איך מדברים עם ילד משרבט - אמירה אור

ההתערבויות המילוליות בפגישת משחק השרבוטים של ויניקוט

אמירה אור - מטפלת באמנות , מכללת סמינר הקיבוצים
Amira.or11@gmail.com

  • איך מדברים עם ילדים בטיפול?
  • האם בשפה של מבוגרים?
  • האם בשפה של ילדים?
  • האם מדברים בכלל כשהם משחקים?
  • איך מגיבים כשהם מציירים?

מטפלים רבים שעובדים עם ילדים תוהים איך להגיב להתנהגות הילדים בחדר. האם לצפות ולהשקיף, לשקף ולפרש, או לקחת חלק פעיל ביצירה ובמשחק?

במאמר זה בחרתי לנתח את ההתערבויות של ויניקוט במהלך פגישה ייעוצית-טיפולית אחת. דונלד ויניקוט היה פסיכיאטר, רופא ילדים ופסיכואנליטיקאי. רעיונותיו על המשחק והמרחב הפוטנציאלי בטיפול הם אבן דרך ומקור השראה בכל הקשור לטיפול בכלל ולטיפול בילדים בפרט.

ויניקוט הציג את טכניקת השרבוטים בראיונות האבחוניים שלו, שבהם הן הילד המטופל והן המטפל השלימו לסירוגין זה את ציוריו של זה (1971). השרבוטים (squiggles) של ויניקוט הם צורה או קו המצוירים במהירות בעיפרון שחור. המטפל והמטופל מתחלפים לסירוגין בתפקידים. האחד מתחיל את השרבוט, והאחר משלים אותו. הדימוי שנוצר אצל המטופל הוא בעל משמעות להבנת העולם הפנימי של המטופל (שטיינהרט, 2010(.

בהקדמה לספרו על טכניקת השרבוט הוא כותב:

"השרבוטים אינם המצאה מקורית שלי, כמובן. אי אפשר ללמוד איך לשחק במשחק ואז להרגיש מוכן להיות מטפל. זוהי פשוט עוד צורה של קשר עם ילדים. מה שיקרה במשחק ובמפגש כולו תלוי במה שייעשה עם החומר שעולה מהלא-מודע. מה שקורה איננו מתוכנן. אני משתדל להיות לא דומה לאנשים אחרים כשאני משחק. להיות אני. כל אחד אחר היה משחק אחרת עם אותו ילד ומגיע לתהליך אחר." (1971,עמ' 9).

ויניקוט משתדל להיפרד מהידע ומהטכניקה הטיפולית ולתת לעצמו לשחק וליהנות. "לא להיות חכם מדיי", כדבריו.

הרקע לפגישה

ויניקוט נפגש לריאיון ייעוצי עם אירו בן התשע. הפגישה התקיימה בבית חולים לילדים בקופיו שבפינלנד, שם הילד מאושפז במחלקה האורתופדית עקב פגימות באחת מרגליו וצורך בניתוח. בעבר עבר אירו ניתוחים רבים בידיו וברגלו השנייה. הפגישה התקיימה למטרת הדגמה לצוות.

אירו לא מדבר אנגלית וּויניקוט לא מדבר פינית. המתרגמת היא זאת ש"תפסה את הכדור והעבירה אותו הלאה". בגלל מחסום השפה, לציורים היה ערך מיוחד. ויניקוט ואירו מתיישבים וּויניקוט מגיש לאירו נייר ושני עפרונות מחודדים.

לצפיה במהלך הפגישה

מכיוון שניתנה לאירו ההזדמנות, הוא ביטא את הצורך הפנימי שלו. הצורך הפנימי היה לדבר על תחושותיו ביחס למצבו הגופני. ויניקוט מציין שכך קורה תמיד. אפילו כשאתה יושב באוטובוס ומקשיב לשכנך לנסיעה; אלא שבנסיעת אוטובוס אינך משתמש בחומר ששמעת באופן פעיל.

 לטענתו של ויניקוט, זאת אקסיומה. אם ניתנת ההזדמנות בצורה מקצועית, אז אפילו בקשר מקצועי מוגבל הילד או המבוגר יעלו את הבעיה המרכזית שלהם או את הקונפליקט הרגשי המרכזי בחייהם כרגע. כאן הילד מרגיש שיש לו סיכוי להיות מובן ושהתקשורת תהיה עמוקה.

ויניקוט כותב: "חשוב לי לומר שהפירוש של חומר לא-מודע איננו העיקר כאן. לעתים לא נאמר פירוש לאורך הפגישה כולה. אך מעניין איך לפעמים, אחרי הימנעות ארוכה מפירוש, הוא לפתע מתאים ונאמר. כאילו צריך לסבול קיום של שתי רשויות סותרות. הרשות שאומרת לפרש והרשות שנמנעת.

אם פירשתי וקיבלתי התנגדות, כנראה שעשיתי זאת בזמן הלא נכון או בצורה לא נכונה. אני מיד נסוג. פרוש דוגמטי נותן לילד רק שתי אפשרויות: לקבל את מה שאמרתי כמו פרופגנדה, שחייבים לקבל או לדחות את הפירוש ובעקבות זאת לדחות את הטיפול ואותי. אני מקווה שהילדים כאן מרגישים חופש לדחות את מה שאני אומר. אני טוען שהילד שולט כאן ולא אני." (1971, עמ' 10).

"פסיכותרפיה מתרחשת בחפיפה של שני אזורי משחק. זה של המטופל וזה של המטפל". ככל שעובר הזמן הופכת הטכניקה לפחות חשובה בעיני ויניקוט. כמו הצ'ליסט שמתאמן ומתמקד בתווים בתחילת דרכו, ואחר כך מתחיל לעשות מוזיקה.

הפירוש אינו העיקר. לדבריו, לעתים מטפלים מפרשים כדי להוכיח שהם חכמים. בעבר הייתה נטייה לראות בכל ציור של נחש סמל לאבר מין גברי. למעשה, הנחש בפנטזיה או בחלום יכול להיות פשוט דימוי של העצמי הראשוני.

לסיכום, העקרונות המרכזיים בגישתו של ויניקוט בפגישה זו:

העדר היררכיה, שותפות בגובה העיניים במשחק;

ספונטניות, הומור, משחקיות;

הימנעות משפה מקצועית;

הימנעות ממשפטים ארוכים;

המטפל מתאים את השפה שלו לשפה של הילד;

התייחסות מתמדת לשפת הגוף, לאנחות וכו';

חיזוק ומתן כוח. הילד שואב כוח והשראה מהשרבוט של המטפל וחש אותם כשלו;

תמיכה ועידוד הן בדרך ציורית והן באופן מילולי;

קבלה ונדיבות לאורך כל השעה.

מקורות

שטיינהרדט, ל. (2010) טכניקת השרבוט הצבעוני בשמונה משבצות

בין המילים artastherapy.co.il

Winnicott, D. W., (1971). Playing and Reality. New York: Basic Books.   
Winnicott, D. W.,(1971)

London, Hogarth Press [for] the Institute of Psycho-Analysis
Therapeutic consultations in child psychiatry.
New York: Basic Books.