היחס לבעלי החיים בעבודת הטיפול ומחוצה לה

טל מצגר, מטפלת בעזרת בעלי חיים

תקציר עבודת גמר במסגרת מסלול הלימודים הכשרת מטפלים בעזרת בעלי חיים
כטבעונית אני רואה את הטבעונות לא רק כהימנעות מאכילת מוצרים מן החי, אלא גם כדרך שבה אנו תופסים את בעלי החיים. בעיניי, בעלי חיים הם יצורים שנבראו בדיוק כמונו וראויים לממש את חייהם, לחיות ברווחה, להתפתח ולהתרבות, ועלינו, כבני אדם, לשאוף לעשות כל מה שביכולתנו כדי למנוע פגיעה בהם. בשגרת החיים המודרנית, החברה האנושית צורכת מוצרים רבים מן החי, תוך שמירה על ריחוק ומבלי לעשות את החיבור בין המוצר למקורו. בניגוד למרבית האנשים, מטפלים שה'כלי הטיפולי' שלהם הוא בעלי חיים, חווים באופן יומיומי קירבה לבעלי החיים, דואגים לרווחתם ומבינים את הכוח שלהם לתרום לטיפול. יחד עם זאת, נראה כי לא נוצר מבחינתם קונפליקט בין יחסם הקרוב לבעלי החיים שעמם הם עובדים ובין התייחסותם לבעלי חיים כאל מוצרים. לאור הקושי שלי ליישב את שתי התפיסות הללו יחד, עניין אותי לחקור כיצד מטפלים כמוני מתמודדים עם מה שנראה בעיניי כסתירה ובמסגרת עבודת הגמר של הלימודים בחרתי לחקור את הנושא.

שאלת המחקר שלי הייתה: האם קיים קשר בין היחס של סטודנטים לטיפול ושל מטפלים בעזרת בעלי חיים לבעלי החיים שאיתם הם עובדים ובין אכילת בעלי חיים ותוצרתם? שיערתי שקיים קשר וכן שככל שהקשר הרגשי לבעלי החיים שעמם הם עובדים חזק יותר ונבנה לאורך זמן רב יותר, כך הסיכוי שתפיסת בעלי החיים כמוצרים תיצור אצלם קונפליקט פנימי גדול יותר. בחנתי את ההבדל בין גישתם של סטודנטים בתחילת לימודיהם ובין גישתם של מטפלים שעוסקים במקצוע במשך שנים מספר. המחקר בוצע באמצעות שאלון מקוון והשתתפו בו 22 מטפלים בעזרת בעלי חיים ו- 21 סטודנטים לטיפול (רוב מי שבחרו לענות על השאלון היו נשים, ולכן בהמשך אתייחס לנשים בלבד). השאלון כלל שאלות הנוגעות לבעלי החיים המשולבים בעבודה הטיפולית ותנאי המחיה שלהם ושאלות העוסקות בנוגע לצריכת מוצרים מן החי. כמו כן, היו גם שאלות שחיברו את שני הנושאים יחד, כלומר כיצד העבודה עם בעלי החיים השפיעה על תפיסת הנשאלים לגבי גידול בעלי חיים וצריכת מזון מן החי.

בניתוח תוצאות השאלונים נמצא כי יותר מטפלות בעזרת בעלי חיים צורכות מוצרים מהחי בהשוואה לסטודנטיות. כמו כן, סטודנטיות, יותר ממטפלות, חושבות על מעבר לתזונה הנמנעת מאכילת מוצרים מהחי. נראה כי רוב המטפלות הוותיקות כבר קבעו את עמדתן בנוגע לאכילת מוצרים מחי, בעוד שהסטודנטיות המתחילות עדיין שוקלות את עמדתן ומתלבטות אם לשנות את תזונתן.

בתשובותיהן, המשתתפות העידו כי הן מעניקות לבעלי החיים שעמם הן עובדות את תנאי המחיה האופטימליים, לאור הידע שצברו במהלך לימודיהן ועבודתן. אני מאמינה שהחיבור הרגשי שנוצר בין המטפלות והסטודנטיות כאחת לבעלי החיים והדאגה לשלומם  מהווה חלק בלתי נפרד מההשפעה על המידה שבה הן צורכות מוצרים מן החי. תשובות הנשאלות מעידות על הפחתה משמעותית בצריכת בעלי חיים ותוצרתם, ואף מעבר לצמחונות. ייתכן שהסטודנטיות והמטפלות שינו את הרגלי הצריכה בעקבות סתירה שהתעוררה גם בהן.

בתשובותיהן לשאלון, הסטודנטיות כותבות כי השאלות הקשורות לצריכת מוצרים מן החי הפגישו אותן עם לבטים יומיומיים. רובן הרגישו רגשות אשם על כך שאינן נמנעות לחלוטין מאכילת מוצרים מן החי. גם אצל המטפלות היו כאלה שהשאלון עורר אצלן מחשבה, אך רובן התחמקו מלענות על השאלה, בטענה שאינן מבינות את הרלוונטיות בין השאלות שנשאלו ובין היותן מטפלות. התשובות מחזקות את העובדה שאף אחת מהמשתתפות אינה נשארת אדישה מול נושאים אלו, גם אלה המנסות להתחמק מלתת תשובה עניינית וישירה.  

בעיניי, כמטפלות מתחילות וותיקות, מוטלת עלינו האחריות המוסרית לדאוג לרווחתם של בעלי החיים השותפים לעבודתנו. אנו משמשות מודל לחיקוי עבור מטופלינו וביודעין או שלא ביודעין מעבירות מסר של כבוד וחמלה כלפי בעלי החיים באמצעות התנהגותנו והדרך שבה אנו בוחרות לגדל את בעלי החיים. מתשובותיהן של המשתתפות עולה כי כל המטפלות עוסקות בשאלות הנוגעות לרווחת בעלי החיים, גם אם שאלות אלה גורמות להן אי נוחות. מתוצאות המחקר עולה שמטפלות בעזרת בעלי חיים וסטודנטיות לטיפול אכן חוות סתירה בין התפיסה שלהן את בעלי החיים בעבודה ומחוצה לה ברמה זו או אחרת. הקונפליקט עוצמתי יותר בקרב הסטודנטיות, וייתכן שדווקא הניסיון בעבודה משפיע על אופן ההסתכלות על הנושא. נראה שככל שהמטפלת מנוסה יותר, עמדתה בנושא מגובשת יותר, והיא מאמצת גישה שמסתדרת עם התפיסה הטיפולית שלה, בעוד שהסטודנטית נמצאת בתהליך מתמיד של למידה ותמיד רואה מקום לשיפור.

לדעתי, כמטפלים בעזרת בעלי חיים עלינו לשאול שאלות על חוקי המוסר הנוגעים ליחסינו עם העולם ועם אלה החולקים עמנו את כדור הארץ – אנושיים ולא אנושיים כאחד. אני מאמינה שהדילמה שהצגתי בעבודה זו תעסיק אותנו כל עוד אנחנו עוסקים בתחום הטיפול הנעזר בבעלי חיים. בסופו של דבר אני רואה שמטפלות חשות סתירה כמוני (גם אם אינן טבעוניות) ברמה מסוימת ונפגשות עם לבטים דומים. חלקן אף משנות עקב כך את הרגלי הצריכה שלהן. ואני מודה שאני שמחה על כך.