לשון מהו"ת א'

 

סוג השיעור: שיעור

היקף השיעור: קורס  שנתי
נ"ז: 4   

אופי הקורס:
שיעור

תקציר

  • פיתוח מודעות פונולוגית ומורפולוגית תלוית משלב ושיח - הלכה (מתאוריה) למעשה.
  • יישום והפקה קולית של טקסטים מן הפרוזה ומן השירה.
  • העשרת אוצר המילים.

חובת נוכחות:
חובת נוכחות מלאה

מטרת הקורס

  • פיתוח היכולת לגבש רעיון ולהביע אותו בדרך מובנית, בלשון תקינה ובהלימות משלבית.
  • פיתוח היכולת לקרוא קריאה קולית המעבירה הן את הכתוב ככתבו וכלשונו והן את התוכן הרעיוני.
  • הכשרת המורה מצד מדע הלשון, כך שיוכל לפתח דרכי הוראה מעניינות, יוכל לעודד שימוש מגוון בלשון ויוכל להתמודד עם בעיות לשון של תלמידים בהתאם לנסיבות.
  • גיבוש דמות חינוכית בעלת לשון תקינה ולשון עשירה, היכולה לתקשר עם חניכים במשלבי הלשון השונים והיכולה לשמש דוגמה ללשון טובה ומקור לחיקוי לחניכיה.

נושאי הקורס:

  • לשון בהקשר תרבותי
  • פרקים בהגייה נורמטיבית                                                                    
  • קריאה קולית של טקסט (מנוקד / בלתי מנוקד)                                             
  • הלשון בהוראה:
    א. מבט-על על חמשת תחומי הלשון
    ב. רבדים בלשון העברית
    ג. ארון הספרים היהודי, לוח השנה העברי, גימטרייה
  • סוגיות נבחרות בהגייה פונקציונאלית:
    א. היכרות עם סימני הניקוד
    ב. תפקידי הניקוד בקריאה ובכתיבה
    ג. הברות ככלי להוראת הקריאה
    ד. אותיות השימוש
    ה. שם המספר
  • תורת הצורות:
    א. צורנים ודרכי תצורה: כיצד נוצרות מילים בעברית
    ב. אוצר מילים

 דרכי הוראה:
הרצאות, דיונים, תרגול בכיתה ובבית, וקריאה קולית.

חובות

  • השתתפות פעילה בעת ההוראה והדיון בכיתה.
  • הכנת מטלות לקראת השיעור בהתאם לנדרש.
  • תרגול שוטף במהלך השיעור ומשיעור לשיעור.
  • קריאה קולית בכיתה וקבלת משוב מהמורה ומעמיתים.
  • השתתפות בבחינות תקופתיות.

הערכת התלמיד:

  • בקורס זה בחינות תקופתיות בע"פ  ובכתב. אין בחינה בסוף השנה.
  • הציון הסופי בקורס יינתן על פי שקלול ציוני המטלות והבחנים שיכתבו במהלך השנה (סה"כ 50%).
  • יחס לשיעורים, נוכחות, רצינות העבודה בכיתה ובבית ועמידה במטלות השיעור (סה"כ 50%).

ביבליוגרפיה:

אורנן, עוזי. דקדוק הפה והאוזן. תל-אביב: ברונפמן.

אלון, ע'. (1987). טעמי המקרא. מכללת בית ברל.

בלאו, י'. (תשל"א). תורת ההגה והצורות. הקיבוץ המאוחד.

ברקלי, שאול. לוח הפעלים השלם. ירושלים: ראובן מס.

ברקלי, שאול. לוח השמות השלם. ירושלים: ראובן מס.

גושן-גוטשטיין, מ' (תשנ"ז). הדקדוק העברי השימושי. שוקן.

כללי הכתיב חסר הניקוד, לשוננו לעם, חוברת מיוחדת (תשס"ב).

מבוא לתורת הלשון. האוניברסיטה הפתוחה. יחידות 5-4.

נצר, סיון. (1976). הניקוד הלכה למעשה. מסדה.

עבאס, דוד (תש"ן). "להוראת חלקי הדיבור". החינוך וסביבו, תל-אביב, מכללת סמינר הקיבוצים.  

גדיש,רונית. (עורכת).(תשס"ב). "כללי הפיסוק  וכללי הכתיב חסר הניקוד". לשוננו לעם, הדפסה רביעית ( מתוקנת).ירושלים. האקדמיה ללשון העברית.

מילונים וניבונים:

 אבן שושן, א' (תש"ל). המילון החדש. ירושלים: קריית ספר או כל מילון עדכני אחר.

אבניאון, א' ( תשנ"ח). מילון ספיר. תל אביב: הד ארצי ואיתיאב.

אבניאון, איתן. 2002. לשון ראשון.  מילון ניבים ומכתמים על יסוד המקורות. הוצאת איתיאב.

אופיר, נעמן. ניבונכון עברי. http://www.nivon.net/nivov/

אזר, מ' ( עורך) (תשס"ג). מילון אבן שושן מחודש ומעודכן לשנות האלפיים. תל אביב: עם עובד, זמורה – ביתן, דביר וידיעות אחרונות.

איילון, איתן ושורק, חגית. תש"ן. ניבים יוצאים מהכלים. תל אביב: מוזאון ארץ-ישראל.

בהט, ש' ומישור, מ' (1995). מילון ההווה. ספריית מעריב, ירושלים.

גולן, אריה. 2006. מילון הניבים. תל אביב: הוצאת שוקן.

הרמתי, שלמה. 1964. ניבון תל-אביב. הוצאת ספרים עמיחי.

הרמתי, שלמה. 1972. ניבים מספרים. הוצאת ספרים עמיחי.

לבנון, משה.  1990-1989. לכסיקון עברי לניבים ולמטבעות-לשון. ירושלים: ש. זק ושות'.

 מאמרים (חובה):

מישור, מרדכי. (התש"ן). "תחיית הלשון – האומנם נס?" לשוננו לעם מ-מא – קובץ לשנת הלשון, ירושלים, עמ' 208–214.

 פלמן,יעקב. (התש"ן). "אליעזר בן-יהודה ותחיית הלשון העברית", לשוננו לעם מ-מא – קובץ לשנת הלשון,  ירושלים, עמ' 215–221.

 שורצולד (רודריג), אורה. (2005), "פני הלשון כפני הדור", פָּנים 33 , עמ' 4–14.

 ניר, רפאל. (1998). "תקינות פוליטית, לשון נקייה והזניית השפה", פָּנים 7, עמ' 19–26.