הבישול כאמצעי נוסף בטיפול באמנות - מור דניאל

מור דניאל (M.A)
מטפלת באמנות ובבישול, מומחית לגיל הרך
mordaniel@012.net.il

מטפלים מתחומים שונים משלבים בשנים האחרונות את הבישול בעבודתם הטיפולית עם ילדים, מבוגרים ואוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים (; Melton; 1998; Hocking et. al.,2002; Josephy-Berenbaum, 1994). יחד עם זאת, קיימים רק מעט מחקרים ותיעודי מטפלים בספרות המקצועית. המייחד את התחום הוא שילוב של בישול ואפייה בתהליך טיפולי רגשי. הרציונל לשימוש בבישול ככלי טיפולי טמון בהתייחסות לבישול כפעילות יצירתית המאפשרת עבודה במגוון טכניקות, שימוש בחומרי גלם שונים וקבלת תוצר שיש לו ערך משמעותי. כמו כן, לעובדה שהאוכל והכנתו הנם ערכים מרכזיים בתרבות שבה אנו חיים, יש גם כן תרומה לפוטנציאל הטיפולי שבבישול (דניאל, 2011).

תהליך הבישול או האפייה של המטופל יכול לשרת את התהליך הטיפולי בשתי דרכים מרכזיות: ראשית, הרווחה האישית של האדם גדֵלה מעצם העיסוק בחומרי גלם שונים והשימוש בתנועתיות המותאמת למצבו הרגשי (עוצמתית, רכה, מונוטונית וכדומה). כך, מקודמת תחושה של שחרור מוטורי ורגשי. בתהליך של בישול ניתן להגיע לתוצר סופי באופן מהיר יחסית, ועל כן מתבססות במבשל תחושות של ערך עצמי, מסוגלות ודימוי עצמי חיובי. כל הרווחים הפסיכולוגיים הללו רלוונטיים לאדם המבשל במסגרת תחביב, ללא הכרח של נוכחות מטפל רגשי כעד לתהליך.

שנית, תהליך הבישול הוא פעילות יצירתית. השימוש במגוון צבעים, מרקמים, כלי קיבול וחומרי גלם יכול להיות ורסטילי ולאפשר למטופל להפיק תוצרים שיש בהם משום שיקוף של תכנים מעולמו הרגשי. כמו כן, תהליך הבישול או האפייה יכול לספק למטפל מידע מגוון על מקומו הרגשי של המטופל, תמות אשר מעסיקות אותו וכוחות הפועלים בו. הבישול הוא למעשה האלכימיה של האוכל. העיסוק באוכל מקדם העלאת זיכרונות שקשורים לא אחת בנרטיב חייו של האדם. החיבור שבין האוכל לרגש הוא ראשוני, ומתהווה עוד בהנקה או בהאכלה של האם את תינוקה. האוכל, שמהווה את לבו של הטיפול בבישול, מספק הזנה פיזית, אך בהכרח משול להזנה רגשית (קרסון, 1998).

שילוב בישול ויצירה בטיפול

במסגרת עבודתי כמטפלת רגשית בהבעה וביצירה אני משלבת את הטיפול בבישול ואת הטיפול באמנות פלסטית. מודל העבודה הוא גמיש, ולמטופלים יש אפשרות לבחור בכל פגישה באיזו מדיה ברצונם לעסוק. לא אחת בוחרים המטופלים לשלב בפגישה אחת גם בישול וגם אמנות, והתוצרים משלימים זה את זה. העבודה בבישול ובאמנות במקביל מאפשרת הבנה רחבה של עולמו הפנימי של המטופל. בהתאמה, מבנה הקליניקה כולל חלק של מטבח טיפולי ובו מזווה עשיר בחומרי גלם, מקרר, טוסטר אובן, מיקרוגל ופלטה חשמלית. כמו כן, קיימים משטח שיש, כיור ושולחן עבודה רחב. החלק הנוסף של הקליניקה כולל חומרי אמנות מגוונים, כלי עבודה שונים, שולחן עבודה ומדפי אחסון לעבודות המטופלים. נוסף על כך, יש בקליניקה ספה רחבה שמשמשת את המטופלים למנוחה ולשיחה וכן משמשת להדרכות הורים. לא אחת תוהים המטופלים אם הקליניקה היא מקום המגורים שלי. הדמיון של חדר הטיפולים לבית עולה בקנה אחד עם העיסוק באוכל, שנקשר לא אחת למשפחתיות ולבית מגוריהם האישי.

מרבית מטופליי הם ילדים בגילים 15-5. מסגרת הטיפול כוללת פגישה חד-שבועית במועד קבוע שאורכה שעה, וכן פגישת הדרכה להורים בתדירות של אחת לארבעה עד שישה שבועות, בהתאם לצורך. הסיפור של יערה מדגים את האופן שבו תהליכי בישול ואפייה, במסגרת טיפול רגשי, יכולים להוות גשר בין עולם הטיפול לבין החיים האמיתיים ולקדם שינוי בחייו של המטופל.

יערה
יערה, בת שש וחצי, היא הבת השנייה מבין ארבעה אחים. משפחתה מנהלת אורח חיים דתי- חרדי. אמה פנתה לטיפול רגשי לאחר שהרגישה שהיא ואביה מתקשים "לשלוט עליה", לדבריהם. אמה הגדירה אותה כ"סוס פרא". היא יצרית, יצירתית, עושה כל העולה על רוחה, מנהלת עם הוריה מאבקי כוח ומנצלת לרעה את תמימותם של אחיה הצעירים. הטיפול של יערה נמשך כשנה והיה בעל פנים רבות. במהלכו עלו תכנים שנוגעים ליחסים של יערה עם אמה ועם אביה, יחסיה עם סבתה הקרובה, התמודדותם של ההורים עם הקושי בגידולה ועוד. בתיאור המקרה הנוכחי אציג את הטיפול דרך פריזמת התבוננות אחת, אשר מדגישה את כוחו של הבישול בתהליך הטיפולי.

אחת התמות העיקריות שבגללה פנו הוריה של יערה לטיפול, הייתה הקושי של יערה לחלוק עם אחיה משאבים שונים. כך, למשל, כאשר סבתא שלה נתנה דבר-מה ליערה ולאחיה, הייתה יערה מתעקשת להיות זו שמחלקת אותו (ממתקים, הפתעות ואפילו מתנות יום הולדת שנקנו לאחרים). היא קבעה מתי תחלק ומה הכמות שכל אחד יקבל. הוריה, אחיה וסביה של יערה קיבלו בהכנעה את גחמותיה ואת משאלות השליטה שלה, היות שכאשר סירבו, הייתה יערה צועקת, כועסת ובוכה. הוריה מסבירים כי העייפות שבהתמודדות עמה הובילה אותם לאפשר לה לעשות מה שהיא רוצה. כך, ככל שעבר הזמן, החמירו הסימפטומים של התנהגויות השליטה. היא הייתה צריכה להתאמץ ולהיות "יצירתית" יותר על מנת לחלץ תגובה מהסובבים אותה.

מהלך הטיפול
יערה הגיעה אליי לטיפול לקראת סוף השנה בגן חובה, בעוד הוריה מתלבטים אם להשאיר אותה שנה נוספת בגן או לתמוך בעלייתה לכיתה א'. הגננת סיפרה שמבחינה חברתית יערה שגשגה, אך מבחינה לימודית לא הפגינה מוכנות מספקת. כמו כן, תיארה הגננת דפוס מדאיג בהתנהגותה שכלל שקרים וגניבות. דפוס זה עלה בקנה אחד עם הצורך שלה באגירה, איסוף, שמירת משאבים באמתחתה ומילוי. היותה של יערה הבת השנייה אחרי בת בכורה ואחות גדולה לשני אחים צעירים ממנה, הותיר אותה ללא ייחודיות בהרכב המשפחתי. היא לא הבת היחידה, לא הראשונה וגם לא הקטנה ביותר. בדינמיקה המשפחתית שבה גדלה, היה עליה להילחם על מקומה על מנת להרגיש בעלת ערך - וכך היא עשתה.

אף שאני חילונית, אני מקפידה לשמור על כללי הכשרות בקליניקה. העיסוק באוכל ובבישולו מעלה שאלה בנוגע לסוגיות דתיות שונות. אני יודעת שאיני מהדרת ומקפידה, כפי שהוריה של יערה עושים בביתם, אך בכל זאת הם הסכימו שיערה תתנסה גם בבישול במסגרת הטיפול הרגשי.

התקופה הראשונה של הטיפול כללה שחזור של דפוסים שתוארו על ידי ההורים והגננת: איסוף של חומרים, שימוש מוגזם במדבקות, צבעים ו"נוצצים" ללא תכלית אמנותית - העיקר הכמות הרבה. התיקייה של יערה הייתה עמוסה כל טוב, וכמות החומרים שאגרה בה יכלה להוות מזווה טיפולי בפני עצמו. העבודות שיצרה ביטאו את העומס, הכאוס והפירוק שחוותה (תמונה 1). בבישול לא רצתה לעסוק.

יערה נשארה שנה נוספת בגן חובה, ומקץ שבועות בודדים מתחילת שנת הלימודים העברתי את הקליניקה, מקום עבודתי, למקום אחר. השינוי של המיקום הביא עמו שינוי גם בדרכי הביטוי העצמי של יערה. היא החלה לשלב בישול בפגישות הטיפוליות שלנו. הבישול שלנו בחדר הפגיש אותה עם הדבר שאולי רצתה להימנע ממנו במשך תקופת הטיפול הראשונה - היציאה עם דבר-מה אכיל אל העולם האמיתי. הנורמה המקובלת היא לחלוק את אשר בישלת. החלוקה היא הפעולה שכל כך קשה ליערה. מעצם החלוקה של דבר-מה שיש לה, היא מוותרת על השליטה, על הכוח שהיא מוצאת בבעלות על החומר שהיא מחזיקה, על העליונות שיש לה.

אהבתה לתהליך הבישול גברה על הקושי, והיא החלה מבשלת יותר ויותר בפגישות שלנו - פסטה, עוגות, עוגיות, פיצה ועוד (תמונות 4-3-2). בסוף כל מפגש היא יצאה מחדר הטיפול נושאת מגש ועליו מטעמים מעשה ידיה, ובכל פעם דיווחה לי אמה על הקושי ועל הקונפליקטים שיוצרים אותם מטעמים. כולם רוצים לטעום, והיא מסרבת לחלוק. היא איננה רוצה שאחרים ייגעו במעשה ידיה. במהלך הפגישות לא הכינה רק יחידה אחת של דבר מאכל, אלא תמיד הקפידה על כמות שתספיק לה וגם לאחיה או לבני דודיה או לחברות מהגן. במהלך הבישול אף הייתה מספרת למי היא מעוניינת לחלק את האוכל השבוע. הרגשתי שבדבריה היא מאותתת: "תני לי עוד זמן, אני רוצה, אבל עדיין לא יכולה". הוריה היו מתוסכלים מהתנהגותה, ולא אחת תיארו אותה בפניי: "לא חברית", "לא נדיבה", "לא כך חינכנו אותה", "פשוט ילדה רעה".

כמה קשה לה ליערה הקטנה. היא צריכה להילחם בסביבתה כל העת, עסוקה בניסיונות להפעיל, לייצר לעצמה אשליה של שליטה, תוך התמודדות עם כעסים ואכזבות של הסובבים אותה נוכח התנהגויותיה. הלוא היא איננה נהנית מהדפוס הזה. היא פשוט מרגישה שאין לה ברירה אחרת, חשה כלואה בתוך התנהגותה שלה עצמה; התנהגות שאמנם מקדמת רווחים רגשיים, אך טומנת בחובה גם הפסדים והחמצות.

ההורים היו מסורים מאוד לטיפול. במשך שנה הביאו את יערה בקביעות, הגיעו לפגישות הדרכה ואף דיווחו לי לעתים קרובות בדוא"ל או בטלפון על שינויים בהתנהגויותיה. ככל שעבר הזמן, יערה החלה לחלוק יותר עם סביבתה. תחילה רק את התוצרים שהכינה במהלך הטיפול, ולאחר מכן גם משאבים אחרים (ממתק שאביה קנה עבורה, צדפים שאספה בחוף הים וכדומה). נראה כי התוצרים שהכינה במהלך הטיפול אפשרו לה לא רק להזין את סביבתה, כי אם גם להזין את עצמה. יערה התחזקה, ובהתאמה גם פחתו מאבקי השליטה עמה. הגניבות שתיארה הגננת בתחילת התהליך הטיפולי נעלמו כליל. האווירה הכללית בבית המשפחה השתפרה והפכה להיות נינוחה יותר. יערה עדיין אוספת חלזונות, פרחים ועלים שהיא מוצאת בדרכה, אך האינטנסיביות של ההתנהגות פחתה, וכך גם עוצמות הרגש שהיו כרוכות בכך.

נראה שכשהכוח נשאר בידיה, ללא כוחנות שמופעלת כנגדה, הצליחה יערה לוותר על השליטה. התוצרים של הבישול שעמלה עליהם בטיפול היו בעלי תפקיד כפול: הם היוו סימבול לכוח שהחזיקה בידיה, אך גם שימשו כדבר קונקרטי שאותו היא יכולה לשמור או לחלק.

סיכום
תחום הטיפול בבישול מפגיש את המטפל ואת המטופל עם סוגיות חדשות שיש לתת עליהן את הדעת. מרבית המטופלים אשר מבשלים בתהליך הטיפולי, מעוניינים לקחת את תוצריהם בחזרה הביתה. התוצרים אינם על-זמניים, לא ניתן לשמור אותם בתיקייה ולהשאירם בקליניקה עד למפגש הבא. זאת ועוד, חלק משמעותי מהכוח התרפויטי של הבישול טמון, כך אני מאמינה, במשובים שמקבלים המטופלים מהסביבה נוכח התוצרים שיצרו. כמו כן, יש לתת את הדעת על הצורה הסופית של התוצר ועל חוויות של אי-הצלחות, שעלולות להוביל את המטופל "לצאת בידיים ריקות" מהפגישה (חישוב שגוי של זמני אפייה, הקצפה לא מוצלחת של קרם, מחסור בחומרי גלם מסוימים ועוד).

כל אחד ממטופליי מלמד אותי משהו נוסף על אודות הכוח הטיפולי שיש בבישול. נראה לי שאלמלא עסקה יערה בהכנת תוצרים אכילים שלסובבים אותה יש עניין בהם, תהליך יצירת השינוי בחייה היה אורך זמן רב יותר. הממשיות-גשמיות שבאוכל ובהכנתו היוו זרז לתהליך וזימנו התמודדויות מגוונות שעם משוב רגיש ומותאם של המבוגרים בסביבתה, היא צלחה אותן והתחזקה.

ביבליוגרפיה:
דניאל, מ., גוטמן, י. ורביב, ע. (2011). משמעות הבישול: גרסת הבשלן החובב, מבט על פי תיאוריית מדרג הצרכים של מאסלו. מעגלי נפש6,41-30 ,.

קרסון, ר., בוצ'ר, ג. ומינקה ס. (1998). פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים, כרך ב', 605-600, האוניברסיטה הפתוחה, ת"א.

Hocking, C., Clair, V.W.& Bunrayong, W. (2002). The meaning of cooking and recipe work for older Thai and New Zealand women. Journal of Occupational Science, 9 (3), 117-127.

Josephy-Berenbaum, R.L (1994). Cooking as therapy with the confused elderly.  Activity, Adaptation and Aging, 19(1), 53-60.

Melton, J. (1998). How do clients with learning disabilities evaluate their experience of cooking with the occupational therapist? British Journal of Occupational Therapy, 61(3), 106-110.

הבישול כאמצעי נוסף בטיפול באמנות   הבישול כאמצעי נוסף בטיפול באמנות

הבישול כאמצעי נוסף בטיפול באמנות   הבישול כאמצעי נוסף בטיפול באמנות