מסע אל קצה הפריפריה / שיר גזית

'אשל הנשיא' הוא כפר נוער התיישבותי בין באר שבע לאופקים. בבית הספר לומדים כאלף ושלוש מאות תלמידים מרחבי הנגב. הם מגיעים מיישובים (להבים, עומר, מיתר, באר שבע, בסיס חצרים, אשל הנשיא), מושבים (ברוש, תדהר ותאשור) וקיבוצים (משמר הנגב, חצרים, משאבי שדה, שדה בוקר, רביבים ואשלים). מאתיים וחמישים מתוך התלמידים הם תלמידי פנימיה, המגיעים במסגרת האגודה לקידום החינוך.
אשל הנשיא הוא בית ספר חקלאי. אחד המאפיינים הוא יום עבודה במשק החקלאי המשולב בתכנית הלימודים. לומדים חמישה ימים ויום אחד מוקדש לעבודה בענפים השונים: רפת, לול, דיר, חממה, משתלה, גן ירק, מחלבה, חדר האוכל, נוי, ענפי שירות ובעבודה קהילתית בישובי הסביבה.
הישגי התלמידים בבחינות הבגרות גבוהים. חלקם מהתלמידים בבית הספר לומדים במסגרות ייחודיות ובחינוך מיוחד. בבית הספר מבחר מגמות לימוד: קולנוע, תקשורת (רדיו אשל הנשיא), תיאטרון, אומנות, חוק ומשפט, פסיכולוגיה וסוציולוגיה, פיזיקיה, כימיה, ביולוגיה וחקלאות ועוד. מגוון מגמות הלימוד פותח הזדמנות בפני תלמידים להצליח כל אחד על פי חוזקותיו. בנוסף יש כיתות מב"ר, ל"ב וחינוך מיוחד. כיתות אלה נותנות מענה לילדים עם צרכים יחודיים שנשארים בתוך המערכת, לומדים וניגשים לבגרות. בנוסף, בית הספר פעיל בתחום החברתי ולוקח חלק בפרוייקט מלכישוע, "קיבוץ צעיר", פרוייקט ירושלים, מסע לפולין ועוד. חזון בית הספר מדגיש את תחושת הקהילתיות והבית ונותן מקום לתלמיד ולתוכן הנלמד, אך במקביל גם נותן מקום למורים בו יוכלו להתפתח ולהגשים את יעודם בדרכם שלהם.

בתקופה בה למדתי בבית הספר, חשתי בפערים חברתיים בין האוכלוסיות השונות, שבעקבותיהם נוצרו פערים לימודיים. נראה כי היום הטשטשו הגבולות בין הקבוצות החברתיות השונות ונוצר אקלים בית ספר אחיד, חיובי ונעים. כפי הנראה, המעבר לחטיבה העליונה והחלוקה למגמות הלימוד תרמו לטשטוש ההבדלים בין הקבוצות.
משיחותיי עם תלמידים בבית הספר לא עלו תחושות קיפוח, חוסר שיוויון או מחסור, והתקבל הרושם כי הפעילות הבית ספרית הענפה ומגמות הלימוד המגוונות מציעות תחומי עניין רבים. על פי דברי רוב התלמידים אותם פגשתי עולה תמונה של חוויה לימודית טובה, גיבוש חברתי ומתן הזדמנויות להצלחה.

חלק מהתלמידים שיבח את יום העבודה השבועי, שפותח בפניהם "דלת לעולם החיים האמיתיים". התלמידים מתנסים, משתלבים בקהילה העובדת ותורמים לקהילה בה הם חיים. תלמידים אחרים אמרו כי אינם מבינים את הערך המוסף של יום העבודה. ההם תפסו אותו כשבירת שבוע הלימודים והתאווררות מבית הספר, על אף שהוא מתקיים בחלקו בשטח בית הספר. גם אני לא תמיד הצלחתי להבין את הערך המוסף של יום העבודה כשהייתי תלמידה במקום. רק לאחר סיום בית הספר, תוך כדי הנסיונות להשתלב בשוק העבודה, הבנתי כמה תרם יום העבודה לחיי הבוגרים. למדתי לקחת אחריות על חיי, להתנהל כלכלית באופן עצמאי, לפתח מוסר עבודה, אחריות חברתית ולתרום לקהילה.

לאחר ששוחחתי עם התלמידים, נפגשתי עם מספר מורות בבית הספר, חלקן מחנכות, חלקן מורות מקצועיות וחלקו אף מורות לחינוך מיוחד.לפי דבריהן, קיים אי שיוויון בין בתי הספר השונים, אולם בתוך בית הספר, לא מורגש אי השיוויון. להיפך, מכיוון שחזון בית הספר מאפשר לכל תלמיד מורה למצוא את דרכו ולבטא את פועלו כאוות נפשו קיים שיוויון ההזדמנויות.

"פגשתי אותה בכתה בקורס פסיכומטרי שהנחיתי. כמו רבים מתלמידי הפסיכומטרי היא הגיעה עם חששות רבות, ללא אמונה בעצמה וביכולות שלה להתמודד עם המבחן. לאורך הקורס עבדנו הרבה על בניית הבטחון ובעיקר על ההכרות שלה עם עצמה והיכולות האישיות שקיימות בה. מתלמידה שלא האמינה שהיא מסוגלת להבין את המבחן לעומק, הצליחה להסביר נושאים שלמים ולהכיר בקשיים במבחן ודרכי התמודדות איתם.

בשלב מסויים בקורס, כשהשליטה שלה במבחן הייתה גבוהה אך עדיין היה חסר לה בטחון בעצמה, שלחתי אותה ללמד תלמידים אחרים. אחרי רוב הקורס, כשבנתה לעצמה את הבטחון שהיא יודעת ומסוגלת, היא סיפרה לי את סיפורה האישי. היא גדלה בצל אחותה התאומה, המוצלחת, כשבבית התייחסו אליה כאל פחות מוצלחת. עם המטען הזה הגיעה לבית הספר שם העצימו את תחושות חוסר היכולת.

היא סיפרה לי על מורות שקראו לה טיפשה מול כל הכיתה בגלל ששאלה שאלה מסוימת, והיו כאלה שאומרות לה שהיא לא תצליח בחיים. הייתי בהלם כששמעתי את זה. גם בגלל שהפריע לי שמורה תתיחס ככה לתלמידה, אבל גם בגלל שהיא לא הייתה טיפשה כלל. זה נורא מכעיס לחשוב שבגלל יחס של מורים היא גדלה בתחושה שהיא לא מסוגלת. ואחרי שהיא עשתה לאורך הקורס תהליך ארוך עם עצמה ושברה את החומות שנבנו לה בגלל יחס מפלה, היא הגיעה למצב שהיא מלמדת אחרים".

"ג'יאני לא תפס דקדוק אבל הוא ידע הרבה דברים על העולם… את עם היוונים והרומאים שלך, השנאת עליו את ההיסטוריה. אבל אנחנו, שלמדנו על מלחמת העולם השנייה יכולנו לרתק אותו שעות רצופות בלי הפסקה. אנחנו יודעים היטב שג'יאני אינו מסוגל לדבר כהלכה, לכן חייבים אנו כולנו להכות על חטא אבל יותר מכולם - אתם המורים שגירשתם אותו מבית הספר שנה קודם לכן".
(מכתב למורה, עמ' 20-21)

עבודה: אופיר אל-בוחר