המסע לצד במבי: טיפול במשחק בחול - מיכל דן-גור

מיכל דן-גור - מטפלת באמנות ובמשחק בחול בגישה יונגיאנית
michali_73@walla.com


תקציר

מאמר זה עוסק בסקירה תאורטית של הסימבול "במבי" ובמשמעותו מכל מיני היבטים. מושם דגש על שלבי התהוות הגיבור במושגים פסיכלוגיים דרך מסע הגיבור לפי הספר "במבי" לזאלטן.

בחלק השני של המאמר מתואר מקרה קליני טיפולי של משחק בחול בגישה יונגיאנית. המקרה מרגש עד מאוד ומראה תהליך משמעותי ומיטיב שעברה המטופלת נסיה (שם בדוי).

מילות מפתח

במבי, מסע הגיבור, תמונות חול, האם הגדולה, תהליך טיפולי.

מבוא

בחרתי לדון בבמבי כסימבול בעקבות טיפול באמצעות משחק בחול בנסיה (שם בדוי), אישה בשנות הארבעים לחייה שהגיעה לטיפול בעקבות אי-היכולת שלה ושל בעלה להביא ילדים לעולם. המשחק בחול היה חדש לנסיה. כאשר התחילה להתנסות בו, היא בחרה בתמונות החול את המיניאטורה "במבי", שהזכירה לה את כלבת הצ'יוואווה שלה שאימצה כגורה. גם מראה הראש, מראה פניה ומבטה של כלבתה במבה (שם בדוי) הזכיר לה את מראה הבמבי (עופר). היות שאימצה את במבה בעיקר מתוך רצון לחוש תינוק קטן בזרועותיה, לבמבה הייתה משמעות מיוחדת עבורה ועבור בן זוגה. הם הרגישו שהכלבה הצילה את חייהם במובן מסוים. הם אימצו אותה ללבם והיא אימצה אותם. נסיה הרגישה כאמה וחשה כיצד האהבה שהיא נותנת לה חוזרת אליה בכל מיני דרכים. היא בחרה בבמבי באופן אינטואיטיבי, כיוון שסימל בשבילה תמיד יצור חסר הגנה כמו הכלבה שלה.

מחקר שערכתי בעניין משמעותה של המיניאטורה "במבי" גילה רבדים רבים ושונים, בין היתר של צמיחה, התמודדות ובניית חוסן נפשי. אציג אותם במאמר זה.

היבט פיזי-ביולוגי

לאיילים לסוגיהם כמה מאפיינים מובהקים: האיילים מפריסי פרסות ומעלי גרה, לרוב צבעם חום מנוקד לבן. יש להם רגליים דקות וקלות המתאימות לריצה, הם בעלי קרניים ענפות ומסועפות המשמשות כאמצעי ביולוגי-הישרדותי, וניביהם גדולים ומפותחים ומשמשים גם הם להגנה. לאיילים בלוטות בגוף המפרישות מיץ ריחני המשמש כסימן היכר וכאמצעי קשר ביניהם וחוש הריח והשמיעה שלהם מפותח עד מאוד. האיילים הם בעלי חיים חברותיים וחיים בעדרים.[1] חפץ-שכטר (2007) מסבירה כי אצל מרבית היונקים יש תקופת הורות מגוננת, עד אשר הגורים בשלים למצוא לעצמם את מזונם ולהתקיים בזכות עצמם, ואחר כך דרכיהם נפרדות. העופרים נולדים לאחר היריון של 6–10 חודשים, כמעט כל שתי עונות. בגיל שנה עוזבים הגורים הזכרים את האם ומצטרפים לעדרי זכרים, ואילו הנקבות נשארות עמה. העופרים ניזונים בעיקר מצמחים.

ההיבט הסמלי: דמותו של במבי באמנות, בספרות, בקולנוע ובפרסום

דמותו של במבי השאירה את חותמה בתחומי אמנות שונים במשך שנים.

בספרות. הספר במבי יצא לאור בשנת 1923 וזכה להצלחה מידית. הסופר פליקס זאלטן (2012, 181) אהב טבע ובעלי חיים, והספר היה מעין "מבט לירי על אובדן התמימות בעקבות מלחמת העולם הראשונה" (שם, 182). דרך עיני הגיבור, במבי, נפרשים חיי היער על רקע עונות השנה המתחלפות, ונראה שהן מקבילות לצמיחתו ולהתמודדויותיו. במבי נולד בקיץ, הטבע מתואר כמחבק בזרועותיו את במבי ואת אמו. הוא גדל פיזית ורגשית וחווה בחייו כל מיני רגשות כמו אהבה ואושר, אך גם כאב וצער. הספר מתאר את ילדותו של במבי ואת אובדן האם שבעקבותיו נעשה עצמאי. אביו של במבי נכנס לתמונה בעיקר לאחר מות האם ומפעם לפעם פגש אותו וסייע לו להתנהל בעולם.

בספרות יש אזכורים רבים לבמבי (עופר): ישנם סיפורים רבים כדוגמת אלה של סידון, קדימה ואופק (בלא ציון תאריך) המתארים את במבי כחברותי, שובב, בעל עיניים סקרניות; יוזם, זריז, קל רגליים ואוהב טבע. בסיפור של קדימה ניתן לראות גם פיקחות ובגרות של העופר. ישנם גם סיפורים המסתיימים בסוף טוב ושמח ואינם מתייחסים למוות, כדוגמת הסיפורים של סידון ו-House ((1978. הלל (1989) כתב על עפר בן יומו שאבד לאמו ונמצא על ידי ילדי הקיבוץ, ואלה שמרו עליו עד שגדל. אחת הילדות הזדהתה עם העופר שרצה לחזור לביתו והבינה לנפשו היוצאת לחופש. קרמר (2011) מאמינה כי ההזדהות של הילדה עם העופר מנצחת את הקונפורמיות; בתיאור הקליני שאציג בהמשך אראה כיצד המטופלת נפתחת לדרכים שונות להבאת ילד לעולם ובכך גם היא מנצחת את הקונפורמיות. בורלא (2013) מספר על עופר שזאב ניסה לטורפו ונשאר צולע כל ימיו. הוא היה אומלל, אך פגש בדרכו עופרים שחוו דברים דומים והתחזקו בעקבותיהם והיו בעלי גישה חיובית לחיים. הם סיפרו לו על מנהיג האיילים שסייע להם. העופר הסתקרן לדעת מיהו; הוא הסתכל עליו ממרחק והתפעל ממה שסיפרו לו, אך כשהמנהיג פנה ללכת, ראה שהוא צולע. נראה שהסיפור מדבר על התמודדות קיומית ועל ראיית עולם חיובית.

בקולנוע. ספרו של זאלטן במבי תורגם לאנגלית והתגלגל לידיו של וולט דיסני. דיסני עיבד אותו לסרט אנימציה בשנת 1942, והסרט זכה להצלחה רבה.

באמנות. אמנים שונים השתמשו בדמות העופר, האייל או האיילה, אם מפני שהזכירה להם דבר מה מסביבת ילדותם, ואם מסיבות רגשיות בשל מה שהיא מסמלת עבורם. כך למשל, אצל קריסטל צ'אן (Chan) תפקיד האייל או הבמבי הוא הפגת הבדידות שחשה הדמות המצוירת וסוג של ידיד טוב; בציורו של האמן פפנג ג'אקפר (Jakfar) נראה כי הבמבי הוא אצילי ומואר; אצל דנה מרגלית נראה שהדמות המצוירת בצד במבי נעזרת בו וכי הוא ידידהּ; ציוריה המדויקים של בתיה קולטון, שאיירה את כריכת המהדורה החדשה של הספר במבי (2012), מביעים רגש רב; בתערוכה "אני, אתה וכל השאר" (2008) הציגה גבי נתן דיוקנאות עצמיים, ובאחד מהם נראית דמותה חונקת בובה בדמות במבי. נראה שאצלה הבמבי מסמל דמות תלותית וכנועה שנאחזת בדמות ה"טורפת" אותו.

המשמעות הסימבולית של דמות במבי

על פי הקונקורדנציה, עופר האיילים מוזכר בתנ"ך בהקשר של חיזור ואהבה, של קרבה ומרחק, גלוי ונסתר ובין החתן לכלה. בהשאלה מדובר בכך שאלוהים משגיח תמיד על עם ישראל, גם כאשר זה מסתתר ואינו יוצא לקראתו: "דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה-זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן-הַחֲלּונוֹת מֵצִיץ מִן-הַחֲרַכִּים" (שיר השירים ב, ט). גם בספר איוב לט, א, מוזכרות איילות: "הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי-סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר", ורש"י מפרש שרחם האיילה צר, ולכן בשעת הלידה הוולד אינו יכול לצאת. כדי שהאם לא תאבד את הוולד, אלוהים מזמן לה דרקון שפותח את רחמה בזמן, וכך היא יולדת בקלות; הסיפור גם מזכיר שאלוהים לא רצה שהוולד ייפול מהסלע שבראש ההר.

אד דה ורי (De Vries, 2001, 178) כותב במילון הסימבולים שלו כי פירוש המילה Fawn באנגלית הוא "עופר צעיר, אך גם ביישנות, עדינות, חן, חסד, כניעות; כפועל, פירושה להתרפס ולהתחנף; כמו כן Fawn הוא גון פרוותו של העופר – חום-צהוב".

בפילוסופיה האינדיאנית יש לחיות סגולות שונות והן נחשבות למורי דרך. האינדיאנים מאמינים שהאדם מזמן לעצמו את העוצמה והיכולת של בעל חיים מסוים, ואלו מאפשרות לו להתמזג בהרמוניה מושלמת עם מהותו. "קלפי סגולה" (medicine cards) הם קלפי חיות אינדיאניים המייצגים את סגולות המרפא שאדם נושא במסעו בעולם ואת היכולות, הכישרונות והאתגרים שלו. כך האדם יכול ללמוד על הפוטנציאל שלו ולכוונו לידי מימוש, ריפוי ואיזון בחיים. הקלף הנקרא "אייל" מגלם בתוכו עדינות ואומץ לב. על פי הסיפור האינדיאני, האייל ביקש לדבר עם אלוהים. הוא הגיע אל ההר שבו גר אלוהים ושם ניצב דרקון גדול השומר על הפתח. הדרקון נשף אש, והאייל חש כלפיו חמלה, משום שעליו להפגין כל כך הרבה כוח. בסופו של דבר פגש האייל את אלוהים.

סנטה קלאוס הוא דמות דמיונית שמקורה בהולנד (שם היא נקראת סיינט ניקולס) ומשם הופצה לכלל העולם הנוצרי. על פי האמונה העממית, סנטה קלאוס מתגורר בקוטב הצפוני, והוא סב שמח וטוב לב. מדי ערב חג מולד הוא נוהג להעמיס שקי מתנות על מזחלת השלג שלו, הרתומה לשמונה איילי צפון קסומים, ויחד הם רוכבים ומעופפים בשמים. סנטה קלאוס יורד דרך הארובה ומשאיר מתנות בכל בית שיש בו ילדים טובים.

מסע הגיבור

לפי נצר (2011, 26), מסע הגיבור מאפשר לו להגיע ל"גרעין עצמיותו [...] שעמו בא לעולם כדי לנבוט, לצמוח, לשאת פרי ולהוציא לפועל את כישוריו המולדים". נצר מדברת על תשעה שלבי התהוות הגיבור במושגים פסיכולוגיים, בשילוב מסע הגיבור לפי הספר "במבי":

השלב הראשון של חיי התינוק-הילד בממלכת האם כולל את חיי הטבע, היצרים, הדחפים והאמוציות. זהו שלב טרום-מודע של הילד בחסות אמו – ארכיטיפ האם הגדולה, המכילה ומספקת את כל צרכיו. בסיפורו של במבי האם חושפת אותו בהדרגה לכל מה שהיא רוצה שידע, בזמן הנכון ולא לפני כן. נראה שהיא מנסה לגונן עליו מטלטלות החיים ולהשאירו בתקופת הילדות זמן רב ככל האפשר.

במבי נמצא בסימביוזה עם אמו, ולכן אינו פנוי להקשיב ולהתייחס לסביבה. בשלב מסוים הוא יוצא עם אמו מהסבך ומתחיל להיות מודע לסביבה הקרובה לו (טבע ובעלי חיים) דרך חושיו. ניכר שבמבי סקרן, סובלני, חברותי, מלא שמחת חיים וציפייה לכל דבר חדש, ועם זאת יש אצלו חרדה ואימה ממה שקורה בטבע (הוא היה עד להרג וטרף של חיה) ובעקבות כך חשש מנפרדות מהאם.

שלב זה מתקשר לשלב התפתחות האגו והאישיות של הילד על פי נוימן (2011, 41); בשלב זה "הילד חי בעולם של מציאות אחדותית שעדיין אינה מפוצלת לאפיונים מנוגדים של תודעה [...] הילד חווה את העולם בתוך ובאמצעות היחסים הראשוניים". לפי ויניקוט (2007, 25) "האם הטובה דיה" (good-enough mother) היא אם עקבית, מהימנה, נוכחת ומזדהה עם תינוקה באופן מוחלט; היא מושקעת באופן בסיסי וראשוני בתינוקה ו"מחזיקה" (Holding) אותו מבחינה פיזית ורגשית (שם, 25). אֵם כזאת מסורה ומבצעת "התאמה פעילה" (adaptation) כמעט מושלמת ומדויקת עבור תינוקה (שם, 44).

השלב השני מתאפיין במאבק בחסות האם הגדולה למען נפרדות מהאם האישית ומהאם הארכיטיפית ובמאבק שליטה בדחפי האיד. מסע הגיבור מתחיל בהזדהות עם היסוד הגברי הלוחם בצד התהוות התודעה והאגו. כמו כן הוא אוגד בתוכו חוויות של נטישה-דחייה-יתמות, היתקלות באיום ובסכנות לאיום.

שלב זה בא לידי ביטוי ביציאה לאחו. במבי מתחיל להבין מה מותר ומה אסור. הוא מחקה את אמו ועוקב אחר תנועותיה ומימיקת פניה. נראה שהאם משמשת לו מודל חיובי. באחו במבי מתחיל לקיים דיאלוג עם בעלי החיים למיניהם. במבי ער לטון הדיבור ולמימיקת פניו של האחר, דבר שתורם להיותו חברותי.

נוימן (2011, 102) התייחס לשלב זה כ"לידת ה-Self והאגו" המתגבשת בסוף שנת החיים הראשונה. לפי הטבלה של ויילר – "התפתחות האגו של הילד" (אצל נוימן, שם): "האם מגלמת עבורו את התפקיד של הסלף [...] על ידי כך שלא נותנת לגורמים שליליים לשלוט לאורך זמן ומחליפה אותם מהר ב[...] חיוביים"; באמצעות פונקציה הורית זו הילד מפתח נטייה אינטגרטיבית חיובית הכוללת סובלנות וקבלה של עצמו ושל העולם.

השלב השלישי כולל כניסה אל ממלכת האב והתהוות הסופר-אגו; אצל הילד מתפתחת מודעות להבחנה בין טוב לרע, בין חטא לבושה. כך נולדת הבחנה בין תכונות הצל השליליות המוסתרות לבין מסכת הפרסונה שבה מופיעים בחברה. נצר מסבירה כי תפקיד האב הוא לאפשר לילד היפרדות מהאם על מנת לחנוך אותו, להגן עליו ולכוונו להסתגל לחברה ולדרישותיה.

שלב זה בא לידי ביטוי כאשר במבי ואמו צריכים לחזור לסבך היער, והאם מנחה אותו כיצד עליו להתנהג בשעת סכנה. עם הזמן במבי לומד מה משמעותו של כל רחש, בקיא בזיהוי הריחות השונים וצעדיהם השונים של בעלי החיים. נראה כי ארכיטיפ האב משמש בסיפור לשתי מטרות: דמות אב ודמות ה"זקן" (זאלטן, 2012, 52). לדברי נוימן (2011, 109), שהתייחס לדמות "האיש הזקן": "ארכיטיפ אנושי אוניברסלי [...] וקשורה ל-Self הגברי", דמות שידועה כמלווה ומדריכה. בהקשר זה של הסיפור, אביו של במבי קרוי בספר ה"זקן", והוא דמות שמלווה את במבי לאורך כל חייו.

בשלב זה במבי מכיר את אביו לראשונה ומביט בו בהערצה ובסקרנות, ובד בבד אמו מאפשרת לו פחות להיות בחיקה; הוא מרגיש בודד ומנסה להתמודד לבדו עם סכנות ולדאוג לעצמו למזון. הוא מרגיש געגוע ועצבות, נעזב ומיואש. בהמשך גדל במבי מבחינה פיזית ורגשית ומפתח אינטואיציות טובות; הוא היה עד למיתות של בעלי חיים, גם קרובים לו.

ויניקוט (2009) מסביר כי בצד המסע העובר מתלות מוחלטת, דרך תלות יחסית ולקראת עצמאות, ישנו מסע המתחיל מזהות עצמי וזהות הסביבה, דרך הכללת הסביבה בעצמי ולקראת הפרדתה מן העצמי. התינוק רוכש בהדרגה אוטונומיה, זהות אישית, הרגשת ממשות ויכולת לתפוס את הסביבה כתופעה חיצונית. בשלב התלות המוחלטת הוא יכול להיבנות מסביבה נענית. עם התפתחותו והמעבר לתלות יחסית, התינוק ער לפרטי הסביבה והטיפול בו; מה שטוב בסביבה יְחווה כהשלכה של יסודות פשוטים ויציבים של עצם חיותו ושל אהבתו ויתפתח לאמונה בעולם, בעצמו ובטיבו; ומה שרע יחווה כעצמי רע או שנוא, יגרום חרדה וכאב ויקעקע את יכולת העצמי, בהווה ובעתיד, להפריד את עצמו מהסביבה.

ויניקוט (2007) מסביר שגם האבות כלולים ב"אימהות הטובה דיה", ובהדרגה, מעט אחרי האם, האב נעשה גורם בעל חשיבות. נוימן (2011), על פי יונג, מדבר על כך שבדמות האב קיימת אנימה; במקרה של במבי בספר – בייחוד לאחר שהאם נהרגה ולא נותרה לו דמות מלווה. האב תופס את המושכות וממלא את תפקידו באהבה.

השלב הרביעי כולל הזדהות עם ערכי האב; בשלב זה מתפתחים עקרונות של סדר וגבולות, איפוק ושליטה, משמעת, ערכים ותרבות ובעקבות כך הסתגלות לחברה. לפי הטבלה של ויילר, בשלב זה האגו מתגבש יותר ומקבל יציבות ורצף; האגו נעשה מודע ומוציא לפועל של הרצון בוויטליות. מתגבשת שליטה בפנים ובחוץ.

שלב זה בא לידי ביטוי בחניכה של במבי ובמעבר מילדות לבגרות. הוא גדל ונראה כנסיך – צמח לו כתר על הראש. הוא מסיר את קרעי העור והפרווה כמו שכבת עור ראשונה, כדי להיות חזק ובוגר יותר; בהשאלה כדי להפריד בין ה"אני נפשי" לבין ה"אני גופני" לפי אנזייה (אצל מטרי, 2005, 173). הוא חושף בדרך זו אומץ ומשהו חדש. כמו כן, בדרך זו הוא משחרר תוקפנות בדרך סובלימטיבית.

בעונת הייחום לא הבין במבי שכדי לשרוד בטבע עליו להילחם על רצונותיו. נראה שבמבי הפנים את המודל של אמו וכעת הוא דואג לעצמו; מסריו של האב מופנמים ומחזקים אותו, אך נראה שהוא עדיין זקוק להכוונה ושמירה.

השלב החמישי כולל מאבק באב הגדול; זהו שלב הספרציה מהאב האישי והארכיטיפי; היפרדות מההיבט הכולא, המשתלט, השמרני והממית שמסמל האב הפרטי, ובחירה בערכים אישיים ובדרך אינדיווידואלית.

השלב השישי כולל הזדהות יתר עם כוח האגו; בשלב זה מתפתחת פנטזיה גרנדיוזית, הרגשה אומניפוטנטית של כול יכול וגאוות יתר. הרגשות אלו מביאים בעקבותיהם עונש.

שני שלבים אלו באים לידי ביטוי בסיפור כשבמבי "כמעט איבד את עשתונותיו" (זאלטן, 2012, 117) כששמע את קולה של פלינה אהובתו קוראת לו והשתוקק ללכת אליה. "הזקן" עצר אותו, אך במבי התעקש. הזקן הורה לו ללכת אחריו כדי לסייע לו להבין שהוא טועה וללמדו להיות שקול יותר; במבי מבין שלא פלינה קוראת לו, אלא שזו מלכודת של בני האדם הרוצים להורגו. בכך הוא ניצל.

השלב השביעי כולל העברת הדגש מה"אגו" אל ה"עצמי" – על חיפוש העצמי הייחודי, משמעות, ייעוד ומימוש האני. בשלב זה יש שיבה אל היבטים אותנטיים של הנפש אשר רוסנו או הוזנחו עד כה. שלב זה בא לידי ביטוי בסיפור בכך שנראה כי במבי מתחזק פיזית ורגשית, ובד בבד מוצא בת זוג, פלינה, אשר עמה הוא נפגש מדי יום. הוא לומד לחדד את מבטו כדי לזהות סכנה ובכך מגונן ושומר עליה.

השלב השמיני כולל שיבה אל ערכי ההורים והתפייסות; בשלב זה, מתוך עמדת צניעות, הילד מקבל את המגבלות של עצמו ושל הוריו ומתפייס עמם. שלב זה בא לידי ביטוי בסיפור בכך שבמבי היה נחוש לחפש את "הזקן". הוא הרגיש "כמיהה לא מוסברת, אך דוחקת" (זאלטן, 2012, 134) לראותו. הוא זהיר ושקול יותר ונדמה לו שהחיים נעשו קודרים יותר. "הזקן" שמח שבמבי התבגר, שאינו תמים יותר, וחש שחינך אותו כהלכה.

בהמשך, במבי נפצע על ידי בני האדם ומתעלף, ואביו מצילו. זו הפעם הראשונה שהאב קורא לו "ילדי" (שם, 155), ובמבי מבין לראשונה את הקשר ביניהם. האב מכריח אותו להמשיך ללכת גם כשהוא פצוע ומעורפל ואומר לו: "אתה חייב להציל את עצמך [...] אחרת אתה אבוד" (שם, עמ' 155). במבי מציית והולך אחריו. האב מביא אותו לביתו בפעם הראשונה, מטפל בו במסירות רבה ומלמד אותו כיצד להציל את עצמו. במבי משתקם לאיטו וחוזר לעצמו. הוא לעולם לא שב אל המקום הקודם שבו חי, ולכן פגש את פלינה לעתים רחוקות. במבי הלך בדרכי אביו ושלט "באמנות ההיעלמות [...] בלי להשמיע קול" (שם, 163-162).

בהקשר של פציעתו של במבי וההתמודדות עם סיטואציה קשה זו נצר (2011) מסבירה כי טקס חניכה והיכולת לשאת סבל גופני ונפשי הם ביטוי לכוח הנפש, לעמידות, לערך עצמי, לאמונה ולכוח סבל, שהם מאפייני כוחות האגו.

השלב התשיעי והאחרון כולל מודעות לקרבת המוות והכנה לקראתו; בשלב זה הגיבור בעל מודעות למושג המוות, והוא מכין את עצמו לקראתו. שלב זה בא לידי ביטוי בסיפור בהכנה למותו של האב דרך סימבול של עץ "האלון הזקן" (זאלטן, 201, 164) שנכרת על ידי "ההוא". זו הכנה מסוימת לבמבי, שכן העץ הזקן היה שם מילדותו ובמבי אהב אותו עד מאוד, כשם שאהב את אביו שגילו וניסיון חייו הם כמו של העץ הזקן. "שורשיו" של הזקן נטמעו בבמבי.

למעשה, הזקן לימד את במבי מקטנותו את כל מה שצריך לדעת כדי לשרוד. נראה שהאב מכין את במבי למותו ולהמשכיות החיים. הוא אומר לו: "היה שלום, בני [...] אהבתי אותך מאוד" (שם, 177). בסיפור ישנה מחזוריות של מוות ולידה: מות האב ולידת התאומים של במבי ופלינה. נראה שבמבי ממשיך את השושלת ומעביר את התבונה והמודל לילדיו וחוזר חלילה.

תיאור טיפול במשחק בחול - התמקדות במיניאטורה "במבי"

רקע: נסיה (שם בדוי), בשנות הארבעים לחייה, נשואה זה עשור. היא ובעלה ניסו במשך שנים ובכל מיני דרכים להביא ילד לעולם אך ללא הצלחה. הכמיהה לילד הייתה גדולה מאוד, ונסיה, שלא יכלה יותר לשאת את הכאב, החליטה לאמץ גורת כלבים לבנה מסוג צ'יוואווה, שהזכירה ביופיה את במבי (עופר קטן). הטיפול בבמבה הגורה נתן סוג של נחמה בתקופה הקשה כל כך, ונוצר קשר משמעותי וחזק בין בני הזוג, ביחד ובנפרד, לבין הכלבה. הם טיפלו בה במסירות ובאהבה רבה. במרוצת השנים עברו בני הזוג תהליך ארוך של פתיחות לאפשרויות אחרות כגון אימוץ. נסיה נפגשה עמי בקביעות מדי שבוע לטיפול במשחק בחול. ב-60 פגישות היא יצרה 52 תמונות חול.

נסיה נהגה לספר בפגישותינו על מהלך השבוע, שיתפה בחלומות עוצמתיים שחלמה ולאחר מכן בחרה מגש חול שבו רצתה לעבוד. במרבית הפעמים עבדה במגש חול רטוב וסיפרה שהחול הזה מאפשר לה להיכנס בקלות לעולמה הפנימי. היא עבדה ברצף והיה נראה תמיד כאילו באה עם רעיון מוכן מראש, אך למעשה עבדה באופן אינטואיטיבי לחלוטין. נראה שבתמונות החול שהיא יוצרת יש טקסיות מיוחדת, משמעות ועומק רב. בהקשר זה שטיינהרדט (2004, 186) מביאה בספרה את דבריהם של ויינריב, אמאן, צ'ודרו וקוואי (Weinrib, 1983; Ammann, 1991; Chodorow, 1997; Kawai, 2002) הטוענים כי המשחק בחול נחשב לצורה קונקרטית של דמיון פעיל כשידי המשחק בחול נעות באופן ספונטני ונותנות צורה לדימויים שמופיעים בתהליך. אמאן (אצל שטיינהרדט, 2004, 156) מתייחסת לידיים העובדות בשולחן החול כמתווכות בין רוח לחומר: "העובדה שהידיים יכולות לתת צורה לכוחות הפועלים בלא מודע, לחבר בין פנים לחוץ, בין רוח לחומר, הינה הסיבה לשימוש בשולחן החול כתרפיה". נסיה הביעה בתמונות חול רבות את הסבל שחשה במציאות היומיומית בכל הנוגע לחוסר הפוריות. נצר (2011, 225) טוענת כי "הסבל הינו מניע מרכזי ליציאה למסע. ומי שאינו סובל, לא יוצא למסע ולא משתנה ומתפתח".

בתמונות החול שיצרה נסיה ישנן תמות שחוזרות על עצמן, כגון דמותה ודמות בן זוגה, ארבעה תינוקות, פיסול בטן הריונית או רחם, צורת מעגל או מנדלה, כתיבה על אבנים ופתקים, ועוד; אך בעבודה זו אתמקד בגורת הכלבים שלה.

לאחר תמונות חול רבות בראה ויצרה נסיה מיניאטורות שונות ורבות מחֵמר (בחוג פיסול שבו השתתפה במקביל), ובהן מיניאטורה של הבמבי שלה, שייצג את דמות כלבתה במבה, ושילבה אותן בתמונות החול.

במבי

 

המיניאטורה של במבי הופיעה ב-16 מתמונות החול שלה. במאמר זה אציג שמונה תמונות בשילוב המיניאטורה "במבי", שמשנה צורה גם ביצירת החמר וגם בתהליך הטיפולי. בסוף התהליך נסיה ובן זוגה אימצו תינוקת.

תמונת חול מס' 1
תמונת חול מס' 1

רייס-מנוחין (1993, 39) דיבר על כך שהמשחק בחול הוא "המראה המושלמת של הנפש", וכן ש"התמונה הראשונה מהווה מבחינות רבות רמז לבאות" (שם, 66). בתמונת חול זו מוטבע מוטיב של לב בחול, והיא עוסקת בזוגיות, במשפחתיות, בהורות ובמימושה.

כבר בתחילת התהליך השתמשה נסיה במיניאטורה של במבי. במבי ממוקם במרכז תמונת החול בְּצד קן אמיתי ובו שלושה תינוקות. במבי עומד ליד התינוקות מצד ימין ופניו פונות לחלק העליון של שולחן החול עם פנייה של המבט לצד שמאל. ייתכן שפניו מביטות מעט לאחד הילדים או שהן מביטות בגור הנוסף שנסיה רצתה להביא לביתם.

עבור נסיה ייצג במבי את במבה כלבתה. נסיה אמרה לא פעם: "במבה היא כלבה שתומכת בנו, מצילה אותנו והקשר בינינו הוא הדדי".

תמונת חול מס' 7
תמונת חול מס' 7 (נוצרה כחודש לאחר התמונה הקודמת)

בתמונה זו נסיה יצרה אי של חול בצורת מנדלה שעליו מיקמה 22 תינוקות שנראים כנולדים מהחול, כשפניהם פונים למרכז המעגל; במרכז המעגל מיקמה דמות חתן וכלה, במבי וטינקרבל. בתוך מעגל זה ישנה מדורת אש. מסביב להר מתגלית תחתית שולחן החול הכחול בצורת מעגל או מנדלה. נושא האימהות מקבל ביטוי גם בדימוי חלוק נחל בצורת מְכל שבתוכו ממוקם חלוק נחל קטן יותר, כצאצא, בדופן העליונה מצד שמאל.

במבי ממוקם במרכז שולחן החול ומצדו הימני ישנן שתי דמויות אשר נסיה אמרה שהן היא ובעלה, ומצדו השמאלי טינקרבל. כל הדמויות ממוקמות סביב מדורת האש – זוהי אש חיובית, אש התמיד אשר שומרת על הכוח והמוטיבציה להבאת ילדים לעולם.

עבור נסיה ייצג במבי את במבה, ובשלב הזה היא חלק מהזוג. היא אמרה: "היא חלק מאתנו כמשפחה, כילד, ואנו רוצים שיהיה לה אח". הילדים מייצגים, לפי נסיה, את השמחה שבגידול הילדים. חלוק הנחל שבדופן העליונה מצד שמאל מסמל גם כן משאלה לתינוק. המכל נראה כאם המכילה תינוק.

שטיינהרדט מצטטת את רייס-מנוחין שכותב כי "במבט היונגיאני, העיגול נחשב כאזור מאגי מוגדר המרחיק סכנה מבפנים או מבחוץ" (רייס-מנוחין אצל שטיינהרדט, 2004, 69). שטיינהרדט מוסיפה כי "העיגול הינו ההתגלות הגרפית הראשונה שיש בה תחושה של שלמות, או של העצמי" (שם, 149). רייס-מנוחין אומר עוד (שם, 149) כי "האמונה היא שהסלף (Self) מיוצג על ידי המרכז, על ידי התוכן הסובב אותו ועל ידי ההיקף ביחד. הפסיכולוגיה היונגיאנית מכירה במנדלה כסמל החזק ביותר של הסלף".

תמונת חול מס' 13 (נוצרה לאחר שלושה חודשים מהתמונה הקודמת)
תמונת חול מס' 13 (נוצרה לאחר שלושה חודשים מהתמונה הקודמת)

בתמונת חול מס' 13, בדופן העליונה בצד השמאלי של שולחן החול ישנה רקמת משי בצורת שני עננים שעליה מונחות שתי מיטות, בכל מיטה יש שני תינוקות. בין שתי המיטות ממוקם במבי ומסביב להן ממוקמים שתי דמויות החתן והכלה – האב ליד מיטה אחת והאם ליד המיטה השנייה. במרכז שולחן החול ממוקם עץ ועליו שני פרפרים, כחול וכתום. טינקרבל הוחלפה בדמות פיה שנסיה הרבתה להשתמש בה. במבי ממוקם בדופן העליונה בצדו השמאלי של שולחן החול בין שתי המיטות. פניו מופנים קדימה, כלומר לדופן התחתונה והשמאלית של שולחן החול.

עבור נסיה במבי מייצג את במבה, ולדבריה: "במבה באמצע ביני ובין בעלי, ובין שתי מיטות הילדים. היא שותפה מלאה". נסיה קראה לתמונה זו "ענן חלומות". אמאן (Ammann, 1991) מתייחסת לחלוקת המרחב בשולחן החול. הדופן השמאלית העליונה עוסק, לדבריה, בהתפתחות נפשית ורוחנית הכוללת אמונה ודחפים חדשים. בתקופה זו נסיה עסוקה בתהליך ארוך לאימוץ תינוק – מה שנראה רחוק עד מאוד. היא חולמת חלומות רבים בנוגע לכמיהתה לתינוק.

תמונת חול מס' 22 (נוצרה לאחר חודשיים מהתמונה הקודמת)
תמונת חול מס' 22 (נוצרה לאחר חודשיים מהתמונה הקודמת)

בתמונת החול מס' 22 נסיה יצרה הר חול שמרכזו פתוח, ואמרה שהוא מזכיר לה בור. היא הכניסה את הבמבי לתוכו והעמידה אותו על פסל מחמר דמוי טביעת כף רגל (שיצרה בחוג פיסול). מסביב להר היא הניחה מעגל של מכלים נוספים שיצרה גם כן. בארבע פינות שולחן החול הניחה כף יד עם מילה חרותה בתוכה. פניו של במבי מופנים לשמים. כאמור, עבור נסיה ייצג במבי את במבה, ובשלב זה היא הופיעה כמישהו שזועק לעזרה. נסיה דיברה על עצמה דרך גורת הכלבים ואמרה: "הבמבי נראה לי מסכן, חסר אונים, מביט לשמים ושואל איך אצא מפה? איך אהפוך לתינוק אמיתי?" נראה שהחלום נראה לא מציאותי ושהיא אינה יודעת כיצד הוא יתגשם.

בהקשר להבעת רגשותיה האותנטיים של נסיה, סוטו (2008, 157) מאמינה בתפיסה ש"רק כאשר הנפש אינה מכוונת לעשות דבר-מה, רק אז קורה מה שצריך לקרות". אני סבורה כי חשוב לתת לנפש ליצור על מנת שדימויים מהלא מודע יעלו בצורה עוצמתית. סוטו (שם, 201) קראה לזה "הנייר והצבעים סובלים הכול", אך אני מאמינה כי גם גוף החול, החדר ואני כמטפלת "סובלים" הכול.

תמונת חול מס' 23 (נוצרה באותו מפגש של תמונת חול 22)
תמונת חול מס' 23 (נוצרה באותו מפגש של תמונת חול 22)

במרכז שולחן החול (תמונה 23) מונחת רקמת משי לבן כמנדלה או רחם. מעל הרקמה מונחים אייל ואיילה ולידם קן שבתוכו מונח במבי מכוסה ברקמת המשי.

במבי מופיע במרכז שולחן החול שוכב בתוך קן ציפורים על מצע של רקמת משי ומכוסה גם כן ברקמה זו. פניו מביטים קדימה, כלומר לדופן השמאלית של שולחן החול. הוא מיוצג פה במשמעות של במבה הכלבה, והיא מיוצגת במשמעות של תינוק שנולד. האייל והאיילה שמביטים בתינוק מייצגים את נסיה ובעלה. הזוג דואג למצע נוח ומכיל לתינוק, להיות נוכח לצדו ולבדוק למה הוא זקוק בכל רגע.

נראה שהבמבי יצא מהמעמקים שבהם היה בתמונת החול הקודמת ועבר שינוי. נסיה אומרת: "אמא במבי ואבא במבי... הבמבי עבר שינוי גדול והפך לגור אמיתי". נראה שהכמיהה לתינוק היא עצומה.

תמונת חול מס' 33 (נוצרה חודשיים לאחר התמונה הקודמת)
תמונת חול מס' 33 (נוצרה חודשיים לאחר התמונה הקודמת)

בתמונה מס' 33 נסיה יוצרת אגם מרכזי כְּחול ומכסה אותו בניילון. היא מניחה 22 חלוקי נחל אשר מחזיקים את יריעת הניילון שמילאה במים. נסיה יצרה למעשה צורת מנדלה: יריעת הניילון בצורת ריבוע ובתוכו מעגל של אבנים. נסיה יוצרת כדור חול ועוטפת גם אותו בניילון נצמד על מנת להגן עליו שלא יתפרק. מעליו יושבת דמות אישה בהיריון. היא אומרת: "דוגרת על העובר". מאחוריה ישנה פיה מכונפת ופניה למרכז. ליד דמות האישה היא מוסיפה את הבמבי. היא אומרת: "זו במבה הכלבה שלי". נוסף על הדמות שאצלי בקליניקה, נסיה יצרה ובראה דמות נוספת של במבי. בתמונת חול זו החלה להשתמש גם בה. מבחינת הגודל, הדמות יצאה גדולה מכפי שתכננה. במבי מיוצג פה שוב במשמעות של הכלבה במבה, ורצונה של נסיה הוא שכעת, כשיש לה את במבה, היא תיכנס להיריון, ובמבה תלווה אותה בתהליך כדמות תומכת, מכילה ונותנת כוח.

בהקשר לסימבול של דמות תומכת, פישמן (2009) מציינת את ארכיטיפ האם הגדולה, בהתייחס לצד המיטיב והחיובי שבה; היא אם אשר מזינה וחמימה, מגִנה, תומכת ומכילה.

תמונת חול מס' 46 (נוצרה חמישה חודשים לאחר התמונה הקודמת)
תמונת חול מס' 46 (נוצרה חמישה חודשים לאחר התמונה הקודמת)

בתמונת החול מס' 46 ישנו הר שנוצר בעזרת כמות גדולה של מים בשולחן החול הלח. נסיה הוסיפה שני רקדנים סוּפיים, פיה, זוג אינדיאנים, תינוק כהה עור, תינוק במבה ובמבי. במבי ממוקם קרוב לדופן העליונה בקו המרכזי של שולחן החול. מבטו נוטה לשמים. נסיה אמרה: "זה דומה לנביעה של מעיין או בור... במבה כחלק מאתנו במסע, באושר, בשמחה, וגם בעצב ובכאב". נראה שתפקידו של במבי הוא באותה משמעות של חלק מהמשפחה וכן כדמות שמביעה רגשות. הבמבי פה מייצג את רגשותיה של נסיה. בהקשר זה, גם בספר ובסרט במבי ניתן לראות שבמבי מביע את רגשותיו הכנים והמגוונים.

תמונת חול מס' 49 (נוצרה שלושה שבועות לאחר התמונה הקודמת)
תמונת חול מס' 49 (נוצרה שלושה שבועות לאחר התמונה הקודמת)

בתמונת חול מס' 49 נסיה יצרה מקווה מים קטן המוקף חול יבש. אגם קטן מסביבו והטבעת כפות הידיים. במרכז האגם יושבת אישה בהיריון. נסיה הוסיפה גורים, כדור הארץ, זוג, במבי, פיה, קנגורו, אינדיאני ואינדיאנית, ריהוט לתינוקות, בית, מדורה, מיכל ורקדנים סופיים. במבי מופיע ליד הזוג ומבטו לשמים לכיוון הדופן התחתונה. נסיה אמרה שבמבה היא חלק מהבית המאושר שמתמלא בתינוקות. תמונה זו נוצרה סמוך לראש השנה, ולפי דבריה של נסיה זוהי תמונת חזון.

לפי אמאן (Ammann, 1991), נראה שמגש החול מחולק לשני צדדים של המודע והלא מודע. במבי ממוקם בצד ימין ליד הבית עם החתן והכלה, והתינוקות בעריסות ממוקמים בצד שמאל; במבי נמצא בצד של המודע והמציאות העכשווית בעוד שהתינוקות נמצאים בחלק הקשור ללא מודע.

פרי (2003, 248) מסבירה את המושג "תמנוס" של יונג: יונג מכנה את חדר הטיפול "מקום מקודש" (Temenos) ופרטי המאפשר הפרדה בין החוץ לפנים. המקום הפנימי מגונן ומאפשר ריכוז ויצירה הן מבחינה פיזית והן מבחינה רגשית (שם). נראה שנסיה חשה במְכל אמפתי ומוגן שאִפשר לה להגיע למקומות עמוקים ואותנטיים בעולמה הפנימי.

סיכום

בתחילת הטיפול אמרה נסיה שבמבי מסמל עבורה משהו תמים, חסר הגנה וחסר ישע, אך במהלכו חלה טרנספורמציה בראייתה, והוא כעת מייצג בעיקר דמות עם כוחות אגו, דמות תומכת, מכילה, הנותנת כוחות לה ולבעלה.

לשם "במבי" יש משמעויות רבות ומקצתן מתחברות לתיאור הקליני שהבאתי. זהו בעל חיים שמסמל דבר מה תמים וטהור החביב על כולם. בהיבט הפיזי-ביולוגי גיליתי כי המאפיינים העובדתיים שציינתי לעיל בעניין העופר, הוצגו גם בספר ובסרט כמעט ללא שינוי. המחקר שערכתי גילה, להפתעתי, שכמו אצל בני האדם, גם בקרב בעלי חיים קיימת התנהגות אחרת כלפי השונה, בין שמדובר בשוני חיצוני או בשוני אחר. לדוגמה, אמו של עופר חצי-לבקן דחתה אותו בשל מראהו החיצוני.

נראה שדמותו של במבי מלווה אותנו ואנחנו משתמשים בה במובנים רבים בחיי היום-יום. לדמותו ישנן משמעויות סימבוליות שונות ומגוונות: הוא מסמל עדינות, רוך, חן וחמלה, והוא גם דמות חיובית של גיבור בעל פוטנציאל וכוחות התמודדות עם משברי החיים; הוא דמות מגִנה ושומרת המשמשת מודל לסביבה.

שנה וחצי לאחר תחילת הטיפול קיבלה המטופלת טלפון שבישר לה כי נמצאה תינוקת לאימוץ. החיבור היה מידי בין כל הצדדים: בני הזוג אימצו אותה ללבם, והיא אימצה אותם כהוריה. לאחר זמן מה הגיעה נסיה למפגשים כדי לסגור את התהליך הטיפולי. היא העלתה השערה שלמעשה התינוקת שלה החלה את העוברות במקביל לתקופה שבה הייתה עסוקה בנושא זה; ש"הזמינה" אותה על ידי תמונות החול שיצרה ובראה.

במבי   במבי

נסיה מאמינה שהנשמה בוחרת להיכנס לרחם מסוים, וזה קורה בחודש השלישי להריונה של האישה. אמונה זו האירה את סיום הטיפול באור מיוחד במינו ויצרה סגירת מעגל.

מבחינתי כמטפלת, נסיה עברה תהליך טיפולי עוצמתי מאוד והגיעה לרבדים שונים ועמוקים. היא השיגה את שרצתה, וכעת היא מתפנה לגידול ילדתה ולחזרה לשגרת החיים.

הליווי ארוך הטווח, המשמעותי והמרגש אפשר לי לראות את הטרנספורמציות שחלו אצל נסיה. בהקשר זה שטיינהרדט (2004, 17) מצטטת את ויניקוט שסבר כי המשחק החופשי בונה ומחזק את האגו ומסייע ליצירת נפרדות מהאחר; "הילד המתפתח חייב לשחק כדי לגעת במקור האני (ה-Self) שלו ולהכירו".

בעת שחקרתי את הנושא גיליתי שיש סרט המשך לבמבי הקרוי במבי 2. בסרט זה האב מחליט לגדל את במבי. במבי מתאמץ לזכות בתשומת לבו ובהערכתו, אך מאחר שהאב חש שאינו מתאים לגידול ילדים, הוא מחליט למוסרו לאימוץ. בשלב מסוים האב מבין שבמבי חשוב לו ולוקח אותו חזרה תחת חסותו. סיפור זה התקשר לי למועד סיום הטיפול עם נסיה, שבו היא שיתפה אותי שהיא ובעלה זומנו לבית המשפט לצורך קבלת אישור סופי לאימוץ. מעמד זה היה מרגש עבורם עד דמעות. כעת התינוקת שלהם תהיה עמם לעד. שמחתי בשבילם.

לסיכום, אני חשה שהכלי הטיפולי של משחק בחול הוא כלי חזק ומשמעותי ביותר; הוא מגיע לרבדים עמוקים ומשליך את כל העולם הפנימי לגוף החול, אם המטופל מעוניין בכך ואם לאו; זהו תהליך מופלא הכולל חלומות, תמונות חול עמוקות ועוצמתיות, את המציאות שמחוץ לסטינג הטיפולי ועוד.

מקורות

אופק, א' [בלא ציון תאריך]. העפר: סיפור על במבי, תל אביב: ספריית עפר.

בורלא, ע', 2013. "העפר המסכן", בתוך: ע' רביב ומ' ברוך (עורכים), סיפור, סיפור, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, עמ' 21-21.

הלל, ע', 1989. מעשה בעפר איילים ועוד סיפורים, רמת גן: כנרת.

ויניקוט, ד"ו, 2007. משחק ומציאות, תל אביב: עם עובד.

___, 2009. עצמי אמיתי, עצמי כוזב, תל אביב: עם עובד.

זאלטן, פ', 2012. במבי, תרגם: מ' דק, בן שמן: מודן ואוקיינוס.

חפץ-שכטר, נ', 2007. אלוהים יודע למה, רמת גן: אופיר.

מטרי, י', 2005. בית לנפש: החיפוש אחר העצמי האמיתי והמרחב הנפשי, בן שמן: מודן.

נוימן, א', 2011. הילד, תרגם: י' טרייבר, בית יהושוע: חסינות.

נצר, ר', 2011. מסע הגיבור, בן שמן: מודן.

סוטו, ל', 2008. לגעת בנפש, חיפה: פרדס.

סידון, א' [בלא ציון תאריך]. אגדות בחרוזים לפעוטות: במבי, בלגיה: קלסי-קלטת.

פישמן, ר', 2009. סימבולים: המילון המלא, תל אביב: ידיעות אחרונות, ספרי חמד ואסטרולוג.

פרי, ר', 2003. מעשה ביצירה, בן שמן: מודן.

קדימה, א' (תרגם), [בלא ציון תאריך]. דובי דובשני, רמת גן: מסדה.

רייס-מנוחין, ג', 1993. משחק בחול על פי תורת יונג, תרגום: יערה גיל, קרית ביאליק: אח.

שטיינהרדט, ל', 2004. בין כוכבי שמיים לחול הים, רמת השרון: שער הים.

 

De Vries, A., 2001. Dictionary of Symbols and Imagery, Amsterdam: Elsevier

Ammann, R., 1991. Healing and Transformation in Sandplay: Creative Processes Become Visible, LaSalle: Open Court Publishing Company.

House, R., 1978. Bambi Grows Up, New York: Walt Disney Company.

 

אתרי אינטרנט

"הו הו הו: מיתוס סנטה קלאוס כישופים", הקדרה המבעבעת, 5.12.2011: www.witchcraft.co.il/?p=892

סער, י', "ביקורת תערוכות: לחנוק את במבי באורבניקס", עכבר העיר, 4.8.2008:

www.mouse.co.il/CM.articles_item,417,209,26269,.aspx

פפנג ג'אקפר, Papangkingdom: http://papangkingdom.tumblr.com

צ'אן, ק', Chrystal Chan's Art Blog: https://chrystalchan.wordpress.com/   

"קונקורדנציה", סנופי:www.snopi.com/ToraSearch/torasearch.asp  

"קלפים אינדיאנים", קפה דה מרקר: http://cafe.themarker.com/post/912115

קרמר, ע', "מ'עופר איילים' עד 'תכלת וקוצים': מוקדם ומאוחר ביצירתו של ע. הלל", הפנקס, 30.3.2011: http://ha-pinkas.co.il/?p=4309

 

[1] הערך "איילים", האנציקלופדיה העברית, עמ' 836–840.