מה עושים עם המכשיר הזה לעזאזל?

איסור הכנסת טלפונים סלולריים לכיתה
ד"ר בטי שרייבר

דמיינו את התמונה הבאה: המורה מספרת על מעבדת החלל. היא מראה תמונות ואולי וידאו למשך כ 5 דקות ולאחר מכן מבקשת מהתלמידים לקרא על כך בספר הלימוד ולענות על שאלות הבנה בדף העבודה.  כיתה, תלמידים יושבים במקום אחד, צופים במורה, עובדים עם דפי עבודה של פעם, מתבקשים לקרא בספר ו"ללמוד".
אני מניחה שכל אחד ואחת מכם מכיר את התמונה הזאת ולא משנה באיזה גיל אתם. מאז הקדמה הטכנולוגית קפצה יותר מדור, אך אותם תלמידים בכיתה המתוארת לא זזו לשום מקום-למרות שהם הדור הדיגיטלי החדש. אין להם טלפונים, אין להם מחשב. יש להם מורה, ספר ודף.

בשבוע האחרון פורסם כי עיריית הרצליה החליטה לבנות ריהוט ייחודי שמטרתו לאחסן את הטלפונים הסלולריים של התלמידים במהלך השיעור בכל בתי הספר בעיר. אמנם לא הופתעתי מהמהלך אבל בהחלט הופתעתי מהפרגון העצום שמהלך כזה סחף ומהתגובות הנלהבות ששמעתי, בעקבות הרעיון. כן, אומרים לי, אי אפשר ללמד ככה. התלמידים אינם מרוכזים!

המורים אכן במצוקה גדולה ולכן אינני פונה בטענות למורים אלא למובילי המדיניות במערכת החינוך שמדברים בשפת הג'יבריש כאשר מדובר במדיניות הכנסת טלפונים סלולריים לכיתות. מצד אחד המערכת מגבה ואף מטיפה לאיסור הכנסת הטלפונים לכיתות, מצד שני היא מעודדת ואף דורשת מהמורים לערוך שינוי בגישת ההוראה מגישה של למידה פרונטלית סבילה לגישה פעילה המבוססת על פרויקטים, חדשנות, שימוש בטכנולוגיות מתקדמות ולמידה שיתופית. ומצד שלישי, כולם מביטים להורים שצועקים נגד הכנסת טלפונים לכיתה, ומעונינים לרצות אותם. כן אלו אותם הורים שנותנים לילדיהם טלפונים סלולריים מגיל צעיר ומאפשרים להם שימוש נרחב בבית, אך מבקשים למנוע הכנסת אינטרנט אלחוטי לבתי הספר.  

ממה כולנו פוחדים?
המורים- האם הם מתקוממים על המוסחות שמביא הטלפון לכיתה? אולי...אך האיום האמיתי על המורים, ובצדק רב, טמון בקלות הרבה לפיה התלמידים יכולים להעלות, בכל רגע נתון, הקלטה או סרטון וידאו של המורה לקבוצות השונות ברשת. 

המנהלים?  רובם פשוט לא מבינים את שפת הטכנולוגיה ולכן בקלות וללא היסוס הם מתרגמים את שפת הג'יבריש של המערכת לאיסור הכנסת טלפון לכיתה.

ההצעה שלי היא לחנך!
מערכת החינוך מתבקשת ובדחיפות, להפנות משאבים ותשומת לב לסוגיה זו ולפתח בדחיפות תכנית לימודים סדורה ומעבר מג'יבריש לשפה ברורה:
"יש לנו ביד כלי מבורך המאפשר הנאה, למידה והתפתחות, ובו בזמן יכול להיות  גם הרסני".
ברגע שנבין את הקונפליקט, נכיר בו ונאמר אותו בקול רם תהיה אפשרות להתמודד עם הסוגיה ולאפשר לדור הדיגיטלי הוראה הולמת לאופיו. צו השעה היא התמודדות עם ההרסנות של הכלי באמצעות חינוך: חיזוקים חיוביים, "חוזים" עם התלמידים וסנקציות- לאיפוק ולריסון תגובות, חינוך לאמפתיה, לשיתופיות, להקשבה ולכבוד הדדי. בצד זאת, הכרה ביכולותיו הייחודיות של הכלי המהווה משאב משמעותי לצורך פיתוח סקרנות, למידת חקר, פרסונליזציה של ההוראה באמצעות מעקב מותאם אחר ביצועי הלמידה של התלמידים ועד לתכנון פרויקטים. כל אלו ניתנים למימוש רק ע"י  וזאת באמצעות טכנולוגיות מתקדמות, כגון מציאות רבודה ויצירת שפת קוד לצורך ייצור משחקים, תכנות רובוטים ועוד. היכולת לעבוד עם הטלפון בכיתה באופן חכם ומתוחכם תאפשר פיתוח המיומנויות להן נדרש הדור הדיגטלי כבר היום: הצבת יעדים, תכנון והתמדה במשימה, יכולת קבלת החלטות והגמשה מחשבתית. 

ועכשיו דמיינו תמונה שנייה: קבוצות עבודה, דפים, ספרים, טלפונים /אייפדים או מחשבים, התלמידים עובדים בשיתופיות לאורך זמן על מנת לפתור בעיה שהם העלו והם סקרנים לפתור. לדוגמה:  כיצד ניתן למנוע מאסטרואיד לפגוע במעבדת החלל? (נלקח מעבודה שראיתי לאחרונה בבית ספר להנדסאים בהרצליה) התלמידים מתבקשים לראיין מומחים ולהקליט אותם, לעקוב אחר תחנת החלל באתר של נאס"א. הם נשלחים לקרא חומרים, לצפות בסרטונים, ליצור סרטון הדמיה בטלפון ולהציגו בכיתה. המורה הוא המנטור, אפשר להקליט אותו! אפשר לצלם אותו!  המורה גם יכול להקליט ולצלם את קבוצת התלמידים עובדת, לשקף להם את התהליך והם מתעדים אותו באמצעות האתר שהם בנו.
האם התמונה הזו מוכרת לכם? מניחה שאצל רובכם התשובה תהיה שלילית. לא למדתם כך, המורים של התלמידים שלכם לא למדו כך וגם המנהלים שלהם.

אז  בואו נתעשת, נבין שהמהפכה שאנו מייחלים לה אינה נגד הקדמה אלא בעדה: בעד היכולת להצטרף אליה באופן מושכל ואינטליגנטי. בעד הכשרה של פרחי ההוראה, שיחנכו בעתיד הקרוב את הדור הדיגטלי, שתאפשר להם  להתאים את דרכי ההוראה לדור הדיגיטלי.

* ד"ר בטי שרייבר היא ראש התכנית לתואר שני בטכנולוגיה בחינוך במכללת סמינר הקיבוצים. מומחית בתחום טכנולוגיות לפיתוח תפקודים של המח הניהולי, לצורך למידה וניהול.

 

מה עושים עם המכשיר הזה לעזאזל?