מכללת סמינר הקיבוצים ראשיתה ב- 1939 כיוזמה של התנועות הקיבוציות להקים סמינר להכשרת גננות ומורים ברוח התפישה הפדגוגית שעוצבה בקיבוצים והושפעה מגישתו של המכון הזואולוגי של פרופ' מנדלסון שעל בסיסו החל הסמינר לפעול. מנהלו הראשון של הסמינר, מרדכי סגל, גיבש את תפישת ההוראה והחינוך כמכלול, את זיקתה של המערכת הבית-ספרית לקהילה ואת המקום הדומיננטי של הטבע, קרי הצומח והחי, בתהליך הפדגוגי. הגם שתהליך האקדמיזציה של ההכשרה הסיט את ליבת ההכשרה מלימודי הטבע ומההוראה כמכלול לדגשים הפרופסיונלים, זהותה של המכללה משמרת עד היום קו אופי זה.

בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת עבר הסמינר למקום הקבע שלו בקמפוס רמת- אביב וביסס עצמו כמכללה לחינוך מובילה. בסוף שנות השמונים זכתה המכללה בהסמכה להעניק תואר אקדמי ראשון וכ- 15 שנים לאחר מכן, בראשית שנות האלפיים, נפתחו התכניות הראשונות לתואר שני בהוראה. תוך העשור האחרון ביססה מכללת סמינר הקיבוצים את מעמדה כמכללה הגדולה בין כלל המכללות לחינוך. מעמד זה קיבל חיזוק משמעותי בינואר 2008 עת מוזגו מכללת סמינר הקיבוצים והמכללה להוראת טכנולוגיה לכדי מכללה אחת, "סמינר הקיבוצים - המכללה לחינוך, לטכנולוגיה ולאמנויות", הפועלת בשלושה קמפוסים (רמת אביב, אנטיגונוס וקלישר) ובה כ- 3300 לומדים לתואר ראשון ושני ועוד כ- 2200 לומדים לימודי תעודה.