חסות / ירון עדיני ואיתמר מרלא

כמדי שבוע, נפגשנו ביום רביעי בערב לדיון במסגרת מועדון הספר. כששאלנו את המשתתפות "איך היה הספר? נהניתן לקרוא אותו?" השתרר שקט. "נורא" אמרה אחת. "ממש סבלתי!" ענתה אחרת מהקצה השני של השולחן. חלק פשוט השפילו עיניים ונענעו בראשיהן. ידענו שזו העת להתגמש בתכנית כדי לברר דבר מה מהותי: מה מוקדי הקושי. לעיתים קרובות מאחורי קשיים ומכשולים בקריאה מסתתרת אמת רבת-ערך, התמודדות עם עניין כואב במיוחד.

הספר "חסות" מאת סמי מיכאל פורסם מספר שנים לאחר מלחמת יום-כיפור, והוא עוסק במתחים שעולים בקרב חברי תנועה קומוניסטית אדוקה במהלך ימיה הראשונים של המלחמה, כשעתיד המדינה לוט בערפל. רוב העלילה מתרחשת בחיפה, עיר שבה חיים יחדיו ערב-רב של עדות ומגזרים, וכך גם התנועה הקומוניסטית מכילה יהודים וערבים, נשים וגברים, מבוגרים וצעירים. הקושי שמלווה את הקריאה בספר נובע הן מהשפה והסגנון המעט ארכאיים שלו, הן מריבוי הדמויות וההתרחשויות, והן מהעיסוק הרב במרקם החיים השברירי בארץ בין יהודים וערבים, בין לאומיות, לאומנות ואידיאולוגיות גדולות. בעזרת הסיפור וגיבוריו, הקורא בספר מתוודע לשאלת הלאומיות הפלסטינית בתוך המדינה היהודית, ואל אנשים המבקשים להחזיק באידיאולוגיה כלל-עולמית, בזמן שהמציאות בה הם חיים מקשה עליהם לעשות זאת.

בתחילת הדיון התעכבנו וביקשנו מהחברות לזהות מה היה מוקד הבעיה של כל אחת מהן. עלו קשיים טכניים כגון: אורך הספר, ריבוי הדמויות, קשיים בקצב והבנת התוכן. את המענה לשאלות פיזרנו על פני הדיון,
שנבנה במטרה לעזור בהתמודדויות הטכניות, וגם באלה שהיו כרוכות בנושאי העומק של הספר. סיפרנו על הסופר ועל התקופה את מה שלמדנו דרך עבודת תחקיר. חילקנו חומרים שהמחישו לכולן את מורכבות הספר ואת עומק נושאיו, והבאנו לדיון את הקונפליקטים הקשים החבויים בו. בשיחה שערכנו לאחר המפגש הבנו שנינו שהדיון היה לא קל לניהול, מכיוון שדרש שליטה בנושאי הספר וגם מכיוון שדרש להכיל מנעד רחב של תגובות רגשיות. למרות זאת, ואולי בגלל זה, הפעילות הייתה בשבילנו מאתגרת, מעניינת ומאלפת, בדיוק כמו שהייתה בשבילנו חוויית-הקריאה בספר.