קונכיות ים כסימבול בטיפול במשחק בחול - לינור שטיינהרדט

לינור שטיינהרדט 

מאמר זה מבוסס על מצגת תמונות והרצאה שהוצגו בכנס  הבין-לאומי למשחק בחול בקיוטו, יפאן, נובמבר 2009.

עובד לעברית ברשות הג'ורנאל למשחק בחול, כרך 19, מס' 1, 2010 , קליפורניה.

 

מבוא

קונכיות מן הים הן בדרך כלל חלק מאוסף העצמים מן הטבע של המשחק בחול. המטופל במשחק בחול יכול להשתמש בקונכיות בלי צורך לדעת משהו על מחזור החיים, על האבולוציה או על הביולוגיה של מי שיצרו אותן, הרכיכות, בעברית, או המולוסקות בלועזית. יצורי הים הקטנים האלה יצרו את הקונכיות כבתיהן למשך חייהן, בצורות יפות ואורגניות.

אבל הקונכיות קיימות בתודעת האדם מאז ראשית החשיבה הסימבולית שלנו.  בחברות קדומות הן נחשבו למתנה מן הים הפרימורדיאלי, המסמל "תקשורת עם כוחות קוסמיים השולטים על פוריות, לידה וחיים" (אליאדה, 1991, עמ'143). יש מיתוסים הקושרים בין קונכיות ים לבריאה, המתארים את לידתם של האלים או של בני האדם מתוך קונכיות אל החיים. אנסה להראות את הקשר שבין השימוש בקונכיות במשחק בחול לבין המקום המכובד שאבותינו הקדמונים נתנו להן. קונכיות  ים נתפסו כבעלות כוחות המסמלים לידה, מוות, התחדשות יצירתית, או עזרה במעבר הבטוח של הנפש אחרי המוות אל הלידה מחדש.

אני עצמי תמיד אספתי קונכיות. באחרונה המודלים שלי לפיסול בחומר הן קונכיות שבורות. כשהקונכייה שבורה בצדה החיצוני, נחשפים הציר הפנימי והחדרים הספיראליים הפנימיים ומגלים את הדיוק שבה הרכיכה בונה אותה (בשלרד, עמ' 113, 1994).

באופן כללי, מטופלים במשחק בחול משתמשים בקונכיות בשלוש צורות: הם בוחרים בין קונכייה לבין חפץ טבעי אחר; הם בוחרים בין הנחת קונכייה אחת מיוחדת לבין הנחה של קבוצת קונכיות; והם בוחרים בין חילזון (קונכייה בעלת חלק אחד) לבין צדפה (שני חלקים). לחילזון ולצדפה מבנה שונה, כשהמבנה של כל קונכייה משקף את האישיות הייחודית של הרכיכה שיצרה אותה, וגם משקף את דרכי ההישרדות של כל פרט. בעבר הקדום אנשים ראו משמעות בצורות של קונכיות ייחודיות, ולבשו או תלו אותן כקמעות. במשחק בחול, כשאנשים שונים משתמשים באותן הקונכיות באופן דומה, אנו מגלים משמעויות דומות. לעתים קרובות מניחים את הקונכייה של האבלון, הסקאלופּ והצדפה לבדם כמו שימוש בשפה עתיקה של פוריות והתחדשות. שימוש בקונכיות אחרות, כמו למשל קונכייה בצורת חרוט (או קונוס), יכול להביע תחושות של עצב או אבל. קונכיית העכביש מסמלת לעתים תחושה של סכנה ואי נוחות. כמה תחומים מעמידים בסיס לסימבוליות של קונכיות: הביולוגיה של הרכיכות, ממצאים ממחקר ארכאולוגי על קונכיות, ומשמעות הקונכיות לבני האדם בטקסים, בקבורה, במיתוסים, באמנות ובפילוסופיה. בהמשך אציג דוגמאות ממשחק בחול בארבע קטגוריות: מאוסף של קונכיות יחד, לשימוש בקונכייה אחת מיוחדת, לשילוב של קונכיות שונות, ועד לצורה של ספירלה.

הביולוגיה של הרכיכות - המולוסקות

הרכיכות והקונכיות היפות שלהן הן אחת ההצלחות הגדולות של הטבע, מבחינה אסתטית וביולוגית. הפילוסוף הצרפתי בשלרד טוען ש"הצורות האלה רבות כל כך, מקוריות כל כך, עד שלאחר בדיקה מקיפה של עולם הקנכיות, הדמיון שלנו מובס על-ידי המציאות" (1944, עמ' 105). יש יותר מ-100,000 מינים של מולוסקות חיות, ואנו יודעים על 35,000 סוגים של מאובני מולוסקות. קונכיות הים הם הקליפה החיצונית הקשה של החיה, העשויה מסידן פחמני (קלציום קרבונט)  שהמולוסקה מפרישה משכבה עליונה של גופה. כשהמולוסקה גדלה, היא מוסיפה קטעים גדולים יותר לקונכייתה, ויוצרת בית לנסיגה ומבצר המגן עליה. אנו פוגשים סוגים שונים של מולוסקות כאוכל מבושל חסר צורה, על צלחת במטבח, כבר לא מחובר לביתם המקורי, הקונכייה. ואנחנו מוציאים קונכיות ריקות ושבורות על כל חוף ים בעולם. במטבח או בים, המלוסקה מתה ואז משאירה לנו את הקונכייה היפה שלה. ואנו מצרפים אותה לאוסף חפצים במשחק בחול .

בממלכת החי יש למערכה מולוסקה שבעה סוגים. המבנה המשותף שלהם הוא גוף רך שבו מערכת עיכול שלמה, רגל וגלימה. אפשר לסווג אותן גם לפי מבנה מערכת הנשימה, הלב והעצבים, והגודל והצורה של הצדפה החיצונית. במשחק בחול אנו פוגשים לרוב קונכיות של חלזונות או של צדפות. החלזונות (יוני-וולוס, גסטרופודס) הם הקבוצה הגדולה ביותר, ובה 60,000 מינים. החילזון מפריש את הצדף שלו מנקודה מרכזית ומתרחב בצורת ספירלה באופן גאומטרי. הוא יוצר קונכייה אחת חיצונית, ובאותו זמן בונה ציר פנימי מרכזי. יונג מתאר את המסע הטיפולי כספירלה ש"מסתובבת מסביב לנקודה מרכזית או ארגון כלשהו מסביב למרכז" (יונג, 1989, עמ' 28). מקום היציאה של החילזון תמיד נמצא לפניו. אליאדה מזכיר את אמונת האצטקים, שהחילזון מייצג הפריה והיריון, שמשייכים אותה ללידה, "כמו שיצור ימי זה יוצא מקונכייתה, כך האדם נולד מרחם אמו" (1991, עמ' 133). בין סוגי החלזונות יש תוקפניים אוכלי בשר, התוקפות מולוסקות אחרות. יש להם לשון עם שניים בתוך הפה שנקראת "רדולה", שאתה הם קודחים חורים קטנים מושלמים בקונכייה של מולוסקה אחרת, מחדירים רעל, ומשתקים את החיה הפנימית לפני שאוכלים אותה.

הקבוצה השנייה בגודלה של מולוסקות היא בי-וואלוס, הצדפות, עם  10,000 מינים שונים. שלושה מהם הם, באנגלית, ידועים כ- קלאם, אויסטר ומוסל. המשותף להם הוא שלצדפה שלהם יש שני חלקים המחוברים בציר. הרוב הם אוכלי צמחייה, והם חיים בתוך בוץ ליד החוף, אבל יש כמה סוגים ששוחים מהר כמו הסקאלופ.

אחרי מותו משאיר החילזון את הקונכייה הסלילית בשלמותה. הקליפה החיצונית מתפרקת בים במשך שנים רבות, אבל הציר הסלילי הפנימי נשאר כמעט שלם בהיותו בלתי-שביר. אולי זו מטאפורה לציר אגו-SELF. כאשר צדפה (בי-וואלוו) מתה, שני חלקיה נפרדים, וכל חצי נסחף בים לבדו. הקונכיות שאנו מוציאים על החוף נפלטו מהים אחרי מסע תת-ימי ארוך שנמשך בין 500 שנה ל-2,000 שנה. לא נדע אלו מהן מתו מזקנה. טורפים הם חלק כואב ואלים של הטבע, שיש לו עולם תחתון אפל מתחת ליופי ולהרמוניה של הטבע הגלוי. רכיכות הן מזון מועדף לרכיכות אחרות, וגם לציפורים, לכלבי ים, לדגים שונים ולאדם.

ארכאומלאקולוגיה וקונכיות ים בהבנה סימבולית אנושית

לפני 100,000 שנה קישט האדם המודרני הקדום את בגדיו בקונכיות, תלה קונכיות בבתיו והניח קונכיות בקבריו. הארכיאולוגים הראשונים לא ראו חשיבות בקונכיות הים שמצאו בחפירות רחוק מהים. אבל ב-30 השנים האחרונות מאפשרות טכניקות חדשות של הערכת תקופות קדומות  להשוות ממצאים של קונכיות שמצאו במערות, קברים ומקדשים ברחבי העולם. חוקרי הקונכיות של היום – הארכיאומלקולוגים – טוענים שקונכיות הן חפצי תרבות המעידים על התנהגות מודרנית הדומה לשלנו (בר-יוסף, 1985; בר-יוסף-מאיר, 2008; בר-יוסף-מאיר, וואנדרמירש, בר-יוסף, 2009). הגיל של קונכיות הים העתיקות ביותר שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות עד כה הוא בערך 100,000 שנה. הם התגלו בשלוש מערות שונות שנמצאות במרחק עצום זו מזו: בישראל, במרוקו ובאפריקה הדרומית. קונכיות הים שנמצאו בשלושת המקומות האלה הם כולם מאותו סוג: חילזון ימי קטן שלא מתאים לאכילה ושמו נסריוס גיבוסולוס. לכל הקונכיות חורים, שכנראה אפשרו לקשור אותם לבגד כקישוט (בר-יוסף-מאיר, 2005; 2008). כל שלוש המערות נמצאות רחוק מהים, עובדה המעידה כי ההומו-סאפיינס הקדומים הלכו ברגל לפחות 40 קילומטרים אל הים כדי לאסוף קונכיות ים מסוימות שהיו קטנות מכדי להיות מזון, והביאו אותן חזרה למערותיהם. ממצאים אלה רומזים שלבני האדם הקדומים היו אמונות רוחניות משותפות, ושהשתמשו בקונכיות כסמלים באופן מודרני. הם גם מלמדים שבין קבוצות שונות התקיימו  תקשורת מילולית וגם מסחר. יכול להיות שאנשים אלה תלו על גופם את הקונכיות כסימן לרווקות או לנישואים, לתפקיד שבטי, כקמע או מזכרת, או כסמל המבדיל בין שבטים שונים.

בני האדם הקדומים הוסיפו לטמון במערות קונכיות מחוררות שנועדו לתלייה, אשר לעתים מרוחים באוכרה אדומה וצהובה. בתרבויות שונות קונכיות נקברו יחד עם בני אדם שמבנה גופם דומה לשלנו. ההערצה המשותפת לקונכיות ים של אבותינו מעידה על העברה של ערכים תרבותיים בין קבוצות מרוחקות, ושתכונות אלו מאפיינות גם את ההתנהגות שלנו (הנשילווד, 2004). מצאו ארכיאולוגים הוכחות למסחר פעיל בקונכיות בין תרבויות, דבר המעיד על אמונות משותפות לגבי החשיבות המאגית של קונכיות מסוימות בטקסים, בקבורה, וכפולחן של כבוד לאלים. אליאדה (1991, עמ' 125-150) מצביע על התפקיד הפולחני של קונכיות כחפצי קבורה מסביב לשלדים של בני אדם. כחלק מפולחן הן מסמלות כוח, פוריות ולידה מחדש, וכך הן מתחברות להתנהגות אנושית אוניברסאלית. לקונכיות, בכל צורותיהן – חילזון או צדפה –  יש חלל פנימי, כמו מערה מיניאטורית, הנושאת הקשר סימבולי לרחם, רחם שבא מהים.

בתרבויות קדומות במרכז אמריקה, האויסטר האדום הקוצני, ספונדילוס פיקטורום, והשבלול הלבן, סטרומבוס גיגאס, נמצאים יחד כזוג במקדשים ובקברים הקשורים לאלים. שתי הרכיכות האלו נידוגו כבר לפני אלפי שנים ליד חופי אקואדור, ומשם מכרו אותן לבני תרבויות אחרות, במיוחד לפרו. הם שימשו כמיכלים חשובים לדם בפולחן ובקבורה (קלאסן, 1998). אלא שאכילה של האויסטר האדום ספונדילוס שלא בעונה הנכונה יכולה לגרום לסוג של הרעלה, וגם יכולה לגרום להזיות פסיכו-טרופיות. "יתכן שבמשך הזמן המולוסקה הזאת התקבלה כסמל של חוויה רוחנית-טרנספורמטיבית, כוח בעל הרבה ערך שקשור ישיר לעולם האבות" (גלווקי, 2005). באובליסק משנת 600 לפני הספירה שנמצא בפרו, נראית דמות של אל המחזיק את החילזון סטרומבוס ביד ימינו ואת הצדפה ספונדילוס בשמאלו. יתכן שספונדילוס משמש סמל חזותי, כאשר השבלול סטרומבוס הוא הקול, הנוכחות האנרגטית של צליל (פאולסן, 1974). על מקדש בטיאוטיהואקן, בן כ-2,000 שנה, מופיע האל המקסיקאי קואצלקואטל, שאומרים עליו שהוא נשף לתוך קונכייה כדי לברוא את החיים (קלאסן, 2008). בעצם, במשך אלפי שנים התאימו בני אדם בכל העולם את חוד הקונכייה כדי שתשמש כחצוצרה (ג'קסון, 1917). האוויר הננשף עובר דרך חללי הקונכייה ויוצר קול עמוק שנשמע למרחק. במיתולוגיה ההינדית נחשב צליל זה לקול של הבריאה ואחד מחמשת כלי הנשק של וישנו להשמדת כוחות הרשע. בהודו נושפים בקונכייה, shankh ,בטקסים דתיים ובחתונות, וגם קוברים את הקונכייה מתחת לבית למזל טוב. בטיבט וביפן נושפים נזירים בודהיסטים על חצוצרות קונכייה כדי להכריז על תחילת התפילה. בישראל גילו שתים-עשרה חצוצרות קונכייה משנת 1,200 לפני הספירה. טריטון, האל היווני של הים, תמיד מתואר כמחזיק חצוצרת קונכייה כשהוא נושף לתוכה כדי ליצור גלים או להרגיע סערות.

קונכיות ים והארכיטיפ הנשי כמקור להשראה

אומן הקרמיקה הצרפתי ברנארד פליסי (1510- 1589) יצר תבניות מגופם של כל מיני יצורי ים והנציח אותם בצלחות הקרמיקה שלו. פליסי היה אחד האירופים הראשונים שבדק את מקורותיהם של מאובנים. לדעתו, הטבע פיתח קונכיות ספיראליות לא רק ליופי אלא גם כהגנה יעילה נגד טורפים בעלי מקור חד שיכולים לחדור לקונכייה בנקירה ישרה אבל לא יכולים לנקב צדפה סלילית(בשלרד, 1994). באמסטרדם, ב- 1768, ג'' ב' רוביניי (1735-1820), פילוסוף צרפתי, הוציא לאור ספר ושמו "דעות פילוסופיות על המדרוג הטבעי של צורות קיום או ניסיונות הטבע ללמוד ליצור את האנושות". רוביניי הציע שעקרון הצורה או עיצוב מבנה התחיל בקונכיות, שעליהם עשה הטבע ניסיונות עיצוב עד שבהדרגה נוצרו כל הצורות שיש בגוף האדם, וכך התפתחה האנושות (בשלרד, 1994, עמ' 12). בשלרד אומר שהחיים ממציאים צורות, החיים הם הגורם לעיצוב צורות וצורה היא המכל של החיים (1994, עמ' 114).

הדיאגרמה של יאקובי (1968, עמ' 44) של הארכיטיפ הנשי, מציעה רצף של שתים-עשרה רמות של דימויים שיכולים לייצג את הסמלים שבהתפתחות הנשי. אפשר ליישם הבנה זו במשחק בחול ככלי העוזר למקם את משמעות המיניאטורות המוחשיות שהמטופל בוחר. חמש הרמות הראשונות נובעות מן הטבע הטהור: 1. הלילה, הלא-מודע, הנכון לקבל; 2. ים ומים; 3. אדמה והרים; 4. יער ועמק; 5. מערה, השאול והמעמקים. לפי רצף זה, היוזמה הראשונה של הטבע ליצירת חומר מוצק היא המולוסקה והקונכייה שלה, שהיא בעצם הטרנספורמציה של מי ים לצורה חיה, צעד אחד מעל הלילה והלא-מודע.

נוימן (1991, עמ' 45 ) מתאר את הארכיטיפ הנשי כאלת החיים והמוות גם יחד, "לא רק נותנת ושומרת על החיים, אלא כמכל, גם מחזיקה ולוקחת חזרה". קונכיות כשפה סימבולית במשחק בחול רומזים על קשר לא מודע לכוחות קוסמיים השולטים על החיים ועל המוות, וקשר עם ההתכוונות של הטבע ליצור צורה. הקונכייה, היא המכל המקורי, הגילוי של הטבע שקונכייה בכל צורה, תהיה חיצונית, מכילה ומגינה על היצור החי בתוכה כדי לתמוך בהישרדותו.

השימוש בקונכיות בטיפול במשחק בחול - תיאורי מקרה

1.קבוצות של קונכיות (מִקבץ): על שפת הים, במטריקס צדפות (ערימה שערמו בני אדם), בקברים, ובמשחק בחול

קבוצת האפיון הראשונה של דוגמאות ממשחק בחול היא שימוש בקונכיות בריבוי, תוך השוואה לעוד שלוש תופעות של ריבוי קונכיות: בטבע - על חוף ים רואים ערימות של צדפות שנפלטו  מן המים. יש גם ערימות של צדפות שנערמו כתוצאה של פעילות האדם, במשך מאות שנים במערות, או קרוב לים הקרויים מטריקס קונכיות או מידן קונכיות. ויש שימוש של קונכיות ברבים  בטקסי קבורה – כשהן מונחות על יד, מעל או מתחת לגופה.

באתרים שיש בהם מטריקס צדפות, איסוף הרכיכות החיות היה בעיקר עיסוקן של נשים, ילדים, זקנים ומוגבלים. עבודה זו אפשרה להם מקור של אוכל, אוטונומיה, ואף בידור בחברה. אחרי שאכלו את החיה, הם הניחו את הצדפות בטקס של הכרת תודה לכוח האדמה, כבקשה להמשך השפע של המולוסקה (היילי,1990). כיום חוקרים את האתרים של מטריקס צדפות כדי לבדוק את הפולחן הנשי של החברה. במערות במקסיקו או במזרח ארצות הברית, נשים נסוגו למקלטי סלע בזמן הווסת או כדי לקיים לבנות המתבגרות טקסי קבלה לחברת הנשים בשבט. הן אכלו צדפות עם כפיות העשויות צדפה. זה קישר יחד שני סמלים של פוריות: דם הווסת וצדפות.

דוגמה אחת של צדפי ים בקבורה נחשפה בקהוקיה, אילינוי, בארצות הברית. שם נמצאה עיר עתיקה הבנויה מ-120 גבעות ששבט אינדיאנים בנה לפני כאלף שנה. בחפירות נחשפו קבר אחים של 272 נערים שנקברו בחיים, ועל ידם שני קברים של גברים שהיו כנראה מנהיגים, אחד על מיטה העשויה מ-20,000 חרוזים של קונכיות ים, והשני מכוסה שמיכה של חרוזי קונכיות, כנראה לאפשר מעבר ולידה מחדש.

אמשיך עם הצגת שלוש דוגמאות של שימוש בקבוצות של קונכיות במשחק בחול, בשילוב דוגמאות הקשורות לטבע או לבני אדם, שמגשרות בין המשחק בחול לבין אמונות עתיקות.

נינה: "מעמקי הים"

נינה: מעמקי הים

תמונת חול זאת היא השנייה של נינה, אישה נשואה ואם. זאת העבודה היחידה שלה בחול שיש בה קונכיות. היא הצליחה מאוד בעבודתה כמורה, אבל סבלה מתחושת ערך עצמי נמוך ומהרגשות טינה כלפי אמה הביקורתית. אחרי שיצרה את הגבעה המרכזית, ופיזרה צדפים ואבנים, היא התחילה לבכות. היא סיפרה לי כי בילדותה לא ביקרה משפחתה בים אף שהתגוררו קרוב אליו. היא חשבה שהגבעה הזו יפה, אבל חסרת משמעות. הגבעה יכולה לייצג אנדרטה לאבל של הוריה, כיוצאי שואה, לדמעות שלא הזילו ולסבל שלא סיפרו עליו. נינה היא אחת מכמה נשים שעבדתי אִתן שהוריהן עברו את השואה. חשיפת ההורים לרצח גופני ופסיכולוגי הייתה לטראומה שלא הוזכרה בבית. שתיקת ההורים הטילה צל בלתי-מוסבר על החיים המוקדמים של ילדיהם. הדמעות של נינה יכולות להיות דמעות הילדות שלה, המרטיבות ומרככות את הגבעה בתקווה שחיים חדשים יצמחו על הקבר של העבר. בעבודת החול השמונה-עשרה, האחרונה שלה, הופיעו עצים רבים, כאילו החזירה לעצמה את הזכות לצמוח ולמצוא אושר בחיים.

בשבילי, הגבעה של נינה מזכירה את גבעות האינדיאנים בקהוקיה.  שתי הגבעות נבנו סביב מעשים של רצח המוני. האינדיאנים יצרו מיטות ושמיכות מצדף רק למנהיגים העליונים שלהם, כסיוע במעבר ללידה מחדש. נינה מיקמה צדפות באופן אינטואיטיבי, אולי למען המתים של השואה וגם לעצמה.

 www.lithiccastinglab.com/.../2001augustmound72excavation1.htm

דלפין: "אי עם צדפות"

דלפין: אי עם צדפות

האי העגול השקט הזה, היא תמונת החול ה ה-15 של דלפין, אישה ואם בת 45 ממוצא צפון אפריקאי. היא התחילה טיפול באמנות ומשחק בחול כדי להתגבר על חוויית הסבל שעברו דורות של נשים במשפחתה. בטיפול היא נכנסה למסע אישי לקראת התחדשות יצירתית והערכה עצמית, אבל נשארה זהירה מאוד כלפי כוחות על-טבעיים השולטים על החיים,  והרגישה צורך בהגנה מפני עין הרע. היא הניחה קונכיות ונוצות ואמרה ששני החומרים הם המגן החיצוני של בעלי חיים, ואנשים לובשים אותם כהגנה מאגית. מסביב לאי יש קונכיות קטנות עם חודים הבולטים החוצה כמו תותחים, אולי רמז לאזור פנימי מוגן שבו אוצרות יצירתיים נשמרים. היא קראה לאי המפלט שלה, שבו היא יכולה לחשוב על יופי לא נגוע, שמור מאיום חיצוני. האי של דלפין הוא מקום נשי, מוגן בקסם ולא בתוקפנות מסיבית. זה מזכיר את המחנות השבטיים של נשים, שבהם איסוף הרכיכות סיפק מזון, והצדפות שנשארו שימשו קורבן לאלת האדמה בבקשה לפוריות ולהגנה אלוהית.

נירה: "מערת בת הים"

נירה: מערת בת הים

מאחורי היופי של הקונכיות מסתתר הצל של מוות וריקנות. ילד שאיבד הורה יכול לחוות אובדן יום אחר יום, כמו אוסף מצטבר של קונכיות ריקות או מטריקס צדפות אישי. נירה, ילדה בת שמונה, התחילה טיפול ארבע שנים אחרי מות אביה. היא לא דיברה עליו באופן גלוי. בעבודה הראשונה שלה במשחק בחול היא יצרה דמות של מלך אלוהי. כאן, בעבודה השנייה, היא קפצה עם בת-הים לתוך המצולות, ומילאה את ביתה התת-ימי בקונכיות. היא הוסיפה מערה, אוצרות, יצורי ים ותיבה פתוחה. חלק מן החפצים הופיעו בעשר העבודות בחול הבאות שלה, אבל הקונכיות לא חזרו. לקראת סיום הטיפול היא פיסלה בחומר אישה שוכבת על יד עציץ בצורה מלבנית שנראה כמו סרקופג. הביטוי הלא-מודע של אובדן אִפשר לעבד את האבל ללא מלים, והיא שבה לתפקוד חיובי בחיים. כעבור שנתיים, הקונכיות שמופיעות כאן כמכל להתחדשות פוטנציאלית בים של הלא-מודע הוחלפו לביטוי חדש: שתילת פרחים בעציץ הסרקופג.

שלוש המטופלות האלה השתמשו בקונכיות רק פעם אחת. בחיים שלנו, כל אדם נקבר רק פעם אחת. בתוך קבר מניחים חפצים רק פעם אחת. בשבטים אינדיאנים בצפון אמריקה, בקברים של ילדים, נמצאו כמויות גדולות של חרוזים עשויי צדפות. הצדפות האלה נחשבות כאילו הוכנו על ידי המשפחה לרווחת הילד שחלה ומת בעת מעברו מן העולם הזה (קלאסן, 1998, עמ' 206). כמו הד מהלא-מודע, הקונכיות בעבודות האלה במשחק בחול מאשרות את תפקיד הקונכייה כסמל המסייע לנפש – במעבר, או בדרך ללידה מחדש, ומאפשר למת לתקשר עם כוחות קוסמיים השולטים על פוריות, לידה וחיים (אליאדה, 1991, עמ' 143).

2. שימוש בקונכיות יחודיות: אבלון, צדפה וסקאלופ, קונכיית העכביש, קונכיית חרוט

אבלון

אבלון היא קונכייה צבעונית גדולה שנשים רבות בוחרות לעבודותיהן במשחק בחול כמכל של רוח טהורה, או כסמל של רחם פורה מלא חפצים הקשורים ללידה וטרנספורמציה (תמורה). אבלון היא חילזון צמחוני, שהקונכייה הספיראלית שלו נעשתה שטוחה במשך האבולוציה. הקונכייה משלבת אפוא את החלל הפנימי של צדפה יחד עם סליל מתפתח של שבלול, שהם ההיבטים המכילים והטרנספורמטיביים של הטבע גם יחד. בגלל טעמה הטוב וצדפתה היפה, הרכיכה נידוגה עד חורמה וקיומה כיום מצוי בסכנה. האינדיאנים תושבי החוף הצפון-מערבי של ארצות הברית משתמשים בצדפה כמכל לתבלינים קדושים, ומכבדים את רוח החיה היושבת בתוך הקונכייה. הם לעולם לא ישרפו קטורת בתוכה ולא ישתמשו בה כמאפרה, כי משמעות הדבר הוא לשרוף את רוח החיה שיצרה את הקונכייה.

SHEILA ATLANTIS

שאילה, אישה בת חמישים, באה לטיפול אחרי גירושים אלימים. במשחק בחול ה-16 שלה היא מיקמה אבלון במרכז בין סוגים שונים של קונכיות מסביב לגבעה נמוכה מרכזית. הדימוי הזכיר לה את המיתוס של היבשת האבודה אטלנטיס העולה מהים. תחושתה מעבודה זו הייתה של לידה נפשית חדשה. היא נולדה פגית לאם לא יציבה וגדלה בבתי אמנה. היא הצליחה להתפתח באופן מקצועי, אבל הסבל הפנימי שלה ואי הביטחון הבסיסי נשארו בצל.

בשבילי, דימוי זה מזכיר את לידתה האלוהית של אפרודיטה, אלת האהבה היפה, העולה מהים על צדפה של סקאלופ. אך נראה גם שהצל של לידתה של שאילה קשור לצל במקורות החשוכים של אפרודיטה – אפרודיטה נוצרה מקצף הים, שהופרה מהזרע של האשכים הכרותים של אוראנוס, מעשה בנו כרונוס בהסכמתה של אמו גאיה (גרייבס, 1992, 50 - 51). שאילה אהבה את הדימוי האלגנטי שלה, של "אטלנטיס". מאוחר יותר במשך הטיפול עלו דימויים קשים, בחלומות ובמשחק בחול, מן החיים המוקדמים שלה.

קונכיית האבלון או סקאלוף משמשת כרחם פורה - אגוזים, בלוט, ג'ולות, אלים, תינוקות ואישה יולדת הם חלק מן החפצים שנשים הניחו בתוכה. הצדף כרחם מופיע במיתוס בריאה של שבט ההאידה, אינדיאנים מצפון-מערב ארצות הברית. אומרים שרייוון, העורב,  שחרר בני אנוש מקונכיות. רייוון שהוא אל, אחרי מבול גדול, ראה צדפה ענקית שבתוכה היו יצורים קטנים מפותלים. הוא פתח את הצדפה ושחרר את האנשים מבפנים החוצה. הם היו כולם זכרים שריריים, כמו השריר והרגל הפאלית של הצדפה. אחר כך הוא מצא מולוסקה אחרת, צ'יטון, שיש לה שריון ושפתיים רכות מסביב. בפנים היו בנות קטנות שאותן הוא שחרר. הוא כינס את שתי הקבוצות יחד, וכך התחיל הגזע האנושי (רייד ובריגהרסט, 1984).

DORA ABALONE

דורה, אישה בת 50, אם לילדים גדולים, בתקופה של הערכה עצמית גבוהה בחייה, הוסיפה למשחק בחול ה-20 שלה צדפה מלאה אגוזים. כעבור שנה, בסיום הטיפול, היא הניחה במרכז קונכיית אבלון המכילה אישה יולדת ושני תינוקות, דימוי של בריאה מתמדת מן המקור, הרחם, המרכז. שלושה זוגות  תינוקות נמצאים מחוץ לצדף הרחמי, בקשר טוב, כמו אנימה ואנימוס המתחילים לעבוד יחד. התינוקות האלה יכולים לייצג את קוטבי הפוטנציאל של ארכיטיפ הילד: חוסר האונים והסקרנות, השבריריות והצמיחה. כמה דמויות נשיות מסביב מאשרות את הכוח ואת העצמאות הנשית.

קונכיית העכביש: איום ופחד

קונכיית העכביש: איום ופחד

קונכיית העכביש חיה באוקיינוס השקט הדרומי על שוניות אלמוגים וניזונה מאצות ים אדומות. הנקבה גדולה בהרבה מן הזכר, והקוצים הארוכים שלה הם כמעט אנכיים. לזכר יש קוצים אופקיים. לשניהם יש קונכייה חיצונית מחוספסת, בדיוק ההפך מן החלל הפנימי החלק והוורוד. בדוגמה זו, גבר בן 35 הופנה לטיפול באמנות על-ידי המטפל  שלו בתקווה שהביטוי הלא-מילולי ישחרר תוכן מודחק. בפגישה הראשונה שלנו הוא ביקש כוס קפה ומאפרה, וגם הציע שאצא מן החדר לשעה קלה. העדפתי להישאר והוא ביקש להשאיר את הדלת פתוחה. עניתי שהדלת תישאר סגורה, אבל שאני אשב כמה שיותר רחוק ממנו. בפגישה החמישית הוא עבד במשחק בחול ויצר שילוב מוזר של רוחות, חיות, מסֵכות, בודהות, שלושת הקופים וכמה צעצועים ילדותיים. קונכיית העכביש באזור הימני הרחוק חושפת את הפנים הוורודים המפתים שלה ומסביב מסגרת של קוצים. אפשר לראות הדהוד לצורה של הקונכייה לא רחוק מצד שמאל, בעכביש ענק שחור שהוא קצת מוסתר בראש של נחש. כאן הקונכייה מזכירה לי את ה"ווגינה דנטאטה", המסמלת פחד של סירוס על-ידי הנשי. הוא חזר למטפל שלו לאחר שמונה פגישות.

קונכיית החרוט

קונכיית החרוט

הרכיכה שחיה בקונכייה בצורת חרוט היא לעתים שבלול טורף אוכל בשר, שמשתק את קורבנותיו בזריקת רעל לפני שהוא אוכל אותם. קונכיית החרוט יפה מאוד ומבוקשת על-ידי אספנים. יש גם מולוסקות אחרות בצורת חרוט שהם פחות יפים, אבל אכילים. במשחק בחול הראשון, אישה בת 45 הניחה קונכיית חרוט בצד השמאלי הריק של מגש החול. היא מילאה את החצי הימני במיניאטורות רבות הקשורות לייצוגים של הנשי. כשהתבוננה על בעבודה, היא התחילה להבין שהקונכייה הזאת סימלה אבל לא-מודע על אביה המנוח, שלא קיבל די הערכה כשעדיין היה בחיים. עלה בה צורך לתת לו יותר תשומת לב חיובית. בעבר היא תמיד דאגה לאמה, שעברה את השואה.

 

3. דוגמה מתיאור מקרה: זיוה, משחק החול השלישי, השישי וה-17 האחרון: שילובי קונכיות שונות

ZIVA  GROUNDED BUTTERFLY

זיוה, אישה בת 45, העובדת בבריאות הנפש, השתמשה בשילוב של קונכיות שונות בשלוש עבודות שלה, כמו בשפת סימנים עתיקה של פיקטוגרפים. בתחילת הטיפול היא הייתה במצב של קונפליקט ביחסים שלה עם משפחתה וחבריה, עם הדרישות ממנה בעבודה ועם הצורך שלה להיות מושלמת בכל אחד מתפקידיה. היא בכתה כל הזמן בגלל הלחץ, וחלומותיה היו אלימים ומלאי סכנות. המשפחה של זיוה עברה את השואה. כשהייתה תינוקת, הם עלו ארצה וגרו בדירה קטנה על יד הים. היא התחילה טיפול סמוך ליום הולדתה, שאמה שוב שכחה, ושמשפחתה לא חגגה. בשביל הרבה ניצולי שואה, ההישארות בחיים אינה מעניקה את הזכות להיות שמח. שמחה נתפסת כבגידה בנרצחים. הילדים בדור של זיוה ספגו את התפיסה הזאת באופן לא-מודע. החול הזכיר לה את האהבה שלה לים, אבל היא מעולם לא הלכה לשם. כעבור שלושה חדשים היא הביאה לפגישה שלנו צדפות שמילאו את הכיסים. בעבודתה השלישית במשחק בחול יצרה קו-מתאר של פרפר, שהוגדר על-ידי הצדפות הגדולות שלי והצדפות הקטנות שלה. יש ציר מרכזי אנכי עשוי אבנים ונוצות. היא שמה לב להפכים הרבים: הקלות של הפרפר והנוצות מול הכובד של האבנים והצדפות הגדולות. היא קראה לצד השמאלי "ים המוות". לצד הימני היא קראה "ים החיים". היא דיברה על חמש הנוצות: השחור הוא המוות, האדום אהבה, הסגול פנטזיה לעלות מעל כל זה, והלבן הייתה כמו נוצה עייפה ומשופשפת של תרנגולת מתה מן השוק. היא השוותה בין פרפר אמיתי מושלם שחייו קצרים, לבין הפרפר הכבד שלה בחול, והיא הביעה פחד מן "המוות שמחכה בכל פינה". העכביש והאבלון הם הפכים, שאולי משקפים את הקשר המסובך שלה עם אמה ובעלה והקשר הפנימי לעצמה.

המשחק בחול מס' 6 - השני עם צדפות וקנכיות: פולחן הר הגעש

צדפות וקנכיות: פולחן הר הגעש

במשך שישה חדשים הביעו חלומותיה ועבודות האמנות שלה תחושה של מלכוד. היא גרמה לתאונת דרכים ועברה התקף חרדה. אבל במגש החול הצליחה למצוא יציבות ותקווה. במשחק בחול השישי שלה,  הר הגעש עשוי חול, כבר לא מאיים. הוא מלא גולות צבעוניות, כמו קופסת ממתקים קסומה. הבסיס של ההר מוקף מעגל עשוי אבנים וצדפות קטנות. הקצ'ינות מאחור שומרות. היא ראתה סימני חיים בשני הלבבות הפועמים. חוט זהב מונח מעל לפתח של הר הגעש, כמו החבל הקוריאני הקדוש שמפריד ושומר גם פנים וגם חוץ כשמתרחש אירוע מיוחד או לידה (ג'אנג, 2009). בחלק הקדמי חוט בצבע טורקיז מחבר בין הקונכיות לשתי סירות ריקות וגלגל הצלה במים. אבל היא הרגישה מעט איום מן הקונכיות הגדולות. היא תיארה טקס בלתי-נראה שהכינו שני מבוגרים ושני ילדים שבאו מן הים מאחור, מקום יותר קדום מן האדמה. הילדים לא מפוחדים ומטפסים לבד אל הפסגה, כשהמבוגרים שרים כמקהלה בטקס עתיק של התחדשות. הם מתפללים לרוחות. זיוה תהתה רגע אם הילדים היו הקורבן, אבל ייתכן שהם רק נשלחו למעלה לראות מה יש בפנים. קונכיות האבלון סגורות, אבל באזור ימין הקדמי קונכיית העכביש והצדפה יחד הן מכלים פתוחים הנכונים לקבל. טקס המעבר הזה מזכיר את השימוש בקונכייה ובצדפה יחד בטקסים קדומים בפרו להכלת דם. ספונדילוס, האויסטר הקוצני, וסטרומבוס הקונכייה היו לדואליות. אחד הדימוי, השני הקול, הצליל הקדום של הבריאה הראשונית.

משחק החול השלישי עם צדפות; מספר 17, האחרון

 

במשך השנה השנייה של טיפול עבודותיה של זיוה במשחק בחול נעו בין תקווה לייאוש. אבל היום הרגישה חזקה וברורה, ואספה את החול לרכס ארוך כמו מעבורת ובמהרה הניחה חפצים. היא ציינה שהבודהות בתמונות החול שלה בעבר היו לאנשים רגילים; שהספינה לא הייתה אמתית כי היא עשויה מאותו חומר כמו החוף והשמיים. אבל היה בספינה צוות אמיתי, ואנשים שהלכו לעבודה על שביל של צדפות קטנות. גלגל ההצלה נשאר על ספינת החול. שתיים משמונה הסירות מלאות צדפות ריקות. בחלק הקדמי שלושה רוכבי אופנוע רוכבים ימינה לקראת ערימה של צדפות גדולות ריקות המונחות על קונכיית אבלון בפינה הימנית. על החוף ילדה קטנה משחקת, לא בצדפות אלא בגולות צבעוניות שפעם מילאו הר געש. הילדה, סמל של העתיד, ההבטחה של דמיון, שמחה ואמת, ההפך מפרסונה, פותחת דרך לצמיחה חדשה ולהתפתחות. זיוה מחליטה לעזוב את הטיפול. היא נותנת לי מתנה, דיסק של שירים של הזמרת קיסריה אבורה מקאפו ורדה. היא מאד אוהבת את המוסיקה, אפילו שאין היא מבינה את המלים. הטיפול באמנות והמשחק בחול היו גם יפים, כמו המוסיקה, אף על פי שלא הבינה איך הם פועלים.

4."הערך המקודש של קונכיות כולל גם דימויים שלהם, וגם המוטיבים הקישוטיים שבהם הספירלה היא היסוד העיקרי" (אליאדה, 1991, עמ' 142-3).

ספירלות מפוסלות בחול ׁ,(2 תמונות: SAND SPIRAL WITH MARBLE' SAND SPIRAL WITH DIAMOND)

הספירלה המפוסלת השטוחה מופיעה במגש החול בתהליכים של נשים אחדות בשלבים שונים של התהליך הטיפולי. ספירלה זו נשארת קרובה ליסוד הנשי הכהה הקונקרטי, קשורה לאמא אדמה ולתודעה קטונית. אין היא מחפשת לעלות על הר לקראת תודעה יותר גבוהה. כמו הרבה נשים היום, נשים אלו אולי דילגו מהר מדי על הקשר שלהן למטריארכלי כדי להתחרות באופן אינטלקטואלי בחברה ולהגשים שאיפות מקצועיות. באמצעות ספירלת החול, הן מחדשות את הקשר לטבע. על ידי יצירת תנועה סלילית בחול, הן מתקרבות לצורה של תנועה טהורה בטבע, כמו מערבולות, גלקסיות מסתובבות, קרן של צבי, המרכז בפרחים והקונכייה של החילזון. כמו החילזון, המטופל במשחק בחול יוצר קו המסתובב מסביב למרכז, וממשיך בסיבובים ללא כל מודעות שכל עקומה מתרחבת לפי העיקרון הטבעי המתמטי שגילה פיבונאצ'י (1170- 1250). יונג טוען שהמרכז הוא דבר שלא ניתן באמת להבנה (יונג, 1989,עמ' 218). בדוגמאות אלו מקבל המרכז ביטוי באמצעות מיקום של חפץ בעל ערך אישי לכל מטופלת: תינוק, גולה, יהלום או טווס. כמו שבלול, המטופל במשחק בחול חווה את התנועה המעגלית שמתפתחת לצורה, מסתובבת סביב המרכז, הולכת קדימה ואחורה, בתקווה להתקרב אל העצמי.

סיום

חול ים וקונכיות נודדים למרחקים גדולים. שני החומרים נפלטו מן הים. לקונכיות אותן צורות שהיו להם לפני 100,000 שנה, כאשר בני אנוש גילו שבאמצעות קונכיות אפשר לסמל את הקשר בין האדם לבין כוח הבריאה האלוהי ולבין כוחות קוסמיים. היום אנו יכולים להעריך את ההבנה האינטואיטיבית של האבות הקדומים שחיברו בין נפש לקונכייה כסמל לרובד הראשון של הולדה בטבע, המכל המקורי בארכיטיפ הנשי. כיום קונכיות וחול ים מהגרים לתוך הקליניקות שלנו, לתוך מגשי החול והנפש שלנו. הם שותפים שלנו בטקסי משחק בחול וגם הם עושים מעבר ממוות גופני לחיים סימבוליים. כשאנחנו מניחים קונכייה בתוך החול, אנו מחזירים אותה למקום הלידה שלה, בתוך החול של מקורותיה, שמקדיש לה לידה סמלית מחדש במשחק בחול. קונכיות הים וכל אלפי הווריאציות שלהן הם סמלים חזותיים שמשמעותן אינה ניתנת להבעה ברורה. יחד, הקונכייה והצדפה נותנות לנו את הספירלה וזוגות הפכים: תנועה והכלה, הקול והדימוי. מולוסקות וקונכיותיהן מלוות אותנו כמזון, כקמעות יפים ומקודשים וכחפצי קבורה המלווים את הנפש בנדידה הבאה ליעד חדש, לקראת אינדיבידואציה.

 

 

 

Bibliography

 

Bachelard, G. (1994). The poetics of space: the classic look at how we experience intimate spaces. Boston: Beacon Press.

 

Bar-Yosef, O. (1985). A cave in the desert, Nahal Hemar. Jerusalem: The Israel Museum.

 

Bar-Yosef Mayer, D.E.(2005). The exploitation of shells as beads in the Palaeolithic and Neolithic of the Levant. Paleorient, Vol. 31/1, p. 176-185. CNRS Editions 2005

 

Bar-Yosef Mayer, D.E. (2008). Dentalium shells used by hunter-gatherers and pastoralists in the Levant. Archaeofauna 17 (2008): 103-110.

 

Bar-Yosef Mayer, D.E. (2008). Archaeomalacological research in Israel: The current state of research. Israel Journal of Earth Science, 56: 191-206

 

Bar-Yosef Mayer, D.E., Vandermeersch, B., Bar-Yosef, O. (2009). Shells and ochre in Middle Paleolityic Qafzeh Cave, Israel: indications for modern behaviour. Journal of Human Evolution 56 (2009) 307-314. Elsevier.

 

Claassen, C. (1998). Shells. Cambridge: Cambridge University Press.

 

Claassen, C.(2008) Shells, Caves, and Snakes in North America and Beyond. Unpublished paper presented at the bi-annual meeting of the Archaeomalacological working group, Santander Spain, February 3rd 2008.

 

Claassen, C. (2008) Shell symbolism in Pre-Columbian North America. In: Early human impact on megamolluscs. Editors: Andrezej Antczak and Roberto Cipriani.

 

Eliade, M. (1991). Images and symbols: studies in religious symbolism. Princeton, N.J.: Princeton University Press.

 

Glowacki, M. (2005). Food of the Gods or mere mortals? Hallucinogenic Spondylus and its interpretive implications for early Andean society. Pre-Columbian Archeological Research Group, Inc.: Florida Bureau of Archaeological Research, USA. Antiquity 79, 257-268.

 

Graves, R. (1992). The Greek myths. London: Penguin Books.

 

Healy, P., Emory, K., & Wright, L. (1990):  “Ancient and Modern Maya Exploitation of the Jute Snail (Pachychilus)”.  Latin American Antiquity, 1(2): 170-183.

 

Henshilwood,C.S., et al(2004). Middle stone age shell beads from South Africa. Science 304;404

 

Jacobi, J. (1968). Psychology of C. G. Jung. London: Routledge.

 

Jackson, J.W.(1917). Shells as evidence of the migration of early cultures. www.archive.org/.../shellsasevidence00jackuoft/shellsasevidence00jackuoft_djvu.txt

 

Jang, M. (2009). Implications of the sacred rope in analytical psychology and sandplay therapy. Journal of Sandplay Therapy, 18 (2) 21-28.

 

Jung, C. G. (1989). Psychology and alchemy. London: Routledge.

 

Neumann, E. (1991).The great mother: an analysis of the archetype. Princeton: Princeton University Press.

 

Paulsen, A.C. (1974). The thorny oyster and the voice of God: Spondylus and Strombus  in Andean prehistory. Society for American archeology: American Antiquity.

 

Reid, B. and Bringhurst, R. (1984). Raven steals the light. University of Washington Press.

 

Robinet, Jean Baptiste- Rene. (1768) Philosophical views on the natural gradation of forms of existence, or the attempts made by nature while learning to create humanity.” Amsterdam.

 

Van Vuuren , R. (2003). Much in a Little: Reflections on the Gift of a Sea-Shell

Indo-Pacific Journal of Phenomenolgy, Vol. 3 Edition 1, November 2003. pp.1-15.

 

Fibonacci(1170-1250) http://en.wikipedia.org/wiki/fibonacci

 

http://manandmollusc.net/peru1.html. Offerings to the Andean Gods- Spondylus and Strombus, Tello Obelisk.

 

http://www.usd.edu/smm/Tibet/7199/ConchShell7199.html) (Joe R. and Joella F. Utley Collection, 1999)

 

www.lithiccastinglab.com/.../2001augustmound72excavation1.htm