המעקב אחר דמות הדייג בטיפול משחק בחול - לינור שטיינהרדט

מאת לינור שטיינהרדט
lenore.steinhardt@gmail.com

 

מגיל שש היה לי שיגעון לצייר צורות של דברים. מגיל חמשים בערך יצרתי כמה צורות, אך שום דבר מכל מה שרשמתי לפני גיל שבעים אינו ראוי לציון. בגיל שבעים ושלוש התחלתי להבין סוף סוף משהו על הטיב האמתי של ציפורים, חיות, חרקים, דגים  – טבעם החיוני של עשבים ועצים. משום כך, בגיל שמונים התחלתי להתקדם, ובגיל תשעים אתחיל לחדור לעומק המשמעות של הדברים. בגיל מאה אהיה כבר באמת מופלא, ובגיל מאה ועשר, לכל נקודה וקו יהיו חיים משל עצמם. אני רק מבקש שאישים שיחיו שנים רבות דיין יציינו את האמת שבדברי.

דברי הוקוסאי (1760-1849), שכינה עצמו גאיקו-רוז'ין, שמשמעו "איש זקן משוגע עם ציור", בספר של ליין, 1962, ע' 260.

בסטודיו שלי, במרכזו של מדף גבוה המוקף באלים ובאלות, מכשפות ודמויות אגדיות של בני אדם וחיות, יושב לו דייג לבוש במעיל אדום וחובש כובע ירוק ובידו חכת עץ שבקציה תלוי דג. אופיו צעיר ורגיל, לא דומה כלל לדמויות הדייגים הסינים הזקנים שבפסלונים הנמכרים בחנויות המזכרות לתיירים ומייצגים את החוכמה הסבלנית שבזקנה. לפני שש-עשרה שנה הוא הופרד מסירת המשוטים שבה היה דבוק, כדי שמטופלים יוכלו להניח אותו במקום הראוי בעיניהם בארגז החול: בקצה, על גבעה, על גשר, ליד באר, או על החול ליד בריכה, אגם, נהר או ים, ולפעמים סתם כדייג בודד בלי מים בקרבתו.

לאחר שנים אחדות של מעקב אחר השימוש שעשו מבוגרים וילדים בפסלון זה של הדייג, הבחנתי שמטופלים שעשו בו שימוש עשו זאת פעם אחת בלבד, ואולי פעמיים לכל היותר. הם השתמשו בו כאשר הקשר הטיפולי היה כבר מתקדם ובטוח, ובדרך כלל אחרי הפגישה החמש-עשרה במשחק בחול. עם כמה מטופלים ותיקים, אשר על תהליכי המשחק בחול שלהם כתבתי, הופיע הדייג בפגישה מאוחרת יותר − בין הפגישה ה-22 ועד ל-50 (שטיינהרדט, 2000; C2007). אנשים התייחסו אליו כפי שהוא: דייג בודד, העוסק במשהו שהם לא יעסקו בו. במציאות, רוב הדייגים הם ילדים או גברים. במשחק בחול, גם בנים ובנות וגם גברים ונשים עושים שימוש בדמות הדייג, ורק פעם אחת בדרך כלל. בתמונת חול, עיסוקו בדיג נראה כלא תואם אירועים אחרים. כלפי חוץ הוא נראה סביל, חסר תנועה, אולי מרוחק, שקוע בהרהורים על משהו אחר במקום אחר. והוא קשור, כנראה לנצח, לדג שעדיין נמצא במים (שטיינהרדט, B2007, עמ' 73-81).

השימוש החד-פעמי בדמות הדייג בידי אנשים כה רבים החלה תהליך ארוך של גילוי אשר נגע בקשרים הרבים שבין בני אדם, דגים וים מהרמה הממשית לסמלית ולרוחנית, וקישרה אותי עצמי לחוויית הים של ילדותי, ביישוב על חופו של מפרץ לצד האוקיאנוס האטלנטי. משום כך, כאשר אני מתייחסת במאמר זה לדיג, אני חושבת על הים. זאת אף במשחק בחול: כל צורות המים שיוצר מטופל - מקווים, אגמים ונהרות − יכולות לשמש לדיג, והם סמלים חשובים של מים כמשאב של חיים וכפתח כניסה ללא-מודע העמוק.

ברנסטין (2005) תיאר תופעה שאותה כינה Borderland, ארץ גבולית, שהיא עולם המקביל למציאותנו, של תופעות אובייקטיביות, לא-אישיות ולא-רציונליות המתרחשות ביקום הטבעי. אלה שיש להם "מודעות ארץ-גבולית" יכולים לקבל מידע וניסיון שאינם משתלבים בקלות במבנים לוגיים של סיבה ותוצאה (p. xv). מספר גדל והולך של אנשים שעברו חוויות טרנס-רציונליות ש"ידעו" שהן אמתיות ולא "כאילו", מספרים עליהן בנסיבות טיפוליות שיש להן מסגרת שמקבלת אותם. יתכן ששמרו על חוויות אלו בסוד במשך שנים מחשש שהחברה או הסביבה הטיפולית תתייג אותן כפתולוגיות ואבנורמליות. מכיוון שהאגו המערבי מחשיב את השכלתנות והלוגוס מעל לכל התהליכים האחרים, הוא יצר מודע שאינו מתמזג עם הטבע, "אלא משוסע ממנו ומשודך לזמן ליניארי" (ברנסטין, 2005, ע' 37). ברנסטין מאמין ש"התזוזה האבולוציונית המפצה" המתרחשת כיום תוביל את הנפש המערבית אל "תהליך של התחברות מחדש לטבע שממנו היא החלה את היפרדותה הנפשית לפני 3,000 שנה" (ע' 81). כאשר מביאים בחשבון את הסכנה של היכחדות החיים כתוצאה ממאבקי כוח עצומים בין מדינות, הטבע עצמו, למען הישרדות המינים, אם לא של כל החיים כפי שאנו מכירים אותם, מוביל את התהליך של התחברות מחדש לפני שיהיה מאוחר מדי (ע' 81).

המודע המערבי מכחיש בדרך כלל את קיומו של המימד הארץ-גבולי במציאות. ברנסטין, שהוא מטפל יונגיאני, הגיע למימד הזה כשלמד ממרפאים של שבט נאבאחו על הקשר שבין דתם לריפוי, ועל ריפוי כשחזור של האיזון והיופי שבעולם. בראדוויי (1997, ע' 30) כותב על הריפוי העצמי של אגם ארי  (Lake Erie): כאשר הסיבה לזיהום הוסרה, האגם היה יכול לרפא את עצמו. אפשר לומר, אם כן, כי דג, כצורת חיים מתפתחת, למען גדילתו הבריאה, תלוי במאזן האורגני של העולם − רחם הים − אשר הוא חלק ממנו. נפש האנוש תלויה בלא-מודע מאוזן ולא-מזוהם לשם גדילתה הבריאה.

היבט מרכזי של המשחק בחול היונגיאני, על-פי תיאורה של דורה קאלף (2003), הוא מערך העצמי והחוויה של התמרכזות, אשר במשחק בחול יכולה להיות חוויה נומינוסית ומשנת חיים. אמטרודה (1997) תיאר את החלל הספי במשחק בחול, מקום שהוא בין הגוף ללא-מודע, הסף שהלא-מודע יכול לבוא בו לכדי מודעות. בראדוויי ומקקורד (1997, ע' 9) מייחסים את הכוח של המשחק בחול לחופש שיש לעיסוק עצמו בחול, מים ודמויות, ותחושת ההגנה שיוצר "מטפל חכם ולא-פולשני שאפשר לסמוך עליו". מטפלים במשחק בחול יונגיאניים יוצרים "חלל חופשי ומוגן" וצופים במעברם של המטופלים ממצב שאינם יודעים מה לעשות בחול לידיעה האינטואיטיבית אשר  העצמי מנחה המביאה ליצירתה של תמונת חול. המטפל במשחק בחול מאשר כי החווייה שבה הנפש רשאית לעסוק בעבודתה ללא התערבות מהאגו היא חלק מהחווייה האנושית הכוללת אשר תשיב לבסוף את האיזון והריפוי העצמי בעולם שמחוץ לחדר הטיפול.

הבחנתי כי כאשר מטופל בוחר בדמות אשר את רוחה חוויתי באופן אישי כחלק ממציאות לא-שכלתנית שמחוץ לפרקטיקה הטיפולית, התחושה היא כי בחירתו של המטופל לא רק מציינת היתאמות עם נפשי שלי, אלא מסמנת רגע מבשר טובות בתהליך ובקשר הטיפולי. דמויות הדוב, הבונה, הצב או החגב באוסף הדמויות שלי, למשל, מסמלות רוחניות חייתית טרנס-פרסונלית, ואני שמחה כאשר המטופל בוחר באחת מהן. שלא כמו דמות הדייג, חיות אלו עשויות להופיע יותר מפעם אחת במשחקי החול של המטופל. החוויה של נדבך לא-מודע אובייקטיבי ולא-שכלתני בעולם היא לא משהו שאני דנה בו עם רוב המטופלים. היוצאים מן הכלל הם אלה אשר נעשים מודעים לו באמצעות עניין שאמאניסטי שלהם, או כאשר נוכחותו מתבקשת, עקב חלומות או חוויות עמוקות של המטופל והיראה וההתפעלות המתפתחת בהדרגה לנוכח היופי והנומינוסיות של המשחק בחול. דמות הדייג באוסף שלי משמשת רק פעם אחת בידי כל מטופל, ואינני יכולה לדעת אם דמות דומה באוסף של מישהו אחר יכולה לשמש באופן דומה. הופעתו הרגעית כסמל משמעותי במשחקי החול של המטופלים שלי זירזה גילוי של התופעה הזו, אשר כללה את חוויית הדיג מילדותי כפעילות יומית של עונת הקיץ.

גבוה מעל פני הים, בקצהו של מזח העץ הארוך היוצא מטיילת עץ לאורך החוף, אני ועוד אנשים רבים השליכו חכות למים העמוקים וחיכו בסבלנות, בדרך כלל מבלי לדבר. בעת דיג לא חושבים על סמלים, אלא על ציד של דגים. הדייג יכול לבחור את הפתיון שלו, אך אינו יכול לשלוט בזרמי המעמקים או במה שיעלה בחכתו. כמה מהדייגים על המזח קיוו לצוד את ארוחתם, לקיומם האישי הממשי. אחרים נמשכו כנראה לבלות את זמנם בין השמים לים, וחשו מחוברים לזמן ולטבע. כמה מהם השליכו חזרה לים את הדג שצדו. סביבת הים היא חלל אין-סופי עשיר באוויר וברוח, מים וגלים, אור וגוונים של כחול, צבע שיש בו עומק וגובה פנימיים והתרחקות מתמשכת (שטיינהרדט, 1997). ווקר (1991, ע' 52) תיאר צבע כחול עמוק כ"הצבע המרגיע ביותר מכל הצבעים". הדייג היושב ללא ניע מתמזג עם מרוחקותו של הצבע הכחול וההשפעה המרגיעה שלו. מתחת למזח, ההתקדמות המסודרת של גלי האוקיאנוס אל החוף מופסקת מדי פעם על-ידי גלים שפונים הצדה ומתנגשים בגלים המגיעים מכיוונים שונים, ובכל זאת, כל הגלים מגיעים אל החוף. מתחת לכל זה, זרמים עמוקים חזקים מושכים אתם מים נסוגים אל המעמקים. טיפות לא-נראות של אדי מים עולות ומזינות עננים אשר ייצרו שלג וגשם אשר יזינו נהרות אשר יזינו את הים שוב בשפכי הנהרות אל הימים. גוף המים הענק של הים נע בו-זמנית בכל הכיוונים ועדיין שומר על גבולו עם היבשה.

הדייגים ממזח הילדות שלי לא ידעו כנראה שבפעילותם הם התקשרו עם שתי ישויות סמליות. האחת היא הים כסמל של לא-מודע קיבוצי שהוא מקור החיים (יונג, 1997). השני הוא הדג, אוצר פורה החי כחלק מהים ומיוחסת לו עמידות בפני הסכנה. במבול המקראי שאלוהים השמיד בו כל חי, פרט לאלה שמצאו מקלט בתיבת נח, הדגים לא נפגעו, כי המים הגנו עליהם (אליהו כי טוב, 2000). הדייג של היום כבר לא חורט דמויות של דגים מקודשים על סלעים או על עמודי טוטם כדי לרצות את האל ולהבטיח לעצמו דיג מוצלח (מאייר, 1995, ע' 40; סטיוארט, 1993; פסט, 2000;בירגרן, 2006). אך אולי הוא נושא עליו קמע בעל דמות דג למזל טוב, ואולי אינו מודע לסמלו כפוריות ולהרחקת עין הרע (סירלוט, 1996; גימבוטס, 1989, ע' 258).

דיג היא פעילות שקטה, ללא תנועה, שיש בה תקווה וציפייה סבלנית בהשוואה לתנועה המתמדת של הים בכל רמות מעמקיו. לפעמים צריך הדייג להתיר קשר בחוט הדיג. חוט הדיג הוא אמצעי הגישה אל מתחת לפני המים. החוט הוא גם סמל ל"התלכדותם של כל הדברים להוויה" (דה וריס, 2001, ע' 446). כמו גשר, רק אנכי, הוא מחבר בין הנראה, היבשה והאדם, לבין מה שאינו נראה בתחתית, הים והדג. הוא מחבר בין הדייג השקט החיצון לבין תנועתו הנפשית הפנימית המשוטטת בממלכת הלא-נודע.

לפני שנים אחדות ערכה מטפלת אמריקאית באמנות מחקר "אקס פוסט פקטו" שבו חקרה, מארכיונה שלה, 47 ציורים ספונטניים של דייגים שעשו מטופלים שלה שאושפזו עקב דיכאון (בראון, 1993). היא קישרה בין תאריכי הציורים לבין התיק הפסיכיאטרי של כל מטופל ומצאה כי הציורים נעשו ממש כאשר המטופלים החלו להראות תפקוד משופר וחשו יותר רגועים, יותר בשליטה ויותר אופטימיים. בתהליך הטיפול שלהם, נראה כי הדייגים ייצגו עירנות לא-מודעת ליכולתם למקד אנרגיה בטיפוח עצמי, בהשגת הבנה עמוקה יותר ובחיפוש אחר כוחות יצירתיים (שטיינהרדט, 2007A).

הדייג במשחק בחול נאמן לתכונות הכלליות של כל הדייגים: בודד, אילם, סבלן, ממתין. הופעתו היחידה בכל תהליך של משחק בחול היא חשאית, שקטה ולא-מתיימרת, ולעולם אינו משמש סמל מתמשך לשום אדם. אלא שכהיבט מתחדש בעבודתי כמטפלת במשחק בחול, הוא תבע יתר תשומת לב. הוזמנתי לדוג בתוך ארכיון התמונות שלי של המשחקים בחול ולהתחבר מחדש לכתבי כדי לפענח משהו שלא ידעתי שאני מבקשת למצוא. סקרתי יותר מ-15 תיקים של משחק בחול לחיזוק כללי של התופעה, מבלי להתכוון לאסוף חומר למחקר. גם ילדים וגם ילדות עשו שימוש בדייג על היבשה, ושתי בנות הניחו אותו בתוך סירה במים. נשים הניחו אותו בדרך כלל על החול בגובה כלשהו מעל המים, לעתים על גשר או בסמוך לו. מצאתי שלושה מקרים של שימוש בדופן ארגז החול, על-ידי גבר, ילד בן תשע ואישה בת 40.

סקרתי את המקרה של המטופלת ונדה, אישה צעירה שהיתה שרויה באבל כפול, על אח שנהרג במלחמה ועל בנה הראשון שנולד מת (שטיינהרדט, 2000, ע' 207). אחרי הלידה הראשונה, הטראומטית, היא נכנסה שוב להריון. בהריון השני שלה היא איבדה את ביטחונה שתלד תינוק בריא. הדייג הופיע במשחק בחול ה-15 שלה, כאשר היתה בחודש הששי להריונה בפעם השנייה והחלה לחוש שינוי חיובי, והיתה בטוחה יותר שההריון יצליח. ונדה העירה כי הדייג נראה "טיפש", אך היתה צריכה אותו ואת צבעו האדום. "מתאים לי לשבת ולדוג ולחכות", אמרה (ע' 207). הדייג דג בגדה הימנית של גוף מים רבוע שמקיף אי קטן (מנדלה) שבמרכזו אלת פריון. על הקרס בחכתו תלוי דג קטן שצבעו הצהוב עשוי לייצג חשיבה אינטואיטיבית שכלתנית. ישנם פירות רבים בכל אזורי החול, וישנה עגלה עמוסה בפירות. הדייג היה אחד מנוכחויות זכריות אחדות − היה זה האגו שהיה מסוגל לספק מזון נפשי מהלא-מודע, יחד עם טיפוח עצמי מהאדמה (תמונה 1).

נינה, בת 48, השתמשה בכל החול בתמונת החול ה-15 שלה כדי ליצור אי בצורת גשר שמתחתיו שטה סירת קאנו. הדייג הושב בגדה הימנית של האי מבלי להיות מעורב במסע הסירה (שטיינהרדט, 2000, ע' 148). התמקדתי במעברה של הסירה ובתחושת הלידה של נינה, אשר הכירה בדייג כתוספת נומינוסית ל"חוויה הרגשית של הנושא הבסיסי של לידה וטרנספורמציה" (תמונה 2).

בהרצאה בוועידה הבין-לאומית למשחק בחול באיטינגן, 2001, הסברתי איך בילוי בסביבה של חוף טבעי (במיוחד בישראל בעלת החופים) משפיע על לקוח שעובר משחק בחול טיפולי. יונג, בחיבורו "מחשבה ואדמה" (1951/1991), "כותב על הסתגלותה של מחשבה לסביבה הארצית, ומציין את ההבדלים שבין מטופליו האמריקאים ומטופליו האירופים בהתנהגותם הגופנית ובהתבטאותם הרגשית. הוא ראה באדמה עצמה  כמי שמעצבת את ההבדלים ב'כיבושה' את הלא-מודע של אלה החיים עליה" (שטיינהרדט, 2007A, ע' 17). וילרייט ושמיט (1991) דנים בחשיבות כוחו של הטבע לרפא את עצמו ולהשיב את האיזון לאדמה, בהינתן לו הזמן. הם מתייחסים להטבעה של הטבע בעולם הפנימי בילדות, ומציינים: "אם איננו מכבדים וחווים את הטבע כלפי חוץ, לא נוכל למצוא את הרמה המאזנת והמרפאת הפנימית בתוכינו" (ע' 50). וכך, כיוון שאנשים רבים מבלים בחופי הים בישראל במשך כל השנה, היבטים של חיי חוף יחדרו למודע  וישפיעו על התנהגות משחק בחול בחדר הטיפול. תיאור של חיי חוף ו"מודעות חוף", והשוואה של חול, מים ופעילות יצירתית בשני המקומות הסתיים בכמה תמונות של דייגים משכימי קום עם דוגמאות טיפוליות אחדות המציגות את דמות הדייג כסמל מקשר במשחק בחול. סמל הדייג שוב נראה כמצביע על התכוננות של האגו, או יכולתו, להיות בקשר עם הלא-מודע ולהעלות חומר מים הלא-מודע העמוק" (שטייהרדט, 2007A, ע' 27).

לא התייחסתי לקשר העיקש של הדייג האמתי לים כריפוי עצמי והשבת איזון פנימיים לא-מודעים, או כהשבה של הרמוניה המסתייעת, אולי, באכילת דגים, פרי בטנו של הים אשר נותר מחובר למקורו. יצורי ים מתחילים ומסיימים את חייהם במים. הם לעולם לא נוטשים את מקורם כפי שעושים צמחים וחיות יבשה אשר מתחילים את חייהם בזרע, ביצה או רחם ועוזבים אותם למקום אחר. אכילת דגים היא שיבה למקור. חכמי המשנה מכונים "דגי הים", כי אין הפרדה בינם לבין רוחניות התורה, כפי שאין הפרדה בין דגים לבין הים.

גם יונג דן בקשרי הגומלין של כל הדברים. ב"ויז'ינס סמינרס" הוא מציין: "דגים הם יחידות חיות בים. הם כלל אינם כמו מים, אך הם מוכלים בו. גופם, פעולתם, מותאמים באורח מופלא לטבע המים, ומים ודג יוצרים יחידת חיים. כפי שדג יכול לומר, "אני הים", כך הים יכול לומר "אני הדג" (יונג, ,1997, עמ' 4-753; סביני, 2002, ע' 206).

דמות הדייג שלי התמידה אתי. הרצאה קצרה בסמינר על הדייג כדמות מרכזית במשחק בחול הובילה למאמר ארוך יותר שהציג את סמליות הדייג, אשר נועד להכיר למטפלים באמנות את חשיבות המשחק בחול. כמה דוגמאות משחק בחול של הדייג עודדו מטפלים באמנות להשיג היכרות טובה יותר עם עומק סמלי והגברה עם הסמלים אשר עשויים להופיע בעבודת האמנות של מטופלים (שטיינהרדט, 2007B).

נושא דיון של כנס הארגון הבין-לאומי למשחק בחול שהתקיים בקיימבריג' (2007C) היה "משחק בחול ותרבות". הצגתי תהליך בן עשר שנים של משחק בחול בידי ישראלית ממוצא מרוקאי, אשר מורשתה המיסטית כללה אמונה עתיקה עמוקה בעולם הרוחות אשר יכול להעניק חיים או לקחתם. כאשר הייתי שקועה בכתיבה, עלה בדעתי כי הדייג הופיע כאן גם הוא, פעם אחת בלבד, במשחק בחול ה-23 שלה, מתוך 53 משחקים (תמונה 3). לאחר מכן הופיע הדג בסדרה של חלומות ומשחקים בחול כסמל טרנספורמטיבי, החל מדג זעיר ממתכת דהויה בשוק בחלום, לדג מיובש (חנוט) בבאר יבשה, לשיבה של מים זורמים ללידתם מחדש בחול של דג וגלים כיחידה אחת (תמונה 4). היא נזכרה באמונה יהודית שלפיה הדג הוא סמל לפריון, שפע ומזל טוב. בגימטריה עברית, סכום האותיות ד' וג' הוא שבע, מספר המזל. המלה דג במהופך היא גד, שפירושו מזל. כך, הסבירה, אוכלים דג בסעודת השבת למזל טוב. היא קיבלה את זכותה למזל בחייה, ולהשתמש בכישרונותיה, והיא ביקרה שנית את ביתה המקורי במרוקו עם בני משפחתה.

הבטתי בדייג על המדף העליון וראיתי ששיכנתי אותו בקרב דמויות אלים, מעל כל הבובות "הרגילות" על המדפים מתחת. המדפים התחתונים נעשו ים הלא-מודע. דימיינתי אותו כאילו הוא מנסה לדוג אוצר בקרב הדמויות שמתחת, בדיוק כמו מטופל: לאחר שהוא עושה שימוש בדייג, עומד לרשותו כל העולם הסמלי של המשחק בחול לשימוש בזמן הנכון. קאלף (2008, ע' 129) כותב בביקורת על ספרו של ד"ר קאוואי "בודהיזם ואמנות הפסיכותרפיה" על אמונתו של ד"ר קאוואי, אשר כמטפל "מצא כי חשוב לשלוט ביכולת לנוע מהרמה האישית השטחית של המודע אל רמה עמוקה יותר, נקייה ממחשבה מבחינה, הכרה טרנס-פרסונלית או קוסמית". גם הוא הבחין בין "העברה חזקה", שמשמעותה תחושה חזקה כמו שנאה או תשוקה, לבין "העברה עמוקה", הקשורה למה שהיפנים מכנים "הרה", מרכז האדם. לדעתו, "ההעברה העמוקה היא הנחוצה לריפוי" (ע' 129).

זה עשוי להיות הרגע שבו ייכנס הדייג לתהליך המשחק בחול. עד כה התפתח כבר אמון בסיסי וקשר טוב והתחזק האגו של המטופל. באמצעות עבודה בחול, ההעברה השטחית התפתחה להעברה עמוקה הנוגעת בעצמי של המטפל והמטופל, אשר במרכזנו ומסביב לנו. המטופל רואה את הדייג ומניח אותו על חול, על סלע או על גשר, המהווים בסיס בציר האופקי. חוט הדיג משמש כציר האנכי לחיבור מה שלמעלה אל מה שלמטה. כאנרגיה, שני צירים אלה יוצרים "הצטלבות" שבה הדייג הוא המרכז. ראויים לציון דבריו של ויינריב (1996, ע' 24):

היסוד החיוני של ההצטלבות היא איך המרכז מחזיק. מניסיוני, ההצטלבות נוטה להופיע בתמונות חול הרבה בתוך תהליך המשחק בחול כאשר אחרי שהתגבש מרכז חזק, אחרי שהעצמי התמערך, האגו חש שהוא נתמך ומפותח דיו לעמוד בפני מתחים מתמשכים, כלומר מתח שנוצר בין ערכים אישיים מנוגדים חזקים.

הדייג במרכזם של שני כיוונים אלה עומד על קרקע מוצקה ביבשה כדי להתחיל את החיבור הדיגי, הדחף להתקרב אל העצמי, להיות פתוח לכל אשר יבוא אליו מים הלא-מודע, ולא ייפול שוב אל תוך המים. דגים יכולים להיות השליחים של תכני הלא-מודע, קרובים יותר לעצמי ממה שיכול האגו. דמות הדייג מגלה את היכולת לדוג לבד. הדייג מייצג את המצב של ציפייה מתמשכת ואי-ידיעה, ואז הגשמה מיידית, והוא מחזיק את המתח שבין הקצוות. הוא מייצג את תפקיד הסבלנות והעומק בטיפול, את היעדרה של מציאה מהירה מדי של פתרונות אשר תמנע ירידה למעמקים. יתכן שהוא מבטא כמיהה לשוב אל מקור הבריאה, ועצמאות מן המקור ההוא בימי החיים. חוט הדיג הוא גם ההיפרדות מהמקור והחיבור אליו מחדש. הוא היכולת להיכנס לזרם שבין המודע לבין הלא-מודע, בין האגו לבין העצמי. הדייג משמש כסמל פעם אחת בלבד, כי יכולת זו נעשית אחר כך מופנמת ותמידית בנפשו של המשחק בחול.

יונג מציין כי סמלים שהנפש יוצרת "מעוגנים תמיד בארכיטיפוס הלא-מודע, אך צורותיהם הגלויות מעוצבות על-ידי הרעיונות שהושגו במודע" (יונג, 1956, ע' 232). ארכיטיפוס לובש צורה ונעשה "דימוי" בממלכת המודע, סמל ש"מגדיר או יוצר טוב ביותר עובדה שאינה ידועה באופן יחסי, אשר בכל זאת ידועה כקיימת או משוערת כקיימת" (יונג, 1989, פסקה 814).

"Following the Fisherman Image in Sandplay Therapy" by Lenore Steinhardt appears in this Journal by permission, Journal of Sandplay Therapy (18)1, © 2009.

Illustrations

1.Fisherman within Mandala with Central Goddess

2. Fisherman on bridge shaped island

3. Fisherman on mound

4. Sea and fish

 

מקורות

Amatruda, K. (1997). The world where worlds meet. Journal of Sandplay Therapy, 6, (2) pp. 19-20.

Bernstein, J.S., (2005) Living in the Borderland: the evolution of consciousness and the challenge of healing trauma. London and New York: Routledge

Bradway, K. (1997). Self Healing. Journal of Sandplay Therapy. 6 (2) 29-48.

Bradway, K. and McCoard, B. (1997). Sandplay- silent workshop of the psyche. London: Routledge.

Brown, R.J.(1993). The fishing image: A preliminary study. The Arts in Psychotherapy, 20 (2), 167-171.

Byrgren, F. (2006). Norwegian rock art. Retrieved October 22, 2007 from Don’s Maps Web site: http;//donsmaps.com/norge.html.

Cirlot, J. E. (1996). A dictionary of symbols. London: Routledge.

Ci Tov, E. (2000). Sefer Hatoda’a (Hebrew- Book of Knowledge). Jerusalem: Beit Hotsa’at Sfarim.

DeVries, A. (2001). A dictionary of symbols and imagery. Amsterdam: Elsevier Science B.V.

Feest, C. F. (2000) Ed. The cultures of Native North Americans. Cologne, Germany: Konemann Verlagsgesellschaft

Gimbutas, M. (1989). The language of the goddess. New York: Thames and Hudson Inc.

Jung, C.G. (1931/1991). Mind and earth. Civilization in transition. London: Routledge (CW 10, par.49-103).

Jung, C. G. (1956). Symbols of transformation. The collected works of C. G. Jung. (Vol. 5). London: Routledge.

Jung, C.G. (1989). Psychological types. The collected works of C.G. Jung (Vol.6). London: Routledge.

Jung, C. G. (1997). Interpretation of visions. Ed., Claire Douglass. Princeton, NJ: Princeton University Press, 1997. 2 volumes. (Previously published as The Visions Seminars, Zurich, Switzerland. Spring Publications, 1976.)

Kalff, D. M. (2003). Sandplay, a psychotherapeutic approach to the psyche. California: Temenos Press.

Kalff, M. (2008). Review: Buddhism and the art of psychotherapy.  By Hayao Kawai. Journal of Sandplay Therapy, 17, (2), pp. 126-129.

Kawai, H. (1996). Buddhism and the art of psychotherapy. Texas: Texas A&M.

Lane, R. (1962). Masters of the Japanese print. London: Thames and Hudson.

Meyer, A.J.P.(1995) Oceanic Art. Koln, Germany: Konemann Verlagsgesellschaft mbH:

Sabini, M. (2002) Ed. The earth has a soul: The nature writings of C. G. Jung. Berkeley, California: North Atlantic Books.

Steinhardt, L. (1997). Beyond blue: the implications of blue as the color of the inner surface of the sandtray in sandplay. The Arts in Psychotherapy 24, 5, 455-469.

Steinhardt, L. (2000) Foundation and form in Jungian sandplay. London: Jessica Kingsley Publishers.

Steinhardt, L. (2007a). Sandplay in Israel, a coastal Mediterranean country. Sandplay and the Psyche:  Inner Landscapes and Outer Realities.  Weinberg, B. & Baum, N. (Eds.)  Toronto: Thera Arts. 

Steinhardt, L. (2007b). The fisherman: A connecting symbol. ANZJAT: Australian and New Zealand Journal of Art Therapy, Vol.2, 1, 73-81.

Steinhardt, L. (2007c). Delphine: The influence of Moroccan Jewish mystical belief on the survival and sandplay process of an Israeli woman. Unpublished paper. Cambridge: International Society of Sandplay Therapy Conference.

Stewart, H. (1993). Looking at totem poles. Vancouver/Toronto: Douglas & McIntyre, University of Washington Press, Seattle.

Walker, M. (1991) The power of color. New York: Avery

Weinrib, E. (1996). The shadow and the cross. Journal of Sandplay Therapy, 5 (2) pp. 23-29.

Wheelwright, J.H. & Schmidt, L.W. (1991). The long shore: A psychological experience of the wilderness. San Francisco: Sierra Club Books.