פתח דבר / לילך ניישטט בורנשטיין

בחודש יולי, בעיצומה של המלחמה, ישבתי בספריית מכללת סמינר הקיבוצים והכנתי תכנית לסדנת אמנות וחינוך. סדנה זו נלמדת כחלק מהמעורבות החברתית של סטודנטים שנה ב' בתכנית רג"ב למצטיינים. שלא כמו בשנה שעברה, השנה רציתי לקשור בין אמנות וחינוך לבין המצב האקטואלי, אבל לא ידעתי איך. כשקמתי למתוח את גבי אחרי הישיבה הממושכת, עלעלתי באקראי בחוברת על המדף מולי. בעלון המכללה משנות השבעים מצאתי ידיעה על התקנת יצירתו של האמן דב-אור נר, "טלגרפיטי לשלום", בסמינר הקיבוצים. אור -נר ערך שיחה עם סטודנטיות במכללה על נושא השלום. הוא הקליט את השיחה וביקש מהסטודנטיות שיכתבו מחשבות שלהן בנושא. סלילי ההקלטה והניירות מוטמנים במיכל שנקבר בבור בעומק 10 מטר במיקום במערך משולש דמיוני: בין עמודי מוזיאון ארץ ישראל, המייצגים את העבר; ארובת רידינג, המייצגת את ההווה; ובור ההטמנה עצמו, המייצג את העתיד. לוח אבן מפרט את שלבי הפעולה ותכולת הבור. התרגשתי מאוד למקרא הדברים. לפני שלושים וחמש שנים כתבו סטודנטיות מחשבות על השלום, ומה השתנה מאז? חשתי דחף אדיר לחפור ולהוציא לאור את כתבי הסטודנטיות. באותו רגע ידעתי מה נעשה בסדנה. התקשרתי לדב וביקשתי להיפגש. הוא הזמין אותי לסטודיו שלו בקיבוץ חצור.
 

אור-נר נולד בפריז ב 1927. יחד עם אחיו מצא מקלט בזמן המלחמה במנזר. הוריו ויתר משפחתו נרצחה באושוויץ. הוא עלה ארצה ב 1953. אור-נר הוא אוטודידקט הפועל מאז שנות הששים באופן רציף כאמן עצמאי משולי המערכת ובתוכה. יצירתו המגוונת לאורך חמישה עשורים כוללת אמנות מושגית, אמנות פוליטית, אמנות אדמה, אמנות וירטואלית, ציורים, הדפסים, פסלים, מיצבים ומיצגים.
 

האמן בן ה 86 שמגיע מדי בוקר לסטודיו שלו, הציג לאחרונה בגלריית הקיבוץ ('בד רנרוא וליידי גאגא במזל עורב'), פרסם ספר מקיף על מכלול יצירתו ('פעולות בפלנטה הקרובה 1970-2070' הקיבוץ המאוחד 2014) ועוד היד נטויה. דב הגיב בסקרנות ובפתיחות לרעיונות המבולבלים שהצגתי בפניו. הוא נענה בשמחה להצעה להגיע למכללה ולעבוד עם הסטודנטיות. עד מהרה התגבשה תכנית הסדנה. שמנו לעצמנו כמטרה להציג תגובה לגל האלימות והגזענות שפשה בארץ. במרכז הסדנה עמדה קבוצת יצירות פוליטיות של אור-נר.
 

בסדנה השתתפו חמישים וששה סטודנטיות וסטודנטים משנה ב' בתכנית רג"ב למצטיינים, שהגיעו ממגוון מסלולים: הוראת אנגלית, חינוך גופני, מדעי הרוח, חינוך דמוקרטי, מדעים, הגיל הרך, חינוך מיוחד, תקשורת וקולנוע, תיאטרון ומחול. הסדנה נערכה בשני מחזורים, כל מחזור בן שלושה ימים רצופים, שש שעות מדי יום. הסטודנטיות כתבו חוויות אישיות מתקופת המלחמה ושיתפו בהן את הקבוצה, התנסו בתרגילי כתיבה יוצרת, למדו שירה פוליטית בהנחיית נטע בר-יוסף פז וצפייה ביקורתית במדיה בהנחיית ד"ר אלה באואר. למרות הבדלי ההשקפות והפרספקטיבות, גילינו כי רוב החוויות עסקו במתחים ובקרעים בחברה הישראלית: ביטויי אלימות, חשיבה סטראוטיפית וגילויי גזענות בתקופת המלחמה. בהמשך, דרך קריאה באגדות וצפייה ביצירות מופת, התוודעו הסטודנטים למושגי יסוד באמנות וליצירתו של אור-נר. בסוף היום הראשון פיתחו בצוותים תכניות ליצירות המשתמשות בשפה שפיתח אור-נר ומבטאות את האג'נדה של הקבוצה. ביום השני פגשו הסטודנטיות את אור-נר והציגו לפניו את תכניותיהן. חלקן הוצאו מהכוח לפועל וחלקן עברו תהליך של פיתוח רעיוני. ביום השלישי סיירנו במוזיאון תל אביב לאמנות ובחנו שאלות על אמנות מושגית ופוליטית דרך חקירת יצירות אמנות מודרנית ועכשוית.
 

גיליון זה, המתפרסם בתחילת שנת הלימודים תשע"ה, מציג את תהליך הסדנה ותוצריה. בגיליון טקסטים מכמה סוגים: יצירות אמנות של אור-נר, מיזמים שיצרו הסטודנטים בעקבותיו, חויות אישיות מתקופת המלחמה, שירים שנלמדו במסגרת הסדנה, וכתבות של חברי מערכת העיתון. אנו מקווים שבאמצעות הדהוד של חוויות ויצירות בצל מלחמה, יפתח מרחב לחשיבה שחורגת ממעגל הדמים, מקום בו אפשר לראות את הזולת באנושיותו ולא רק את ״המקום בו אנו צודקים״ (יהודה עמיחי).
 

פתח דבר /  לילך ניישטט בורנשטיין