצרכים. הן היו צריכות להתגבר על המגבלות והקשיים ולהצליח למלא את תפקידן בהצלחה, לשמור ככל האפשר על שגרת חיים רגילה ולהצליח לספק למשפחתן ארוחה מזינה וסבירה.

מניע מסוג שלישי הינו מניע אידיאולוגי, המתייחס לאג'נדות חברתיות המתפתחות ומשפיעות על התזונה של הפרט והחברה הסובבת אותו. דוגמאות לכך הן שמירה על הסביבה או חשיבה על רווחת בעלי החיים. מניע זה מהווה מרכיב עיקרי גם במעבר לתזונה טבעונית וצמחונית המתאפיינות בהימנעות אכילת מזון שמקורו מן החי.

מניע רביעי הינו בריאותי, וקשור למחלות כגון סכרת או צליאק. סכרת הינה מחלה מטבולית המתאפיינת בריכוז גבוה של סוכר בדם, ואילו הצליאק הינה מחלה אוטואימונית כרונית בה הגוף לא מעכל גלוטן; שתיהן מצריכות טיפול דיאטטי נטול סוכר או גלוטן הנחשב לדיאטה מגבילה ומאתגרת. לכן, שלא מבחירה נאלצים חולי סכרת וצליאק להימנע מאכילת מזון הנפוץ מאוד במסעדות ובתרבות המזון המערבית.

אנשים המגבילים את תזונתם מאחד המניעים הללו מגלים, כי תהליך זה כרוך בשינויים שמעבר לאכילה והוא מושפע גם מהסדרים חברתיים ומתפיסות תרבותיות ואידיאולוגיות הקשורות לתזונה. כאמור, המזון לא רק מעניק לאדם מענה לצרכים פיזיים אלא גם קשור בייצוגים של תרבות, חברה, חוויות, זיכרונות ורגשות, ולכן הבחירה בתזונה מסוימת הופכת לדרך המצריכה חשיבה והתנהלות חדשה ושונה. בחירה כזו מהווה תהליך הכולל למידה והתמודדויות אישיות וחברתיות מורכבות, כגון עם התנהגות במפגשים חברתיים, שאלות של זהות, שייכות וקבלה של החברה על אף הבחירה התזונתית.

דוגמא לכך ניתן לראות בקהילת הפליאו, שחבריה חיים מתזונה פליאוליתית ומתייחסים גם להתמודדות האדם עם תנאי סביבתו. הפליאו (תזונה קדמונית או אבולוציונית) הינה שיטת תזונה המתחקה אחר אורח החיים של האדם הקדמון מבחינה זו. הנחת היסוד בבסיס השיטה היא שהתנאים בהם התפתח המין האנושי בתקופה הקדמונית הם הטובים ביותר והמותאמים ביותר לגוף האדם (לפני גילוי החיטה), ואדם המסגל לעצמו אורח חיים זה נמנע מאכילת קבוצות מזון כגון דגנים חיטה, סוכר ושמנים תעשייתיים (תירס, סויה) לטובת חלבונים ושומן מן החי, ביצים וירקות. אימוץ הפליאו הוא דוגמה לשינוי תזונתי קיצוני, שפעמים רבות מוביל לתגובות של מבוכה, התרחקות מהסביבה הקרובה או צורך להתמודד עם קושי גדול בגלל הסטייה המשמעותית מההתנהגויות של הזרם החברתי המרכזי.

הפליאו אינו מהווה רק שינוי תזונתי אלא אורח החיים שלם. על פי עקרונות שיטת תזונה זו, על האדם ללמוד רבות מאורח החיים של אבותינו הקדמונים – שילוב של תזונה המתאימה לגוף ומתן מקום גם לשאר תחומי החיים המשפיעים לא פחות על הבריאות הפיזית והמנטלית האנושית כמו תרבות צריכה, שעות שינה ופעילות ספורטיבית. תהליך אימוץ תזונת-פליאו הוא הדרגתי וארוך, וכולל מרכיבים שונים כמו למידה ורכישת ידע אודות התזונה ועקרונותיה, שינוי השקפת עולם מבחינה אידיאולוגית ולמידת אורח חיים חדש. תפיסת העולם של הפליאו גורסת שהחשיבה המערבית צריכה להשתנות לחשיבה אבולוציונית, לפיה עלינו להימנע מהמאפיינים של אורח החיים המודרני הכולל מזון מעובד, מתח וחוסר תנועה ולנסות לחקות עד כמה שניתן את חייו של האדם לפני עשרות ומאות אלפי שנים.

במסגרת העבודה הסמינריונית הנזכרת חקרתי את השפעת תזונת הפליאו על אורח החיים של האדם. נפגשתי עם אנשים מקהילת הפליאו, שהיא קבוצה הטרוגנית שלחבריה משותפת רק העובדה שכולם אימצו את תזונת האדם הקדמון. מפגש זה היה רווי בסקרנות וספקנות מצדי אודות תזונת הפליאו, השנויה במחלוקת ונוגדת את האופן שבו מרבית החברה תופסת את המושג "תזונה בריאה" או "נכונה".

במסגרת המחקר, באמצעות ראיונות עומק ותיעוד קבוצת הפייסבוק "paleo Israel", נבחן תהליך שינוי התזונה בקרב אנשי הפליאו והשפעת תהליך זה על הפרט והסביבה שלו. למדתי להכיר קהילה יחסית קטנה (שגדלה עם הזמן) המורכבת מאנשים שברובם מכירים זה את זה, תומכים, משתפים ומפיצים את עקרונות הפליאו בסביבתם. בין אם הסכמתי עם דעותיהם של אנשי קהילת הפליאו ובין אם לאו, הערכתי את העובדה שרוב הפליאוליתים הינם מיעוט במשפחתם ובסביבתם, ובצעד חריג הם בחרו לצאת נגד הנורמות המקובלות בחברה בה הם חיים. הפליאוליתים החדשים מתארים את הקשיים הרבים הנלווים לתהליך, ביניהם הקושי בוויתור על מזון שהיו רגילים אליו, חוסר התמיכה וההבנה של המשפחה והחברה, וההתמודדות שלהם עם חוסר הידע של הסביבה והצורך להגן על דעותיהם והשקפותיהם. נראה כי מעבר להתמודדות האישית עם החוויה הפליאוליתית, שינוי המטבח וויתור על מאכלים שאינם נחשבים לפליאו, שינוי התזונה כרוך בהתמודדות עם מצבים חברתיים לא פשוטים, שאם צלחת אותם צלחת גם את הניסיון להיות פליאולית.

השינוי התזונתי גובה מחירים חברתיים, והדיאטה מהווה עילה מתמדת לחרדה ולניתוק חברתי. אנשי הפליאו מתארים התמודדות עם בורות וחוסר ידע של הסביבה המוביל לחוסר תמיכה של המשפחה והחברה. גם אלו המחליטים להתנסות בפליאו יודעים בשלב הראשון מעט מאוד על שיטת התזונה שאותה הם מבקשים לאמץ, וצריכים להתגבר על מגבלה זו וללמוד, לחקור, לסגל אסטרטגיות התמודדות ולנהל את התזונה שלהם בעצמם. תגובות הסביבה לבחירתם מובילות לא אחת להימנעות מאכילה בציבור ואף מאירועים חברתיים בכלל, הסתרת הבחירה התזונתית (לפחות בראשית הדרך), ואי נוחות כללית במצבים שונים. כך, שינוי התזונה הזה יוצר לעיתים מצב של "היעלמות חברתית", חוסר השתתפות בפעילויות חברתיות ואובדן האמון בחברה.

גם כאשר המרואיינים טענו שלפליאו לא הייתה השפעה על זהותם, לא ניתן להתעלם מהמחיר החברתי שהם משלמים עבור בחירתם בדרך זו - חוסר התמיכה החברתית, המודעות המתמדת במפגשים חברתיים לסוגיית אורח החיים השונה והפיכת המזון והאכילה ממשהו מהנה לנטל. גם ההשפעה במעגל המצומצם יותר, המעגל המשפחתי, ניכרת מאוד כאשר כל הבית צריך להתאים עצמו למגבלה התזונתית, שינוי אופי הבישול ואופי הארוחות המשפחתיות. כל אלה, בין אם מודעים לכך ובין אם לא, משפיעים על הפרט וסביבתו באופן עמוק.

העובדה שהמגבלה התזונתית מובילה לשינוי באורח החיים כולו, והצורך להתמודד עם השינוי ועם הקשיים החברתיים הכרוכים בו, הביאו את הפליאוליתים למציאת פתרונות של הקמת קבוצות וקהילה לצורך שיתוף, תמיכה ועזרה. דרך קבוצה זו וקבוצות דומות מסגלים לעצמם הפליאוליתים זהות חדשה (פליאולית) ופועלים להגדלת ההכרה החברתית תוך מתן תמיכה וכלים להתמודדות במצבים חברתיים.

במהלך הראיונות עם אנשי קהילת הפליאו והמעקב אחריה בקבוצת הפייסבוק, לא יכולתי להימנע מלשתף את הסובבים אותי אודות האנשים ה"משוגעים" שניזונים אך ורק משומן (השם ישמור!), בשר, חלבונים וירקות. מעבר ללמידה אודות התזונה הפליאוליתית הייחודית ומאפייניה, עלתה בי סקרנות כלפי אורח החיים והתמודדות של הפליאוליתים אל מול ספקנות רבה כלפי עקרונות התזונה שלהם. לאורך כל הדרך עלו בי שאלות ביחס לאנשי הקהילה - איך הם נראים? האם הם שמנים? בני כמה הם? האם הם חולים? כמה זמן הם יכולים לשרוד בתזונה הזו מבלי שהגוף יקרוס? ואיך תזונה שכזו בכלל הגיונית?? כל אותן שאלות ייצגו את התפיסה המקובעת שלי, ושלנו בחברה המערבית, הגורמות להדרה של מי ששונה מאתנו ושדעותיו ומנהגיו אחרות מאלו שלנו.

ההתמודדות החברתית מדגישה את חשיבות הקהילה והקבלה החברתית שהפכו לצורך בסיסי של האדם – הרצון להשתייך לקבוצה, להרגיש שמקבלים אותך ומכבדים את ההחלטות והידע שצברת. התזונה הפכה לנושא כל כך מהותי בחיינו, והדעות לגביה לעיתים יכולות להיות מאוד נחרצות ולכן היא גורמת לקשיים חברתיים רבים.

אנשי הפליאו נמצאים בין שני מעגלים חברתיים אליהם הם משתייכים – קהילת הפליאו אליה הצטרפו עם בחירת התזונה, והחברה והסביבה בה הם חיים – משפחה וחברים. בעוד שהקהילה הפליאוליתית מקבלת לתוכה אנשים המאמצים את האידיאולוגיה הפליאוליתית ותומכת בהם, המעגל החברתי הרחב יותר (משפחה, חברים) לרוב מתנגד וביקורתי כלפי הבחירה בפליאו. מצב זה יוצר התמודדות מורכבת מאוד לאותם אנשים. שני המעגלים, החברה והקהילה, מגדירים את השייכות אליהן ואת הקבלה אליהן לפי נורמות מסוימות ומנוגדות, שברובן מתייחסות לאורח חיים ותזונה. קיימת ביקורתיות של שני מעגלים אלה אחד כלפי השני, והאדם צריך להתאים את עצמו לשניהם מבלי לוותר על בחירותיו ועל ההשתייכות אל כל אחד מהם.

לסיום, אחזור לציטוטו של אפיקורוס – "אל לנו להתבונן במה שאדם אוכל, אלא עם מי הוא אוכל".

בעקבות הכניסה לעולמם של הפליאוליתים והשינוי המחשבתי שהיא חוללה בי, הגעתי למסקנה שישנם מניעים שונים ודרכי חשיבה והשקפה מגוונות המשפיעות על אורח החיים התזונתי שלנו. מושג האוכל ותזונת האדם הרחיב עבורי את משמעותו – למושג קהילתי, חברתי ורגשי, ונוכחתי לראות ביטויים למשמעות זו בקרב הקהילה הפליאוליתית. האוכל הינו מרכיב מרכזי באורח חיינו ויש לו היבט חברתי ורגשי מובהק, כאשר מרכיבים שונים בחיינו סובבים סביבו; לכן, מה שאדם אוכל משפיע לעיתים גם על מי שהוא – כאשר, כמו הפליאוליתים, בידוד חברתי הנגרם עקב תזונה מסוימת מביא אנשים להתקבץ לקהילה שהמכנה המשותף לחבריה הוא שיטת התזונה שלהם ואולם, בסופו של דבר עלינו כחברה לקבל את ההטרוגניות והשונות המאפיינים את הפרטים בתחום האוכל כמו בכל תחום אחר, ולהתבונן באנשים ולא רק בתכולת הצלחת שלהם.

 

[1] מסה בעקבות עבודת חקר שנעשתה במסגרת הסמינר "אוכל וגוף בראיה חברתית" בהנחיית פרופ' ליאורה גביעון.

[2] Delormier, T., Frohlich, K. and Potvin, L. (2009). "Food and Eating as Social Practice –Understanding Eating Patterns as Social Phenomena and Implications for Public Health". Sociology of Health & Illness.  Vol. 31 (2):  215–228;  Fox, N. and Ward, K. (2008). "Health, Ethics and Environment: A Qualitative Study of Vegetarian Motivations". Appetite. Vol 50: 422-429; Franchi, M. (2012). "Food Choice: Beyond the Chemical Content". International Journal of Food Sciences and Nutrition. Vol. 63: 17-28.

[3] רוזין, א. (2005). "לבן או לבנייה: על מזון ובנין האומה בימי הצנע". בטן מלאה: מבט אחד על אוכל וחברה. ירושלים: כתר. עמודים 155-204.