מידע מורחב

אלמוגן רחב-עלים

Erythrina corallodendrum L.

מקור שם הסוג המדעי "Erythrina" במילה היוונית erythros שמשמעותה אדום. שם הסוג העברי ניתן לצמח בגין צבע פרחיו הדומה לצבע השלד האדום של האלמוג האציל (Corallium rubrum) המשמש בתעשיית התכשיטים, זה גם המקור לתואר המין המדעי corallodendrum"", שמשמעותו "עץ האלמוג". תואר המין העברי "רחב-עלים" נגזר מממדי עליו הגדולים (לא במיוחד).

 

אלמוגן רחב-עלים נמנה עם משפחת הפרפרניים, משפחת זאת עשירה במינים ומונה יותר מ-1,000 מינים המחולקים ב-500 סוגים. זרעים של מינים הנמנים עם משפחה זאת מהווים מרכיב חשוב בסל המזון של האדם דוגמת שעועית הגינה, אפון תרבותי, חמצה תרבותית (חומוס), עדשה תרבותית וסויה שעירה. בישראל מגדלים למעלה מ-65 מיני צמחי תרבות הנמנים עם משפחת זאת, חלקם הובאו כגידולים חקלאיים ויתרתם כצמחי נוי (פהאן ועמיתיו, 1998). בצמחיית הבר של ישראל מיוצגת המשפחה על-ידי יותר מ-275 מינים המחולקים ב-44 סוגים, מרביתם מינים עשבוניים חד-שנתיים (פליטמן, 1982).

 

הסוג אלמוגן מונה 108 מינים ירוקי-עד או נשירים שמוצאם טרופי וסוב-טרופי והם נפוצים בעולם הישן ובעולם החדש כאחד, עובדה המלמדת כי הסוג עתיק מאד ונוצר בטרם נפרדה יבשת דרום אמריקה מיבשת אפריקה ומהודו. הזרעים של מינים אחדים צפים במשך חודשים רבים על פני גלי הים מבלי לאבד את חיוניותם ואפשר ובדרך זאת מתאפשרת תפוצתם המשותפת ארוכת הטווח בדרום אמריקה, באפריקה ובאסיה הטרופית (Borchert, 1986). מינים אחדים של הסוג טופחו כצמחי נוי בזכות פרחיהם הגדולים והיפים, ו/או הצל הרב שמטילים נופי העצים הרחבים, מסיבה זאת אחדים מהמינים ניטעים במשותף עם עצי קפה וקקאו במטעים. במקומות אחדים הם משמשים כתמוכות לגידול גפן היין והשנף התרבותי, אשר מפרותיו מפיקים את תבלין הוניל. בשני מינים העלים הצעירים והתפרחות אכילים. מינים אחדים משמשים כמקור לעצה, לפחות לגבי המקומיים. הזרעים של כל מיני האלמוגן מכילים אלקלואידים שיש להם השפעות נרקוטיות חזקות והשפעות משלשלות על אוכליהם (Huxley, 1992. לכל המינים בסוג מספר כרומוזומים זהה, 2n=42 (Borchert, 1986). בישראל מגדלים כצמחי נוי 7 מינים, רובם כצמחי שדרה או כעצים בודדים עתירי צל במדשאות (פאהן ועמיתיו 1998).

 

מוצא אלמוגן רחב-עלים במרכז אמריקה, באיי האוקיאנוס האטלנטי - האיטי וג'מיקה (Huxley, 1992). העץ משיר חורף ונישא לגובה של 4-6 מ', בעל גזע עבה, מחורץ וגס ונוף רחב. ענפיו ולפעמים גם גזעו מכוסים בקוצים. בסוף חודש מרס תחילת אפריל, עוד לפני לבלוב העלים הוא מתכסה בשפעת פרחים אדומים.

 

העלים מתפתחים במהלך עונת הפריחה או בסיומה. הם ערוכים על הגבעול באופן מסורג ומבנם תלתני (בעלי 3 עלעלים). פטוטרת העלה שעירה פחות או יותר ובלתי קוצנית. בבסיס העלה ממוקמים שני לוואים קצרים (קטנים מ-1 ס"מ), דמויי אזמל ושעירים מאד בצדם החיצוני. בקצה פטוטרת העלה, במקום הסתעפות זוג העלעלים, ממוקמות 2 בלוטות דמויות גביע שתוכנן שקוף ומבריק, 2 בלוטות נוספות ממוקמות גבוה יותר על ציר העלה מתחת לעלעל הקיצוני. בלוטות אלה הן בלוטות צוף חוץ-פרחיות שתפקידן כנראה למשוך ולהזין אוכלוסיית נמלים אשר מסייעות לצמח בהגנה כנגד חרקים מזיקים.

העלעל דמויי ביצה רחבה, או דמוי מעוין המתמשך לרוב בקצהו לתוספת ארוכה ומחודדת. אורך העלעלים 8-10 ס"מ ורוחבם 4-6 ס"מ.

 

הפריחה בחודשים מרס-אפריל. הפרחים ערוכים באשכולות קיצוניים מחוסרי עלים ומרובי פרחים הבולטים בצבעם האדום העז או האדום-כתום ברקע הענפים הבהירים. ציר האשכול מגיע באורכו ל-30 ס"מ. החפים, עוקצי הפרחים וצדו החיצוני של גביע הפרח מכוסים בצפיפות בשערות חומות. בעת הפריחה הפרחים נוטים כלפי מטה לכיוון בסיס ציר התפרחת וחושפים את פתחיהם לציפורים מאביקות הנוחתות על ציר התפרחת.

 

פרח האלמוגן כיתר פרחי מיני משפחת הפרפרניים ניכר במבנהו המיוחד הכולל דור של עלי גביע, עלה כותרת אחורי שממדיו גדולים באופן ניכר מיתר עלי הכותרת של הפרח ולכן הוא מכונה בשם "דגל" או בשם "מפרש", וכן 2 עלי כותרת צדדיים המכונים בשם "משוטים", אלה מכסים לרוב על 2 עלי הכותרת הפנימיים ביותר, עלים פנימיים אלה מאוחים על פי רוב ומכונים על פי צורתם בשם "סירה". בסירה חבויים האבקנים והעלי של הפרח.

לפרח עוקץ שאורכו כ-1 ס"מ והוא נטוי בזווית ישרה לציר האשכול. אורך הפרח 4-6 ס"מ. הגביע שעיר, דמוי פעמון, מאוחה בחלקו הבסיסי ודו-אונתי בקצהו. לעתים הוא נקרע במהלך התפתחות הפרח ונותר כמצנפת חומה ירקרקה, דמוית חרוט בקצה המפרש המקופל. המפרש עוטה על יתר חלקי הפרח הפנימיים. לעת הפריחה חלקו העליון נפרש מעט כלפי מעלה וחושף את קצות זירי האבקנים ואת קצה עמוד העלי והצלקת. 2 המשוטים קצרים באופן ניכר מהמפרש, אורכם כ-1 ס"מ בלבד, והם מוסתרים בבסיס המפרש. 2 עלי הסירה מאוחים ושווים באורכם למשוטים. בעת הפריחה הסירה והמשוטים יוצרים בבסיס הפרח מבנה תפוח, סגלגל בצורתו, שממרכזו מגיח צינור האבקנים ועמוד העלי.

 

האבקנים ערוכים בדור המורכב מ-9 אבקנים המאוחים עד למעלה ממחצית אורכם ומאבקן חופשי נוסף הממוקם בחלקו העליון של הפרח. בימים קרים הזיר המרכזי של קבוצת האבקנים המאוחים ם אינו משתחרר מהסירה והוא נותר מקופל ותפוס בתוך הסירה. 

עמוד העלי כפוף מעלה כקשת. אורכו כאורך האבקנים וצבעו אדום. בקצהו צלקת זעירה וירקרקה. בימים קרים מאד עלי המפרש כלל אינם נפרשים והפרחים נראים כעפרונות אדומים המזדקרים מהתפרחות.

 

האבקת הצמח על ידי מגוון של ציפורי שיר הנוחתות על ציר התפרחת ומעמדה זאת הן מחדירות את המקור לתוך בסיס הפרח ושואבות את הצוף שהו עשיר בסוכר ענבים וסוכר פירות וכן בחומצות אמיניות (Borchert, 1986).

 

הפרי הוא תרמיל בצבע חום כהה ובאורך של  9-12 ס"מ שקצהו מסתיים במקור. התרמיל מוצר בין הזרעים ונותר על העץ גם לאחר שהזרעים הבשילו, לעתים אף בחורף כאשר העץ בשלכת חשוף מעלים. לעת ההבשלה התרמיל נפתח ובשוליו נותרים חשופים וצמודים בחוזקה הזרעים בעלי הצבע האדום מבריק. הזרעים מדמים בצבעם האדום והמבריק ענבה עסיסית וכפי הנראה הם מופצים על ידי ציפורים הטועות בהם ובאות לאוכלם               (Pijl, van der L., 1982). 

 

הזרעים אדומים, עגלגלים או סגלגלים וקליפתם קשה. גודלם כ-1 ס"מ. בגלל קליפתם הקשה והמבריקה וצבעם האדום העז מרבים להשתמש בהם כחרוזים לייצור תכשיטים. הזרעים רעילים ומכילים חומרים משלשלים המזרזים את המעבר שלהם במערכת העיכול של הציפור הטורפת אותם ובאופן זה הם נפלטים במהירות וחיוניותם אינה נפגעת. הזרעים מכילים רעלים שונים לכן יש להיזהר מאד מלבלוע אותם בעת הכנת התכשיטים. הזרעים תופחים ונובטים רק לאחר שקליפתם נפגעת.

 

רשימת המקורות

פאהן, א., ד. הלר ומ. אבישי, 1998. מגדיר לצמחי התרבות בישראל. הוצאת הקיבוץ המאוחד. עמ' 201.

פליטמן, ע., 1982. "משפחת הפרפרניים" בתוך: אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ-ישראל. הוצאת משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע. כרך 10" 149-152.

Borchert, R., 1986. "Erythrina" In: Halevy A. H., (Ed.), Handbook of Flowering. CRD Press, Boca Raton, Florida. Vol V: 95-108.

Huxley, A., 1992. Dictionary of Gardening. Macmillan Press Limited. London & Basingstoke & The Stockton Press, New York. Vol 2: 207-209.

Pijl, van der L., 1982. Dispersal in Higher Plants. Springer Vorlag, Berlin. pp: 43-44, 154.

 

כתב               קובי כח

ביום            6.12.2000

עדכון אחרון: 7.12.2000