דו"ח מחקר: תרומתן של הכלבות בפינת החי בבית "אורנית" לרווחת המטופלים

"פעם אחת יפית ישבה עלי עד שפינת החי כבר נסגרה. רוב הפעמים היא נרדמת. זה כיף כי זה כאילו שיש שם כדור צמר שיושב עליך, אבל שזה גדול, ממש כדור צמר." (א', בן 8, חולה סרטן)

צוות המחקר:
אלרום גיא, הרשקוביץ רותם, לב דפנה, סילברמן קורץ ורד, קלז שרית, ד"ר רדו רוני.

מבוא

הטיפול בעזרת בעלי חיים
הקשר בין אנשים לבעלי חיים הוא עתיק יומין. ציורי קיר פרהיסטוריים, איורים במערות קבורה וממצאים ארכיאולוגיים מעידים על כך שהקשר בין בני האדם לבעלי חיים הוא בן אלפי שנים. אגדות קדומות ומשלים עתיקים מעידים על כך שמאז ומתמיד התבונן האדם בהתנהגותם של בעלי החיים והשליך מהם על עולמו-הוא.

בתחילת המאה ה-20, חוקרים רבים בתחום בריאות הנפש גילו עניין בקשר שבין אנשים לבעלי חיים, אולם רק החל משנות ה-60 של המאה, הודות לתרומתו של הפסיכיאטר בוריס לוינסון, החלו אנשי המדע להעמיק ולחקור קשר זה ואת השפעתו על בריאותם הפיזית,  הנפשית והרגשית של אנשים בכלל ושל ילדים בפרט (דורון, 2000; Levinson, 1969, 1972). 

תחום הטיפול בעזרת בעלי חיים נוסד באופן רשמי בעקבות עבודתו של בוריס לוינסון, שהמתין במשרדו למטופל שעמד להגיע. כלבו של לוינסון, ג'ינגלס, שהה אף הוא בחדר הטיפול, והמטופל, ילד מופנם ומסוגר, יצר קשר עם הכלב. לאחר הצלחת המפגש הראשוני המשיך הכלב להשתתף בפגישות באופן סדיר, סלל את הדרך לבניית קשר של אמון בין לוינסון למטופל ותרם רבות להצלחת הטיפול. לוינסון הבחין בהשפעתו המשמעותית של הכלב על הטיפול ותיאורו את המקרה נחשב כתחילתו הרשמית של תחום הטיפול בעזרת בעלי חיים (Levinson, 1969, 1972).

משנות ה-60 ועד היום נערכים מחקרים רבים על תרומתם של בעלי החיים לרווחתם הפיזית, הנפשית והרגשית של בני האדם, והטיפול בעזרת בעלי חיים הוא תחום מוכר ומקובל במדינות רבות, ובישראל בכללן (גילוץ ושותפיה, 2007). מקובל כי הטיפול באמצעות בעלי חיים תורם לבריאותו הנפשית וליכולותיו של המטופל באמצעות השימוש במנגנוני השלכה, פיתוח קרבה ואמפתיה, היעזרות בבעל החיים כגורם מקשר בטיפול ועוד. על פי Delta Society (Pet Partners), ארגנון בינלאומי גדול ומרכזי העוסק בתחום הטיפול בעזרת בעלי חיים, תפקידו של הטיפול בעזרת בעלי חיים הוא: "לספק הזדמנויות למוטיבציה, חינוך, פנאי ו/או הטבות שונות לשיפור איכות החיים. הטיפול באמצעות בעלי חיים מתבצע במגוון סביבות על ידי אנשי מקצוע מיומנים, מקצועיים או מתנדבים, בשיתוף עם בעלי חיים העונים על קריטריונים מסוימים. מטרת הטיפול באמצעות בעלי חיים היא התערבות מכוונת מטרה, שבה בעל החיים, העומד בקריטריונים מסוימים, הוא  חלק בלתי נפרד מהתהליך הטיפולי. הטיפול נועד לקדם שיפור פיזי, חברתי, רגשי או תפקודי קוגניטיבי" (Standards of Practice, 1997).

הטיפול בעזרת כלבים
הכלב נחשב ל"ידידו הטוב ביותר של האדם". תהליך הביות של הכלב מאביו הקדום – הזאב, החל כבר לפני אלפי שנים. הממצא הוודאי הקדום ביותר, שמלמד אותנו על כניסתו של הכלב לתרבות האנושית, הוא אתר קבורה נטופי, מלפני 12,000 שנה, הנמצא באזור עין מעלה שבצפון עמק החולה. באתר קבורה זה התגלה שלד של אישה האוחזת בגור כלבים. תנוחת הקבורה מעידה על כך שמי שקבר את שניהם בחר לבטא את הקשר הרגשי שהתקיים בין השניים (דורון, 2000; דקל, 2003). 

התהליך הראשוני של ביות הכלב, ולאחר מכן תהליכי הברירה המלאכותית שהביאו ליצירת מגוון גזעים, נעשו לצרכים הרבה פחות פרוזאיים מ"ידידות". גזעים ספציפיים של כלבים פותחו ככלבי מלחמה, כלבי שמירה, כלבי רועים ולצרכים חיוניים רבים נוספים. אולם, עם הזמן, נוצר קשר ייחודי בין אדם לכלבו – הקשר שבין אדם לחיית המחמד שלו. בני אדם הם בעלי חיים חברתיים והם יוצרים אינטראקציות לא רק עם אנשים אחרים אלא גם עם חיות מחמד. המערכת החברתית של האדם אינה סגורה אלא ניתנת להרחבה ליחסים שבין אנשים לבעלי חיים, וביתר דיוק – ליחסים שבין אנשים לחיות המחמד שלהם. הכלב אף הוא בעל חיים חברתי והמבנה החברתי הטבעי שלו מאפשר לו לייצר "קשרי משפחה" עם האדם המגדל אותו. נראה כי הצלחת האינטראקציה בין בני האדם לחיות המחמד שלהם בכלל, ולכלבים בפרט, מתבססת על דו-כיווניות בתשומת הלב. שני הצדדים מתקשרים ביניהם בצורה חיוביות ותורמים אלה לאלה ברמה הרגשית והפיזיולוגית (Odendaal, 2000).

הכלב הוא חיית המחמד השכיחה ביותר בעולם המערבי. מנתוני APPA American Pet) Products Association), המצוטטים על ידי ASPCA (The American Society for the Prevention of Cruelty to Animals), 47%-37% ממשקי הבית בארצות הברית מחזיקים כלב (ASPCA). גם בארץ הכלב הוא חיית המחמד השכיחה ביותר. כך עולה מסקרי בית שנערכו על ידי יחידת חיות וחברה בסוף שנות ה-90 (דורון, 2000) וכן ממחקר של חברת הסקרים TGI, שנערך ביוני 2007 (אנשים – ישראל, המדריך לחברה הישראלית).

מחקרים רבים עמדו על תרומתו של הכלב לרווחתו הפיזית, הנפשית והרגשית של בעליו, יותר מזו של חיות מחמד אחרות. למשל, נמצא כי קשישים בעלי כלבים ביקרו בתדירות פחותה אצל הרופא בהשוואה לקשישים בעלי חיות מחמד אחרות, וילדים שישבו בכיסא גלגלים ולוו בכלב זכו לתשומת לב חיובית רבה יותר מאלה שלוו בארנבון (שורק 2002).  אך קשר עם כלב יכול לתרום לא רק לבעליו. כיום, בארץ ובמקומות אחרים בעולם, כלבים מעורבים במגוון פעילויות טיפוליות וחברתיות, ביניהן ביקורים בבתי אבות, בגני ילדים, בבתי ספר וכן בטיפולים פרטניים, ונראה כי לכלבים יתרונות משמעותיים רבים בתחום הטיפול בעזרת בעלי חיים.  

מחלת הסרטן אצל האדם החולה ובני משפחתו
סרטן הוא שם כולל לקבוצת מחלות המאופיינות על ידי גידול בלתי מרוסן של תאים. באופן רגיל, חלוקת תאי הגוף סדורה ומבוקרת. בתאים סרטניים, לעומת זאת, תהליך זה יוצא מכלל בקרה והתאים ממשיכים להתחלק ולהתרבות ללא הפסקה.

כיום חיים בישראל למעלה מ-200,000 חולי סרטן ומחלימים. מדי שנה מתגלים בישראל כ-28,000 חולי סרטן חדשים, מהם כ-400 ילדים עד גיל 14) חוברת הדרכה והסברה של האגודה למלחמה בסרטן, פברואר 2014).

תהליך האבחנה של מחלת הסרטן במשפחה תואר כאירוע טראומתי, חוויה קשה ומטלטלת. החולה מבין כי סדרי חיים שהיו ברורים עד אותה עת עומדים להשתנות באופן משמעותי. שלב האבחנה מאופיין בתחושה של הלם ובלבול ולעתים גם בתחושות מורכבות של הצפה רגשית, חוסר אונים וחרדה מהעתיד (יזרעאלי, 2012).

מחלת הסרטן מאופיינת כמחלה "משפחתית", מאחר שהיא משפיעה באופן ייחודי ושונה על כל אחד מבני המשפחה – על האדם החולה עצמו ועל בני המשפחה הגרעינית והמורחבת.

אבחון סרטן במהלך ילדות ובגיל התבגרות עלול להזיק להתפתחות הנורמלית, הן במישור הרגשי והן במישור הקוגניטיבי, בגלל ההפרעה מיידית והקיצונית ביותר על חיי היום-יום. ילדים חולי סרטן מתמודדים עם אתגרים רבים מבחינה חברתית. הם עלולים להחמיץ בית ספר ופעילויות חוגים לתקופות זמן ממושכות, ובכך לקצר את זמן הבילוי בתוך קבוצת השווים, מה שעלול להוביל לבדידות משמעותית, בידוד ודיכאון. מבחינה פסיכולוגית, ילדים ובני נוער החולים בסרטן חווים פחדים לגבי שינויים בדימוי גוף, אובדן שליטה ואובדן עצמאות והם עלולים להרגיש חסרי תקווה (2012 (Urbanski and Lazenby,.

למחלת הסרטן בילדים יש השלכות עמוקות גם על אחיו של הילד החולה. קיימים שלושה מוקדים עיקריים של בעיות. הראשון הוא פגיעה ביחסים המשפחתיים בכלל (תחושת בדידות, בלבול, ניכור). על האחים להסתגל לדמויות חדשות המטפלות בהם, להיעדרויות ממושכות של שני ההורים או של אחד מהם, לחוסר יציבות, לשאלות איפה ישנו מחר או מי ידאג להם לאוכל. המוקד השני הוא הפיכת הילד החולה למרכז תשומת הלב והטיפול של ההורים. בהקשר זה עשויים להיווצר רגשות של כעס, קנאה, אשמה, תחרותיות ואף תחושת נטישה. המוקד השלישי הוא פחדים של האחים לגבי בריאותם הם, לגבי בריאותו של אחיהם החולה ואף לגבי בריאות ההורים. המצוקה הרגשית של האחים עלולה לקבל ביטוי התנהגותי בבעיות בבית הספר, בבעיות משמעת או במצבי רוח משתנים. לעתים האחים אינם מספרים להוריהם על מצוקתם כדי לא להכביד עליהם (נהרי,2004).

מחלת סרטן אצל אחד ההורים עלולה לגרום למצבי רוח קשים או דיכאון אצל ההורה החולה, מה שעלול להביא לחוסר נגישות של ההורה או של שני ההורים. גם שגרת הטיפולים או העיסוקים השונים סביב המחלה עלולים לגרום להורה, או להורים, להיות פחות זמינים, הן מבחינה פיזית והן מבחינה רגשית. נמצא כי מחלת הורה גורמת לנסיגה הורית, אדישות, חוסר אמינות ועוינות, מה שעלול להתבטא אצל הילד כבעיות התנהגותיות, בעיות חברתיות ובעיות בהערכה עצמית. מתח בחיי הנישואים, שנוצר עקב המחלה, עלול לגרום לילדים ולבני נוער חששות לגבי יציבות משפחתם ועתידה. ילדים ובני נוער עלולים לפרש לא נכון את הירידה בנגישות הורית ולהאמין כי הם לא אהובים או מוערכים על ידי ההורה   (Faulkner and Davey, 2002).

כחלק מהניסיון להקל על החולה ובני משפחתו, ולאור המחקרים הרבים שהראו כי הטיפול באמצעות בעלי חיים תורם להפחתת מתח וחרדה, מסייע להסחת הדעת בזמנים של סבל וכאב ומסייע לבניית חוסן נפשי, משולב הטיפול באמצעות בעלי חיים במכלול הטיפולים שמקבלים ילדים חולי סרטן (גילוץ ושותפיה, 2007; Gagnon et al., 2014).

פינת החי בבית "אורנית"
בית "אורנית" הוא מרכז תמיכה וסיוע, המארח משפחות של ילדים או מבוגרים החולים בסרטן בתקופת הטיפולים הקשה, ומעניק להם חום, אהבה ותחושה של בית. המרכז הוקם על ידי עמותת "עזר מציון" ו"קרן ברכה ומוטי זיסר", בסיוע המוסד לביטוח לאומי, כשירות לחולי סרטן, המטופלים במרכזים רפואיים במרכז הארץ ומתגוררים במרחק רב ממקום הטיפול. בשבועות שבהם מקבלים הילדים, או הוריהם, את הטיפולים, החולה ובני משפחתו מוזמנים להתארח בבית "אורנית" ללא כל תשלום וליהנות מהפעילויות ומהמתקנים השונים במקום: אולם משחקים, ספרייה, מתקני משחקים, חדר אמנות, חדר מוזיקה ועוד.  במקביל קיים בבית "אורנית" מרכז תמיכה משפחתי, שמעניק שירותי תמיכה רגשיים לכל בני משפחת החולה,  ללא קשר למקום מגוריהם בארץ.

אחד המתקנים שמציע בית "אורנית" למטופלים הוא פינת חי ייחודית, הנקראת על שמה של רינת בקשי ז"ל, שנפטרה ממחלת הסרטן. פינת החי, המנוהלת על ידי גיא אלרום ומופעלת על ידי צוות מקצועי של מטפלות בעזרת בעלי חיים, תוכננה על ידי צוות שבראשו עמד ד"ר רוני רדו, כך שתתאים במיוחד לאוכלוסייה אונקולוגית. פינת החי עומדת בתקני בריאות קפדניים ומחמירים מאוד ומלווה באופן קבוע על ידי וטרינר. פינת החי מעוצבת כ"ג'ונגל", שבו חיים מגוון מינים של בעלי חיים, ביניהם תוכים, ארנבונים, שרקנים, צבים, לטאות, דגים ועוד. העיצוב הייחודי של פינת החי "עוטף" את הנכנסים אליה ומעניק להם את התחושה של מעבר למקום "אחר", מנותק מהוויית היומיום. עיקר הפעילות בפינת החי הוא טיפול בעזרת בעלי חיים. בפינת החי מטופלים הן ילדים חולי סרטן והן ילדים שהוריהם או אחיהם חולים בסרטן, הזקוקים אף הם לתמיכה עקב מחלתו של בן משפחתם.

פינת החי בבית "אורנית" הוקמה בשנת 2002 ושנתיים לאחר מכן נערך במקום מחקר על ידי מִנהל המחקר והתכנון של המוסד לביטוח לאומי, על מנת לבחון את השפעתה של פינת החי על הילדים המגיעים למקום. במחקר השתתפו כ-50 ילדים ובני נוער חולי סרטן, שהגיעו לפינת החי ועסקו בפעילויות שונות עם מגוון בעלי החיים שבמקום. החוקרים מצאו כי רוב הילדים מצאו בבעלי החיים חברים, כאלה שמותר לספר להם הכל. הילדים סיווגו את בעלי החיים כאהובים, נאמנים, שקטים וקשובים לצורכיהם, בעיקר לכאבם האישי. הילדים האנישו את בעלי החיים וטיפלו בהם בחום ואהבה. מתוצאות המחקר עולה כי פינת החי נסכה בילדים ביטחון עצמי והשיבה להם את שמחת החיים. בעקבות השהייה בפינת החי, רוב הילדים עברו שינוי נפשי חיובי, שהקל עליהם להתמודד עם המחלה (גילוץ ושותפיה, 2007).

שילוב כלבים בטיפול בילדים חולי סרטן
גילוץ ושותפיה (2007), במחקרם על תרומת בעלי חיים לרווחתם של ילדים חולי סרטן, מביאים דוגמה להשפעתו החיובית של כלב, שהובא על ידי המטפלת אל פינת החי:

"ילד בן 6 הגיע בפעם הראשונה לפינת החי. רק לפני שבועיים התגלתה אצלו המחלה והוא והוריו עדיין בהלם. הילד הגיע כאשר יד ימין שלו צמודה לגופו ללא תנועה. כיוון שבידו הייתה נעוצה מחט לאינפוזיה הוא חשש להניע את היד ואת הגוף. המטפלת הציגה בפניו את הכלבה הג'ינג'ית "גולדי" שהביאה לפינת החי. הילד הביע התעניינות והתרגשות למראה הכלבה. הכלבה מצדה חשה בתגובה של הילד והגיבה בכשכוש זנב ידידותי, התקרבות ורחרוח רגלו של הילד. התנהגות זו של הכלבה עוררה את הילד להגיב פיזית הוא התכופף ללטף אותה בהתחלה בידו השמאלי ולאחר מכן בזהירות גם ביד הימנית עם המחט, לאחר שהסבירו לו שהמחט לא תצא ממקומה. אין ספק שנוכחות הכלבה והאינטראקציה שנוצרה בין הילד והכלבה סייעו לילד להניע את ידו וגופו מבלי להרגיש מאוים ולהתגבר על הקיפאון הגופני שגזר על עצמו באמצעות פעילות מהנה ומתגמלת רגשית והרגשת כוח ושליטה."

מחקר אחר שנערך על שילוב כלבים בטיפול בילדים חולי סרטן הוא מחקרם של Gagnon  ושותפיו (2014), שנערך במרכז הרפואי של אוניברסיטת קוויבק, קנדה ( CHUQ  - Quebec City University Hospital Centre)). במחקר זה מצאו החוקרים שהטיפול בעזרת כלבים הפחית את הלחץ הפסיכולוגי, הן של הילדים והן של הוריהם, זרז את ההסתגלות לתהליך הטיפולי והעלה את רווחת הנפשית של הילדים ושל הוריהם בתקופת האשפוז.

ככל הידוע לנו, שני מחקרים אלה, זה של גילוץ ושותפיה וזה של Gagnon ועמיתיו, הם המחקרים היחידים שנערכו עד כה, שבהם בחנו חוקרים באופן ספציפי  השפעת נוכחות בעלי חיים על ילדים חולי סרטן.

שילוב כלבים בפינת החי של "אורנית"
המגוון הגדול של בעלי חיים הנמצאים בפינת החי של "אורנית" מאפשר לילדים שונים להתחבר לבעלי חיים שונים, כל אחד לאלה שקרובים יותר ללבו. עקב ההבנה כי כלבים יכולים לתרום תרומה משמעותית לרווחתם הנפשית והרגשית של המטופלים, הוכנסו לפני כארבע שנים לפינת החי של "אורנית" גם שתי כלבות – יפית וננה.

שתי הכלבות שונות מאוד זו מזו: יפית היא כלבה קטנה מסוג פודל ננסי, ג'ינג'ית ומתולתלת, אנרגטית ומלאה שמחת חיים; ננה היא כלבה גדולה מאוד מסוג ברנר-זננהאונד (ברניז), טריקולורית, בעלת פרווה רכה וארוכה והרבה יותר רגועה ושלווה. שתי הכלבות הגיעו ל"אורנית" כשהיו בנות שלושה חודשים וכיום הן כבנות ארבע שנים.  

ננה ויפית חיות בבתי אומנה. יפית חיה בביתה של אחת מהמטפלות בעזרת בעלי חיים העובדות ב"אורנית" וננה במשפחתה של אחת מעובדות "אורנית" שאינה קשורה לפינת החי. שתי הכלבות מבלות את רוב שעות היום, מ-9:00 בבוקר ועד 19:00 בערב,  בפינת החי של "אורנית". 

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הדרך שבה תופסים המטופלים את פינת החי כולה ואת מקומן של הכלבות בתוכה.

שיטת המחקר
המשתתפים במחקר
במחקר השתתפו 14 ילדים, בגילאי 15-7, אשר מגיעים לפינת החי בתדירות גבוהה ושוהים בה לאורך זמן. בנספח 1 מפורטים פרטי הילדים שהשתתפו במחקר.

דרך עריכת המחקר
המשתתפים במחקר רואיינו, חלקם בחדר הטיפולים שבפינת החי וחלקם בחדר מחוץ לפינת החי. כל ריאיון נמשך כ-20 דקות, הוקלט ותומלל לאחר מכן. הראיונות נערכו על ידי מטפלות בעזרת בעלי חיים, העובדות בפינת החי ומוכרות לילדים המרואיינים. השאלות שנשאלו הילדים מפורטות בנספח 2.

בראיונות הראשונים התבקשו הילדים לספר על פינת החי ותוך כדי סיפורם נשאלו שאלות, שבעזרתן ניסתה המטפלת לכוון את השיחה לבעלי החיים שבפינת החי. לאחר ניתוח הראיונות הראשונים הבנו כי על המטפלת המראיינת לכוון את השיחה בצורה יותר מובנית ונבנה שאלון פתוח למחצה. השאלות הראשונות שנשאלו הילדים היו שאלות כלליות על פינת החי, וכאשר הילדים הזכירו את הכלבות עברו המראיינות לשאול שאלות ספציפיות יותר, שהתייחסו לכלבות. כלומר, הסדר שבו מופיעות השאלות בנספח 2 אינו הסדר הקבוע שבו הן נשאלו, פרט לשתי השאלות הראשונות. לא כל הילדים נשאלו את כל השאלות, מכיוון שחלק מהשאלות נוספו מאוחר יותר, לאחר מסקנות שהוסקו מראיונות קודמים.

ניתוח הנתונים
לאחר תמלול הראיונות, כל תשובות הילדים לשאלות השונות שנשאלו נרשמו בטבלה. נתוני הטבלה עובדו על ידי חמישה אנשים בנפרד, שכל אחד מהם עבר על כל התשובות וסיווג את התייחסות הנשאלים לפרמטרים הבאים:

  • התייחסות לפינת החי
  • התייחסות לשתי הכלבות
  • תפקיד בעלי החיים בפינת החי
  • תפקיד הכלבות בפינת החי
  • השפעת בעלי החיים בכלל והכלבות בפרט על ההרגשה של הנשאל/ת

תוצאות המחקר
התוצאה הבולטת ביותר שנמצאה במחקר זה היא המקום המרכזי שתופסות הכלבות בפינת החי בעיני הנשאלים. הילדים מכירים את הכלבות בשמן ומתייחסים אליהן כאילו היו חלק מהצוות האנושי של המקום ולא חלק מבעלי החיים של פינת החי.

בתשובות לשאלה "איזו חיה את/ה הכי אוהב/ת בפינת החי?", נשאלים רבים הזכירו את הכלבות, פעמים רבות בשמן. לעומת זאת, הכלבות לא הוזכרו בתשובות הילדים כשנשאלו איזו חיה הם לא אוהבים בפינת החי.  לדברי הילדים, פינת החי ללא הכלבות תהיה הרבה פחות מושכת, ומכל בעלי  החיים של פינת החי הם היו רוצים לקחת את הכלבות לביתם.  

כשהילדים נכנסו לפינת החי בפעם הראשונה הם התרשמו ממגוון החיות: "זאת הייתה חוויה נעימה". חלק מהילדים ציינו את הימצאות הכלבות כחוויה משמחת: "כן, זה היה חוויה, אמרתי, חוויה הכי גדולה שהייתה לי כשנכנסתי, זה היה עם יפית כאילו..."; "אני אוהב כלבים חמודים, את ננה ויפית ואת הארנבות בגלל... אני אוהב שהם קופצות והן חמודות כאלה. כלבים וארנבים הם כמו חברים". המפגש הראשון עם הכלבות הוא מפגש עוצמתי: "הפעם הראשונה שהחזקתי את יפית זו הייתה חוויה מעולה שהיא עלתה לי על הגב".

במהלך השיחה, הילדים ציינו כי בפינת החי יש מגוון בעלי חיים, אך רובם ציינו גם את הכלבות ואף התייחסו אליהן בשמן הפרטי: "ממש כיף כאילו לבוא לפה, למשל איך שאני באה לפה אני ישר שואלת אם למשל יפית או ננה פה"; "יש שמה את ננה ויפית שהן כלבים, כלבות, שמאוד מחבבים אותן".

נראה שהכלבות מהוות תמריץ לילדים להגיע שוב לפינת החי: "יש פעמים שאני באה לפינת חי ויפית וננה רצות אלי, זה כאילו, לא יודעת... זה ממש כיף. אני מרגישה אקסטזה - לא יודעת, שמחה כזאתי, שככה משהו שגורם לי כל הזמן לבוא לרצות לבוא לפינת חי שוב".

נראה שהנשאלים מתייחסים לבעלי החיים כאל חברים או שותפים. הם מעדיפים להיות בקרבת בעלי החיים שאפשר לגעת בהם, ובעיקר אלה שאפשר לשחק איתם וליהנות במחיצתם, עם העדפה בולטת לכלבות. רוב הילדים אמרו שהכלבות הן בעלי החיים הראשונים שירצו לפגוש כשייכנסו לפינת החי. הילדים ציינו שעם הכלבות אפשר לשחק, לטייל, ללמד, להתכרבל ובעיקר לטפל בהן: "עם ננה, אני זורקת לה לפעמים את המשחק...עם יפית, אני אוהבת לעשות איתה תרגילים. כן ושהיא יושבת עלי. אני מרגישה כאילו יש לי שמיכה עלי";  "אני אוהב לשחק עם ננה ולהאכיל אותה"; "את יפית הכלבה. האמת שאני לא אוהבת לעשות איתה משהו אחד, אני אוהבת שהיא שוכבת עלי. אני מלטפת אותה, לפעמים מביאה לה גזר"; "אהה...פעלולים, להאכיל, כאילו להכין להם אוכל ולהאכיל אותם, למלא להם מים וכאלה, כאילו לטפל בהם. אוהב להוציא אותם לטיולים"; "ננה, אני מאלף אותה. אומר לה גלגול, נגיד אומר לה גלגול, עושה גלגול, נותן לה חטיף". 

הפעילויות עם הכלבות מלהיבות את הילדים, והילדים למדו לעשות אִתן דברים חדשים שלא חשבו שאפשר לעשותם. פעילויות אלו מעניקות לילדים תחושה של הצלחה: "עם ננה הצלחתי לעשות גלגול ויפית עלתה לי על הגב, זה הצחיק אותי"; "כן, מלא משחקים עם כדור לא ידעתי שהן יכולות לעשות, ועוד לא ראיתי כלבה רוקדת בחיים. (צוחקת) למדתי לתת לה פקודות, כמו גלגול, ארצה, לשבת. אני לא ידעתי לעשות את זה".

הפעילות עם הכלבות (סירוק, האכלה, ליטוף, התכרבלות, אילוף, טיול...), בשילוב העובדה כי התקשורת בין הילדים לכלבות היא כה מגוונת ועוצמתית, גורמת לכך שרוב הילדים מרגישים כי הכלבות עוזרות להם. הכלבות עוזרות לשפר את המצב רוח, מגנות על הילדים, מקלות על תחושות פחד ועוזרות להם כשהם עצובים או מרגישים בדידות: "יפית, לא יודעת, כאילו היא תמיד עוזרת לי, אני תמיד כשאני באה אליה אני שוכחת מהצרות שהיו באותו יום ופתאום מה זה כיף לי לראות אותה"; "אני אשחק עם הכלב כשאני ארגיש לבד...שנגיד הוא ישחק איתי או שאני אשחק אִתו, או שהוא יבוא אלי ואני ילטף אותו ואז אני לא ארגיש לבד".

כשהילדים אינם בפינת החי, רובם מתגעגעים לכלבות. כשנשאלו: למי את/ה הכי מתגעגע/ת כשאת/ה לא ב"אורנית"?, ענו:  "ליפית. אני רוצה שיפית פעם אחת תבוא איתי לבית הרפואה"; "ננה, אוהבת ללטף אותה ולשכב עליה".

כשהילדים נשאלו איזו חיה הם היו רוצים לגדל בביתם, רובם העדיפו כלב ואמרו שהם יהיו אחראים עליו, ישחקו אִתו, יאכילו אותו ויוציאו אותו לטיולים: "רוצה כלבה, הייתי משחקת אִתה, זורקת לה כדור, מוציאה אותה לטיול"; "כלב, דבר ראשון כל יום הייתי נותנת לו לשחק איתי, יוצאת אִתו לטיולים, הייתי מביאה חברים כדי לראות אותו, הייתי משחקת אִתו, הייתי קונה לו כל מיני משחקים דברים כאלה, הייתי מכינה לו מעין מיטה כזאתי יפה, אני הייתי אחראית".

פינת החי תוארה כעשירה בחיות, כמקום חוויתי, אהוב, משמח, נעים וכייפי, שכדאי לבקר ולשהות בו. ולמרות כל זאת, נראה כי בעיני הילדים, פינת החי ללא הכלבות תהיה פחות מושכת, יותר שקטה, פחות שמחה ועם פחות אור:  "רגילה, כאילו פחות פעלולים ואקסטרים ופחות שמחה"; "טיפה משעממת. פשוט עם הכלבות זה, כל השאר כאילו אפשר רק להחזיק אותם, אבל עם הכלבות כאילו אפשר יותר לשחק לקפוץ לעשות כל מיני דברים".

דיון ומסקנות
מתוצאות המחקר הנוכחי נראה כי לכלבות מקום ייחודי ושונה בפינת החי. היחס אליהן שונה מהיחס אל בעלי החיים האחרים הנמצאים במקום ודומה יותר ליחס אל המטפלות בעזרת בעלי חיים. נראה כי הילדים מאנישים את הכלבות ומתייחסים אליהן כאל משהו שהוא "בין לבין" – מעין חוליית מעבר בין בעלי החיים שבפינת החי למטפלים האנושיים.

האנשה היא ייחוס תכונות אנושיות לבעלי חיים או לעצמים דוממים. כפי שהראה הפסיכולוג ז'אן פיאז'ה (פיאז'ה, 1966), ילדים צעירים נוטים להאניש רבים מהעצמים הדוממים הנמצאים בסביבתם וכן בעלי חיים. הנטייה להאניש עצמים דוממים חולפת עם העלייה בגיל וההתפתחות הפסיכולוגית והקוגניטיבית של הילד, אך הנטייה להאניש בעלי חיים נשארת. מבין בעלי החיים השונים, האנשת כלבים בולטת במיוחד, הן אצל מבוגרים והן אצל ילדים (Serpell, 2002; Epley et al., 2008), כאשר הנטייה להאניש כלבים בולטת במיוחד אצל ילדים (Carey, 1985).

מעבר לנטייה להאניש כלבים, המוכרת בספרות המקצועית, נראה כי מאפיינים מסוימים של הכלבות בפינת החי ב"בית אורנית", בהשוואה לבעלי החיים האחרים שבפינת החי, מחזקים נטייה זו ומייצרים מיצוב ייחודי של הכלבות בפינת החי, משהו שהוא בין בעלי החיים ובין המטפלות האנושיות. להבדיל מבעלי החיים האחרים הנמצאים בפינת החי, שעל הילדים הנכנסים להגיע עליהם, ללטפם או להוציאם מהכלוב, הכלבות אינן מוחזקות בכלוב. הכלבות הן אלה שיוצרות את הקשר הראשוני עם הילד/ה, כל פעם מחדש – קמות מרבצן וניגשות אל הילד/ה הנכנסים לפינת החי. בכך הן דומות למטפלות האנושיות – הן אינן בכלוב, הן אקטיביות ויוזמות אינטראקציה.

בנוסף, רבים מהילדים יודעים שהכלבות עוזבות את פינת החי בערב, הולכות "הביתה" וחוזרות שוב בבוקר, בדיוק כמו המטפלות, גם זה בשונה מבעלי החיים האחרים שבפינת החי. 

היחס לכלבות הוא הרבה יותר אישי מלבעלי החיים האחרים: המטפלות האנושיות מדברות אל הכלבות הרבה יותר מאשר אל בעלי החיים האחרים; הן מתייחסות אל הכלבות בשמן, וכתוצאה מכך – גם הילדים; לכל כלבה יש שם, אופי, אישיות ומאפייני התנהגות משלה; צריך להוציא אותן לטייל, לקחת אותן לווטרינר או למספרה ועוד.  

אולם, חשוב להדגיש כי הכלבות הן חלק מפינת החי ונראה כי השפעתן על הילדים נובעת גם מעצם שילובן בתוך פינת החי, בתוך האווירה הייחודית של פינת החי, הנובעת מהעיצוב המיוחד וממגוון בעלי החיים – נוכחותם, קולותיהם. נראה כי המכלול כולו – האווירה של פינת החי, מגוון בעלי החיים, המטפלות האנושיות, הכלבות והנטייה להאניש – הוא שמייצר את "מרחב הביניים" שאותו תופסות הכלבות בעיני הילדים והוא שמאפשר לילדים להפיק תועלת מרובה מהימצאותן של הכלבות בפינת החי.

נספחים
נספח 1: פרטיהם של הילדים שהשתתפו במחקר

כינוי הילד/ה במחקר גיל בן/בת דרגת הקרבה לחולה מועד הגעה לבית "אורנית" מיקום הילד/ה במשפחה
א' 7 בת אם חולה יולי, 2014 לא' אחות קטנה
ד' 7 בן אם חולה מאי, 2014 לד' שני אחים גדולים
ה' 15 בת אם חולה אפריל, 2015 לה' אחות קטנה ואח גדול
ר' 12 בת אם חולה אפריל, 2015 לר' אחות ואח גדולים
ש' 10.5 בן אם חולה יולי, 2015 לש' ארבעה אחים גדולים
מ' 9.5 בת אם חולה פברואר, 2015 למ' אח קטן
א' 9.5 בן אם חולה יולי, 2015 לא' אחות קטנה
ל' 7 בת אם חולה יולי, 2015 לל' אח גדול
ל' 7.5 בת אם חולה ספטמבר, 2013 לל' אח קטן יותר
א' 7.5 בן אח חולה נובמבר, 2015 לא' אח תאום, אחות ואח  גדולים
פ' 8 בן אח חולה דצמבר, 2015 לפ' שני אחים גדולים
א' 8 בן חולה אוקטובר, 2015 לא' אח ואחות גדולים
מ' 8.5 בת חולה ינואר, 2015 למ' שני אחים גדולים
ר' 7 בת חולה אוגוסט, 2015 לר' אחות גדולה ושני אחים קטנים


נספח 2: השאלות שנשאלו הילדים

  • תאר/י את פינת החי. מה יש בה?
  • מה את/ה אוהב/ת לעשות בפינת החי?
  • איזו חיה את/ה הכי אוהב/ת בפינת החי? למה?
  • איזו חיה את/ה הכי פחות אוהב/ת בפינת החי? למה?
  • ספר/י לי משהו שקרה בפינת החי בזמן שאת/ה היית בה.
  • כשאת/ה מגיע/ה לפינת החי, את מי מהחיות את/ה רוצה לפגוש?
  • למי את/ה הכי מתגעגע/ת כשאת/ה לא ב"אורנית"?
  • איזו חיה הכי עוזרת לך להתגבר על פחד? למה?
  • איזו חיה הכי עוזרת לך להתגבר על כאב? למה?
  •  איזו חיה את/ה הכי אוהב/ת ללטף?
  •  איזו חיה הכי משפרת לך את מצב הרוח?
  • איזו חיה עוזרת לך להרגיש הכי פחות לבד?
  •  אם יפית הייתה ילדה, איזו ילדה היא הייתה?
  • אם ננה הייתה ילדה, איזו ילדה היא הייתה?
  •  אם ננה הייתה אמא, איזו אמא היא הייתה?
  •  אם יפית הייתה אמא, איזו אמא היא הייתה?
  •  אם פינת החי הייתה בלי כלבות, איזו פינה היא הייתה? למה?
  •  אם היו מחליפים את ננה בכלבות אחרות, איך היית מרגיש/ה?
  •  האם סיפרת על פינת החי למישהו שהוא לא ב"אורנית"? למי?
  •  איזה כלב את/ה מעדיף/פה? גדול או קטן?
  •  את מי את/ה מעדיף/פה - את יפית או את ננה? למה?
  •  מה את/ה אוהב/ת לעשות עם הכלבות?
  •  כמה זמן את/ה יכול/ה להיות עם הכלבות?
  •  איזו חיה עוזרת לך להתגבר על עצב?
  •  ספר/י לי מקרה שקרה לך עם יפית.
  •  ספר/י לי על הפעם הראשונה שהגעת ל"אורנית".
  •  איך הרגשת בפעם הראשונה שהגעת לאורנית?
  •  אם הייתה לך אפשרות להביא חיה הביתה, איזו חיה היית בוחר/ת? מה היית עושה עם החיה? מי היה אחראי עליה?
  •  האם היית משנה משהו בפינת החי?
  •  אילו פינות את/ה אוהב/ת ב"אורנית"?
  •  האם יש דברים חדשים שלמדת לעשות עם הכלבים בפינת החי?
  •  את/ה מכיר/ה עוד פינות חי?
  •  האם זה טוב שיש לנו כאן כלבה אחת קטנה ואחת גדולה?
  •  האם תרצה/י ללמוד לעשות עוד דברים עם ננה ויפית?
  •  מה את/ה חושב/ת - בעלי חיים הם כמו חברים?
  •  מה את/ה מעדיף/פה - ללטף או לטפל בכלבים?
  •  על מי את/ה חושב/ת כשאת/ה בבית החולים?
  •  כשאת/ה בבית החולים, אתה חושב על החיות שבפינת החי?
  •  מה מיוחד בננה ויפית?
  •  מה בדרך כלל את/ה עושה כשאת/ה מגיע/ה לפינת החי?
  •  מה את/ה הכי רוצה ברגע שתיכנס/י לפינת החי?
  •  האם ננה ויפית הן חברות? האם הן רבות לפעמים?

מקורות

אנשים – ישראל, המדריך לחברה הישראלית,  http://www.peopleil.org/

גילוץ, ב., גרין, דץ, לנגזם, ל. וסנש, ד. (2007). פינת חי טיפולית לילדים חולי סרטן. המוסד לביטוח לאומי.

דורון, ש. (2000). הקשר בין ילדים לבין בעלי חיים – מגוון היבטים. חיות וחברה, גיליון 11.

דקל, י. (2003). ביות הכלב. חיות וחברה, גיליון 21.

האגודה למלחמה בסרטן (פברואר 2014). כל מה שרצית לדעת על הסרטן ולא העזת לשאול. חוברת הדרכה והסברה.

יזרעאלי, מ. (2012). התמודדות רגשית ומשפחתית בקרב חולות סרטן השחלה. במה, גיליון 19.

נהרי, מ. (2004). הילד חולה הסרטן ומשפחתו: תמונה פסיכו-סוציאלית. במה, גיליון 14.

עמותת עזר מציון, http://ami.org.il/default.asp?V_DOC_ID=1843

עמותת עזר מציון, http://www.ami.org.il/default.asp?V_DOC_ID=2504

פיאז'ה, ז. (1966). תפיסת העולם של הילד. מרחביה: ספריית פועלים.

קיוזק, א. (2000). מפגשים טיפוליים עם חיות מחמד. הוצאת אח, בשיתוף יחידת חיות וחברה.

שורק, ג. (2002). הקשר הרגשי שבין האדם לחיית המחמד. חיות וחברה, גיליון 19.

 

ASPCA, Pet Statistics, http://www.aspca.org.

Carey, S. (1985). Conceptual change in childhood. Cambridge, MA: Bradford Books, MIT Press.

Delta Society (1996). Standards of Practice for Animal-assisted Activities and Animal-assisted Therapy. Renton, WA: Delta Society.

Epley, N., Waytz, A., Akalis, S. and Cacioppo, J.T. (2008). When we need a human: motivational determinants of anthropomorphism. Social Cognition, 26(2), 143-155.

Faulkner, R.A. and Davey, M. (2002). Children and Adolescents of Cancer Patients: The Impact of Cancer on the Family. The American Journal of Family Therapy, 30:63–72.

Gagnon, J. Bouchard, F., Landry,M., Belles-Isles, M., Fortine, F. and Fillion, L. (2014). Implementing a hospital-based animal therapy program for children with cancer: A descriptive study. Canadian Oncology Nursing Journal, 14(4), 217-223.

Levinson, B.M. (1969). Pet-oriented child psychotherapy. Springfield: Illinois.

Levinson, B.M. (1972). Pets and human development. C.C., Thomas: Springfield. , llinois.

Odendaal, J.S.J. (2000). Animal-assisted therapy - magic or medicine? Journal of Psychosomatic Research. Vol. 49, pp. 275-280.

Serpell, J.A. (2002). Anthropomorphism and Anthropomorphic Selection — Beyond the “Cute Response”. Society & Animals, 10(4), 437-454. 

Urbanski, B. L. and Lazenby, M. (2012). Distress among Hospitalized Pediatric Cancer Patients Modified By Pet-Therapy Intervention to Improve Quality of Life. Journal of pediatric Oncology Nursing. 29(5) 272-282.