על שאלת הקשר בין טכנולוגיה ואומנות במופע יוצא דופן

שרון רשף ארמוני מרצה בביה"ס למחול

מה מקומה של הטכנולוגיה במבע שלנו? איך אמצעי המדיה החדשים משנים את החוויה האנושית ומשתלבים בה? בשאלות אלו עוסק מופע  "360°" של בית הספר למחול במכללת סמינר הקיבוצים. המופע הוא יצירה משותפת של תלמידי תיאטרון-מחול שנה ג' במכללה וסטודנטים מאקדמיית AST Bytom בפולין.

הרעיון לקורס מסך-במה נולד לפני שמונה שנים, והתפתח במפגש עם אמנית הוידאו לי ינור. לי הצטרפה אלי לקורס 'מסך במה', קורס קומפוזיציה לתיאטרון-מחול כאשר הרעיון שעומד בבסיסו הוא שילוב בין מדיום הוידאו והצילום ומופע בימתי, המבקש להעביר איזה מסר רעיוני.

במקביל לעבודה על 'מסך במה' פיתחתי שיתופי פעולה בין-לאומיים, שהם ביסוד אמנות המופע והמחול, בהיותו מבוסס על 'שפה' של תנועה ופעולה ולא על שפה מדוברת. בין-לאומיות הוא יסוד השזור בכל תחומי המכללה, אשר פועלת לשיתוף הידע עם מוסדות מובילים בעולם. יצרתי קשר עם פקולטה לתיאטרון מחול בעיר ביטום שבפולין. הפקולטה פועלת כשלוחה של בית הספר לתיאטרון בקראקוב – אקדמיית AST Bytom, שהוקמה על ידי יאצק לומינסקי, כוריאוגרף מוביל דרך בפולין, הפועל רבות עם אמנים ואקדמיות בכל העולם.

במסגרת שיתוף הפעולה בעבודה על 'מסך במה' אנחנו מגיעים תחילה לפולין, אני וארבעה סטודנטים נוספים, ועובדים על הקונספט יחד עם הסטודנטים שנבחרו לפרויקט. את התהליך אנחנו ממשיכים לאחר מכן בתקופת יצירה בסמינר, כאשר הסטודנטים הפולנים מגיעים אלינו להמשך עבודה ולשבוע הופעות. שיתוף הפעולה מתקיים בתמיכה של המכון הפולני בתל אביב ומכון אדם מיצקייביץ בפולין. הסטודנטים המשתתפים יצרו קטעי מופע תיאטרון-מחול, ומשולבים באופן קונספטואלי עם הקרנות וידאו שצילמו וערכו.

הרעיון שעומד בלב המופע השנה הוא התבוננות בת 360° על עולמנו; עולם שבו אנו חיים מציאות מרובדת, שמתבטאת גם בייצוגים טכנולוגיים. החיבור בין הטכנולוגיה והאדם משקף את תפיסת המציאות בת זמננו, כפי שמסביר, למשל מרשל מקלוהן (1964). כלי התקשורת הם הרחבה של היכולות שלנו, המצלמה היא המשך העין של הצלם, הצילום הוא אפקט של האופן בו אנו רואים את העולם והעין למעשה מתרחבת דרך הצילום, כלומר האמצעים הטכנולוגים משנים את היכולת שלנו לנוע, הם מגדילים את טווח התנועה. אנו נוטים לחוות את הטכנולוגיה כמערכת נפרדת מהאדם, אף כי היא המצאה אנושית. במובן זה, המופע מציג את היחסים של האדם עם הטכנולוגיה כמערכת הוליסטית.

במופע באים לידי ביטוי הנראטיבים האישיים של הסטודנטים בהשראת המחקר הפילוסופי והאומנותי העוסק בבחינת היחסים בין מסך ובמה. הדיאלוג עם הסטודנטים הצעירים, שנולדו לתוך העולם הטכנולוגי וחיים אותו, מייצר רעיונות חדשניים. הקרנות הווידאו לא מתקיימות רק במסך אחד אחורי כמו במסך הקולנוע אלא הן משתלבות בדרכים שונות במופע, הקרנות בגדלים שונים, במרחבים שונים על הבמה ודרך המשתתפים. שילובים אלו נועדו לחבר בין הבמה לטכנולוגיה בשאיפה להוליד רעיון מעצם החיבור.


צילום: אור דנון