כלבים במועדונית

ג'וליה שחר, מטפלת בעזרת בעלי חיים

קמפוס ביאליק-רוגוזין, הנמצא בדרום תל אביב, הוא בית ספר שבו מיזוג ייחודי של תרבויות. לומדים בו ילדי פליטים, מהגרי עבודה, סייענים, עולים חדשים ובני מיעוטים נוספים. במסגרת בית הספר מתקיימת מועדונית, שבה נשארים הילדים בבית הספר עד השעה 18:00, במטרה למנוע מהם להסתובב ברחובות ללא השגחה ולייצר עבורם סיבה מוגנת ומצמיחה.

כשהתחלתי לעבוד במועדונית, היה לי ברור, כמטפלת בעזרת בעלי חיים, שהכלבות שלי תהיינה חלק מעבודתי עם הילדים. לפגישה הראשונה הבאתי את טרה - כלבת קוקר ספאנייל קטנה ושחורה. הילדים התרגשו מאוד – חששו, אך גם היו מאוד סקרנים ושאלו המון שאלות. התיישבתי עם הילדים ועם טרה על הרצפה, הצגתי את טרה ועניתי על כל השאלות. הסברתי לילדים שגם טרה, בדיוק כמוהם, חוששת מהמפגש הראשון. הילדים התעניינו בכל איברי גופה של טרה, התפעלו ממה ששמעו ולאט-לאט התחילו ללטף אותה.

לאחר שהילדים התרגלו לטרה, התחלתי להביא איתי את כלבתי השנייה – נולי: כלבת שיצו קטנה ובהירה. הילדים אהבו את נולי ונקשרו אליה מאוד, אולי בגלל שגודלה הקטן וצבעה הבהיר נתפסו בעיניהם כפחות מאיימים.

אחד הדברים הראשונים שביססנו בקבוצה היה השמירה על הכלבות – לא משנה מה קורה בקבוצה, גם אם יש אלימות, הכלבות בטוחות ושלמות. הילדים הפנימו זאת היטב ולא אפשרו לאף אחד לפגוע בכלבות. הילדים התחילו להרגיש שהכלבות הן גם קצת שלהם. כאשר טרה או נולי נגשו אל הילדים, ליקקו אותם או מילאו אחר פקודותיהם, הילדים חוו תחושות של קבלה וביטחון. 

לאחר חודשים מספר שבהם למדו הילדים על עולם בעלי החיים והתקרבו לכלבות, הגענו יחד ליום חווייתי בעמותת "צער בעלי חיים". לאחר שהילדים שמעו הרצאה על העמותה והפגינו את הידע שרכשו במהלך המפגשים איתי ועם הכלבות, הם הורשו  לקחת את כלבי העמותה לטיול. ההתרגשות הייתה רבה! כל זוג ילדים קיבל כלב שאותו לקח לטיול. הילדים הפגינו ביטחון רב בהחזקת הרצועה, יכולת לשחק עם הכלבים ללא חשש והראו חמלה ואהבה גדולה כלפיהם. החוויה שלי כמטפלת, לראות את הילדים בעת מפגש עם כלבים לא מוכרים, בהשוואה למפגשים הראשונים עם הכלבות שלי, הייתה עוצמתית מאוד. אין לי ספק שהעבודה עם הכלבים גרמה לשינוי ניכר בתפיסה של הילדים את עצמם, את יכולותיהם ואת עולמם.