מחלתו של ד"ר זאקס - ד"ר פנינה שפי וד"ר ליאורה בן ניסן

"מחלתו של ד"ר זאקס" - עבודה  ביבליותרפית עם רופאים

ד"ר פנינה שפי, מדריכה פדגוגית בהכשרת אקדמאים לחינוך מיוחד, מומחית לספרותרפיה, מכללת סמינר הקיבוצים.
pninashefi@gmail.com

ד"ר ליאורה בן ניסן, מומחית ברפואת המשפחה, פסיכותרפיסטית, פרויקט תקשורת רופא –מטופל, שירותי בריאות כללית.
liorabnbn@012.net.il
liorabn@clalit.org.il

 

מבוא

במאמר זה  שבכתיבתו שותפות רופאה פסיכותרפיסטית וביבליותרפיסטית,  מוצעת ונבדקת  האפשרות לשלב כלים  ביבליותרפיים בהנחיית רופאים . ב"שירותי בריאות כללית" מתקיימות כבר כמה שנים סדנאות לרופאים העוסקות ביחסי רופא-מטופל. רופאים העובדים בקהילה מגיעים מכל קצווי הארץ לסדנאות האלה . הסדנאות הן תהליכיות.  פיתוח הסדנאות  מתבצע על ידי אחת מן הכותבות, שהיא רופאת משפחה ופסיכותרפיסטית.

תיאור התהליך  כאן לקוח מסדנה של שלושה מפגשים, שבה השתתפו שנים-עשר רופאים והוקרנו קטעים מן הסרט. מחלתו של ד"ר זאקס  בבימוי מישל דוויל ( 1998 ) המבוסס על ספרו של מרטין ווינקלר, על  מערכות יחסים רופא -מטופל. במושג ביבליותרפיה נכללות הצורות השונות של אמנויות היצירה וביניהן הקולנוע.  במאמר שלפנינו משמש הסרט טקסט חזותי חלופי במקום הטקסט הספרותי.

מטרת עבודה זו היא לתאר קווי דמיון  בתהליכי ההנחיה בביבליותרפיה ובפסיכותרפיה ולהורות על אפשרויות לניתוח ולמחקר ולהפריה הדדית בשני התחומים האלה.

ייחודה  של אמנות טקסטואלית וחזותית הוא  בכך שהיא  משמשת פלטפורמה לשיתוף בקצב ובעומק הייחודי לכל משתתף ולא דווקא דרך עימות ישיר עם הקונפליקט המקצועי  (קובובי, 2008).

הנחת היסוד של הכותבות היא שהנחיה  באמצעות שילוב של ביבליותרפיה  ופסיכותרפיה  תביא  להגברת יכולת האמפתיה וההכלה ולהרחבת הרפרטואר הרגשי של מטפלים ורופאים בפרט.

רקע תיאורטי   

ספרות יפה והכשרת מקצועות חופשיים

בחיבורה ההומניסטי "צדק פואטי",  מייחסת  נוסבאום (2003)  תפקיד ציבורי  לספרות. לטענתה, אם נכניס יצירות ספרות לתכנית הלימודים בבתי הספר למשפטים, נשפיע בכך על איכות הפסיקות העתידיות בבתי המשפט. אם, כחלק מהכשרתם, יודרכו שופטים, עורכי דין, רופאים, מורים ושאר בעלי תפקידים ציבוריים בקריאת רומנים ריאליסטיים - ייעשו החברה שבה אנו חיים ומוסדותיה למוסריים וצודקים יותר.
מוצע כי הכשרת בעלי מקצוע  חופשיים כמו  רופאים, מורים, שופטים, עורכי דין , תשולב   בלימוד מעמיק של יצירות ספרות כחלק מן האתיקה שלהם . לדעתה, הדבר יאפשר גם חברה צודקת ומוסרית יותר. בבסיס התהליך מונח  על פי גישה זו המושג "דמיון אמפתי" המבוסס על היכולת לדמיין אדם אחר על שונות, זוהי  היכולת לחוש אליו חמלה והזדהות, שיכולות להתרחש בקריאה ספרותית (נוסבאום , 2003). 

אמפתיה

אמפתיה מוגדרת כיכולת של אדם לראות  את עצמו באדם האחר, מתוך ראיית קשייו ורגשותיו,  לא מתוך הזדהות והתחברות מלאה, מדובר על היכולת לחוש את הזולת בלי לוותר על העצמי. הפסיכולוג היינץ קוהוט הגדיר את האמפתיה כיכולת לחשוב ולהרגיש את עצמך בחיים הפנימיים של אדם אחר (בתוך: גלדמן, 1998).

תגובה אמפתית, כאמור, היא השתתפות בחוויית הזולת, ובאמצעותה אפשר להראות כי המחשבות, ההתנהגות והרגשות מנקודת  המבט של זולת - מובנים.  בביבליותרפיה, מהווה האמפתיה נקודת מוצא ותנאי להפעלתה כאחד. בתהליך הזה ממלאות הדמויות ביצירות את תפקיד הזולת, והאמפתיה היא של הקוראים כלפיהן.  מדובר למעשה באמפתיה כפולה: של הקוראים עם דמויות ספרותיות, ושל המטפל  עם  המטופלים.  הגישה  מדגישה  שלושה תנאים המאפשרים לעזור למטופל בבעיות אישיות:  יחס מקבל בלתי מותנה, אמפתיה ורגישות לרגשות או להתנסויות שלו וכנות.  בגישה זו להכשרה מקצועית טמונה אפשרות להרחבת הרפרטואר והיכולת האמפתית של העוסקים במקצועות הסיוע רופאים, מורים ומטפלים (רימר , 2008).

המטפל כמטופל

בשיטת הייעוץ הממוקדת בנועץ - קונסולטציה, (קפלן ,1970) יש התייחסות לבעיות אלו. בשיטה זו היועץ הוא מתחום הפסיכותרפיה  והנועץ הוא מתחום מקצועות הסיועhelping  relationship) )  (עובד סוציאלי, רופא, מטפל, מורה יועץ וכיוצא באלה). מטרתה - שיפור מקצועי, והסיוע בפתרון בעייתו של המטופל, שבגללה פנה לייעוץ אל המומחה, הוא  תוצאת לוואי רצויה (בתוך: שפי, 2003).

תיאוריית האישיות של ויניקוט (1995)   מדגישה בנרטיב ההתפתחותי שלה את תפקיד היצירתיות בגיבוש עצמי אותנטי החי חיים שיש להם משמעות. הוא מתמקד בכמה מושגים עיקריים: "מושא מעבר" או "חפץ מעבר" ו"חלל פוטנציאלי". האשליה של המרחב הפוטנציאלי והמשחק שהיא טבעית ולגיטימית בעולמם של ילדים עוברת בעולמם של מבוגרים לאמנות: לספרות, לקולנוע, לפיסול.  חלל המעבר הנפשי של המבוגר מאפשר לו להשתעשע בפנטזיות וברעיונות על אפשרויותיו בעולם. אזור נפשי זה מאפשר להתחבר לאני האותנטי ולהוליד  אני אמיתי.

ויניקוט טוען  כי בפסיכותרפיה מתרחשת חפיפה שבין שני תחומי משחק, זה של המטופל וזה של המטפל . פסיכותרפיה עניינה שני בני אדם המשחקים יחד. מכאן נובע שבמקום שמשחק אינו אפשרי, עבודתו של המטפל מכוונת להביא את המטופל ממצב של אי יכולת לשחק אל מצב של יכולת לשחק (ויניקוט, 1995) .

לפי צורן (2000) ביבליותרפיה היא: "שיטת טיפול בתחום הטיפול באמנות, אמנות הסיפור במקרה זה המציעה להציב במרכז הדיאלוג הטיפולי, תהליכי קריאה וכתיבה בטקסט ספרותי , ולראות בהם ערוץ מרכזי דרכו מתקיים הדיאלוג הטיפול" ( עמ' 53).

בספרותרפיה נכללות הצורות השונות של אמנויות היצירה, כדי להעשיר את מאגר כישורי ההתמודדות במצבי לחץ . שיטה זו כוללת שימוש מכוון ביצירה הספרותית ומרכיביה תוך הפעלת המשתתפים בביטוי יצירתי.  ספרותרפיה משמשת למניעה ולטיפול בבעיות שחיקה העולות מן העיסוק במקצועות הסיוע.

 כללו של דבר, בהכשרת אנשים במקצועות הסיוע (helping relationship) - היעד הוא להכשיר אישיות מתאימה לתפקידה, שמבטאת קבלה, תמיכה, אמון ואמפתיה. למטפלים, הנעזרים באישיותם כבכלי עבודה, יש מטרות ובעיות ייחודיות, המערבות את התחום הקוגניטיבי ואת התחום האפקטיבי של האישיות. המטרה היא ליצור שינוי אצלם  שינוי קוגניטיבי, שינוי התנהגותי (מיומנויות  טיפול) ושינוי רגשי - שינוי עמדות ופיתוח יכולת להפחתת  נוקשות.

הרופא כמטופל

מקצוע הרפואה מכתיב לעוסקים בו עמדה מוגנת ושמורה המקשה עליהם לקיים מגע הדוק עם רגשותיהם. המשימות המקצועיות המידיות של רופאים לאבחן, להתוות טיפול, לרפא, מקשות על הרופאים לבוא במגע עם רגשות קשים. מצד אחד, המגע היום-יומי ,המלווה חולי, עם תחושות של כאב,חוסר אונים, כעסים, המושלכים על הרופא, ומצד אחר הצורך לרפא שאינו עולה תמיד עם היכולת במציאות מעמידים את העוסקים במקצוע במקום בלתי אפשרי.

יחסי רופא - חולה הם יחסים  מורכבים וטעונים. כאמור, יש דרישה  מן הרופא לאבחן, להציע דרכי טיפול, וכן נדרשת הכלה ואמפתיה למצבי חולי ומשבר כשהמרחב שבו מתרחשת העבודה מתקיים בתנאי אי ודאות,  דבר המקשה הן על החולה הזקוק לריפוי והן על הרופא הנתבע לרפא.

עבודה עם התחושות המתעוררות בקרב הרופאים יכולה לסייע בצמצום החרדה והתסכול  ולהגביר את היכולת להתמודד עם אירועים במהלך הפרקטיקה. יש לאפשר התמודדות גמישה תוך הרחבת הרפרטואר הרגשי עם אפשרות לטרנספורמציה של תהליכים דינמיים.

כיום,  לבד מעבודתם השוטפת, רופאים נדרשים להישגים כמו "מדדי איכות רפואית", "שביעות רצון של לקוחות" , "ניהול רשומה רפואית" וכדומה וההישגים הסופיים מודגשים תוך פיחות בערכו של מאמץ ועבודה רפואית טיפולית. אמפתיה והכלה אינם נמדדים במדדי איכות,  והדבר גורם לפיחות בערכו  של הכוח המרפא של יחסי רופא- מטופל .

נקודת המוצא לעבודתנו היא הסכמתם של הרופאים לאפשר לעצמם להיפגש עם תחושותיהם  באמצעות תהליך של ספרותרפיה , יחד עם הרחבת הרפרטואר הרגשי, יכולת טרנספורמציה ואפשרות של גמישות רגשית  בעבודתם עם חולים (רוזנהיים, 1990).

נציין כי בקבוצות  הרופאים, הקבוצה משמשת כמכל וכמרחב פוטנציאלי לתחושותיהם.  הקבוצה היא מקום ייחודי היכול לשמש מכל לתחושות האלה ולעיבודן.

ככלי לעיבוד מערכת היחסים רופא-מטופל, בחרנו להראות למשתתפי הקבוצה את הסרט

מחלתו של  ד"ר זאקס, בבימויו של מישל דוויל, צרפת 1998, המתאר את עבודתו של ד"ר ברונו זאקס בצרפת.  

מבנהו המיוחד של הסרט הבנוי מווינייטות, של מפגשי רופא חולה,  מאפשר הצצה אל עולמם של החולים וגם אל עולמו הפנימי של הרופא, אשר מחשבותיו מדוברות במהלך המפגש עם כל חולה ולאחריו.  הדיבור הפנימי של הרופא אִפשר לנו ליצור הזדהות של הרופאים המשתתפים עם תחושותיו של הרופא.  להתחבר באופן אותנטי לדמותו ולהסיר מחסומים.

הסרט עוסק בסדר יומו המתמשך והמתיש של רופא משפחה באזור כפרי בצרפת  החי בקרב קהילת מטופליו, תוך התייחסות לרגשותיו, לתחושותיו, למחשבותיו ולעמדותיו המקצועיות המתנגשות לעתים עם רצונותיהם של חוליו.

פתיחת הסרט משמעותית להמשכו וטומנת בחובה את גרעין העלילה על ידי היגדים רצופים ותובעניים של אנשים אל דמות נעלמת. האינטנסיביות  של ההיגדים יוצרת אי שקט ולחץ אצל הצופה!  חלק מן המשפטים יוצרים תחושה של תובענות ואי שביעות רצון מהיעדר היכולת לספק את רצון החולים.

בהמשך אנו מתוודעים אל חדר ההמתנה העמוס של הרופא.  חדר ההמתנה הוא שלב משמעותי במפגש של החולה עם הרופא, לא אחת נקבעת אווירת הביקור כולו בנקודת פתיחה זו  (מעוז, רבין, כץ ומטלון ,2004).

רווחת מוסכמה כי המשפט הראשון  של המטופל בפגישה הטיפולית הוא בעל משמעות וטומן בחובו את הנרטיב של הפגישה (מטלון ורבין 2008).

 מטופליו של ד"ר זאקס מגיעים אליו עם תלונות כוללניות ודיפוזיות, שאין להן  פתרון: תלונות על תורים ארוכים לפיזיותרפיה וכדומה, תלונות שאינן בשליטתו של הרופא . מה שיוצר בקרב משתתפי הסדנה תחושות קשות של כישלון וחוסר אונים.

אצל הרופא גיבור הסרט, התחושות מתערבבות - התלונות הבלתי פוסקות מצד החולים הופכות להיגדים של ביקורת עצמית שלו (החולצה, הצווארון, השיער).

ההיגדים המתייחסים לציפיות שאינן בנות מימוש,  הציפו  את תחושת  חוסר האונים בקרב קבוצת הרופאים  ואִפשרו הזדהות ומתן ביטוי לתחושות הקשות האלה בעבודתם.

ד"ר זאקס הוא רופא לא שגרתי, קרוב למטופליו,מזדהה עמם עד לטשטוש גבולות ומשלם על כך מחיר נפשי. הוא יוצר קשר עין, מזמין להיכנס, אינו עסוק במחשב. כשהוא פוגש את מטופליו ברחוב, הוא מברכם לשלום ובעצם מצוי כל הזמן בתפקיד הרופא גם ברגעים פרטיים.

לעתים הוא מגויס על ידי החולים באמצעות אמירות שונות כמו זמן ההמתנה הארוך אצל הרופא הקודם - ד"ר ז'ורדן, ובכך הוא נרמז  על הציפיות ממנו.

כשנכנס מטופל שאשתו הייתה חולה במחלה סופנית הוא מספר שהרופא הקודם הודיע לאשתו: "מדאם דיזייר  אינני יכול לעזור לך"!  ד"ר זאקס  אומר: " תמיד אפשר לעשות משהו", אולי כרצון להעניק תקווה ואולי כמקום של התגייסות למצוא מרפא גם כשאי אפשר. המטופל מספר לו כי בעקבות הביקור האחרון שלו אצל  אשתו היא הרגישה טוב באופן יחסי כשבועיים,  והייתה אסירת תודה  עד שנפטרה.   ד"ר זאקס מחזיק את ידו של המטופל, הפורץ בבכי ואומר שגם הוא לא היה יכול לעזור, אך היה אפשר להקל על הסבל.

באמצעות הסצנה יכולנו להפגיש את הרופאים  עם הציפיות של החולים מהם ואף יותר מכך עם ציפיות שלהם מעצמם: להחיות, להציל, לרפא!   דבר שהעמיד את הרופאים  במקום בלתי אפשרי.  

הדינמיקה הנפשית המורכבת הזאת העלתה בדיון את הרצון להיענות לחולים גם במצבים  מורכבים  ואת טלטלת  האומניפוטנטיות אל מול אימפטונטיות במצבים מסוימים של חיים ומוות.

במהלך הסרט אנו מתוודעים לחייו הפרטיים של ד"ר זאקס, המתעורר תשוש בבקרים, מתרענן בעזרת מקלחת, חסר חיי מין. בדירת הרווקים שלו ניכר  אי סדר, לעומת הסדר השורר בקליניקה שלו. אי הסדר בבית הוא אנטי-תזה לדיוק  ולקפדנות הנדרשים ממנו בעבודתו. סוכנת הבית מציינת כי הוא איש סבלן, אך קשה, האוסר עליה להיכנס לחדר עבודתו. כאמור, לרופא אין חיים פרטיים ולקוח קשיש  מציין כי חבל שיישאר לבד... ההיגדים של סוכנת הבית והלקוח משמשים לו כמראה, שדרכה הוא יכול להתבונן אל חייו החולפים לנגד עיניו.

בהפסקות הצהריים הקצרות שלו, הוא נכנס, לעתים, לחנות כלי כתיבה,קונה עטים, מזמין ספרים ודיסקים שהוא אוהב, אך אין לו פנאי לשמוע אותם.

בהמשך מתוודעים אל אימו של ד"ר זאקס המרבה להתקשר ולהטריד בשיחות הטלפון שלה,  שיחות שהוא מנסה להתנער מהן.  היא מצטיירת  כטרחנית וחטטנית. האם היא בגדר מקור נוסף לשחיקה, בכך שהיא לוחצת עליו  בעניינים אישיים - להתחתן ולהתעדכן במקצועו וכדומה.  הוא מראה אי סבלנות ואי עניין.

ההצצה אל חייו הפרטיים של ד"ר זאקס  נתנה לגיטימציה לרופאים לדבר על עצמם באופן אותנטי. 

למרפאתו  נכנסת מטופלת בעלת משקל, המפגינה  שתלטנות כלפי בעלה. עולה תחושה  של תקיעות, מתקיים  שיח הרגלי של מי שהיא  תקועה ופועלת בתוקפנות מוסווית המושלכת אל הרופא ושמה אותו במקום של התקיעות שלה.  

הסצנה זימנה לרופאים הזדמנות לבטא מקומות של תוקפנות המושלכת כלפיהם. 

בפגישה  אחרת מטופלת החיה בנפרד מבעלה, באה אליו עם בת מתבגרת, מתלוננת על ירידה במשקל ואנורקסיה, של הבת, המסווה בעיה משפחתית לא פתורה.  ד"ר זאקס שחש אמפתיה כלפי הבת,  מתגייס ולוקח על עצמו תפקיד של מטפל משפחתי או עובד סוציאלי, מפנה את הבת לפסיכולוג במגמה לסייע לה  לחיות אצל אביה כפי שהיא  רוצה בניגוד לרצון האם.

הסצנה אִפשרה שיח על הבעייתיות של טיפול במצבים מורכבים שבהם בעיות משפחתיות, נפשיות מופיעות אצל הרופא בכסות רפואית כשהרופא נדרש למיומנויות של עובד סוציאלי, מטפל משפחתי או פסיכולוג.

המפגשים הצפופים והאינטנסיביים של ד"ר זאקס עם מטופליו מעצימים את תחושת המועקה של הרופא ושל הצופים כאחת.

בביקורי הבית שלו אצל אימו של ג'ורג'  -  המקיימת עם בנה הבוגר מערכת יחסים סימביוטיים, מתקיימת האינטראקציה מיוחדת שבה אפשר לראות את המוקד הנרטיבי של הסרט. הביקורים נערכים אמנם בגלל בריאותה הרופפת של האם, אך בהזדמנות זו, היא מבקשת מהרופא שיבדוק גם את בנה, שהוא שתיין וגידם. היא קובלת לפניו כי תמיד יש לו תשובה על בריאותה, אך באשר לבנה אין לו מענה. המונולוג הפנימי שלה מעיד כי היא מתייחסת אל הרופא ביחס אימהי (מבחינה בעייפותו  ובשיערו הפרוע), מפצירה בו לא לאשפז את ג'ורג' בשום מקרה, על אף שבתה וחתנה מוכנים לאשפזו. בפגישה האחרונה היא אף מספרת לו את הסוד, שג'ורג' אינו בנו של בעלה. גם אליה מראה הרופא אמפתיה רבה: כעסו על אחותו של ג'ורג' הוא כעס שאין לו כתובת, כעס ללא ביטוי, מכנה אותה "חלאה". מתייחס אל אמו של ג'ורג' כבן.

יחס הרכות שלו אליה מועצם על רקע אי הסבלנות שלו אל אימו שלו.

זיהוי של מניפולציה של לקוחות  מול שיתוף פעולה העמיד נדבך נוסף בהעמקת של חוויית התסכול הכרוכה בעבודה הטיפולית הרפואית.

בסרט עולים גם יחסיו של ד"ר זאקס עם עמיתיו לעבודה. ד"ר זאקס משמש  כרופא מחליף  לד"ר בול, על אף השוני שביניהם. ד"ר בול נוזף בו על יחסו  למטופליו. מציין כי הרוקח המקומי מסתייג ממנו כי הוא אינו מרבה ברישום תרופות,  הוא  מלגלג עליו ואומר שהוא כמו "סבתא  מטפלת".   נראה כי ד"ר בול הוא רופא יעיל יותר, מבוקש, מתפקד מצוין ומרוויח היטב. אך בהמשך מתברר כי היעילות שלו היא כיסוי לאדישות ולשמירת מרחק שפיתח עם השנים. נראה כי ד"ר בול מתפקד באווירה של נתק רגשי מן החולים, ואומר: "שכחתי שאפשר לדאוג לחולים כל כך". (מזכיר את "המצודה" מאת קרונין). לד"ר בול  השתיין, יש גם מאהבת  ולבסוף הוא  נהרג בתאונה.

מערכת היחסים עם עמיתים זימנה בסדנה עבודה עם תחושות של תחרותיות, של ערך עצמי, של לכידות  ושל אפשרות של הבהרת עמדות וערכים.

עלילת הסרט מגיעה לשיאה כשממרפאת ההפלות נשלחה לקוחה ושמה  פולין,  שלאחר שביצע בה הפלה, היא ניסתה "להתחיל אתו", ומשלא נענה היא אורבת לו בחנות הספרים, ובתום הפגישה הם יוצאים יד ביד.  פולין הופכת לבת- זוגו. הפגישה בחנות הספרים אינה מקרית מבחינה קולנועית: נערכה מחוץ לטריטוריה של הקליניקה, היא עורכת ספרותית במקצועה והוא כותב רשימות ובהן מבטא תחושות ורשמים על עבודתו.  רכלניות הכפר המדברות על החברה החדשה של הרופא הרווק,  מעצימות  את תחושת העומס המוטלת עליו בסביבה הכפרית הסגורה, שבה הוא חי ועובד,  חסרת האפשרויות לעשות אוורור של רגשות.

פולין מובילה את כל מערכת היחסים ביניהם גם בנושא של הולדת ילדים, מחזירה אותו לחיים. עוסקת עמו באמצעות הכתיבה בשאלות אתיקה יום-יומיות, שעולות בעבודתו ובכך היא הופכת את הכתיבה  שלו לכתיבה תרפויטית בשבילו.

סיכום

בפתיח של הספר ה"מקרה של ד"ר זאקס" ( (Winkler, 2000 מופיעה שבועת הרופא  המהווה מורה דרך, קוד התנהגות, קול ציווי פנימי  שעל פיו פועל הגיבור.

מיד לאחר המפגש  עם עולם הציוויים הפנימי המורכב, התובעני, הלא מתפשר והמייסר אנו עוברים לסצנה הריאליסטית של חדר ההמתנה. בסרט סצנה זו מייצגת את התביעה המציאותית לפרוע מיד את ציוויי השבועה. אפשר שכאן טמונים זרעי מחלתו ד"ר זאקס.

הסדנה אִפשרה לרופאים לעבוד על תחושותיהם אל מול  מחויבות לנגישות ולזמינות מוחלטת למטופליהם תוך אילוץ לוותר  על  המיטביות ( well-being)  הפרטית שלהם.

הספר "מחלתו של ד"ר זאקס"  אנלוגי למהלך בדיקת רופא של מטופל: החל מן האנמנזה - תולדות המקרה, קבלת כל המידע; קביעת הדיאגנוזה, דרכי הטיפול והפרוגנוזה. פרקי הספר מעצימים את התהליך של קבלת חולה לבדיקה,  מהצגת התלונות, בדיקה פיסיקלית, בדיקות נוספות, אבחנה וטיפול ופרוגנוזה. המבנה  הוא   מטפורה  למבנה הנפשי של הרופא, מה שמעיד על כותב הספר, רופא הנותן דעתו לכבליה של החשיבה הרפואית.

מחלתו של ד"ר זאקס היא האובססיה שלו למקצוע ולחולים, שמתבטאת בכך שהוא עושה פעמים רבות דברים מיותרים (נסע לחינם לראות תינוק חולה, שאימו החרדה ביקשה לדבר אתו; דואג שמא מזכירתו  אינה מאושרת בעבודתה בקליניקה שלו; מקבל  בחורה זרה, שנכנסה בהפסקת הצהריים שלו למרפאה, לדבר על מאהבה הנשוי... ). האובססיה זאת מביאה אותו לידי שחיקה.

בתוך כך הוא מצליח לייחד זמן לכתיבה, שיש לה מקום ייחודי  בחייו:  משמשת כעין פילטר ואמצעי לפורקן רגשותיו ומחשבותיו של הרופא. באמצעותה הוא משחזר את הפרקטיקה  הרפואית שלו.  

עיסוקו בכתיבה  מייצג גם את הצורך של רופאים בריפוי עצמי self - medication)).

ביבליוגרפיה

גלדמן, מ' (1998). ספרות ופסיכואנליזה, תל- אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד.

ויניקוט, ד'ו' (1995). משחק ומציאות. תל אביב: עם עובד.

מטלון, א', רבין, ס' ( 2008) ריגושים וסודות, בין לרופא לפסיכולוג על המפגש הטיפולי ומעבר לו. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד.

מעוז ב' , רבין, ס' , כץ, ח', מטלון, א' ( 2004 ). החולה, הרופא ומה שביניהם, הגישה הבינאישית ברפואה , תל אביב: הוצאת רמות.

נוסבאום, מ' ( 2003). צדק פואטי: הדמיון הספרותי והחיים הציבוריים, אוניברסיטת חיפה / ספריית מעריב: הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה.

צורן, ר' ( 2000). הקול השלישי, ירושלים: הוצאת כרמל.

קובובי, ד. ( 2008 ) . ספרותרפיה הוראה טיפולית במבחן השנים, ירושלים: מאגנס.

רוזנהיים, א. (1990). אדם נפגש עם עצמו, פסיכותרפיה: החוויה ותהליכיה. ירושלים ותל- אביב: הוצאת שוקן.

רימר, יוסי. ( 2008). רופא מהספרים -  לימודי ספרות יפה מסוגלים לשפר את יכולתו של רופא להבין את חוליו ולהתמודד עם מחלתם. עיתון 'הארץ' 24/2/08.

שפי, פ. (2003). 'התפיסה של שיטת הספרותרפיה על- פי ד. קובובי בקרב מורות במכללה: חקר מקרה',  חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, האוניברסיטה העברית ירושלים.

 

Winkler, M.(2000). The case of Dr. Sachs, New York: Seven Stories Press.

La  Maladie de Sachs, Michelle Deville , 1998

הסרט