לא רק פרידה קאלו

להחזיר את הנשים להיסטוריה של האמנות
 

אם נסתכל על ייצוגן של הנשים בשדה האומנות כיום, ניווכח במספרים עגומים ביותר, כאשר 5% בלבד מתערוכות היחיד המוצגות במוזיאונים הינן  של נשים לעומת 95% תערוכות יחיד של גברים.

נתונים אלו אינם מפליאים לאור היסטוריה של הדרת נשים מתחום זה. לצערנו, סטודנטים/ות לאמנויות במוסדות להשכלה הגבוהה לומדים את ההיסטוריה של האמנות באופן חלקי בלבד. למרות העובדה שנשים מאז ומתמיד יצרו ועסקו באמנות ואף הגיעו להישגים מרשימים, אין לתרומת הנשים לאמנות תיעוד על גבי דפי ההיסטוריה ובאקדמיה מיוצגת למעשה רק אישה אחת- האמנית פרידה קאלו.  

דוגמא מובהקת להיעדר אמניות חשובות בתכני לימודי האומנות היא למשל סופוניסבה אנגוויסולה, ששמה  לא אומר לרבים דבר, וזאת אף על פי שמדובר באמנית איטלקייה מוערכת מהמאה ה-16 שהפכה לציירת החצר של מלך ספרד. דוגמא נוספת היא מריאטה רובוסטי שהייתה ציירת מוערכת בזמנה, אך רובנו נזהה את שמה רק מכיוון שהייתה נושא לאחד מציוריו המפורסמים של אביה, הצייר טינטורטו. זיהוי האישה כאובייקט בתוך האמנות ולא כיוצרת, היא תבנית מעוותת שהשתרשה לאורך ההיסטוריה.

מקום נוסף בו ניתן לראות את ההדרה האמנותית היא בנושאים החשובים לנשים. האומנות ככלי לביטוי שאיפות, פנטזיות תשוקות וחרדות של האמן/ית היוצר/ת שירתה לאורך השנים את האינטרסים, הצרכים והפנטזיות של הגברים, גיבוריה של התרבות הפטריארכלית. הנורמה לפיה הוגדר מה ראוי להיתפס כאמנות, מהו נושא נחשב ומוערך, באילו חומרים וטכניקות עושים שימוש – כל אלה נוסחו ע"י קולות גבריים שיצרו קאנון אחיד.

החזרת הנשים להיסטוריה של האמנות יכולה להיעשות במסגרת האקדמיה, באמצעות קורסים שילמדו את הסטודנטים והסטודנטיות על אותן אומניות. במסגרת הלימודים, חשוב להבין את הסוגיות המגדריות הרלוונטיות לקונטקסט תקופת חייהן של האמניות. פתיחת פרספקטיבה זו תייצר הבנה כי אנו מכירים רק חלק קטן מאוד מתרבותנו, ותאפשר לגלות יותר ויותר אמנים ואמניות שנסיבות היסטוריות, מוסדיות ולא אינדיבידואליות, השאירו אותם/ן מחוץ למפה. חשוב לזכור כי אלו לא רק נשים שהודרו ממפת האמנות, אלא גם כל אמני/ות העולם השלישי או האמנים/ות השחורים/ות. הבאתם לתכני הלימוד תאפשר להציג תמונה מלאה ומגוונת יותר של היסטורית האומנות.

רבות מסוגיות אלו עומדות במרכז הדיון בפקולטה לאמנויות במכללת סמינר הקיבוצים, ובמיוחד בהקשר להקמת 'הגלריה לאמנויות'. הגלריה הוקמה מתוך הצורך לחבר את תכניות הלימודים במכללה לסדר היום של החברה הישראלית, ולהדגיש את הקשר של האמנויות למרקם החברתי-תרבותי בו הן פועלות. מטרת הגלריה היא לשמש כבית לתערוכות הסטודנטים/ות של המחלקה לאמנות והפקולטה לאמנויות. הגלריה מובילה קו מובהק ומתמקדת בנושאי 'אומנות-חינוך-חברה'  והיא כוללת יצירות ויוצרים העוסקים בחשיבה ביקורתית, באקטיביזם חברתי ובחינוך לאומנות. בגלריה מתארחים יוצרים ויוצרות בולטים משדה האומנות הישראלית.

ד"ר הדרה שפלן קצב, ראש המחלקה לאמנות

 


קרדיט: דינה קרסיק