לרקוד בין נופים שונים: הקשר שבין חוויית ההגירה לתהליכי גוף נפש בהתפתחות - גליה קרניאל

גליה קרניאל (תבל) - מטפלת בתנועה

במחקר זה ניסיתי לחקור ולעבד חוויות רגשיות והסתגלותיות של המהגר בארץ החדשה, בהקשר לתהליכים ראשוניים של התפתחות גוף-נפש האדם. נושא זה התחיל לעניין אותי בשנה האחרונה ללימודי בתוכנית להכשרת מטפלים בתנועה ומחול. בתקופה זו הקמתי קבוצת תנועה ומחול של נערות שהגיעו לישראל לשנה.

אוכלוסיית המחקר ומסגרת המפגשים

קבוצת "תנועה, גוף ומחול" שהקמתי ב-2006 במרכז קליטה בירושלים היתה מורכבת משש נערות בגילים 18 עד 21. הן הגיעו לישראל לשנת ניסיון ממדינות שונות של ברית המועצות לשעבר וללא הורים.  לכל אחת מהמשתתפות היה ידע בסיסי במסורת היהודית. חלק מהבנות סיימו בתי ספר יהודיים והגיעו עם ידע ראשוני של השפה העברית. התוכנית שהנערות נקלטו בה היתה ברוח דתית-מסורתית ומטרתה היתה להכיר לנקלטות את הארץ ולעזור להן להחליט לגבי הגירתן ארצה.

המפגשים שלנו התקיימו אחת לשבועיים. בסך הכל קוימו 16 מפגשים בין אוקטובר 2006 ליוני 2007. אופי המפגשים היה ברוח ההתנסות . בעזרת תנועה ומחול היו המשתתפות יכולות לבטא את הרגשות שליוו אותן במעבר מארץ המוצא לישראל, החדשה להן. המפגשים היו בשפה הרוסית. זוהי שפת האם של המשתתפות ושלי.

תיאור כלי המחקר

העבודה עם הנערות התבססה על גישתה של מריאן צ'ייס (Marian Chace) ושילבה עבודה עם מדיומים אחרים כמשחק במרחב, אמנות, שיחה חופשית, סיפורת בעל-פה ודמיון מודרך. תוך כדי ההכנה המשותפת של החדר לקראת המפגש, התבוננתי בבנות כדי לראות באיזה מצב הן. לאחר שכל משתתפת מצאה את מקומה על כרית משלה, שאלתי לשלומן. הערכתי את מצב רוחן ובחרתי את האופי של הפעילות התנועתית וסגנון המוסיקה לאותו מפגש.

אם הנערות הגיעו שקטות, עייפות ובמצב רוח ירוד, היינו מתחילות את המפגש בשקט או בליווי מוסיקה שקטה בקצב אטי. אם הבנות העלו את נושא הגעגועים, השמעתי להן יצירות מוסיקליות ברוסית. אם הנושא המתבקש היה "ישראל, תרבות ישראלית", ניגנו יצירות בעברית.

הפעילות התנועתית החלה בחימום הגוף בהדרגה ובהפעלת השרירים והמפרקים. החימום היה חופשי ושונה בכל פעם מקודמו, בהתאם לאווירה בקבוצה. באמצעות קליטה של התנועות הספונטניות והמסרים המילוליים של המשתתפות, הייתי מחברת בין תנועה לתנועה. בחרתי תגובות, ושילבתי הכל לפעילות תנועתית זורמת שבה שיקפתי, דרך תנועה, קול, ודימויים, את התוכן שהבנות הביאו למפגש באופן לא-מודע.

לאחר החימום, לרוב תוך כדי תנועה, היינו מגיעות לעבודה תנועתית על נושא מסוים שעלה באופן מודע או לא-מודע באותו מפגש, כמו בית, משפחה, זוגיות, זהות יהודית, דת, דימוי גוף ועוד. פעמים רבות בחרו הבנות לעבור לפעילות עם כדור, ואז היינו משנות את צורת המעגל ומשתמשות במרחב החדר לפי חוקי המשחק.

דיון

הגירה היא סוג של לידה משנית, המאפשרת לאדם להיוולד מחדש ולעבור תהליך התפתחותי של צמיחה גוף-נפשית. העבודה עם קבוצת הנערות התקיימה במשך תשעה חודשים, כך שבאופן אסוציאטיבי נוצר קישור  לחוויית לידה ולהתפתחות התינוק.

יש דמיון כלשהו בין לידת תינוק, פרידה מהרחם ופרידה מארץ המולדת. התינוק נפרד מרחם אמו, מהמקום המוגן, הרך, הנעים והמוכר, אשר שימש לו בית במשך תקופה ארוכה. כך נפרדים המהגרים מבתיהם. כמו תינוק שמקבל שם ושם משפחה, משנים מהגרים רבים את השמות הפרטיים ואת שמות המשפחה, מעברתים אותם או מאמצים שמות חדשים.

כאמור, בחרתי לדון בתהליך הקבוצתי שהוצג מהזווית של הפסיכולוגיה ההתפתחותית, ובמיוחד מהמודל של מרגרט מהלר (1975).

ברצוני להתבונן ולדון בתהליך הקבוצתי של המשתתפות דרך שלושה מתוך ארבעה שלבי התפתחות של מהלר: האימון (Practicing), ההתקרבות החוזרת (Rapprochement) וגיבוש העצמיות. השלב הראשוני, של עזיבת הבית, לא התרחש במסגרת תנועה, גוף ומחול, ולכן בחרתי שלא להתייחס אליו.

אימון: ההתלהבות הראשונית

בתחילת התהליך הקבוצתי מגיעות המשתתפות למפגשים עם הרבה מוטיבציה ואופטימיות. בפגישות הראשונות קיימת אווירה נחמדה וקלילה; הבנות מביעות התפעלות מישראל. בשיחה חופשית נשמע משפטים רבים בסגנון, "כמה ארץ ישראל יפה, מפותחת. האנשים הרבה יותר מאושרים יותר מאשר במדינות שמהן הגענו". נראה כי הבנות מתפעלות מכל דבר: טבע, שמים, שמש, בניינים, אנשים ועוד.

אופוריה והתלהבות מאפיינות את המפגשים הראשונים שלנו. מורגשת אידיאליזציה של המדינה החדשה. התיאור שלהן מזכיר תיאור של תייר בחופשה, כאשר תפישת המציאות שלו מעורפלת, ונובעת, בין השאר, מהצפה חושית של שפע גירויים לא-מוכרים.

מבחינת תנועה במעגל צ'ייס, אפשר לראות הרבה תנועות של התרוממות, תנועות ידיים לצדדים ולמעלה שמזכירה שחיית חתירה ושחיית חזה, ובהמשך תנועת כנפיים של ציפור ומטוס. בשימוש ברגליים, יש הליכה משותפת בקצב המוסיקה למרכז המעגל וחזרה למקום. המשתתפות נחשפות למנגינות חדשות בשפות שונות, כגון ספרדית, יוונית, אנגלית ועברית ומתפעלות מהן. (המוסיקה המושמעת היא נעימות סירטקיס יווניות, ובעברית הזמרים שרית חדד, שלומי שבת, רגב הוד, קרן פלס, מירי מסיקה ועוד. הושמעה גם מוסיקה דרום-אמריקאית בביצוע להקת לוס פאראגוואיוס.

עם המנגינות המזרחיות, נכנסת לחדר תנועת ידיים שמאופיינת בהתעגלויות שונות לכיוון מעלה, ובהמשך, הידיים מובילות את כל הגוף לריקוד בטן מזרחי, שהוא חידוש למשתתפות. הנשים הצעירות מגלות את הגוף ואת המיניות שלהן דרך תנועות האגן ותנועות קרקוע .

הנערות, שגדלו בהשפעת תרבות אחרת לגמרי, עם מקצב מוסיקלי אחר, נהנות מהגילוי. בשלב זה, התגובה של המשתתפות מזכירה מאוד את שלב האימון, של תהליך פרידה-עצמיות (ספרציה-אינדיווידואציה) על-פי מהלר. בשלב הזה, בזכות ההתרחקות הפיזית, הילד מתחיל לגלות את העולם מסביבו ומתחיל לבחון את מיומנויות הגוף החדשות.

לפי קסטנברג, שלב ההתפתחות הזה מתאים לשלב האנאלי, ומאופיין בריתמוסים "הפיתול" ו"ההתאמצות". ריתמוס הפיתול מהווה ביטוי של פלירטוט עם הסביבה, המאפשר משחק יצירתי ויצירת קשר עם הסביבה (קסטנברג, אמיגי, 1999).

התקרבות חוזרת: הכרה באובדן

תקופת האמצע של התהליך הקבוצתי חלה בחורף. לחדר המפגשים נכנסים באופן מובהק זכרונות וגעגועים לארץ המוצא. בתקופה זו המשתתפות מאחרות בקביעות, חלקן מחסירות הרבה. חוסר מוטיבציה, עייפות וירידה בתפקוד בולטים מאוד. בחדר אנחנו עובדות בעיקר עם מוסיקה שקטה ולפעמים בלי מוסיקה. בנות כמעט ולא יוזמות, מתלוננות על עומס תמידי וחוסר כוחות. אני מנסה לא להעמיס. התנועות בחדר מאופיינות בעדינות ורכות, מלוות בליטוף ובמגע עצמי בגוף. פעמים רבות אנחנו מתחילות ומסיימות את המפגשים בהרפיה ובדמיון מודרך.

לפי קסטנברג, אצל הילדים מאופיינת התקופה הזאת בריתמוס "ההיסחפות" . הריתמוס הזה מאופיין בעוצמת כיווץ נמוכה, בהרפיה הדרגתית ובמצב של חוסר שליטה מתמשך, שבו מאבד הילד את המיקוד בזמן ובמרחב (קסטנברג, אמיגי, 1999). אצל המשתתפות מתבטא הריתמוס הזה בליטופים ובמגע עצמי, במופנמות והיעדר התעניינות בסביבה.

באופן פרדוקסלי נראה שבשיא השלב של ההיכרות עם הארץ החדשה, גם הנערות שהצליחו כבר לרכוש עברית מדוברת, מצליחות לתקשר בחוץ ללא עזרת תרגום, משתלבות בלימודים וחושבות על עתידן, עוברות תקופת עצבות וירידה בתפקוד. ראייה זו מתאשרת בטיעון של יוליה מירסקי (2005), חוקרת הגירה, הטוענת שבתהליך המוקדם של פרידה-עצמיות מתחילים ילדים להבין שהעולם אינו מקום בטוח ומוגן בשבילם. הם מגלים שעליהם להתמודד לבדם, שהם קטנים וחסרי אונים, וכי עצם העובדה שהם זקוקים לעזרה או קוראים לעזרה אינה מבטיחה שאכן יצליחו לגייסה. בעקבות גילוי זה, ילדים שלא היו רגישים קודם לכן להיעדרות אמם מפתחים חרדת פרידה, וזו מסמנת את הכניסה לשלב ההתקרבות החוזרת.

אצל הנערות, השלב הזה מורכב עוד יותר. הסיבה היא שבתקופה זו הן מתחילות בתהליך של גיבוש החלטה אם להישאר בישראל אחרי סיום התוכנית או לחזור לארץ המוצא. תקופת פרשת הדרכים שהן נמצאות בה אינה קלה לבנות, ויוצרת אצלן ספקנות שמחזירה אותן להתלבטות בין התלות לעצמאות. מצד אחד, יש להן רצון להתקדם ולבנות חיים עצמאיים, ומצד שני רצון לחזור לדברים המוכרים והבטוחים.

גיבוש העצמיות: הזהות

תהליך הגירה היא תהליך אישי שמצריך גיבוש זהות עצמית במדינת היעד. בעבודה הקבוצתית, הגיעה כל אחת מהמשתתפות לשלב שונה בגיבוש הזהות. אמנם כולן החליטו להישאר בישראל, אבל כל אחת עברה ועוד תעבור את תהליך הפרידה-עצמיות הייחודי לה. לא פעם ולא פעמיים הן ירגישו את שכרון החושים כאשר יחזרו מביקור בארץ המוצא, ועוד פעם ירגישו את ההכרה באובדן והקונפליקט הפנימי שבין תלות לעצמאות עד לחוויה של השלבה בין ארץ המוצא לארץ היעד.

הזדהותם של מהגרים עם החברה החדשה היא אחד הסימנים לגיבוש הזהות הלאומית ולהסתגלות והיקלטות במדינת היעד. יש קשר ישיר בין תהליך ההזדהות לתהליך רכישת השליטה בשפה החדשה, בהמשכיות של קריירה, במציאת עבודה ובבניית זוגיות ומשפחה. ללא ספק, המבנה האישיותי, רמת הבגרות והניסיון הקודם קובעים חלק גדול ומשמעותי בתהליך לקראת גיבוש הזהות הלאומית.

נקודת מבט אישית

התהליך שעברתי כמטפלת בקבוצת תנועה, גוף ומחול היה מקביל לקליטתי בישראל. לימודים בתוכנית הכשרת מטפלים ביצירה והבעה איפשרו לי להתבונן על התהליך הקבוצתי מנקודת מבט של מטפלת בתנועה.

הזדהות

חווייתי האישית, כמי שעברה בעצמה מתרבות אחת לאחרת, הביאה אותי להזדהות רבה עם המשתתפות. במקביל חשתי כי גם הן מזדהות אתי. הייתי שותפה לתהליך שבו הנערות התחילו להתעניין בעבר ובהווה שלי ובתהליך העלייה שעברתי, להתלבש בסגנון דומה לשלי, ואף להתעניין איפה יהיו יכולות ללמוד טיפול בתנועה ומחול. בזמן שיקוף תנועתי  במעגל תנועה, חשתי עצמי "עומדת בחדר עגול שהקירות שלו הם מראות". המראות היו המשתתפות. כל מראה שיקפה משהו מהעבר שלי וחיברה אותי להווה ולמציאות המתרחשת.

העברה והעברה נגדית

במפגשים הראשונים, כאשר הנערות הביעו התפעלות מישראל, נזכרתי בביקורי הראשון בארץ. ברמה הגופנית, אני נזכרת בתגובת עורי לאוויר הלח והחם, בתגובת עיניי לאור השמש החזק והשונה, בתגובת אפי לשפע ריחות.

כאשר עולים הגעגועים שלהן למשפחותיהן, אני מקשיבה גם להן וגם לעצמי. אני מודעת לכך שאני חושבת על המשפחה שלי, כאשר גבי כפוף ואזור בית החזה נסוג פנימה. ברגעים כאלה המודעות העצמית לתגובות העברה והעברה נגדית, וההפרדה ביני לבין המשתתפות, עזרו לי להיות אתן בתהליך שהן עוברות, ולהביא את המחשבות, הזיכרונות והחוויות הגופניות שלי לאנליזה האישית.

חקירה זו משקפת את עמדתי, שהגירה היא הזדמנות להתפתחות אישית, ומחול ותנועה הם כלי ביטוי מצוין לתהליך מורכב זה.

מקורות

- גולדברג, ל. (2003). מוקדם ומאוחר: מבחר שירים 1931-1970. בני ברק: "ספרית הפועלים".

- דרזנין, א. (1999). הצעיר הרוסי הממולכד: דינאמיקה דיכאונית ופסיכותרפיה במהגרים צעירים מברה"מ (לשעבר). חלק א'. שיחות י"ד (1)

   עם' 28-34.

- הדר-חרש, ב. (1997). הגישה הטיפולית לגוף: מה בין פסיכואנליזה לבין טיפול בתנועה ואנליזה ביאונרגטית. חלק א'. שיחות י"א, (2) עם'

125-131  .

- ונגרובר, ה. (2004/5). סיפורה של מטפלת בתנועה בעולם המחקר במדעי החברה. טיפול באמצעות אומנויות 3 (3) עם' 61-72.

- חודורוב, ז'. (1994). תרפיה במחול ופסיכולוגיה של המעמקים. הדמיון המניע. ת"א: "אח".

-  מירסקי, י. (2005). ישראלים: סיפורי הגירה. מבשרת ציון: "צבעונים"

- נהרין, צ. (2000). הזמנה למחול. תהליכי יצירה בתנועה. חולון: "ראמים".

- סנט-אגזיפרי, א. (1993). הנסיך הקטן. (המרמן, א. מתרגם). ת"א: "עם עובד".

- ריצ'ארד, ב. (1970). ג'ונתן ליווינגסטון השחף. ת"א: "בוסתן".

- רוטאן, ג'. (2004). פסיכותרפיה קבוצתית פסיכודינמית. (ברוורמן, א. מתרגמת). חולון: "ראמים".

- שבתאי, מ. (1996). "כור ההיתוך פעול מבחוץ": הדינמיקה של ההזדהות עם התרבות האתיופית – מבט בסוף השרות הצבאי. חברה ורווחה, טז' (20), 199-216.

-  שחר-לוי, י. (2004). מהגוף הגלוי לסיפור הנפש הסמוי. ירושלים: "פרינטיב".

- שחר-לוי, י'. (1994). תלכידי זיכרון ראשוניים: המוטוריות כקוד של הצפנה החייאה של זיכרונות קדם-קוגניטיביים. שיחות ח' (3) עם' 172-180.

 

 

-- Berry, J. (1992). Acculturation and adaptation in a new society. International Migration Quarterly Review, 30, 69-85.

 Chaiklin, S. (1993). The Chace Approach to Dance Therapy. Foundation of Dance/Movement Therapy: The Life and

Work of Marian Chace. Marian Chace Publishers, Columbia, Maryland, USA.

- D’andrade, R. (1984). Cultural meanings systems. In R. A. Shweder & R. A. Levine (Eds.). Culture Theory: Essays on mind, self, and emotion 88-119. Cambridge University Press.

Hilgard, E. (1996). Introduction to psychology. 12th ed. New York, Harcourt Brace Jovanovich.

  - Kestenberg Amighi, J. (1999). The meaning of movement : developmental and clinical perspectives of the

Kestenberg movement profile. Australia : Gordon and Breach.

§        

Mahler, M. Pine, F. (1975). The psychological birth of the human infant. New York, Basic Books.

§         Naess, J. (1982). Developmental approach to the interactive process in Dance/Movement Therapy. American Journal of Dance Therapy, vol 5, 43-55.

Шкурко, Т. (2003). Танцевально-экспрессивный тренинг. Санкт-Петербург: Речь

www.israeldance.co.il

www.wikipedia.org

http://info.smkb.ac.il/inf/bcistudent.dll/Main