אדם מחונך עוצר בזמן!

 

אדם מחונך עוצר בזמן!
על טיפוח עמידות בפני גזענות, פשעי שנאה והיגרפות ב"נחשול"

תמצית נייר עמדה של מכללת סמינר הקיבוצים לרגל כנס תל אביב ה-10 לחינוך מתקדם
אדם מחונך עוצר בזמן. כשלא נוהגים כך - עם הבריות בדיוק כמו עם מכוניות – התוצאות הן קטסטרופליות.
בישראל של ימינו יותר אנשים מאשר אי פעם משתחררים מן העכבות המוסריות והתרבותיות וגולשים עם "הנחשול": נגרפים אל התנהגויות פסולות של גזענות, לאומנות, שנאת זרים, פשעי שנאה ואלימות פוליטית. רוע הגזענות העכשווי בולט במיוחד על רקע העובדה שבימים שבהם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו זועק בצדק בעולם כולו נגד גילויים של אנטישמיות ופגיעה ביהודים רק בשל יהדותם, כאן בארץ לא עובר כמעט שבוע בלי שיהודים תוקפים ערבים רק בשל ערביותם (החל באזרחים ערבים בתחבורה הציבורית, בשפת הים ובכיכר העיר וכלה בחיילים דרוזים ששוחחו בערבית בעת בילוי במועדון לילה).

דברים נחרצים נגד תופעות אלה אמרו לאחרונה נשיא המדינה ראובן ריבלין "שבעת הקשה הזאת אסור לנו לעצום עין בפני קיצוניות ואלימות שהרימו את ראשן המכוער בתוכנו". כך גם דבריו של שר החינוך היוצא הרב שי פירון ש"פטריוטיות ללא מוסר מובילה לפשיזם", וכך גם קריאתה האצילית של רחל פרנקל, בתום שבעה שישבה על בנה נפתלי שנחטף ונרצח בפיגוע טרור, שלא לפגוע בערבים חפים מפשע וש"שפיכת דם נקי היא נגד המוסר, נגד התורה, נגד הבסיס של החיים של הבנים שלנו ושל כולנו בארץ הזאת". קשה להגזים בגודל השבר: התנהגויות אלו מבטאות רוע מוסרי; הן גובות מחיר של שפיכות דמים, סבל, עוול והשפלה; ואחריתן התנגשויות אלימות וסכנת מלחמת אזרחים.

אל מול רעות שכאלה מחנכות ומחנכים לא יכולים "לשבת על הגדר" והחינוך נדרש להוכיח את עצמו כעומד בפרץ: בלם ל"נחשול", חיסון ל"התקרנפות" וחומת מגן נגד מחוללי דה-הומניזציה שפוגעים באחרים ומביאים שכול ואומללות על כולנו. תפקידם של מחנכים הוא להתייצב לצד הצעירים, גם כשזה נגד הזרם, ולהעצים אותם ב"חוכמה שתחיֶּה בעליה": לצייד אותם כהלכה, כדברי צבי לם, "בבגרות אינטלקטואלית, מוסרית וחברתית, שמכוחה יהיו מסוגלים לפקח על גורמי ההרס העצמי שבתוכם ובחברתם".

נייר העמדה "אדם מחונך עוצר בזמן" מציג לאנשי החינוך וההוראה הסבר תמציתי על תופעות הגזענות, פשעי השנאה והאלימות הפוליטית. בהמשך הוא מציג אבחנות והבחנות לגבי תהליכי ההיגרפות ב"נחשול". בחלק הארי מוצגים עשרה יסודות חינוכיים – אינטלקטואליים, רגשיים, חברתיים ופוליטיים – שאם נשכיל לטפחם כהלכה נצליח לטפח בדורות הצעירים את העמידות והחוסן כנגד הרוע, העוולות והזוועה שמחלות תרבות אלה גזורות על האנושות.

יסודות אלו הם:

  • גישה אינטלקטואלית פתוחה, מושכלת, רפלקטיבית וביקורתית.
  • ידע עולם רחב של תרבויות אנושיות ושל המציאות הרב-תרבותית בעולם גלובלי.
  • רגישות אמפתית למציאות חייהם של אחרים ולנרטיב התרבותי של השונים מאיתנו.
  • אוטונומיה אישיותית ויכולת חשיבה עצמאית - כולל חוסן מול דחפים יצריים ולחצים חברתיים.
  • דבקות בערכים האוניברסאליים של אמת, דין ושלום - מתוך מודעות ואחריות לחלותם הכלל-אנושית.
  • רגשות תוך אישיים של גאווה ובושה (על טוב ורוע) ורגשות בין אישיים של אהבת הבריות וחמלה.
  • ריסון פנימי ושליטה עצמית - במיוחד כאשר גדל כוחם של יחידים, קבוצות רוב ושליטים פוליטיים.
  • תחושה של מקום בטוח בעולם - כולל תחושת ערך עצמי, שייכות חברתית וכבוד הדדי.
  • פטריוטיות שאינה לאומנות - שאוהבת את המולדת ואת הצדק כאחד.
  • תרבות דמוקרטית פלורליסטית, סובלנית, ודיאלוגית שמרסנת סמכותנות, שתלטנות וכוחנות.

נייר העמדה אינו מציע תוכנית לימודים, קורסים ספציפיים או דרכי הוראה. אלה מצויים כבר במידה רבה בתוכניות השונות שפותחו במשרד החינוך, מט"ח, האגודה לזכויות האזרח, מדרשת אדם וארגונים נוספים. הדגש בנייר העמדה הוא על הצורך באימוץ מדיניות חינוכית כוללת - מגן הילדים ועד להשכלה הגבוהה - אשר תעשה מהלכים משמעותיים לעצירת ה"נחשול".

המדיניות הנדרשת היא פדגוגית, הוליסטית ונשענת על עשרת היסודות האינטלקטואליים, הרגשיים והחברתיים שהוצגו לעיל. אולם החינוך לא פועל בריק. עלינו לדעת שהמערכה החינוכית לא תצלח כל עוד לא יחול שינוי במסרים הערכיים הדומיננטיים שמעצבים את הזהות היהודית בישראל: מגישה בדלנית ולעומתית של "אנחנו מול הגויים והאויבים" - שמתקשה לראות באחרים בני אדם שונים אך שווים במלוא מובן המילה - אל עמדה שמפנה יותר מקום למכנים המשותפים הכלל-אנושיים. נדרש חינוך לזהות יהודית ולפטריוטיות ישראלית שאינו מסתגר בהיבטים הפרטיקולריים והלוחמניים - אלוהי ישראל, עם בחירה, ארץ מובטחת, חורבן הבית, אנטישמיות ופוגרומים, שואה ותקומה ווילה בג'ונגל - אלא מתמקד במופתים הערכיים וההומניסטיים שהיהדות תרמה לאנושות: קדושת החיים ורדיפת השלום, אהבת הבריות ושוויון לגר, מאבק לחירות ולצדק חברתי, וככלל עליונות המוסריות על הכוחנות והרוחניות על החומרנות.

עלינו לגדל צעירים מחונכים ותרבותיים שיודעים לעצור בזמן: שמתוך מודעות ערנית ואחראית לדמותם המוסרית ולצדק החברתי מזהים עמדות והתנהגויות אנטי-חברתיות, מפעילים על עצמם כלי בקרה וניטור, מאתגרים עצמם להוקרת האחר ולשליטה עצמית ומונעים מעצמם היגרפות להתנהגויות גזעניות, פשעי שנאה ואלימות פוליטית. 

נייר עמדה: אדם מחונך עוצר בזמן