העכבר כסימבול רב משמעי בשימושיו בטיפול במשחק בחול בגישה יונגיאנית - חנה אקר

חנה אקר - מטפלת באמנות
ekerd@012.net.il

מבוא

אמת ידועה היא בתחום הטיפול הנפשי, כמו גם בתחומי מדעי הרוח והחברה, כי שימוש במילים, בחיות, בפרטי אמנות חזותית ופלסטית, בדמויות מיתיות ובמיתוסים – הוא ברוב המקרים ביטוי חיצוני הרבה מעבר למשמעותו המיידית. כל אלה יכולים לבטא את קיומם של אמיתות, מצבים, רגשות, דחפים, תשוקות, כעס וטראומה, כשהם גלויים וסמויים, לעתים הן למטופל והן למטפל.

תורת הלא-מודע הקולקטיבי היונגיאנית בנויה ברובה על הקשר והפער בין המוחצן, המדובר והגלוי, לבין משמעויות וכיוונים החבויים בה. המטפל מתייחס אל הרובד הגלוי כאל מצגת הטעונה פענוח. זהו מעין אזכור או קוד המעיד על יותר ממה שנראה לשני הצדדים במבט ראשון, ומגלם אותו בתוכו.

מאמר זה יוקדש להבנת ההיבטים השונים של העכבר כסמל המאגד בתוכו משמעויות רבות, שבחלקן מנוגדות זו לזו. ההתייחסות לעכבר כסמל מאפשרת להבין את הדינמיקה החבויה מאחורי המשמעות הסמלית, דבר המאפשר להבין את עולמו של המטופל לעומקו, ובהתאם לכך, להתוות התערבות טיפולית.

כשמטופל בוחר מיניאטורה מסוימת כדי להציבה בארגז, אין הוא מודע לשובל העובדות והמידע הקיים סביב אותו חפץ: מהיכן החפץ, מהי ההיסטוריה שלו, כיצד תרבויות שונות התייחסו אליו ומהו הסמל עבורן, לאיזו מיתולוגיה הוא קשור וכו'. אם המיניאטורה היא חיה או צמח, נוספת גם משמעות לידע הזואולוגי והבוטני הקשור אליה.

במאמר אתייחס לעכבר החיה, לזואולוגיה שלו ולקשר שלו לבני אדם, להיסטוריה - כיצד נתפס העכבר בתרבות המערבית ובתרבויות נוספות באמנות, בספרות ובקולנוע. מכך אסיק את המסקנות המתבקשות, ובהמשך אנתח שני מקרים טיפוליים המדגימים את הנקודות העיקריות שיועלו בחלק הראשון - התיאורטי. לסיום, אסכם את הכתוב בהיבטים המעשי והתיאורטי.

העכבר
הקונוטציה הראשונית והכמעט אוטומטית העולה לעתים עם אמירת המילה "עכבר" היא שלילית ביותר. תחושת דחייה, גועל, פחד, חרדה ואף אימה מלוות את המפגש עם העכבר. התגובה המיידית היא ניסיון לברוח תוך בהלה ופניקה. אנו מנסים למגר את נוכחותו הפיזית של העכבר בחיינו על ידי שימוש ברעל עכברים ובמלכודות. לעתים נראה כי הפחד מתחושת הגועל גובר אפילו על החשש מיכולתו של העכבר לכרסם בחפצים ובמזון שברשותנו, ומיכולתו להעביר מחלות.

ואולם, אל מול כל זאת  קיים עכבר מהסוג האחר. זו הדמות החיובית המצטיירת בתרבות - באמנות, בקולנוע, בצעצועים ובספרות הילדים. העכבר הופך לדמות כמעט אנושית, ויש לו גם בת זוג. הוא זריז, שובב, ממזרי, צחקני, חמוד, סוכן של טוב ועזרה אשר דרכו מועברים ערכים חינוכיים. זהו אם כן ביטוי לסמל דו- ערכי בעל פוטנציאל כפול. הקוטביות שבעכבר, המאפיינת אותה חיה (אם כי נדיר מאוד ששתי דמויות העכבר ידורו בכפיפה אחת באותו הקשר ובאותו זמן), היא תופעה ייחודית שתיבדק לעומק לאחר הסקירה ההיסטורית.

הסמליות של העכבר היא אמביוולנטית. מחד גיסא, העכבר הוא סמל להבנה ולגילוי של הפרטים הקטנים, בעל יכולת תנועה בלתי נלאית, בעל יכולת התגנבות, פורה במיוחד, רואה ואינו נראה ובעל יכולת ראייה כפולה של החיים. מאידך גיסא, מסמל העכבר כוחות אפלים, חוסר מנוחה וחרדה. בנצרות, למשל, מסמל העכבר את השטן – היצור המכרסם את שורשי עץ החיים (14).

העכבר כחיה - זואולוגיה
במילון העכבר מוגדר כ"יונק קטן מן המכרסמים הניזון מזרעים ופסולת... החי בקרבת בני אדם" (1).

מבחינה זואולוגית, העכבר קיים בזנים ובמשפחות רבות. משפחת החולדים, הרובעיים, הגרביליים וכו'. עכבר מצוי אורכו עד כ-7.5 ס"מ, אורך זנבו עד כ-7 ס"מ ומשקלו כ-140 גר'. העכבר מופיע בצבעים שונים בהתאם לאזור שבו הוא חי: אפור, חום כהה, אפור-צהוב וחום בהיר.

העכבר חי באזורים עירוניים וכפריים. הוא נחשב על ידי האדם למפגע תברואתי המזיק לחקלאות ולאדם. העכבר מעביר מחלות זיהומיות, ונוסף על כך משמיד זרעים, נבטים, תבואה, שיבולים וכדומה. הוא מעביר אותם אל מאורותיו התת-קרקעיות.

העכברים חיים בצפיפות רבה ויוצרים מבנה חברתי מפותח, שבו קיימות חבורות הכוללות זכרים ונקבות. לרוב הם חופרים רשת מנהרות תת-קרקעיות, תוך יצירת חללים שנועדו למטרות שונות: חדרי אוורור, מחסני מזון, חדרי ולדות וכו'. לעכבר יכולת חיוּת והישרדות גבוהה. ביכולתו לשהות זמן ממושך ללא מזון במקומות שבהם קיים מחסור במזון.

חושי העכבר מפותחים ביותר. הוא פעיל ביום ובלילה, מיטיב לתפוס, לחפור, לשחות, להתרומם על רגליו האחוריות ולהשמיע קולות ציוץ, במיוחד בעת מצוקה. העכברים מתרבים במהירות: עד 11 המלטות לאורך כל השנה, ובכל המלטה שש עד שמונה ולדות. בגיל חודשיים הם מגיעים לבגרות מינית מלאה. כמו החולדות, העכבר משמש פונדקאי לחיידקי מחלות כמו טיפוס הבהרות ודבר, המועברים על ידי פרעושים, כינים וקרציות, העוברות מגוף העכברוש והעכבר לאדם (3, 13, 15).

נוסף על כך, משמש העכבר כחיית ניסוי במעבדות בשל חוכמתו, כמו גם יכולתו להתארגן במציאת דרך במבוך, הידע להפעלת דוושה הפותחת דלת כדי להשיג את הגמול ועוד.

העכבר בהיסטוריה העתיקה, בספרות ובאגדות
העכבר נזכר שש פעמים במקרא. הוא מוזכר כעונש על מעשה רע כלשהו. בהקשר זה העכבר מתואר כמעביר מחלות קשות עד כדי הרס איברים ומוות. נוסף על כך, מתואר העכבר כיצור המשמיד יבולים חקלאיים וגורם לרעב ולמחסור. למשל, בספר שמואל א' נאמר: " ועשיתם צלמי עפליכם וצלמי עכבריכם המשחיתים את הארץ". העכבר הוא היחיד משמונת השרצים שזיהויו ברור. בספר ויקרא (י"א, 29) נאסר על אכילת "בשר וחזיר והשקץ והעכבר" (12). מכאן אנו למדים שהעכבר היה אחת החיות ששימשו למאכל.

ההיסטוריון היווני הרודוטוס כותב כי בצבא סנחריב שיצא למלחמה נגד מצרים פרצה מגפת עכברים. העכברים כרסמו את אביזרי המלחמה העשויים מעור, ומשום כך לא יכול סנחריב להמשיך את המסע למצרים. כאות תודה, הקדישו המצרים לאליליהם עכבר עשוי זהב.

בחפירות ארכיאולוגיות במצרים נמצא עכבר עשוי נחושת ועליו הכתובת "למשמיד עכברים הוקדש עכבר זה" (15).

העכבר על פי האינדיאנים בצפון-אמריקה
המעגל המרפא האינדיאני מחולק לארבעה חלקים, כשושנת הרוחות. כל חלק מייצג איכות, חיה וצבע.

הצפון - מייצג חוכמה, הצבע הוא לבן והחיה המרפאה היא בופאלו.

הדרום - מייצג תמימות ואמון, הצבע הוא ירוק והחיה המרפאה היא עכבר.

המערב - מייצג הסתכלות פנימה, הצבע הוא שחור והחיה המרפאה היא דוב.

המזרח - מייצג הארה, הצבע הוא זהב צהוב והחיה המרפאה היא נשר.

אנשים שיש להם רק איכות אחת מבין הארבע, יהיו אנשים לא מלאים. לדוגמה, אדם המתאפיין בראיית נשר מהמזרח יהיה מרוחק ולא קרוב לאנשים, חפצים ואירועים.

העכבר מבלה את כל חייו קרוב לקרקע, בונה את מאורתו, ומלקט את מזונו בין שורשי העשבים או השיחים. מכאן, שהעכבר לעולם אינו יכול לראות דברים ממרחק. העכברים מסוגלים לראות את מה שלפניהם: כל אותם דברים שהם באים במגע עמם כשהם אוספים את מזונם או מאפסנים אותו למשמרת. אדם בעל אופי או תכונות עכבריות הוא אדם הרואה דברים בתקריב (קלוז אפ), אך הנו מוגבל בראיית עולם רחבה יותר. הוא יהיה אספן של ידע, חפצים, רעיונות וכדומה, אך בגלל הראייה הצרה שלו, לעולם לא יוכל להבין בראייה רחבה את מה שהוא רואה ואוסף.

כשאדם מבין את מיקומו ויודע להוסיף לעצמו איכויות של חלקים אחרים, הוא מתחיל להפעיל את מעגל הריפוי. כשאדם הנו בעל תכונות מכל ארבע הרוחות, הדבר מקנה לו כוח, יכולת התמודדות, הבנה ומשמעות המשמשים לו מגן (20).

אגדה אינדיאנית שמקורה בשבט לאקוטה מספרת על עכבר שיוצא למסע חייו. בדרכו הוא פוגש כמה חיות (צפרדע, בופאלו, זאב ועכבר נוסף). זהו עכבר סקרן הדבק בתהליך ובחיפוש. הוא נדיב באופן יוצא מן הכלל , ומסוגל להיעזר בדמויות שהוא פוגש כדי לקדם את עצמו ואותן (22).

העכבר בתרבות הסינית
בתרבות הסינית קיים מחזור של 12 שנים, וכל שנה מיוצגת על ידי חיה אחרת. שנת העכבר האחרונה הייתה ב-2010. יש האומרים כי ילידי שנת העכבר מאופיינים כאנשי אמנות, מוזיקאים, סופרים, שחקנים, בימאים ופסלים, אך לרוב הם ציירים. העכבר טוב לב, מעט ליצן ומעט שקרן - מתמחה בשקרים קטנים ולבנים. אם יש בוהמה בין החיות, העכבר הוא הבוהמיין האמיתי. אין לו סדר יום, אין לו מקום מגורים קבוע, אין לו הרגלים קבועים ואין לו ידידים או ידידות קבועות. הוא בו-זמנית גם "תפרן" וגם פזרן. שני רגשות מתרוצצים בקרבו: מחד גיסא הוא יודע את ערכו ומכיר בו, מאידך גיסא הוא חושש שהעולם לא יכיר בו. הוא איננו איש משפחה, אך ילדיו בדרך כלל גדלים לתפארת ומעריצים אותו. העכבר יועץ טוב לחבריו, והוא מצליח לפתור את בעיותיהם של כולם זולת בעיותיו שלו עצמו (4, 10).

העכבר בהיסטוריה העולמית
בשנות ה-30 של המאה ה-14 פרצה המגפה השחורה (מגפת דבר), שקטלה 25 מיליון נפש, כלומר כרבע מאוכלוסיית העולם. המסתורין שאפף את המגפה היה הגורם המפחיד והנורא מכול. הועלו השערות שונות לגבי הגורמים למחלה: סערות מוזרות, התפרצויות אש גדולות, מטר של סלעים מלווה בריחות רעים, אדים וצחנה. הייאוש באוכלוסייה עזר לגורמים דתיים להתחזק. האסון נחשב לעונש משמים על חטאים. חוזרים בתשובה נדדו מעיר לעיר כדי לעשות נפשות לדת, ובמקביל הסיתו נגד היהודים והאשימו אותם בגרימת המגפה. מגפת הדבר שככה לאטה. רק בסוף המאה ה-19 התגלה שהגורם למחלה הנו חיידק קטן הנמצא בגופם של פרעושים שהתמקמו על עכברושים ועכברים, והם אלו שהעבירו והפיצו את המחלה (8).

העכבר בספרות, במוזיקה ובאגדות
איזופוס כתב את המשל "האריה והעכבר" (2), שבו התנהגות העכבר ושכלו מעבירים מסר מוסרי, חיובי. העכבר הופך להיות סוכן של תבונה וטוב. העכבר מתחנן על נפשו מול האריה שלכד אותו, ומבטיח לגמול לו. האריה משחררו בזלזול, אך כאשר האריה נלכד רק העכבר מצליח לשחררו על ידי כרסום החבל שעטף אותו. העכבר הקטן והזריז יודע לגמול טובה לאריה החזק והנעלה, ובעצם הוא זה שמציל אותו. העכבר מודע ליכולתו זו, ואף בטוח שהיא תבוא לידי הגשמה, כפי שהוא מבטיח לאריה. הסיפור מביא להזדהות ולחיבה רבה כלפי העכבר, שחוכמתו ויכולת ההישרדות שלו כה מרשימים.

הסיפור הידוע של "עכבר העיר ועכבר השדה" הוא על אודות שני עכברים המבקרים איש את רעהו בעיר ובכפר ועל העדפתו של עכבר השדה את החיים הטבעיים בשדה. הסיפור הזה מלמד על תכונות ויכולות אנושיות שיש לעכברים: יכולת תקשור, אירוח, הבחנה בין טוב לרע, בין האינדיבידואלי לכללי, בין התדמית למציאות שמאחורי התדמית. המסר כולל גם מעין ביקורת על עידן העיור והמהפכה התעשייתית.

הסופר הצרפתי אלבר קאמי, שהוא גם פילוסוף אקזיסטנציאליסטי, כתב בשנות ה-40 וה-50 של המאה שעברה את ספרו "הדבר", הנחשב לתגובה למלחמת העולם השנייה. קאמי, בספרו "הדבר", נותן מקום רב לעכברים ולחולדות בתיאורים מפורטים. הוא מתאר את מכת החולדות שתקפה את עירו:" ואולם בימים הבאים החמיר המצב, מספר המכרסמים שנאספו הלך ורב והיבול גדל. מבוקר לבוקר למן היום הרביעי החלו החולדות יוצאות בקבוצות. הן היו עולות בטורים מתנודדים ארוכים מן הכוכים, מהמרתפים, ממקורות הביוב, כדי להיכשל לאור היום, היו מוצאים אותן שרועות ליד הביב, שושן קטן של דם סביב זרבוביתן המחודדת. מקצתן נפוחות ומרקיבות, דומה היה שהאדמה עצמה שבתינו נטועים בה מיטהרת ממטען הלחות שבה, שהיא פולטת החוצה מורסות ומוגלה שעד כה עשו בה שמות מבפנים".

רבות מהפרשנויות ליצירה חשובה זו רואות בה תגובה ישירה וניצחת לנאציזם, לתהליכי השלטת הרוע והרודנות החולנית על אירופה. ההקבלה ברורה מאליה. התנהגות הדמויות ברומן גם היא, כמובן, משל והקבלה למודל ההתייחסות שקאמי מעוניין לעודד כמו גם להפריך. רומן זה מהווה מניפסט מוסרי-חברתי-פוליטי.

הסופר היהודי-אמריקני בן זמננו ארט ספיגלמן, זוכה פרס פוליצר, כתב ואייר שני ספרי קומיקס הנקראים "עכבר 1" ו"עכבר 2". הספרים הם תיאור מילולי וחזותי נוקב של הקורות את הוריו היהודים בפולין במלחמת העולם השנייה. הם שרדו את מחנה ההשמדה אושוויץ, שבו הן הוריו והן הקלגסים הנאצים מיוצגים על ידי דמויות של סוג של עכבר אנושי. אלא שכאן הזהות הכמעט טוטאלית בין הקורבן לתליין מעוררת שאלות אחרות. כאשר עליבותם המוסרית של הנאצים עומדת מול עליבות תנאי חייהם ומצבם של היהודים – שניהם מונמכים.

בספר "מי הזיז את הגבינה שלי" משתמש ספנסר ג'ונסון (6) בעכברים הנמצאים במבוך ובהתייחסותם למציאת גבינה ולהיעלמותה כמטפורה לדרך ההתנהלות בחיים הפרטיים והמקצועיים, ליכולת הגבה למצב ובעיקר לשינוי. בסיפור ארבעה עכברים. שניים נשארים נאמנים לטבע ולאינסטינקט העכברי, ומוצאים פתרון התואם את האופי העכברי. שני האחרים, המתוחכמים יותר, לומדים, שיעור אחר שיעור, כיצד ניתן להתגבר על הפחד מפני שינוי, לקלוט מצבים חדשים ומשתנים ולהגיב להם, ובעיקר לזוז, להיעזר בניסוי וטעייה ובדמיון מודרך, ולהתמודד עם מציאות בעזרת סגנון חשיבה והתנהגות חדשה, והכול כדי להביא לשינוי וליהנות ממנו.

ברוב השפות בעולם ואצל רוב העמים ישנם שירי ילדים שבהם מופיע עכבר.

המלחין הרוסי דימיטרי שוסטקוביץ' הלחין במאה שעברה מוזיקה לדקלום המוכר לכל ילד בארצו. הדקלום מספר על עכבר המחפש אימא חדשה מבין החיות שתשיר לו שיר ערש, וכל חיה מיוצגת על ידי כלי נגינה שונה. נדמה כי כאן האנשת העכבר עושה צעד נוסף, והעכבר מבטא בחיפושו צורך רגשי בסיסי של ילד בגיל הרך המבקש את החום, השלווה והמתיקות שבשיר הערש.

אגדת הסיפור "מפצח האגוזים" (על פיה כתב פיודור צ'ייקובסקי את המוזיקה לבלט בשם זה) מתארת עכברוש כחיה דוחה, מפחידה ולוחמנית שיש למגרה: "והמלך עכברוש אפור, פיהו הנורא החל לפעור, עוד מעט הוא יטרוף את הנסיך המפצח. אז חלצה קלרה את נעל הבית וחבטה בכל הכוח במלך עכברוש, מלך עכברוש נבהל וברח, ואחריו כל העכברים".

בסיפור של האחים גרים "העכבר, הציפור והנקניק" חולקות שלוש חיות דירה. בסיפור מוצג העכבר כחבר טוב, אמפתי ועוזר. לעומת זאת, בסיפורם המוכר "החלילן מהמלין" (שמקורו בימי הביניים) החלילן מציל את בני עירו ממגפת הדבר. העכברים הם עדיין סוכני המגפה, אולם נהירתם אחר נגינת החליל משווה להם איכות אנושית ורגישות לסוג זה של אמנות.

בסיפור שהוא כמעט מיתוס ואולי הידוע מכול "סינדרלה", דמות הנערה-קורבן שהופכת לנסיכה "מתוחזקת" לא מעט על ידי חבריה העכברים, שאיתם היא נמצאת בחדר העלוב בעליית הגג. סינדרלה תופרת לעכברים בגדים, רוקדת, שרה ומשחקת איתם, והם מהווים עבורה מקור לאור ולשמחה בחייה הקשים בבית אמה החורגת. בגרסאות מסוימות העכברים הם העוזרים שלה בתהליך המטמורפוזה מלכלוכית ליקירת הנשף, וכך תפקידם ככוחות הטוב והתקווה הוא קריטי (5). הפיה אף מפקדת על סינדרלה לפתוח את מלכודת העכברים, ומוציאה משם שישה עכברים ההופכים לסוסי המרכבה.

לפני השינוי לכלוכית אינה נגעלת מהעכברים, שכן הם היצור היחיד החי בסביבתה שאינו מתעמר בה. העכברים גומלים לה על כך. לפי פרשנות של בטלהיים (5), העכברים מגשימים את מה שסינדרלה הייתה רוצה לעשות, עושים כבשלהם וגונבים מזון. באופן לא מודע, הם גם מעוררים אסוציאציות לאיבר המין הזכרי, ומצביעים על התעוררות העניין במין ועל ההתבגרות. הפיכתם של העכברים על ידי הפיה לסוסים מסמלת עידון – סוג של סובלימציה מיצורים נחותים ודוחים לפרא אציל. אצל סינדרלה זה יכול להיות כחלק מתהליך טרנספורמטיבי לקראת המפגש עם הנסיך.

העכבר מופיע בהרבה ספרים וסיפורים בדמות של אנטי גיבור, אולי בשל גודלו, אפרוריותו וחוסר הייחודיות שבו, המאפשרת הזדהות ויכולת התמודדות. מבוגרים וילדים יכולים להזדהות עם האנטי גיבור העכברי.

בימינו המחשב הפך להיות חלק אינטגרלי בכל תחומי החיים. לצורך הפעלת מחשב, אנו משתמשים ב"עכבר", מכשיר משמעותי ונחוץ. בחירת השם מעידה על הפונקציה שלו. זהו החלק המאפשר תזוזה, סימון והפעלה של תפקודי המחשב, החלק המאפשר סוג של שליטה במהלך הדיגיטלי/וירטואלי והתמצאות בחלל הקיברנטי – כמו עכבר היודע את דרכו במעבה האדמה.

בשלהי המאה ה-20 חל מהפך בחשיבת בני האדם, והחלה התייחסות אל העכבר כאל יצור נבון. העכבר נתפס כיצור מחושב, מצליח, נחוש להשיג את מטרתו, שאינו מתייאש, בעל ערכים, מטפח את הצדק המוסרי ותומך בו, נאמן, לא מאפשר לרשעות האחר להנחיל תבוסה ליקיריו. התכונות האלה משקפות את הטרנספורמציה שעבר העכבר בתפיסת הציבור במהלך המאה, כפי שהיא באה לידי ביטוי באמנות, בספרות, במוזיקה ובקולנוע.

דמות העכבר ודיסני
וולט דיסני מתאר את מיקי מאוס בשנת 1933 כיצור נצחי, אהוב, חסר גיל. דמותו של מיקי זכתה למאמרים ולהסתכלויות שונות. יש שטענו כי נטייתו של וולט דיסני היא פנייה רגשית לילד שבתוכנו דרך הדמויות המצוירות. פריץ מואלנוץ מציע התבוננות פרוידיאנית על דמותו של מיקי, וגורס כי מיקי מאוס מעורר קנאה בשל גודלו, יכולותיו, האספקטים הסדיסטיים שלו ודרך פעילותו, המוּנעת מהדוניזם טהור.

יש האומרים שוולט דיסני בסרטיו יצר את המיתולוגיה של ימינו. בעזרת דמותו של מיקי הוא מעביר מסרים חברתיים, קודי התנהגות, שכר ועונש, דמיון, חברות, ערכים וכו'.

בשנת 1932, כאשר צורפה לפרסי האוסקר קטגוריה של סרטי אנימציה, זכה מיקי מאוס באוסקר והפך לכוכב של ממש.

דמותו של מיקי עברה גלגולים חיצוניים, צורניים, איכותיים ואישיותיים.

כבר בסרטים הראשונים שבהם חוברת מיני למיקי, היא מוצגת כפלרטטנית חסרת לויאליות, קלת דעת, המוכנה להחליף בן זוג בקלות רבה בהתאם לסיטואציה.

מיקי הפך לבן אלמוות, אהוב. הוא דמות המתקיימת בזכות עצמה, מכריז על פתיחת משחקי ספורט, מקבל "מפתחות ערים", והוא ובוודאי בין מקדמי המכירות הטובים בעולם. את כוחו של מיקי בשטח זה מדגים הסיפור הבא: בשנות ה-50 רופא בשם דה דולי ניהל בית חולים צף בדרום-מזרח אסיה. אף שהטיפול הרפואי ניתן בחינם, לא רבו המטופלים. דה דולי החליט לתלות את דמותו של מיקי משני צדי הספינה, וזמן קצר לאחר מכן ילדי האזור החלו לזרום לספינה לקבלת טיפול (21).

העכבר בתחום הפסיכואנליטי
זיגמונד פרויד, ממכונני הפסיכולוגיה האנליטית, התייחס לעכבר בכתביו ומנתח באופן קלאסי את איש העכבר (איש החולדה – Rat Man) כיצור הנתפס כמלוכלך, שורץ בתחתיות האדמה, בעל קונוטציות פאליות ואנאליות ברורות וקשורות בעושר ובממון. משום כך נתפס העכבר כחמדן וכקמצן, ופעילותו אפלה ומרעה. לעומת זאת, כאשר עכבר מתחבר לילדים הוא מסמל שפע.

דה ווריז מצטט את יונג בספרו העוסק בסימבולים יונגיאניים. הוא כותב: "העכבר הוא בעל חיים של הנשמה, משהו חבוי באישיות, אספקט צלי שמתביישים בו. זהו דימוי של מציאות פסיכית פאסיבית שקשה להבינה, זו צורה של נשמה הקשורה מאוד לפיזיות, לסקסואליות, לפוריות ולשטן" (17).

בשלב מאוחר יותר יונג תיאר את העכבר כחיה הקשורה לאפלה שבנשמה. זהו כנראה אותו סרח עודף שתודעת האדם נושאת עמה בהכרח, כי זה חלק אינטגרלי ממנה, אך גם טורחת היטב להדחיקה אל מרתף התודעה כמו דברים זדוניים או בעייתיים שראוי להתבייש בהם. העכבר, כרואה ואינו נראה, תואם למיצוב נפשי זה ומוסיף ליכולתו לראות את החיים ראייה כפולה. יכולת ההתגנבות והתנועה הבלתי נלאית שלו מסמלת, נוסף על כוח אפל, חרדה וחוסר שקט, כפי שבנצרות הוא מסמל את השטן, כי הוא יצור המכרסם את שורשי עץ החיים (14).

יולנדה יעקובי מתייחסת לחיות קטנות כאל "פרימה מטריה", כמי שלאחר תהליך מוות יפתחו סמליות של ישות חדשה בעלת אינסטינקטים בנפש (19).

תיאורי מקרה

מבוא

מניסיוני, ואולי אף באופן טבעי, מטופלים מעטים משתמשים בעכבר כחיה בתוך הארגז. לעומת זאת, השימוש במיקי מאוס ובמיני מאוס רווח הרבה יותר. כמובן שקיימת כאן השפעה ישירה של יצירתו הכוללת של וולט דיסני, שתרמה רבות לשינוי כה משמעותי בדמותו של העכבר ולקבלת הצד החביב, המואר והטריקסטרי שלו.

שני המקרים המובאים מדגימים את השימוש בעכבר בשני ייצוגים.

במקרה הראשון העכבר מופיע כחיה עצמה, הכוללת את שובל הידע הזואולוגי, ההיסטורי והמיתולוגי, כפי שנזכר לעיל.

במקרה השני העכבר הוא יציר כפיו של וולט דיסני, עם מאפייניו המיוחדים, או ליתר דיוק, מאפייניה המיוחדים של מיני בת זוגו.

תאור מקרה 1
מטופלת בת 13.5 שנים. הגיעה לטיפול במצב פסיכוטי. הרבתה להסתגר לבד בחדרה, ולא ביקרה בבית הספר. בפגישות בינינו היא נמנעה, במשך שלושת החדשים הראשונים, משיח כלשהו בינינו. מאחר שלא דיברה, אפשרו לי הארגזים לבחון את מצבה. למעשה, היא הסכימה להגיע לטיפול מפני שהבינה שבטיפול זה תוכל, אם תבחר, לא לדבר.

בארגז הראשון והשלישי מופיע עכבר שעיר, גדול מידות, המייצג ככל הנראה את החלק האפל והצלי במטופלת, כמו גם את ראיית עולמה דאז. בארגז הראשון העכבר מופיע בחלקו התחתון של הארגז בסמוך לשמש – ייתכן שזו משאלה להאיר, להעלות לתודעה ולבטא חלק מבלבול שבו היא נמצאת. לעומת זאת, בארגז השלישי העכבר מופיע בצמוד לגלגל הצלה. דבר זה הבהיר לי את הביטוי לרצונה בעזרה ובהצלה ואת ההכרה שלה בצורך זה. מכאן גם מרומזת הידיעה שהמצב שבו היא מצויה עלול לשאוב אותה לתוכו, וקיים לכן הכרח לצאת ממנו. זו כאילו קריאה – "הוציאו אותי מן הבלבול והאימה שבהם אני מצויה", המגולמים על ידי העכבר. על פי יונג, מצב פסיכוטי מוגדר כשקיעה לתוך הים הלא-מודע. ההגנות נעלמות, וקיימת הצפה של הלא-מודע. הבחירה במיניאטורה זו מדגימה את הצורך ואת הרצון של המטופלת להיות מוצלת . גלגל ההצלה אמור להביא אותנו בדרך כלל אל מציאות שבה ניתן קודם כול לנשום, לחיות.

כמו העכבר, המטופלת חשה את עצמה דחויה ולא רצויה במסגרת חברתית ומשפחתית, במיוחד על ידי אמה.

נערה זו היא כמו העכבר, ששואג, שואג לעזרה. חיי העכבר מבטיחים קיום במחילה חשוכה, מצב שאין אור בקצהו וללא גלגל ההצלה. אציין כי במשך חודשים ארוכים הארגזים שלה היו עמוסים באופן יוצא דופן. בתחילת הדרך קשה היה להבחין במיון או בבחירה. נדמה היה את שכל מה שעינה קלטה היא הציבה בארגז.

בשל ניסיוני במשך שנים ארוכות בבית חולים לחולי נפש (במחלקת נוער),יכולתי לזהות את ביטויי הפסיכוזה בארגז. המטופלת סירבה בתוקף לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, ולכן גם לא טופלה תרופתית. העכבר, אם כן, ביטא את הצד הלא-מודע, שבמקרה שלה נתפס גם כאפל. בקצב אטי למדי ובאופן הדרגתי, לאחר תקופה ממושכת, הארגזים הפכו פחות ופחות עמוסים, והחלו לקבל אופי שגרתי יותר ולא כאוטי. כחצי שנה מאוחר יותר הייתה הנערה הצעירה מסוגלת לחזור למסגרת בית הספר שאותה עזבה, ולתפקד שם באופן סביר.

תאור מקרה 2
מטופלת בת 60. פנתה לטיפול מאחר שלא הצליחה להתאושש כשנה לאחר מות בעלה השני.

במשך כל שנות נישואיה הראשונים היו לה קשרים עם גברים לפרקי זמן שונים. ריבוי המאהבים לא נראה לה בעייתי משום בחינה. לפני עשר שנים נישאה בשנית, ולראשונה חוותה מערכת יחסים שונה מבחינת מחויבות, פתיחות וקשר. הבעל חלה, והיא טיפלה בו עד למותו. כשנה לאחר מותו חשה חוסר אנרגיה,עייפות ואובדן שמחת חיים, ולכן הגיעה לטיפול.

ארגז מספר 1
מיני מאוס הופיעה בחמישה ארגזים.

ההתייחסות של המטופלת אליה הייתה מאד ממוקדת ורגשית. מיני הזכירה לה את עצמה בהיותה צעירה, קלת דעת ומלאת חיים, משוחררת וחסרת מחויבות. כאשר הגיעה לטיפול היא הרגישה כבויה וחסרת חיים. מיני היוותה קומפנסציה למצבה - היא התגעגעה לכל אותם אלמנטים שמיני מייצגת.

בארגז הראשון הופיעה מיני בתוך שיירה של ארבע מכוניות שאינן נוסעות לאותו כיוון, אך הן על אותו מסלול. קיים חוסר בהירות לגבי הכיוון. ציפורים תפסו מקום מרכזי בארגז זה. ייתכן שהן הדגימו חיפוש אחר האמת. הציפורים האדומות המלאות עוצמה רגשית וחיות, מוקמו בפינה השמאלית העליונה. בפינה ממול הוצבה ציפור שחורה.

שיירת המכוניות הוצבה במקביל לשיירת הציפורים. בקצה השיירה התקיים מפגש בין מיני מאוס, המייצגת את המטופלת בצעירותה, לבין צפור קטנה ואפורה, המייצגת אותה היום. יש בארגז אלמנטים של משפחה, בית ותינוקות, נווה מדבר, בארות מים, שרשרת זהב ופרפרים. יש חיפוש אחר אמת, ציפור הנפש, משפחתיות, אימהות וסימני תקווה והתחדשות.

בארגז השני מופיעים הרבה חיות ויונקי מים. במרכז קיימת אבן, ויש ייצוגים של אימהות, עצב וכובד. מיני נמצאת בקצה העליון השמאלי, ועל מכוניתה יושבת הציפור, המייצגת את המטופלת כיום. יש חיבור בין המיניאטורות המנוגדות כל כך.

ארגז מספר 3
בארגז השלישי מופיעה מיני בחברת מיקי מאוס ורונלד מקדונלדס. הפעם הציפור הקטנה והעצובה איננה מופיעה, אך קיים אגם ודיג, המבטיח חיפוש אחר הלא-מודע. המטופלת מרוכזת הפעם בשתי השלגיות, המייצגות אותה ואת אחותה.

ארגז מספר 4
בארגז הרביעי מיני נמצאת במרכז הארגז, ולידה מאזניים. היא מוקפת במנדלה הכוללת צפרדעים ונמרים. נראה שהמטופלת לקראת שינוי. איכויותיה של מיני נשקלות ונבדקות מחדש. יש חיים, צמחייה, חריצות ותובנה, שאותה מייצגת השמש. המטופלת מתחילה את הטיפול בהבעת געגוע לדמותה הקלילה חסרת הבגרות והמוסר של מיני, בעוד שאת עצמה היא מייצגת כציפור שאינה בולטת בצבעוניותה. היא שוקלת את הדמויות בתהליך הטיפולי ומסיימת אותו בהסתכלות שונה ובוגרת.

ארגז מספר 5
הארגז האחרון, שבו מופיעה מיני, מסמל את תהליך השינוי של המטופלת.

במרכז הארגז מופיעה מיני ולצדה אלה נשית, שתי שמשות ושתי שלגיות, שמייצגות את המטופלת ואת אחותה בעבר. כן מופיעות צפרדעים, והדמויות מכותרות על ידי נחש, תנין ודרקון. במעגל החיצוני ישנם טוטמים, פיל ומבנים מהעולם הגדול.

הצפרדעים המופיעות בארגז מסמלות את הטרנספורמציה מדימוי הנשיות הילדותית, הפתיינית, מלאת החיים ונטולת האחריות, שאותה מסמלת מיני, לנשיות הבוגרת והמורמת של האלה, שממוקמת בסמוך למיני.

למעשה, הארגז מלמד על עבודת הנפש. קיימים שני ייצוגים הפוכים של נשיות, שאותם מקיפים כוחות שינוי (צפרדעים), עבודה (גמדים) ואיום (חיות הטרף), ובעצם הם משקפים את תהליך השינוי התפיסתי שעבר על המטופלת.

מקרה זה מראה תהליך של מעבר משלב התפתחותי, המיוצג על ידי מיני מאוס וכולל תכונות ילדותיות חביבות, לשלב בוגר, המיוצג בארגז על ידי דמויות מורכבות יותר ופחות צבעוניות, המכילות תכונות רבות המלמדות על גדילה של המטופלת לדמות אותנטית ובוגרת יותר.

כאשר עלתה מודעות המטופלת למה שמייצגות הדמויות שהופיעו בארגז, חל שינוי גדול בהתייחסותה לעצמה ולבני משפחתה. לקראת סוף הטיפול המטופלת  שינתה את אופי האימהות והסבתאות שלה, ובמיוחד שינתה את סגנון הנתינה שלה, והפכה לאמיתית ומעורבת רגשית. מיני נמצאת, אך לא מוזכרת בגעגוע.

סיכום החלק המעשי
שני המקרים המתוארים לעיל מלמדים על האמת הידועה והבסיסית שאין מקריות בבחירת המיניאטורות על ידי המטופל ובסמליות שבהן. עצם הבחירה בסמלים המוצבים בארגז מהווה אינדיקציה למצב הספציפי שבו שרוי המטופל. ההטמעה של החלק התרבותי של המיניאטורה, מיקומה, מספר הארגזים שבהם היא מופיעה, הרצף או אי הרצף המאפיין את  מיקומה הפיזי-מרחבי, היחס בין המיניאטורה לבין שאר החפצים שנבחרו - כל אלה הם נתונים ואלמנטים הדורשים את התייחסות המטפל ואת תשומת לבו. הם אינם רק כלים לאבחון המצב העכשווי של המטופל, אלא תחילתו של התהליך התרפויטי – תחילת הריפוי.

בחינה מדוקדקת של השימוש בעכבר מובילה אותי להבחנה כי ברוב המוחלט של המקרים הבחירה בעכבר כעכבר, דהיינו החיה עצמה כפי שהיא מתגלה לנו במציאות מבחינה זואולוגית, באה להדגים את המצב שבו נמצא המטופל. כלומר, המטופל נעזר בדמות העכבר כדי להדגים את תחושת ההרס, הדחייה והאימה שהוא נמצא בה, כפי שהודגם במקרה הראשון.

לעומת זאת, כאשר המטופל יבחר בעכבר כדמות הלקוחה מסרטי וולט דיסני, כלומר לא בעכבר כחיה, אלא כתוצר התרבות המערבית, הבחירה שלו תייצג דמות בידורית, משעשעת וממזרית, שהיא בעלת תכונות חיוביות ורצויות, דמות המגלמת את כל התכונות שאנו, בני אנוש, הענקנו לה. ברוב המקרים יהיו אלה מיקי מאוס, מיני מאוס וספידי גונזלס. במקרה השני שהובא במאמר זה, דמותה של מיני היוותה את גילום דמותה של המטופלת בעבר, עבר שהיא התגעגעה אליו מחד גיסא, אך מאידך גיסא גם הכירה בעובדה כי מיני בהווה לא תוכל להתאים לגילה ולמצבה, וכי עליה להיפרד ממיני וממאפייניה.

ביבליוגרפיה

1. אבניאון איתן,1997. מילון ספיר. הוצאות הד ארצי/איתאב (עמ' 829).

2. אופק אוריאל, 1971. עכבר הכפר ועכבר העיר/משלי איזופוס. הוצאת מזרחי.

3. אלון עזריה, 1987. החי והצומח של ארץ ישראל. הוצאת משרד הביטחון (עמ' 121-123).

4. אפק יורם, 1988. הורוסקופ סיני. הוצאת ספרים גנובים (עמ' 8-11).

5. בטלהיים ברונו, 1976. קסמן של האגדות. הוצאת מודן (עמ' 107, 206-205).

6. ג'ונסון ספנסר, 1998. מי הזיז את הגבינה שלי. פקר הוצאה לאור.

7. דימלס יעל , 1994. העכבר שגר בתוך הר. הוצאת ביתן.

8. טוכמן ברברה, 1995. ראי רחוק - המאה ה-14 הרת פורענויות. הוצאת דביר (עמ' 104-115).

9. ישראלי איתן ד"ר, 1996. דורון העכברון. הוצאת זימזון.

10. מורג אלי ,1996. הספר הקטן של אסטרולוגיה סינית. הוצאת אסטרולוג (עמ' 7-8).

11. סמל נאוה, 2005. צחוק של עכברוש. הוצאת ידיעות אחרונות.

12. סוליאלי מנחם/ברכוז משה, 1986. לקסיקון מקראי. הוצאת דביר (עמ' 701).

13. פישלזון לב ,על פי יהושע מרגולין, תשמ"ג. זואולוגיה. הוצאת הקיבוץ המאוחד (12-5, 300-9).

14. פישמן רותי, 2000. סימבולים - המילון המלא. הוצאת אסטרולוג (עמ' 91).

15. פליקס יהודה, 1992. טבע וארץ בתנ"ך. הוצאת ראובן מס (עמ' 128-133).

16. קאמי אלבר, 2001. הדבר. הוצאת עם עובד (עמ' 19-20).

17. Cirlot .J.E.1971,A Dictionary of Symbols, Philosophical Library N.Y.(272).

18. Jungian Symbols De – Veries,(220 ) Jacobi Yolanda,Complex/Archetype/Symbol,Princeton University (158-161).

19. Storm Hyemeyohsts, 1973, Seven Arrows, Ballantin Books N.Y. (4-7).

20. Thomas Frank &Yohnston Ollie,1981,Disney Animation, The Illusion Of Life, Abbeville Press Publishers N.Y.(52-53, 168 -169 ,394 – 395, 455).

 21. Link to Indian Legend of Lakota tribe: http://translate.google.co.il/translate?hl=iw&langpair=en%7Ciw&u=http://www.firstpeople.us/FP-Html-Legends/TheStoryofJumpingMouse-Unknown.html