רשמים לכנס בנושא מחקר איכותני בתחום בריאות הנפש - דורון לווינשטיין ונטעלי שלוים

רשמים מכנס:

הכנס הרביעי למחקר איכותני בתחום בריאות הנפש  סקירת ההרצאות המרכזיות ומבט אישי
Exploring the Meaning of Meaning in Mental Health Reasearch
The 4th Qualitative Research of  Mental Health Conference

5-3 ביולי, 2012 באוניברסיטת נוטינגהם, אנגליה.

נטעלי שלוים - M.A.  בטיפול בהבעה ויצירה, דוקטוראנטית באוניברסיטת לידס Netalieshalom1977@gmail.com
דורון לוינשטיין - M.A. בטיפול בהבעה ויצירה, מרצה במרכז להכשרת מטפלים doronlev10@gmail.com


ברצוננו לשתף אתכם ברשמים מהכנס הרביעי למחקר איכותני בתחום בריאות הנפש, שנערך באוניברסיטת נוטינגהם שבאנגליה. באנגליה מושקעים כיום משאבים רבים במחקר האיכותני, והוא מתפתח מאוד, במיוחד בתחום הפסיכולוגיה הקלינית.

הכנס היווה עבורנו צוהר לעולם המחקר האיכותני העשיר בתחום בריאות הנפש. למדנו על איכויותיו של המחקר האיכותני ועל יתרונותיו. התרשמנו מיכולתו של המחקר הזה להביא את קולם של המטופלים באופן אותנטי, נוגע וישיר. זאת לעומת המחקר הכמותי, המביא נתונים סטטיסטיים, המרחיבים את הדעת, אך מאבדים את הקול הייחודי של החוויה האנושית הפרטית.

ההרצאות המרכזיות עסקו כל אחת בהיבט אחר של המחקר האיכותני בתחום בריאות הנפש, בייחודו, ביתרונותיו ובחסרונותיו. בכנס הוצגו מחקרים איכותניים עכשוויים, והוא אופיין במגוון רחב של מחקרים ובייצוג רחב של ארצות שונות באירופה וכן של סין, אוסטרליה, קנדה וישראל.

בהרצאות ששמענו עלו שאלות ביקורתיות מרתקות על הטיפול הפסיכותרפויטי ועל הגורם לשינוי ולריפוי בטיפול. כמו כן, עלתה תמה המתקשרת לזרם האנטי פסיכיאטרי, שאבותיו היו תומס סאס ("המיתוס של מחלות הנפש", 1961), רונאלד לאינג ("האני החצוי", 1960) ומישל פוקו ("תולדות השיגעון בעידן התבונה", 1961). הזרם האנטי פסיכיאטרי התייחס למחלות הנפש כמטפורה, והדגיש את אחריות החברה והממסד לכשל המביא לחולי נפשי. בהרצאות ובמחקרים המשתלבים היטב עם הגישה המחקרית האיכותנית, הודגש הצורך להקשיב לפגוע הנפש עצמו ולמשפחתו.

נשתף אתכם כאן בקצרה בעיקרי  ההרצאות המרכזיות ששמענו.

The DSM - Changing Thressholds, Changing Meanings
פרופסור JOAN BUSFIELD, עוסקת במחקר בתחום הפסיכיאטרי בהיבטים החברתיים-סוציולוגיים.

באספילד סקרה את המהדורות השונות של ה-DSM לקראת צאת המהדורה החמישית ב-2013. עד שנת 1980 כלל ה-DSM תיאורים כלליים. שנה זו הייתה שנת מפנה, מכיוון  שאז הוגדרו הקריטריונים להגדרת חולי נפשי.

 לדבריה, ב-1952 היו 109 קטגוריות ב-DSM, אך בשנת 2000 כבר היו בו 365 קטגוריות. ה- DSMמעצב את הגדרתה ואת הבנתה של המחלה הנפשית בחברה ואת ההבנה של מחלת הנפש. טענתה המרכזית של באספילד הייתה כי במשך השנים הסף להגדרת הפרעה נפשית עבר שינוי, שהביא לכך שטווח רחב יותר של התנהגויות ומצבים פסיכולוגיים נכללים בו  היום. 

לטענתה, תהליך ההתרחבות כרוך ביצירת הפרעות נפשיות חדשות, חלקן על ידי תת-חלוקה של הפרעות קיימות, וחלקן על ידי שינוי הסף להגדרת מחלה נפשית. לדוגמה, ההגדרה של פוביה חולקה לאגרו-פוביה עם התקפי פאניקה ולאגרו-פוביה ללא התקפי פאניקה. מחד מתקבל יתר דיוק, ומאידך נוצרת הרחבה. דוגמה נוספת היא ההגדרה של הפרעות אכילה: מהגדרה אחת של הפרעות אכילה הייתה התרחבות לחמש הגדרות  להפרעות אכילה.

לדברי באספילד, ההצעות שהתקבלו לקראת צאת ה- DSM5מצביעות על המשך תהליך הנמכת הסף, ובתהליך הנוכחי יותר ויותר אנשים יוכלו למצוא את עצמם מוגדרים כבעלי מחלה נפשית. כמו כן, המשמעות היא שיותר בני האדם יגדירו את עצמם כבעלי מחלה נפשית, ויקבלו טיפול תרופתי. באופן זה הבעיה מונחת לפתחו של הפרט, ומודרת מההקשר החברתי.

בהרצאתה התייחסה באספילד לכמה מהמניעים לתהליך ההרחבה:

מיקוד בסימפטומים של המחלה, ולא בהקשר החברתי שיצר את הרגשות ואת המצבים הרגשיים.

לחברה ולממשלה קל יותר להגדיר קשיים כבעיות בריאותיות, מאשר לעסוק בבעיות חברתיות.

השפעת האינטרס של חברות ביטוחי הבריאות וחברות התרופות.

sing the quantitative to illuminate the qualitative: The Outcomes Oriented Approaches to Mental Health Services (oo-AMHS) project
פרופסור **,SAMI TIMIMI פסיכיאטר ילדים ונוער. הוא פרסם ספרים ומאמרים מנקודת מבט ביקורתית, ומקדם מאבק לביטול האבחון הפסיכיאטרי.

פרופסור תמימי, בהרצאתו המאלפת, הציג את מודל ה-OO-CAMHS

.(outcome oriented approaches to mental health services) זהו מודל  שירות רפואי, ומטרתו לשפר את יעילות הטיפול הנפשי לפגועי נפש. על פי המודל, המטופל  והנרטיב שלו הנם במרכז התהליך הטיפולי, כלומר יש הקשבה לדעותיו ולבחירותיו.  ההתמקדות היא בהבטחת יצירת שינוי חיובי אצל המטופלים תוך צמצום הסיכוי לכך שהמטופל "ייתקע במערכת".

אחת העובדות שפרופסור תמימי חזר והדגיש בהרצאתו, הייתה שהמחקר בתחום טיפול הנפש הוא קריטי, מכיוון שמחקר המוכיח את יעילות הטיפול הוא שיביא להשקעה כספית של ארגונים וממשלות בשיטת טיפול מוצעת.

פרופסור תמימי הציג תוצאות של מחקר איכותני על התמודדות עם פגיעות נפשיות מנקודת מבטם של פגועי הנפש. שאלת המחקר הייתה מה עזר לתת משמעות לחוויה של פגועי הנפש.

** למעוניינים להעמיק ולקרוא את דעותיו, מצורף לינק לריאיון עמו http://www.psychminded.co.uk/news/news2005/oct05/ADHD%20is%20biobabble.htm

וכן לאתר המודל הטיפולי שהוא מהוגיו: http://oocamhs.com/files/OO_CAMHS_leaflet.pdf

32%  מהנבדקים אמרו כי היה זה הטיפול הפסיכולוגי.

17% מהנבדקים אמרו כי היו אלה משפחה וחברים שלא העבירו ביקורת.

מבין אלה שפנו לייעוץ רפואי, הגורם שנחווה על ידם כתורם לא היה דווקא הטיפול התרופתי, אלא העובדה שהקשיבו להם.

כמו כן, גילה המחקר כמה נושאים שהוגדרו כחשובים על ידי פגועי הנפש:

חיפוש  אחר משמעות לחוויה שעוברת עליהם.

צורך שיאמינו להם ולא יעבירו עליהם ביקורת.

הרצון שיעריכו אותם, ושהם ירגישו אכפתיות ותמיכה.

צורך בקבלה ובהקשבה.

צורך שהאחר יגלה יכולת להשתתף במציאות האחרת שפגוע הנפש חווה.

הפחד המרכזי של פגועי הנפש נבע מהמודעות לכך שהם חווים את המציאות אחרת.  כתוצאה מכך, חששם הוא להיות חשופים ללחץ שיופעל עליהם לקבל על עצמם את המציאות החברתית הנורמטיבית או להיחשף לדחייה, ומצב זה ייחווה כניהילציה (התאיינות).

Nicky Forsyth פיתחה ויישמה שיטה טיפולית הנקראת talk for health. היא עוסקת בעשר השנים האחרונות בחקירת הגבולות שבין תרפיה, שיחה תרפויטית ושיחות חולין. השאיפה שלה היא לסייע בחיזוק היכולת לקיים שיחות תרפויטיות במסגרת יומיומית.

בכנס הציגה פורסיית' כיצד השתמשה בחוויותיה האישיות בעולם הטיפול הפסיכותרפויטי, מזוויות ראייה שונות (כצרכנית טיפול, כסטודנטית, כמתמחה וכחוקרת), כדי לפתח את שיטתה. השיטה נמצאת על הרצף שבין טיפול פורמלי לבין תמיכה חברתית, והיא מלמדת אנשים רגילים לנהל שיחה אפקטיבית ותרפויטית בינם לבין עצמם. היא מבוססת על מחקר איכותני, המוכיח כי הצלחת הטיפול נגזרת מקיומה של מערכת יחסים אמפאתית.

פורסיית' הגדירה את המרכיבים היוצרים מערכת יחסים טיפולית, להבדיל משיחות חולין "על כוס קפה". ממצאיה מוכיחים כי שיחה תרפויטית אפקטיבית בהקלה של מצבי חרדה ולחץ. האפקטיביות הזו אינה נשענת על מומחיות או על שיטות ייחודיות של מומחים.

he Subjective experience of persons with Mental illness of the participation in academic studies

ד"ר רון שור, ראש התוכנית לשיקום פגועי נפש בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים.

בהרצאתו סקר ד"ר רון שור את מצבם של סטודנטים פגועי נפש. הרצאתו הייתה מרגשת, והביאה את קולם האותנטי של הסטודנטים ואת החוויות היומיומיות שעמן עליהם להתמודד במסגרת לימודיהם האקדמיים. סטודנטים אלה סובלים ממחסומים רבים המעכבים את שילובם בלימודים אקדמיים באוניברסיטאות בארץ. לטענתו של ד"ר שור, מצב זה מגביל את יכולתם להגיע להישגים מעבר לחיים בשולי החברה. בשנים האחרונות נבנתה תוכנית תמיכה ללימודים אקדמיים בקמפוס כדי לסייע לסטודנטים פגועי נפש להתגבר על המחסומים הקיימים. מטרת המחקר שאותו ביצע ד"ר שור, הייתה ללמוד את תרומת ההשתלבות בלימודים אקדמיים על החלמתה של אוכלוסייה זו. במחקר נבדק מהם הקשיים והמחסומים שאותם חווים הסטודנטים פגועי הנפש, ומהי תרומת שילובם בתוכנית התמיכה. במחקר נערכו ראיונות אישיים עם 35 סטודנטים המתמודדים עם פגיעה נפשית חמורה. הראיונות נסבו על ההתנסות שלהם בלימודים אקדמיים. הממצאים פורשים את הקשיים ואת האופן שבו הלימודים האקדמיים קידמו את סיכויי ההחלמה.

 

The Meaning of Mental Health Issues, as revealed by service users attitdudes towards support services

JONATHAN LEACH  מהאוניברסיטה הפתוחה באנגליה.

לטענתו של ליץ', המשמעות שאנשים נותנים למצוקה הנפשית שלהם היא רלוונטית לקביעת סוג התמיכה והטיפול שהם זקוקים לו. הטיפול שיקבלו עשוי גם להשפיע על אפשרויות השיקום בעתיד. זמן רב מתקיימים דיונים על השפעות הגורמים החברתי, הפסיכולוגי והביולוגי על בריאות נפשית. דיונים אלה משתקפים באופן שבו האינדיבידואל מרגיש לאחר משבר נפשי.

בשנת 2010 שידרו האוניברסיטה הפתוחה וערוץ 2 של ה-BBC שתי תוכניות שעסקו בבריאות הנפש. לאחר כל תוכנית הצופים הופנו לאתר אינטרנט לקבלת מידע נוסף. כמו כן, הוזמנו הפונים להשתתף במחקר אינטרנטי על הגישות ועל היחס כלפי נותני שירות בתחום בריאות הנפש. 386 צופים השתתפו במחקר, ומתוכם כ-70% היו או הנם מקבלי שירות בתחום בריאות הנפש. השאלות נגעו להתנסות של המשתתפים בתחום שירותי בריאות הנפש. התשובות שהתקבלו במחקר יכולות להצביע על טווח המשמעויות שניתנות להתנסות ועל תובנות לגבי הגישה המועדפת להתמודדות עם בעיות נפשיות.

atrogenic Stigma in Mental Health Care: Interpersonal Contact and the Professional role

CHRLOTTE SERCU מאוניברסיטת GHENT בבלגיה.

המושג iatrogenic  משמעו פגיעה הנגרמת למטופל כתוצאה מאיכות הטיפול הניתן לו על ידי אנשי המקצוע. Iatrogenic Stigma משמעה היבטים פוגעניים בסטיגמה על המטופל שקיימת אצל נותן הטיפול. במחקרים קודמים לא נמצאו הוכחות חד- משמעיות לכך שהאמונות והגישות של אנשי המקצוע כלפי צרכני שירותי בריאות הנפש, שונות באופן מובהק מאלה של כלל האוכלוסייה.

שאלות המחקר היו: האם האמונות האלה משפיעות על איכות הטיפול שניתן על ידי אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש? האם הקשר עם המטופלים משפיע על אותן אמונות?

המחקר עוסק במשמעות הקשר ל-iatrogenic stigma, מתוך התחשבות במורכבות יחסי הגומלין שבין צרכני השירות לבין אנשי המקצוע.

המחקר היה איכותני, ונעשה בו שימוש בתצפית משתתפת ובראיונות חצי-מובנים, בארבע מחלקות פסיכיאטריות. על פי הנתונים שנאספו, נמצא שהמגע והקשר משמעותיים כדרך להפחתת סטיגמות וככלי תרפויטי. נוסף על כך, המגע והקשר עם צרכני השירות משמעותיים לדרך שבה אנשי המקצוע מבססים ו/או מגדירים מחדש את תפקידם המקצועי.  

Psychdramatic stage as a Transitional space

הרצאה זו, בלוויית סדנה, ניתנה על ידי ועל ידי שותפתי נטעלי שלוים. אני השתתפתי בכנס כנציג הסמינר ונטעלי שלוים השתתפה מטעם אוניברסיטת לידס. בהרצאה הצגנו את עבודתנו הטיפולית בקבוצת פסיכודרמה לאסירים משוחררים נגמלים מסמים, שנערכה במשך ארבע שנים בהוסטל גגון ביפו. עבודתנו הייתה פיילוט למחקר עתידי. הקבוצה הטיפולית שהנחינו היוותה גם סמינר קליני לסטודנטים בשנה א' ו-ב' ממגמת הפסיכודרמה בסמינר. מסגרת העבודה הייתה שעה וחצי של טיפול קבוצתי לדיירי ההוסטל, ולאחר מכן שעה וחצי של הדרכה לקבוצת הסטודנטים.

במסגרת הכנס הצגנו את הטיפול הקבוצתי הפסיכודרמטי עם אסירים נגמלים מסמים, וכן הנחינו התנסות המתבססת על עבודה פסיכודרמטית.

בחלק הראשון הצגנו את המאפיינים של אסירים בישראל ובאנגליה ואת הקשר בין רצידיביזם (מעגל חוזר ונשנה של מאסרים) לבין פשיעה ושימוש בסמים. לאחר מכן הצגנו את מעגל הפשיעה ואת מעגל ההתמכרות, והבחנו בין שימוש בסמים לבין התמכרות לסם. בשלב הזה הצגנו את מאפייניו הנפשיים של המתמכר על פי פרופיל משתתפי הקבוצה. בנקודה זו עברנו להגדיר את מאפייני הטיפול הקבוצתי הפסיכודרמטי, תוך הדגמת מפגש טיפולי פסיכודרמטי שהתרחש בקבוצה. הראינו את מורכבות העבודה הטיפולית עם מכורים ואת יתרונות הטיפול הפסיכודרמטי הקבוצתי לאסירים נגמלים מסמים.

בחלק ההתנסותי, שארך כשעה, אפשרנו למשתתפים להתחבר באמצעים פסיכו- דרמטיים לעולמו של המכור, מתוך מודעות ל"הרגלים" הקטנים שכל אחד מאיתנו רוצה לוותר עליהם, ומצליח בכך לפעמים יותר ולפעמים פחות.

זכינו לשיתוף פעולה מיידי ומלא, ונוצרה אווירה מכילה ופתוחה. אף שהכנס היה אקדמי, התאפשרה התנסות בפעולה, תוך עיבוד תמת ההתמכרות ויצירת מטריקס קבוצתי.

ולסיום, ברצוננו לשתף אתכם בקשיים ובמורכבות של הכנת החומר להרצאה בכנס. בפנינו  עמדה עבודה טיפולית בת ארבע שנים, עשירה בתכנים ובעומק התהליך הטיפולי. קשה היה  למקד, לסכם ולכמת את העושר הזה לכדי הרצאה מחקרית בת  חצי שעה. התהליך הזה לימד אותנו על הצורך להעמיק ברכישת כלים מחקריים איכותניים, שיאפשרו ביטוי ובמה לעבודה הטיפולית הנעשית בשטח. בעקבות מסקנה זו אנו שוקדים על בניית קורס שיעסוק במתודה של המחקר האיכותני. הקורס יקנה ידע תיאורטי ומעשי בתרגום העבודה הטיפולית למחקר איכותני, ויסייע למשתתפים בו החל משלב תכנון המחקר וכלה בשימוש בתוצאות המחקר לכתיבת  מאמר ו/או הרצאה בכנס מקצועי. אנו מקווים שהמרכז יוכל לאפשר במה לקורס מסוג זה על אף כל השינויים שמתרחשים בו.

ברצוננו להודות למירי רוזנבוים ולנעמה לב ארי, שתמכו בכל דרך בהצלחתנו להציג את הרצאתנו בכנס.