ביטוי וחקירה של זהויות מגדר מגוונות דרך האמנות - דפנה רוזין

Expressing and Exploring Variant Gender Identities through Art

מאת דפנה רוזין, מטפלת באמנות
daphnarosin@gmail.com


המאמר הנו גרסה מקוצרת לעבודת תזה שנכתבה במסגרת לימודי תואר שני בטיפול בהבעה ויצירה,
אוניברסיטת לסלי, 2008, בסיועה של ד"ר אילנה ברגר ובהנחיית גב' יפה פולק.

תקציר

עבודת התזה שעליה מתבסס מאמר זה הייתה מחקר איכותני מסוג פנומנולוגי ומבוסס על אמנות.

מטרת המחקר הייתה לסייע למטפלים באמנות להבין את עולמם הפנימי של אנשים בעלי זהויות מגדר מגוונות (variant gender identities), כיצד הם חוקרים ומבטאים את הקונפליקטים, הרגשות, המחשבות והכמיהות דרך האמנות ואילו מוטיבים עיקריים מתגלים תוך התבוננות ביצירותיהם והקשבה לדבריהם. נערכו מפגשים עם יוצרים אשר זהות המגדר שלהם איננה מתאימה להגדרה הדיכוטומית המקובלת (גבר/אישה), אשר עוסקים בסוגי אמנות שונים (ציור, צילום, שירה, סריגה ועוד).

נמצא כי היצירות מעבירות בעוצמה רבה הן תחושות קשות הקשורות לדיספוריה המגדרית, כגון דימוי גוף שלילי, תחושות של ניכור וניתוק מהגוף, כעס, אימה ודיכאון, וכן משמשות כלי עזר יצירתי להתבוננות פנימה והחוצה, חקירה ובדיקה של זהויות תוך פירוקן למרכיביהן ובנייה של הזהות הרצויה, קריאת תגר על החלוקה המקובלת לשני מגדרים, העצמה רוחנית ועוד. במאמר יובאו דוגמאות הממחישות זאת.

מסקנות והמלצות: בעקבות מחקר זה ואחרים המובאים כאן, מומלץ לאפשר ולעודד שימוש באמנויות עם אוכלוסייה זו (בטיפול, בסדנאות או באופן עצמאי), משום שהאמנויות מאפשרות להתנסות, לשחק, להתחפש, להגזים, להרחיב גבולות והגדרות, להיות דבר והיפוכו בו-זמנית ולהישאר במצב של חיפוש תמידי והצבת שאלות אשר לא בהכרח מייצרות תשובות. כמו כן, השימוש באמנויות מאפשר ליוצרים לחוות פורקן רגשי על ידי סובלימציה של רגשות שעלולים להוביל להרס עצמי.

עבור הצופה (או המטפל), האמנות משמשת כמתווך אשר מאפשר לאחר לספוג ולהבין באופן בלתי אמצעי את החוויה המבלבלת של חיים עם דיספוריה מגדרית, וכן להכיר בעצם קיומן של זהויות מגדר השונות מהמקובל ולקבל אותן.

אורלנדו נהפך לאישה

"אורלנדו נהפך לאישה - אי אפשר להכחיש זאת. אך מכל בחינה אחרת נשאר אורלנדו בדיוק כמו שהיה. שינוי המין, אף ששינה את עתידם, לא שינה כלל את זהותם. פניהם נותרו זהים לגמרי, כפי שמוכיחים דיוקנותיהם".

וירג'יניה וולף, מתוך "אורלנדו".

"נולדתי פעמיים: תחילה כתינוקת, ביום צלול להפליא בדטרויט, בינואר של שנת 1960; לאחר מכן שוב כנער בגיל ההתבגרות, בחדר מיון ליד פטוסקי, במדינת מישיגן, באוגוסט 1974".

ג'פרי יוניג'ידס, מתוך "מידלסקס".

מבוא - להגדיר או לא להגדיר?

בכוחן של יצירות אמנות להמחיש ולבטא קונפליקטים פנימיים אשר קשה להסבירם. כרזת הסרט "טרנסאמריקה", המוצגת בשער המאמר, מדגימה קונפליקט כזה: נראית בה דמות בלבוש נשי, הניצבת מול השלטים של שני תאי השירותים ותוהה: האם אני גבר או אישה? לאן אני שייכת? האם ישנן אך ורק שתי אופציות? האם ניתן לבחור? האם צריך לבחור?

המין הביולוגי המולד איננו סוף פסוק מבחינת זהותו המגדרית של האדם כפי שהורגלנו לחשוב, אלא קיים מגוון רחב של אפשרויות על הרצף שבין שתי קצות הסקאלה "גבריות" – "נשיות". יש אנשים אשר זהות המגדר שלהם נזילה ועשויה להשתנות ("ג'נדרקווירים"), בעוד שאחרים סובלים מחוסר הזדהות עם המגדר המסוים שאליו שויכו מלידה על פי מינם הביולוגי ("דיספוריה מגדרית"). ישנם כאלה אשר משייכים את עצמם למגדר הנגדי מתוך הזדהות פנימית, עם או בלי שינויים גופניים. עבור אחרים, הפתרון היחיד אשר יעזור להם להתגבר על מצוקתם יהיה לעבור תהליכים חלקיים או מלאים לשינוי מין ("טרנסקסואלים"). קיימות זהויות רבות ומגוונות נוסף על האפשרויות שתוארו כאן, וכולן נכללות במושג המטרייה "טרנסג'נדר".

קיים קושי רב להעביר את החוויה של זהות מגדרית שונה מהמקובל לאדם אחר אשר מעולם לא חש בכך (חבר, הורה או מטפל). הקושי נובע בין השאר ממבנה השפה המילולית, אשר מחייב שימוש בהגדרות חד-משמעיות ולכן מצמצם ומגביל את יכולת הביטוי של תכנים נפשיים, רגשיים וגופניים.

מקאליסטר (2003) השתמשה בתיאוריה הקוגניטיבית כדי להסביר את הקושי האנושי להבין מצבים בעלי שניות: מבחינה קוגניטיבית אנו נוטים להגדיר ולסווג אנשים על פי קטגוריות ברורות, מוכרות לנו מתוך ידע נרכש ולרוב דיכוטומיות (קטלוג על פי גיל, צבע, גזע, דת, לאום, שיוך מגדרי ונטייה מינית). אך כאשר אנו פוגשים אדם אשר איננו מתאים לקטגוריה ברורה ומוכרת, או שהוא מזוהה עם שתי הגדרות או יותר בו-זמנית (למשל דו-מיני או דו-גזעי), קיים קושי קוגניטיבי להבין ולקבל את זהותו, עקב קיומן של שתי הגדרות מנוגדות בעת ובעונה אחת, או מחוסר בהגדרה המתאימה לחשיבה הקונבנציונלית.

בעזרת שפת האמנות, אשר מאפשרת חקירה וביטוי של העולם הפנימי ומסוגלת להכיל סתירות, ניגודים ומצבים מטושטשים בו-זמנית זה לצד זה בתוך היצירה, ניתן לבטא חוויה כזו באופן עשיר ומספק יותר.

מהן זהויות מגדר מגוונות?
לשם הבנת הנושא ודיון בו נדרשות (בכל זאת) כמה הגדרות בסיסיות:

מין - מונח שמתייחס למאפיינים של זכריות ונקביות, כלומר, הגנים והכרומוזומים אשר נקבעים על ידי המין, הורמונים, איברי רבייה פנימיים, אברי מין חיצוניים וכדומה.

מגדר - מאפיינים פסיכולוגיים או התנהגותיים הקשורים עם זכרים ונקבות. זה כולל פעילויות ותחומי עניין, מאפיינים אישיים וחברתיים, יחסים חברתיים, סגנונות תקשורת מילוליים ולא מילוליים וערכים הקשורים למגדר.

זהות מגדר - תחושת השייכות למין מסוים המתפתחת מילדות, תחילה כהבחנה בין זכרים לנקבות, ובהמשך כזיהוי של המגדר העצמי. תיאוריות מדעיות, פסיכולוגיות ופילוסופיות (אשר לא יפורטו כאן) מנסות לתאר את התפתחותה של זהות המגדר מכיוונים שונים.

תפקיד מגדרי - התנהגויות, גישות, ותכונות אישיות אשר החברה, בתקופה ובתרבות נתונות, מציינת כגבריות או נשיות.

נטייה מינית - תגובתו היחסית של אדם לאובייקט המשיכה המינית, אשר מסווגת על פי מגדרו של האדם שאליו הוא נמשך (למשל הטרוסקסואלי, ביסקסואלי, הומוסקסואלי, פאנסקסואלי). חשוב להדגיש את ההבדל בין נטייה מינית לבין זהות מינית. אדם עשוי להימשך לבן מינו, אך עדיין לא לאמץ זהות הומוסקסואלית (לא להגדיר את עצמו כהומוסקסואל).

ביטוי מגדרי - האופן שבו הזהות המגדרית מוחצנת כלפי הסביבה.

דיספוריה מגדרית - "אי הלימה מגדרית" (Gender Identity Disorder) הוגדרה ב DSM-V כתחושה קשה של אי נוחות או אי שביעות רצון הקשורה לזהות המגדר של האדם.

סוגים שונים של זהויות מגדר

טרנסקסואל - אדם אשר החל את חייו במין ביולוגי אחד, אך מאמין שהוא שייך למין השני. הוא עשוי לשנות את הופעתו החיצונית לזו של המין שהוא מאמין כי הנו, או לעבור טיפול הורמונלי וניתוחים מסוימים כדי לגרום לכך שגופו יתאים לדימוי העצמי שלו.

טרנסג'נדר - המונח "טרנסג'נדריסט" הוצג לראשונה בשפה האנגלית על ידי וירג'יניה פרינס, ב - 1987: "היה צריך להיות איזשהו שם עבור אנשים כמוני אשר חצו (trans) את מחסומי המגדר – כלומר אדם שניהל חיים מלאים במגדר המנוגד לאנטומיה שלו" (פיינברג, 1996). המונח עשוי להתייחס לאדם אשר מזדהה כבן מינו הביולוגי המולד, אך בעזרת הורמונים, ניתוחים או שניהם הוא מופיע כבן המין הנגדי. המונח מתייחס גם לאדם המאמין שהוא חי בין המגדרים. במקרים מסוימים משתמשים במילה כמונח מטרייה המכסה את כל קהילת הטראנסים  (אוקיף ופוקס, 2003).

FtM או MtF - כיוון המעבר מנקבה לזכר או ההפך (Female to male/male to female).

קרוס-דרסר/טרנסווסטיט - אדם אשר מתלבש בבגדים שמיוחסים בדרך כלל למין הביולוגי הנגדי )על ידי הנורמות החברתיות המקובלות(. בעבר הייתה קיימת ההבחנה בין "טרנסווסטיט ארוטי", אשר מגורה מינית מלבישת הבגדים, לבין "טרנסווסטיט חברתי", אשר פשוט מרגיש נוח בלבישתם.

אינטרסקס - אדם אשר מבחינה רפואית נמצא בין שני המינים, כלומר שנולד עם כרומוזומי מין, איברי מין חיצוניים או מערכות איברי רבייה פנימיות אשר החברה איננה מחשיבה כנורמליים עבור זכרים או נקבות. אדם כזה כונה בעבר "הרמפרודיט".

אנדרוגינוס - אדם שמחשיב עצמו כגברי ונשי גם יחד. זה יכול להיות גם אדם שהוא חסר מין או ערבוב של תכונות גבריות ונשיות על מנת לחוש תחושת שלמות ומלאות אישית (שילה, 2007).

ג'נדרקוויר - “אדם שזהותו/ה המגדרית אינה 100% גבר או 100% אישה. בכך יכולים להיכלל, בין השאר, א/נשים שזהותן המגדרית היא בין גבר לאישה, א/נשים שלא מרגישות כבעלי מגדר (לא גבר ולא אישה) או שמתנגדים/ות להגדרות המגדר המקובלות, א/נשים שזהותם המגדרית היא טרנסג'נדרית וא/נשים שזזים בין האפשרויות” (ויינבאום, 2008).

מלכות ומלכי דראג - אנשים הלבושים כבני המין הנגדי למטרת בידור, ולעתים למטרות ביקורת ומחאה כלפי החברה והתרבות. לרוב הם מגזימים בשימוש בלבוש ובאביזרים באופן פרובוקטיבי, כדי להביע מחאה פוליטית וחברתית. מחוץ לבמה מלכות דראג הן גברים שנולדו זכרים (גרינברג, 2001).

טיפול באנשים עם דיספוריה מגדרית

ב-1973 הוסרה הגדרת ההומוסקסואליות מתוך ה ,DSM-אך הופיע בו ליקוי נפשי חדש: ליקוי של זהות המגדר אצל ילדים ((Gender identity disorder in children.

הארגון הבין-לאומי לדיספוריה מגדרית על שם הארי בנג'מין בע"מ הוא ארגון מקצועי המוקדש להבנה ולטיפול בליקויים של זהות מגדרית. הם יצרו פרוטוקול של תהליכים סטנדרטיים כדי לעזור לאנשים אשר רוצים לשנות את מינם לעשות זאת בליווי רפואי ופסיכולוגי מקצועי, כמו גם ייעוץ למשפחותיהם )נקרא כעת WPATH”"- (The World Professional Association for Transgender Health .

לפי גרינברג (2006), המטרה היחידה בטיפול היא לעזור לאנשים להתאים את חייהם לתחושת הזהות הפנימית שלהם. על המטפל להדריך אותם למצוא מה נכון עבורם, לקבל את עצמם, להיפטר מרגשות של דיכוי מופנם, וללמוד להתמודד עם התנגדות ואיבה של העולם החיצון. המטפל צריך גם לעזור להם להתמודד עם זהותם החדשה מבחינת מעמד חברתי ושינויים גופניים, ולהציע תמיכה למשפחה.

תהליך לשינוי מין בישראל - בישראל קיימת ועדה של משרד הבריאות אשר דנה וממליצה על תהליך של ניתוח לשינוי מין בבוגרים. המועמד עובר ריאיון והערכה, ואם הוא נמצא מתאים לתהליך הזה, עליו לחיות שנתיים בזהות המגדר המועדפת, תוך טיפול פסיכולוגי. בשלב זה הוא מתחיל לקבל גם טיפול הורמונלי. לאחר תקופת המתנה של שנתיים נדרשת חוות דעת נוספת של הוועדה והמלצה של איש הטיפול המלווה. אם הוועדה מאשרת ניתוח לשינוי מין, זה מתקיים. תהליך זה הוא במימון משרד הבריאות וקופות החולים (שילה,2007).

טיפול באמנות עם אנשים בעלי זהויות מגוונות של מין ומגדר

אדיסון (2003) הסבירה מדוע חשוב מאוד שמטפלים באמנות ילמדו להכיר אוכלוסייה זו: "הבנת המונחים השונים אשר משמשים לאבחנות של נטייה מינית וזהות מגדר היא מהותית לשם נתינת טיפול באמנות הולם למטופלים להטבי"ם. יצירות אמנות של מטופלים טרנסג'נדרים מקבלות משמעות רק כאשר יש הבנה לטרנסג'נדריות". במאמרה היא מתמקדת בטרנסג'נדרים "משום שזוהי לדעתי הזהות אשר לגביה אי-הבנה היא הגדולה ביותר".

מהם הנושאים העיקריים שבהם עוסקים בעלי זהויות מגדר מגוונות  וכיצד הם באים לידי ביטוי באמנותם?

המשתתפים הם יוצרים עצמאיים אשר נענו ברצון לחשוף ולשתף את יצירתם ועולמם הפנימי, ולכן הופיעו בשמם האמיתי: גיל יפמן (ציור, פיסול, סריגה), אורי הולבן (ציור), רנה אריאלי (שירה) וטמיר לדרברג (צילום ודראג). לכל אחד מהם סיפור חיים שונה ונקודת מבט משלו ביחס לזהות מגדר, אשר לא יפורטו כאן מפאת קוצר היריעה. אתמקד בתכנים המשותפים והבולטים וכיצד הם באו לידי ביטוי דרך האמנות.

הנושאים העיקריים שעלו מתוך התבוננות ביצירות ושיחה עם היוצרים (ואשר חזרו והופיעו בספרות) הם:

ביטויים של דיספוריה מגדרית והשפעותיה על הגוף והנפש (עבודות שעסקו בדימוי גוף)

חקירת הזהות ופירוקה למרכיביה לשם בניית זהות חדשה (דרך דיוקנאות, צילום ודראג)

קריאת תגר על הגדרות המגדר המקובלות

העצמה דרך חיבור למשמעות הרוחנית של הקיום הטרנסג'נדרי

ביטויים של דיספוריה מגדרית והשפעותיה על הגוף והנפש

דיספוריה מגדרית מתייחסת, כאמור, לתחושה שלילית של האדם כלפי מינו הביולוגי, ובעקבות זאת כלפי המגדר אשר הוא מצופה להזדהות עמו על ידי החברה (אשר רואה בראש ובראשונה את הופעתו החיצונית, כלומר את המין הביולוגי, את הגוף). הדרכים שבהן תחושות אלו באות לידי ביטוי דרך האמנות ודברי היוצרים הן:

מוטיבים של פיצול בין חוץ לפנים

פיצול כזה נוצר עקב התחושה כי האני האמיתי איננו נראה ואינו בא לידי ביטוי בכל תחומי החיים, כפי שתיאר רנה אריאלי בשירו "על יד":  

לובש בגדים שלא באמת קרובים אלי.
אני עושה דברים על יד.
נכנס למערכות יחסים שהן קצרות מועד.
אני אוהב מאוד, אוהב על יד.
אני חי או שבעצם בכלל לא,
גם, גם, גם על יד.
לא נוגע במדויק , לא ממוקד
את מי שאני התרגלתי לבטל.
הרבה לוויתי, חיקיתי, הייתי
הייתי על יד, הייתי על יד.

ובאופן אחר, בשיר "מחשבות מסדרות":

לתרגם כל דבר להפוך לו,
תמיד ממול סנוור של מראה.

מתוארת כאן הסתירה העמוקה בין הזהות הפנימית לבין הקודים שעל פיהם נדרש האדם להיראות ולהתנהג, בניגוד לצרכיו הפנימיים. הניגוד הזה מכאיב לגוף ולנפש כפי ש"סנוור של מראה" מכאיב לעיניים.

גרינברג הסבירה (2006): "אנשים טרנסקסואלים נולדים לתוך עולם שבו הרגשות שלהם אינם קיימים אפילו כאפשרות". פיצול כזה גורם לאדם לחוש שהוא אינו נראה, שהוא חסר ערך בעולם, כאילו הוא עצמו אינו באמת קיים אלא רק הקליפה השקרית שלו (שאותה היה רוצה "לקלף", ר' להלן בשיר בשם זה).

אצל שרברין (1996) פיסל מטופל, בשלב הגילוי כי הוא טרנסג'נדרית, את הדמות שהיה רוצה להיות. לדבריו: "בזיכרונותיי התמקדתי בתחושה של היותי לכוד במגדר הלא נכון. זיכרונות ותחושות זרמו אל הדפים במפגשי הטיפול באמנות - דימויים של האישה שידעתי שהייתי, עדיין לכודה בגוף זכרי וכמהה להשיג את הצורה הנשית הנכונה... היצירות הראו אדם עצוב, מתוסכל ומתייסר, שוקע במהירות לתוך זקנה מוקדמת וייאוש חסר חיים, כגבר".

מוטיבים של ניתוק בין גוף לראש

בעזרת דימויים אמנותיים ניתן להמחיש את התחושה המעורפלת, אשר קשה להסבירה, כי קיים ניתוק בין הראש (הנפש, המודעות, הזהות ויכולת ההגדרה העצמית), לבין הגוף, ה"בוגד" בזהות העצמית ומציג כלפי חוץ אדם מן המגדר הלא רצוי. דימויים של ניתוק כזה חזרו והופיעו הן בעבודות המשתתפים והן בספרות.

גרינברג (2006) מתארת את תחושת הניתוק מאיברי גוף: "כמה דברים זכורים לי משנות הילדות: ההרגשה המובחנת שהדבר שהיה בין רגליי איננו באמת חלק ממני".

בדיוקן של חבר, שצייר גיל יפמן (תמונה מס' 1), כמו "נפל" הראש והוא מצויר במקום אחר, במנותק מן הגוף. בדיוקנאות העצמיים שלו צייר גיל את הגוף בלבד ללא הראש (תמונה מס' 5). גיל הסביר: "יש ניכור בין הראש והגוף, יש משהו מת, גוף קר, לא אישי, מנוכר. אפשר לעשות הזרה". כלומר, כאשר מציירים גוף ללא ראש, ניתן לראותו כחפץ, להתבונן בו מרחוק כמו היה שייך לאדם אחר.

 

 גיל יפמן, דיוקן של חבר טרנסקסואל
תמונה מס' 1. גיל יפמן, דיוקן של חבר טרנסקסואל


בעבודה של אורי (תמונה 2), בסגנון "Ready Made" (פופ ארט), נראית דמות שעשויה מחלקים דמויי פרוטזות אשר "הודבקו" זה לזה בצורה מלאכותית. במקום של הראש נראית בטרייה עם הכיתוב Heavy duty"". הראש החושב, המגדיר והמכביד על הגוף, כבטרייה אשר מספקת אנרגיה, אך באופן פרדוקסאלי אינו שייך לגוף ואינו מתחבר אליו.

אורי הולבן, Heavy duty
תמונה מס' 2. אורי הולבן, Heavy duty""


רנה שואל בשירו "קשור":     

איך כל זה קשור אלי?
אולי בחבל, אולי באזיק, שמחובר אל הרגל?
ואם כבר קשור אלי
האם יש מפתח? או דרך להתיר את הקשר?
לחלומות שמזמן כבר ויתרתי עליהם,
לעצור מחזוריות של כעס אימתני.

דיוקנאות שבהם מתוארים ראשים בלבד, והגוף חסר או כמעט חסר, הופיעו גם אצל פיקירילו (1996). בציורי הדיוקן של בובי, גבר טרנסג'נדר אשר קיבל טיפול באמנות, בלטה העובדה כי הגוף אינו מצויר (תמונה מס' 3). לדברי החוקרת, בובי לא קיבל את גופו הגברי וחש עצמו כאישה. במסקנות מחקרה סיכמה כי "לנבדקים הייתה הפרעה כוללת בדימוי הגוף ושאיפה אדירה לתקן אותו".

ציורים של בובי (Piccirillo,1996) ציורים של בובי (Piccirillo,1996)
תמונה מס' 3. ציורים של בובי (Piccirillo,1996)


מוטיבים של פגיעה עצמית

בתמונה מס' 2 שוכב החייל קטוע יד, רגל וראש כמו לאחר קרב קטלני. בדיוקנאות עצמיים שלו צייר גיל את גופו בעירום כאשר הוא יושב לאורך זמן ממושך, בתנוחה סגפנית ומכאיבה, שמטרתה הסתרת איברי המין הגבריים. בפעולה זו השתמש בתהליך האמנותי עצמו כסוג של טקס של הקרבה עצמית למען אידיאל מסויים של יופי, או ענישה של הגוף הבוגדני (תמונה מס' 5).

בשירו של רנה "לקלף" מופיעה מטאפורה דומה, של קילוף העור והבשר וכניסה לתוך גופו של אדם אחר:

לקלף את הגוף מהבשר
לחתוך ולמשוך כי נגמר.
חלום בתוך חלום ללא הכרה
של זיכרון או של שכחה.
לאבד את הגוף מתוך מחשבה
להיכנס לגוף אחר להיות בו עד הרגע
שהוא, עובר ברחוב
ונבלע בקהל.

ה"קילוף" של הגוף שאיננו מתאים, שמתחיל באופן מטאפורי, נעשה ממשי בשלב שבו מתבצעים ניתוחים להתאמת הגוף לנפש שבתוכו. בעבודה של אורי (תמונה מס' 4), בסגנון אקספרסיוניזם גרמני, מתואר אדם בתהליך השינוי. נראה טורסו לבן שיוצא מרקע שחור. החזה אינו סימטרי, כי אם צד אחד גברי והשני נשי. מעל הצד הנשי נראה פס שחור המזכיר חיתוך. הבעת הפנים מביעה עצב עמוק ומעין קיפאון.

אורי הולבן, דיוקן. הדפס              גיל יפמן, רישום
תמונה מס' 4. אורי הולבן, דיוקן. הדפס                          תמונה מס' 5. גיל יפמן, רישום


ביטויים של כעס, אימה ודיכאון

מוטיב הכעס הופיע אצל רנה בשיר "קשור":
לעצור מחזוריות של כעס אימתני.

בראיון סיפר רנה על מצבים של כעס מתפרץ, ומאידך על שנים של הסתגרות ובריחה מההתמודדות עם העולם החיצוני אשר אינו רואה, אינו מבין ואינו מקבל אותו כמו שהיה רוצה.

ומתוך השיר "בארות":

דרך מחשבות וזיכרונות שקופים לא מצליח להיאחז
אני למטה, למטה צולל.

גם אורי דיבר על כעס רב שהוא חווה, והיה רוצה שהכעס יֵצא יותר באמנות ופחות על אנשים סביבו.

בעבודה מס' 6, “The stripper” , מצוירת דמות של חשפנית הנראית כאריה זועם, פיה פעור ושיניה מאיימות לטרוף.

The stripper
עבודה מס' 6. אורי הולבן, " "The Stripper

 

פירוק וחקירה של מאפייני זהות המגדר ובנייה מחדש של הזהות הרצויה דרך שימוש יצירתי בדיוקן עצמי (צילום, דראג, התבוננות במראה, דיוקן עצמי במגדר הרצוי)

שימוש בצילום ובדראג

בתמונת פוטושופ בשם "Sisters" (תמונה מס' 7) השתמשה טמיר לדרברג בשתי דמויות פיקטיביות של אישה ושל גבר אשר נהגה להופיע בהן בהופעות דראג. טמיר: " בחרתי לצלם את עצמי בתור זכר ובתור נקבה. מבחינת החוויה שלי שתי הדמויות הן דראג עבורי. אלה בדיוק שני הקצוות הקיצוניים שאף אחד מהם הוא לא אני... הזהות שלי נמצאת בין שתי הדמויות... אני רוצה הגדרה שיהיה לי נוח איתה, והכי נוח לי זו "אישה גברית". טמיר הסבירה כי בשלב מסוים בחייה הבינה כי "יש כזה דבר נשיות גברית. זה קיים ויש לזה מקום".

טמיר לדרברג, Sisters. צילום ופוטושופ 
תמונה מס' 7. טמיר לדרברג, "Sisters". צילום ופוטושופ


דיוקן עצמי בסגנון אחר הוא צילום של טמיר בשם "תמונת פספורט" (תמונה מס' 8). בעבודה זו היא ניסתה לעורר בצופה שאלות. היא בחרה בפורמט של תמונת פספורט, המכיל קונוטציות של הגדרות מדויקות של זהות, רישומים ותעודות המונפקים בדרך כלל על ידי הממסד. "זהו סוג של התרסה", אומרת טמיר.

"המטרה שלי באמנות היא לא לחפש תשובות. זו חקירה עצמית, אבל חשוב לי גם שהסביבה תחקור. אני חוקרת, משום כך אני נראית אחרת, לא כמו רוב הנשים, חשוב לי שגם אנשים שנתקלים בי יחקרו, ישאלו את עצמם. חשוב לי שיראו את האדם שמצטלם, לא שיראו זכר, או נקבה. יש פה גם זכר וגם נקבה. יש כאן "הפוך על הפוך" כי המקום ששמים בו תמונות פספורט מחלק אנשים לזכר ולנקבה באופן ברור, ואילו בתמונה אני לא נראית משהו שהוא ברור".

טמיר לדרברג, תמונת פספורט. צילום
תמונה מס' 8. טמיר לדרברג, "תמונת פספורט". צילום


על השימוש בצילום - בניגוד לצורך של טמיר לעמעם את הזהויות ולפרוץ את הדיכוטומיה המגדרית המקובלת, במחקר של בארבי (2002) עסקו המשתתפים בדיוקנאות עצמיים שמראים בגאווה את הזהות החדשה שלהם (כאישה או כגבר), שאותה הם משיגים במאמץ רב, משום שכאנשים טרנסקסואלים, מטרתם "לעבור" במגדר הרצוי באופן מובהק.

בארבי מפרט את יתרונות השימוש בצילום עם אנשים טרנסקסואלים: "הצילומים הם ניסיונות יזומים אישיים לתקשורת, אשר מאפשרים לזולת לתפוס את האדם כפי שהוא תופס את עצמו. במיוחד עבור טרנסקסואלים, אשר החוויה הפנימית של העצמי שלהם איננה תואמת את המשתקף במראה. הצילומים גם יכולים להיראות כתקשורת עם העצמי ואישוש של ההתקדמות לקראת האיחוד של הגוף עם הנפש". במחקר זה המשתתפים התבקשו גם להוסיף סיפור אישי לצילומים. תגובותיהם לצילומים היו בעלות משמעות, למשל, "מעולם לא האמנתי כי אראה את עצמי כך", או "כאשר אני מביט בתמונות עכשיו, אינני מרגיש כי זהו אדם אחר בתמונה" (לעומת התחושה שעולה בו כשהוא רואה צילומים מילדותו ואינו מזדהה עם האדם המצולם). פרוסר (1999, שם) על חשיבות הצילום: "המדיה הוויזואלית היא בעלת ערך רב, משום שהיא מבטיחה (כמו שינוי המין עצמו) להפוך לנראה את מה שהחל כבלתי נתפס – זה קיים אך איננו נחשף... היא מגשימה את הדימוי של האני האמיתי אשר במקורו היה חיזיון שווא בלבד".

שימוש בעל עוצמה רבה בצילום לשם ביטוי זהות של עושה לורן קאמרון, צלם טרנסקסואל (FtM), אשר משקף ומבטא בספרו "אלכימיית הגוף" את תהליך השינוי שלו ושל אחרים. בצילומים (תמונה מס' 9) הוא מציג את גופו אשר הוא בחלקו העליון גברי (אחרי ניתוח להסרת חזה) ובחלקו התחתון הוא נקבה ביולוגית. סגנון התנוחות מוצג כגברי מובהק (על פי נורמות חברתיות) בהדגשה על עיצוב גוף שרירי, קעקועים, זיפים וראש מגולח. בצילומים חוגג קאמרון בגאווה את ניצחונה של הגדרת הזהות הפנימית והתהליכים לשינוי מין שמבטאים אותה, ומראה כי הגוף הביולוגי המולד אינו קובע את זהות המגדר. הצילומים מעוררים בצופה שאינו רגיל לכך תחושת אי נוחות, הנגרמת מהשניות הגופנית והמינית. זהו ה"פרדוקס הקוגניטיבי" אשר מקאליסטר (2003) תיארה - האם אנו מסוגלים לקבל ולהכיל ויזואלית, רגשית ומחשבתית את הניגודים הללו בו-זמנית?

קאמרון, עטיפת הספר אלכימיית הגוף
 תמונה מס' 9. קאמרון, עטיפת הספר "אלכימיית הגוף"


דיוקן עצמי דרך מראה כטכניקה של חקירת זהות

אחת הטכניקות לחיפוש ה"אני האמיתי" באמנות פלסטית הייתה מאז ומעולם דיוקן עצמי בעזרת שימוש במראה, שמאפשר לאמן התבוננות בצורה החיצונית שלו, ותוך כדי התהליך מתגלים אספקטים נפשיים פנימיים אשר גם האמן עצמו מתוודע אליהם בהביטו ביצירה הגמורה.

טמיר לדרברג, אני מה?. צילום
 תמונה מס' 10. טמיר לדרברג, "אני מה?". צילום


טמיר צילמה את עצמה משתקפת בראי, בצילום שקראה לו "אני מה?" (תמונה מס' 10). לדבריה, ניסתה ליצור תמונה שמבטאת את השאלה "מי אני?" אך לא לספק תשובות. בתמונה נראית הצלמת בפעולה יומיומית שכיחה של גילוח ורחצה ליד כיור בחדר האמבטיה. המאפיינים החיצונים המשתקפים במראה הם תספורת קצרה וקצף גילוח, אשר מסמנים גבריות. "אנחנו מחפשים לראות בראי את עצמנו כמו שהיינו רוצים, או לנסות לצלם את זה, או להפוך את זה".

בניגוד לרנה, אשר הסתכלות במראה גרמה לו לסנוור מכאיב, משום שהיה פער עצום בין מי שראה (נקבה) לבין מי שחש את עצמו כאני אמיתי (זכר), טמיר לא מרגישה שיש פער כזה. היא דיברה על סוג אחר של פער, אשר קיים אצל אנשים רבים כאשר הם מביטים במראה: "אני רואה את עצמי אחרת לפעמים בראי ואני מופתעת, כאילו אני לא מזהה את עצמי כך. בגלל זה אני מצלמת את עצמי באובססיביות... כדי ללמוד איך אני נראית, בתפיסה שלי אני נראית קצת אחרת... כשאני מסתכלת בראי זה לפעמים נראה לי בן אדם זר, אבל זו אני".

ברישום "מכתב למראה" (תמונה מס' 11) יצר גיל פורטרט עצמי במבט כפול, מלפנים ומאחור. הוא צייר את עצמו כאישה, כותבת/מציירת על דף על גבי המראה, מביטה אל הצופה (אשר הוא גם החלק המתבונן של הצייר), ונראית מלפנים (במראה) ומאחור. גיל הסביר את השימוש במראה: "...רצון לעבור אל מעבר למראה, מעבר למציאות. חיפוש חזק של אמת פנימית ואמת חיצונית. חשוב לי גם הפער ביניהם, איך אני תופס את עצמי ואיך אני נראה באמת".

 גיל יפמן, מכתב לראי. רישום
תמונה מס' 11. גיל יפמן, "מכתב לראי". רישום


הדרך לשינוי, לגילוי ולהעצמה - דיוקן עצמי במגדר הרצוי

צוקר (1983) מצא כי ילדים עם ליקוי בזהות המגדר (GID) נטו לצייר את בן המין השני כאשר התבקשו לצייר דמות אדם. מכאן, שיצירת דיוקן עצמי במגדר הרצוי (בציור, בצילום ובהופעות דראג), אשר בלטה אצל משתתפי מחקר זה ואחרים, תהיה צפויה ומובנת מאליה, והאמנות מאפשרת לעשות זאת.

אצל שרברין (1996) צייר המטופל, שהיה בתהליכי הכרה בנשיותו ותחילתו של שינוי זהות ותפקיד מגדרי, דיוקנאות של נשים. "העצב והכעס הפנימיים שלי נעלמו, וחוויתי תחושה חדשה של שלווה בפעם הראשונה" (שם). האמנות שימשה עבורו אמצעי של גילוי עצמי, דרך לתווך בין הלא-מודע והמודע שלו. כאשר הבין כי האישה שבציורים היא מי שהוא, זה עזר לו לראות את דרכו ולהתקדם באופן מעשי לקראת השינוי.

בדיוקן עצמי של גיל בשם "with flowers "Gi(r)l ("גיל" וגם "נערה", תמונה מס' 12) הוא צייר את עצמו בשיער ובלבוש נשי מעוטר בפרחים. מבטה של הנערה אינטנסיבי וחולמני כאחת, ומבטא מתח בין הדמות, האמן והצופה בתמונה, מתח בין פנים וחוץ, שאותו מחפש גיל תמיד בעבודותיו.

גיל יפמן, Gi(r)l with flowers
תמונה מס' 12. גיל יפמן, Gi(r)l with flowers

 

קריאת תגר על הגדרות המגדר המקובלות

נושא מרכזי שעלה מעבודות האמנות ומתוך הראיונות עם המשתתפים, היה הצורך להגמיש את החלוקה המגדרית הדיכוטומית הקיימת בחברה ולתת מקום גם לזהויות נוספות, לנזילות של זהויות, לאנשים אשר אינם מזדהים עם הגדרות בכלל, ועוד. צורך זה בולט במיוחד אצל אנשים עם זהויות אמביוולנטיות, כגון ג'נדרקווירים וחלק מן האינטרסקסואלים וכן אצל טרנסקסואלים באמצע תהליך השינוי (כאשר הם נראים "בין לבין"). תמונה מס' 15 מציגה כרזות הקוראות לגמישות ולפתיחות לגבי ההגדרות המקובלות.

בחלקם של אנשים אשר חשים את עצמם שונים ואשר נתקלים מילדות בקושי להשתלב בסביבתם ולהתאים את עצמם לקודים החברתיים, נופלת גם הזכות להביט בחברה מן הצד ולהיות מודעים לאופן שבו קודים אלו פועלים ומהי משמעותם. החיים בשולי החברה מביאים עמם תובנות לגבי המבנים החברתיים, החוקים ששומרים עליהם והכוחות שיש להילחם בהם על מנת לגרום לשינוי חברתי-תפיסתי. טמיר הדגישה בצילומיה את הצורך לאתגר מוסכמות, לפרוץ את הגדרות ולעורר בצופה שאלות לגבי האנשים המצולמים, לגבי עצמו ולגבי כל מה שידוע ומוכר. גיל יוצר בובות סרוגות דמיוניות אשר אינן מתאימות להגדרות מוכרות של זהות מינית, מגדרית, חברתית ופוליטית, ומעוררות בצופים (בדרך של הומור) אי נוחות ובלבול (תמונות 14-13).

גיל יפמן  Slave ,2008    גיל יפמן, ללא כותרת 2007
תמונה מס 13. גיל יפמן  Slave ,2008               תמונה מס' 14. גיל יפמן, ללא כותרת 2007


שלטי סיסמאות טרנסג'נדריות במצעד הגאווה 2008  שלטי סיסמאות טרנסג'נדריות במצעד הגאווה
תמונה מס' 15. שלטי סיסמאות טרנסג'נדריות במצעד הגאווה 2008


העצמה דרך המשמעות הרוחנית של הקיום הטרנסג'נדרי

שלב מתקדם בתהליך לשינוי מין ומגדר אצל אנשים טרנסקסואלים, על פי אצקוביץ, הוא "ההתעלות על העצמי, מציאה או יצירה של מציאות רוחנית המקנה פרספקטיבה ושליחות רחבות יותר, שבמסגרתה יוכלו להתקיים המאבקים הפנימיים" (אצקוביץ, 1997, אצל גרינברג, 2006).

במחקרים חזר והופיע מוטיב של חיפוש משמעות רוחנית, מיסטית, כלל-אנושית, של הזהות הטרנסג'נדרית. בעבודתו של גיל יפמן "מריה" מתוארת דמות של טרנסג'נדרית "גדולה מהחיים", מיתית, מטילה אימה ובה בעת נערצת. גם ההשראה שהוא שואב מתוך מיתולוגיות, לדבריו, מתקשרת לחיפוש משמעות לקיום הטרנסג'נדרי שקיימת מעבר לחיי היום-יום (תמונה מס' 17).

אצל פלמינג ונתנס (1979) ציירה ותיארה מטופלת את הזדהותה עם האל היווני אטיס (תמונה מס' 18). אטיס היה במקור זכר אשר סורס והפך ליצור מסוג אחר. הגרסה של המטופלת הייתה כי האלים הטילו על אטיס קללה של חיי אישה והיה עליו לחיות כך עד שתוסר הקללה. המיתוס שימש עבורה לשם הזדהות עם הדמות, ולעתים האמינה כי היא עצמה היא אטיס המקולל, ורק ניתוח לשינוי מין "יסיר את הקללה" שהוטלה עליה ויאפשר לה לחיות במגדר האמיתי שלה.

גיל יפמן, מריה. הדפס  האל אטיס. (Fleming and Nathans)
תמונה מס' 17. גיל יפמן, "מריה". הדפס     תמונה מס' 18. האל אטיס. (Fleming and Nathans)

 

גם אצל פיקירילו (1996) פיתחה מטופלת טרנסקסואלית חולת איידס אובססיה לישויות-על מן המיתולוגיה המצרית. בעיקר הזדהתה עם האלה ניית' (Neith), שהייתה ישות אנדרוגינית אלמותית. הזדהות זו עזרה למטופלת לפתח תחושת המשכיות, שייכות, השראה וערך עצמי.

אצל אוקיף ופוקס (2003) מספר אחד הכותבים על חיפושיו אחר דמויות מיתולוגיות: "קראתי בספרייה אודות הגלאה (Gallae) העתיקים, אשר היו גברים מן התקופה הרומית שסירסו את עצמם כפולחן ואחרי כן לבשו בגדי נשים והתנהגו כנשים. קראתי על ההיג'רה (hijra) ההודים, שהיו מאוד דומים להם. קיימת מסורת עבורי אשר מעולם לא ידעתי עליה בעבר. סיבל(Cybele) , האם הגדולה, הפכה לאמי המאמצת, הקטה (Hecate) היא סבתי. אני יוצר קשרים בגדול. כל דבר בא על מקומו בדרך כלשהי".

רייבן קלדרה (אצל אטקינס, 1998) תיאר את תפקידם הרוחני של הטרנסג'נדרים בעולמנו: "תמיד חיינו במיתולוגיות - כדיוניסוס, שיבא, טרזיאס, פאלס, באפומת, האפרודיטה המזוקנת מקפריסין. ועתה, בעידן של מלחמות בין המינים, זקוקים לנו יותר מתמיד. אחרי הכול, מי יהיה השליח שיסדר את הבלגן? אנו כאן כדי לעזור, אך המחיר הוא להתרגל אלינו".

סיכום - מהי תרומת המחקר עבור מטפלים באמנות?

אבחון - מטפלים באמנות אשר מודעים לאופנים השונים שבהם דיספוריה מגדרית עשויה לבוא לידי ביטוי באמצעים אמנותיים, כפי שהוצג להלן, יוכלו לזהות מצוקה כזאת במקרים שבהם המטופל איננו מעלה את הנושא באופן מילולי, או שאיננו מודע לכך בעצמו.

טיפול - כאשר המטפל באמנות מכיר את המוטיבים העיקריים אשר אוכלוסייה זו עוסקת בהם, הוא יוכל לאפשר לאדם כזה לבטא את עולמו הפנימי, את דימוי הגוף המצוי והרצוי, את הכמיהות, השאיפות, הכעסים וההתמודדות המסובכת באופן שלם יותר, וללוותו בתהליך החקירה, הפירוק והבנייה מחדש של זהותו בעזרת אמצעים אמנותיים.

סיפוריהם האישיים של טרנסג'נדרים הם מחד אישיים ומכילים אלמנטים מתוך הביוגרפיה הפרטית שלהם, ומאידך, "קיימים בחייהם מרכיבים נרטיבים שהמבנה שלהם מצייר מסלול פחות או יותר קבוע" (גרינברג, 1996). רצוי שהמטפל יהיה מודע הן לתהליכים האינדיבידואליים והן לשלבים המתוארים בספרות, כדי ללוות כל אדם בדרך ובקצב המתאימים לו.

אסכם בציטוט של כותבים אשר הזדהיתי עמם וספריהם העניקו לי השראה בעשיית מחקר זה:

"למדתי רבות תוך כתיבת ספר זה, כה הרבה עד כי קשה לי לשוות לנגד עיני את האדם שהייתי כאשר התחלתי את הפרויקט. בהמשיכי לנוע במסלול חיי כעת אני רואה אנשים ויחסים חברתיים באופן מגוון ואינסופי לעומת האופן בו ראיתים קודם לכן. כאילו שכל צבע, אשר פעם נראה מוצק ואטום, הפך לריקוד מנצנץ ובן חלוף של אור וצבעים, תמיד בתנועה, משתנה תדיר ונראה אחרת מכל זווית. אקדם בברכה את המורכבות הזו אשר הביאה תובנות חדשות אל חיי" (דבור, 7199).

"קריאת ספר זה תהיה חוויה משנה חיים. לעולם לא תוכלו עוד לראות את האנושות במונחים של זכר ונקבה בלבד. תישארו עם תחושת פליאה כלפי יכולת ההמצאה, התושייה, ההסתגלות וההרפתקנות של שונות המגדר והמיניות. וכך, בעוד אנשים נוספים מספרים לנו את סיפוריהם לגבי השונות הזאת ומלמדים אותנו על עצמם, אולי נוכל כולנו להתחנך מחדש, לפזר את הדעות הקדומות, לאמץ את השונות ולא לפחד מן ההבדלים, אלא לחוש יראת כבוד כלפי התרחשותם" (אוקיף ופוקס,(2003 .

תודה מכל הלב לרנה, טמיר, גיל ואורי על הפתיחות והשיתוף.
תודה לד"ר אילנה ברגר על האמון והתמיכה לכל אורך הדרך.

 

ביבליוגרפיה:

גרינברג, נ. מסעו של האדם הטרנסקסואלי – מהפך וחיבור מחדש. "כוורת", כתב העת של החוג למדעי ההתנהגות במכללה למינהל, גיליון 13,יולי 2006.

ווינבאום, ליטל, 2008 . ג'נדרקוויר – שאלות ותשובות. http://www.gogay.co.il/content/article.asp?id=7564

וולף, וו. 2007, אורלנדו, פן הוצאה לאור, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, תל-אביב.

יוג'ינידס, ג'. 2004. מידלסקס. מודן הוצאה לאור, מושב בן שמן.

שילה, ג. 2007, החיים בורוד, בני נוער וצעירים הומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים. הוצאת רסלינג.

Atkins, D. Ed. 1998. Looking Queer: Body image and identity of lesbian, gay, bisexual and transgender communities. Harrington Press, NY and London.

Addison, D. 2003. Art therapy with gay, lesbian, bisexual and transgendered clients, In: Hogan, S., Ed. Gender issues in art therapy, Jessica Kingsley Publishers, London and Philadelphia.

Barbie, M. A visual-narrative approach to understanding transsexual identity. Art Therapy: Journal of the American Art Therapy Association, 19 (1) pp. 53-62. AATA Inc. 2002.

Devor, H. 1997. MTF, Female to Male transsexuals in society. Indiana University Press, Bloomington and Indianapolis.

Feinberg, L. 1996. Transgender Warriors. Beacon Press. Boston.

Fleming, M. & Nathans, J. The Use of Art in Understanding the Central Issues in A Female to Male Transsexual. Art Psychotherapy, Vol. 6 pp.25-35. Pergamon Press, 1979, USA.

Greenberg, N. 2001. About Transgenders, In: http://www.hoshen.org/info/articles/academic/download/about_transgenders.doc

Macalister, H.B. 2003. In Defense of Ambiguity, Understanding Bisexuality's Invisibility through Cognitive Psychology. In: Anderlini - D'Onofrio, S. Ed. Women and Bisexuality, A global perspective. The Haworth Press, Inc., NY.

O'Keefe, T. and Fox, K. Eds. 2003. Finding the Real Me, True Tales of Sex and Gender Diversity, Jossey-Bass A Wiley Imprint, CA.

Piccirillo, E. In search of an accurate likeness: Art Therapy with transgender persons living with AIDS. Art Therapy: Journal of the American Art Therapy Association, 13 (1) pp. 37-46. AATA Inc. 1996.

Sherebrin, H. Gender Dysphoria: The therapists' dilemma – the clients' choice. Discovery and resolution through Art Therapy. Art Therapy: Journal of the American Art Therapy Association, 13 (1) pp. 47-53. AATA Inc. 1996.

Zucker, K. J. Finegan, J. K., Doering, R. W., & Bradley, S. J. (1983) Human figure drawings of gender-problem children: A comparison to sibling, psychiatric, and normal controls. Journal of Abnormal Child Psychology, 11, 287-298.

 

מתוך האינטרנט:

http://www.gilyefman.com

http://www.gogay.co.il/content/article.asp?id=2093

http://www.hoshen.org/info/articles

http://www.lorencameron.com