עולם האמנות והתמודדות עם אתגרי תקופת הקורונה

עולם האמנות בישראל לא נותר יציב בתקופת הקורונה. הוא חווה זעזועים וטלטלות, ועם זאת - הוא עדיין איתנו. מצד אחד, הישראלים ממשיכים ללכת למוזיאונים הפתוחים בפניהם, אך מצד שני, המצב הכלכלי הבעייתי כבר נותן את אותותיו. אם כך, איך צפוי להיראות שדה האמנות בחודשים הקרובים? דיברנו עם ראש המחלקה לאמנות הנכנס בסמינר הקיבוצים, יאיר ברק, כדי לנסות למפות את המצב ולקבל תמונה ברורה ככל האפשר, תחת ערפל הקורונה.


קורונה טיים - יש אמנות או אין אמנות?
הקורונה פגעה בהיבטים רבים בחיינו. לעיתים קרובות היא מוצגת ככזו אשר פגעה בהיבטים הקיומיים הבסיסיים ביותר בחיינו - קשיים בפרנסה, התנהלות נכונה עם ילדים קטנים וקרובי משפחה מבוגרים, ובמקרי קיצון אפילו צרות כלכליות, שמובילות לחובות עמוקים עד כדי הזדקקות לתרומות. בתוך הבלגן אליו נקלענו, המחשבות על עולם האמנות נדחקות הצידה בדרך כלל. תשומת הלב מופנית יותר למוסדות החינוך והרפואה, ופחות לגלריות לאמנות - כל זאת למרות שהישראלים ממשיכים לצרוך אמנות לכל אורך תקופת הקורונה, מיצבי מחאה מופיעים תחת כל עץ רענן, ורבים מהאמנים ממשיכים לעבוד. אז אם האמנות עדיין מקיפה אותנו מכל מקום, ראוי אולי לשאול - מה קרה לה לאחרונה?

בשיחתנו עם יאיר ברק, ראש המחלקה הנכנס ללימודי אומנות בסמינר הקיבוצים, הוא מבקש לעשות קודם כל הפרדה בין השדות השונים באמנות: "יש להבחין בין אמנויות הבמה שנפגעו באופן קטסטרופלי, ויצאו לסוג של נבצרות בעל כורחן, לבין האמנות הפלסטית. הנבצרות של אמנויות הבמה היא מכה איומה כלכלית, אבל לא רק. עבור אמן במה לא מדובר רק בשבר כלכלי נוראי, אלא גם ביציאה מתוך פרקטיס שמחזיק שחקנים ורקדנים. כשאמנים כאלה אינם נמצאים בפרקטיס, הקשר שלהם עם הקהל נחלש מאד, היכולות נחלשות, וברמה המנטלית זהו שבר נוראי." 

לעומת זאת, ברק מבהיר, כי בתחום של האמנות הפלסטית, עליו הוא אמון בסמינר הקיבוצים, המצב שונה. אפשר למצוא בו מגמות שמצד אחד מדאיגות מאוד ובעיקר מעלות מחשבות מטרידות על השנה הקרובה, ולצד זאת אי אפשר להתעלם מכך שלפחות כיום, המצב עדיין שפיר יחסית, ואפילו אפשר למצוא בו מעט יתרונות.

יאיר ברק, ראש המחלקה לאמנות


בין פריבילגיה לצורך אקוטי
אחד האתגרים של האמנות הפלסטית על פי ברק, היא בכך שאנחנו כאמור לא תופשים את האמנות כצורך חיוני בשעת חירום. לכן, לדבריו "הפגיעה העמוקה ביותר עוד לפנינו. המשבר הכלכלי לדעתי ולדעת גדולים הוא בתחילתו. הסיבה היא שהאמנות נתפשת כשדה פריווילגי, שדה של מותרות. אני טוען שהאמנות הינה במקביל - המיותר ביותר והנחוץ ביותר עלי אדמות. מצד אחד היא כלב השמירה של הדמוקרטיה והמקור לחופש הביטוי, נקיטת העמדה והביקורת. מאידך, האמנות היא שדה של משחק, וכרגע אין זמן למשחקים, כי אין כסף. החשש שלי הוא שאנשים שהיו חלק במשחק הכלכלי – אספנים, חברים בוועדות רכישה, תורמים לעמותות וקרנות תמיכה לאמנים, יעצרו הכול".

לדברי ברק, האמנות בישראל תלויה לחלוטין במצבם הפיננסי של פטרוני אמנות ומוזיאונים. ברגע שאותם פטרונים וגופים נפגעים בעצמם כלכלית, הם לא יכולים לתמוך כנדרש באמנים, והתוצאה בסופו של דבר תהיה - פחות תערוכות חדשות. ברק מביע דאגה על כי המוזיאונים ייאלצו להציג פחות תערוכות מתחלפות, כמו גם להחליף תערוכות קיימות בתדירות נמוכה יותר, כך שבסופו של דבר, יירכשו פחות עבודות והאמנים ייפגעו.

ברק אף מציג תמונת מצב, שכבר עכשיו מסתמנת כבעייתית מאוד. "מוזיאון תל אביב נכנס לקורונה כבר בגירעון נוראי, והגירעון שלו רק הולך וגדל. במוזיאון ישראל היה שילוב של סכסוך עבודה יחד עם משבר הקורונה. נוסף על כך, יש לזכור שעולם האמנות חי ומתקיים מאירועים. פתיחות של תערוכות זו תמיד חגיגה גדולה, אבל בקורונה אין פתיחות, אין השקות, אין התקהלויות, והכל מאד רדום."

 

ובכל זאת עוד יש עשייה
עם זאת, ברק מבהיר בדבריו שהוא בעיקר חושש מהבאות, ממצב עתידי שיהיה גרוע יותר, שכן כרגע המצב עדיין לא הגיע לשפל המדרגה. בניגוד למצב שתואר, כאמור, בתחום של אמנויות הבמה, בשדה של האמנות הפלסטית יש בכל זאת פעילות תוססת. איך זה קורה? ברק מסביר - "חללי התצוגה כמעט לא נפגעו. בסגר הראשון נסגרו כמה מוזיאונים, אך כיום גלריות ממשיכות לעבוד, אמנים ממשיכים להציג, תערוכות ממשיכות להיפתח, וכל אמן בסטודיו יכול לעבוד באין מפריע". ברק מוסיף כי הקיץ אפילו היווה הזדמנות עבור המוזיאונים לזרוח - הישראלים לא יכלו לטוס לחו"ל או לצאת למופעים, וחיפשו בילוי ממוזג, כך שהמוזיאונים היו מקום בילוי טבעי עבור הקהל בקיץ.

 

ומה קורה בינתיים בסמינר הקיבוצים?
כאמור, ברק נכנס ממש לאחרונה לתפקיד ראש מחלקת האמנות בסמינר הקיבוצים. במסגרת תפקידו החדש, ברק מבהיר מה הן הציפיות שלו מהסטודנטים שנרשמים ללימודי תואר באמנות, במיוחד בתקופת הקורונה. "אצלנו במחלקה לאמנות בסמינר לא רואים באמנות תפקיד אסתטי גרידא. לא מספיק שהיא תהיה יפה. יש לה תפקיד חברתי וקהילתי. היא צריכה לשאוף לשינוי ולתיקון עוולות. היא צריכה להיות כלי בעולם של ליברליזם, שבא לתקן נגעים ולטפל בפערים ובגזענות. אנחנו חושבים שדווקא בתקופה כזו של משברים, יש לאמנות חברתית תפקיד מרכזי. יש את העניין של אמנות אקטיביסטית, ואנחנו רואים יותר אקטיביזם אמנותי בתקופה הזו. זה דבר שחורג מהתפקיד הקלאסי של האמנות המודרנית כפי שאנו מכירים אותה, אך אנו רואים אותו כתפקיד מאד חשוב."

ברק אף הדגיש כי תפקיד הלימודים אינו רק להכין את הסטודנטים לעולם של גלריות, מוזיאונים, השקות, וטיפים לקבלת תמיכה מקרנות. התפקיד הוא גם להכין את הבוגרים לעולם שכולל עבודה עם אוכלוסיות מיוחדות, ילדים וקבוצות מוחלשות בחברה. זו ראייה של האמנות כבעלת תפקיד במרחב החברתי והציבורי.

חי - יצירה של סטודנטית ללימודי אומנות חי - יצירה של סטודנטית ללימודי אומנות


אז מה בעצם צפוי בתחום?
מהריאיון עם ברק אפשר לצאת בעצם ברגשות מעורבים, ונראה שהדבר תלוי בזווית שבה אנחנו נבחן את פני הדברים. מבחינה כלכלית, אין ספק שהקורונה פגעה קשות בעולם האמנות, וכאמור, ברק מעלה את החששות שהפגיעה הגדולה עוד לפנינו. עם זאת, דווקא מבחינת היצירה עצמה והתשוקה של הקהל לעניין, אנחנו לא חווים ירידה, והישראלים דווקא מעוניינים לצרוך אמנות.

ברק מסכם בנימה חיובית ומציג איך בכל זאת האמנות יכולה לצאת נשכרת מהמצב הנוכחי. "אחד הדרייבים החשובים אצל אמנים, זה לא לעבוד במובן מאליו. כשהאדמה רועדת, יוצאים באמנות תמיד דברים חזקים". נקווה אם כן, שהתקופה המורכבת הזו לפחות תעשיר אותנו ביצירות אמנות חזקות, שיבטאו את התחושות שלנו בנוגע למשבר הגדול שכולנו חווים.